המערכה בהאזארה

המערכה בהאזארה
Hazara Expedition

מחוז האזאזרה בפקיסטן
מערכה: כיבוש פקיסטן
מלחמה: המשחק הגדול
תאריכים	1888–1891 (כ־3 שנים)
קרב אחרי	המערכה בוזיריסטן
מקום	פקיסטן
עילה	מרד שבטים
תוצאה	ניצחון בריטי וחתימת הסכם שלום
שינויים בטריטוריות	מחוז האזארה בפקיסטן
הצדדים הלוחמים האימפריה הבריטית שבטי מחוז האזאזרה, פקיסטן מנהיגים פרדריק רוברטס    מפקדים 1888: • ג'. וו. מקווין 1891: • וו. ק. אליס 1881: • ראשי השבטים • Arsala Khan 1891: • Hashim Ali • Maulvi Abdulla כוחות 1888: כ-9,500 1891: כ-7,300 1888: כ-10,000 1891: כ-8,000 אבדות 1888: 25 חללים, 54 פצועים 1891: 9 חללים, 39 פצועים 1888: כ-400 חללים 1891: מספר מאות חללים
(למפת פקיסטן מוגדלת)   אסלאמאבאד רוואלפינדי קראצ'י לאהור פייסלאבאד מולטאן פשאוור היידראבאד כוויתה הודו סין קשמיר אפגניסטן טורקמניסטן איראן הים הערבי מחוז האזארה (למפת פקיסטן רגילה)   אסלאמאבאד רוואלפינדי קראצ'י לאהור פייסלאבאד מולטאן פשאוור היידראבאד כוויתה הודו סין קשמיר אפגניסטן טורקמניסטן איראן הים הערבי מחוז האזארה

המערכה בהאזארה (גם המערכה בהרים השחורים) התחוללה בין 1888 ל-1891 בין כוחות של צבא הודו הבריטית ובין שבטים מקומיים ממחוז האזארה בפקיסטן. המערכה התחוללה כחלק מפעולותיו הראג' הבריטי לשלוט באזורים מצפון להודו (הכוללים את פקיסטן, אפגניסטן, וג'אמו וקשמיר) וזאת במסגרת הרצון של הבריטים לייצב קו הגנה מול האימפריה הרוסית במהלך ההמשחק הגדול. המערכה הסתיימה בניצחון בריטי.

רקע

ערך מורחב – המשחק הגדול

במהלך רוב המאה ה-19 התחולל סכסוך בין האימפריה הבריטית לבין האימפריה הרוסית באזור הגבול בין צפון הודו ודרום רוסיה. אזור זה כלל, בעיקר, את פקיסטן, אפגניסטן וג'אמו וקשמיר. במהלך סכסוך זה שאף כל צד להשתלט על עמדות שולטות וצירים ראשיים וזאת כדי למנוע פלישה לשטחיו על ידי הצד השני.

השטחים עליהם ניסו המעצמות להשתלט אוכלסו על ידי שבטים מקומיים בעלי שאיפות עצמאיות לכן כלל תהליך ההשתלטות מלחמות ובריתות של המעצמות עם אותם שבטים. בשלהי המאה ה-19 התייצב חלק גדול מקו גבול זה אך היו עדיין מספר אזורי ספר בהם טרם התייצב קו הגבול. אחד ממקומות אלו היה מחוז האזאזרה שבצפון פקיסטן שם התמודד הצבא הבריטי עם מספר שבטים פשטונים של ההרים השחורים שהתנגדו לשלטון הבריטי וסירבו להכיר בקו גבול שניסו הבריטים להציב.

המערכה בהאזארה 1888

עילת הקרבות

המערכה בהאזארה (מדרום מזרח לאיסלמאבאד) החלה ב-18 ביוני 1888 כשפטרול סיור בריטי, שכלל 19 שוטרים בריטים ו-160 חיילי גורקה, נתקל בלוחמים פשטונים ובקרב בין שני הכוחות הובסו הבריטים ונסוגו לאחר ש-2 קצינים בריטים ו-6 חיילי גורקה נהרגו. בעקבות האירוע מסר הממשל הבריטי באזור אולטימטום לשבטים שכלל קנסות בגין התנהגות בלתי הולמת ודרישה למסירת בני ערובה להבטחת התנהגות טובה בעתיד.

הכוחות המעורבים

במקביל להמתנה לתשובה לאולטימטום החלו הבריטים לארגן כח צבאי בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'. וו. מקווין (Brigadier General John Withers McQueen). הכח שגויס כלל 13 בטליונים מלווים ב-3 סוללות תותחי הרים ופלוגת הנדסה. הבטליונים כללו חיילים בריטים והודים ביחס של 1:3. כלי הנשק העיקרי של הבריטים היה רובה מרטיני-הנרי.

מול הבריטים התייצבו לוחמי השבטים שהתאפיינו בחוסר מבנה הררכי ופיקוד צבאי ובלקיחת יוזמות התקפיות על ידי קבוצות לוחמים.

קרבות אוקטובר 1888

לאחר שהאולטימטום הבריטי נדחה ב-2 באוקטובר 1889 יצא הכח הבריטי ב-4 באוקטובר מבסיסיו וחולק ל-5 כוחות משנה שרובם נעו בדרכים ההרריות ורק כח משנה אחד נע לאורך נהר האינדוס. הכוחות הלוחמים ניהלו סדרה של קרבות מול חלק מהשבטים הפשטונים כשבמהלך הדיפת לוחמי השבטים הרסו הבריטים מספר כפרים ושרפו שדות ויבולים. המערכה הוכרעה ב-19 באוקטובר כשהשבטים המעורבים חתמו על הסכם שלום עם הבריטים.

קרבות נובמבר 1888

לאחר הניצחון באוקטובר פנו הכוחות הבריטים צפונה, מעבר להרים השחורים, כדי להתמודד עם שבטי מורדים אחרים (שבט אלאיוואל ואחרים). הקרבות הסתיימו ב-3 בנובמבר 1988 לאחר שהבריטים הרסו כפר פשטוני מרכזי וראשי השבטים הצטרפו גם הם להסכם השלום לאחר שהסכימו לשלם קנס, למסור לבריטים בני ערובה לקיום ההסכם ולא להתנגד לעבודות פיתוח שתכננו הבריטים.

נסיגת הבריטים

על אף הניצחונות הבריטים והסכם השלום שנחתם נאלצו הבריטים לסגת ממזרח פקיסטן בעקבות לחץ של הממשל ההודי במחוז פונג'אב לפני שהספיקו לבסס את שליטתם בזירה ולהקים, כהרגלם, תשתית של כבישים מבצרים ומבני שלטון. נסיגה זו הביאה להתעוררות של השבטים המנוצחים ולחידוש המרד.

תוצאות המערכה

במערכה איבדו הבריטים 25 חיילים ובנוסף נפצעו 54 חיילים כשמהצד השני נהרגו כ-400 לוחמים פשטונים.

לחיילים שהשתתפו במערכה הוענקה מדליית השירות הכללי בהודו עם אבזם "המערכה בהאזארה 1888".

המערכה בהאזארה 1891

בעקבות דחיית הסכם השלום של 1888 על ידי השבטים הפשטונים יצא ב-1891 כוח בריטי מחודש לזירת השבטים בפיקיוד של מייג'ור גנרל וו. ק. אליס (Elles). כמסקנה מהקשיים בהם נתקלו הכוחות שנעו בהרים במערכה של 1888 הוחלט שהכח הבריטי העיקרי ינוע משני צידיו של נהר האינדוס שם נמצאו רוב הכפרים של שבטי המורדים. הכח הבריטי יצא מבסיסיו ב-12 במרץ 1891 ולרוב נתקלו בהתנגדות מועטה כשכל כפר בו התגלתה התנגדות הועלה באש.

ב-29 במאי 1891, לאחר סדרת קרבות נכנעו השבטים המורדים וחתמו על הסכם שלום לפיו יאפשרו לבריטים לפעול בזירה ללא הפרעה. ההסכם נחתם בהיעדרותו של מנהיג המורדים Hashim Ali שברח מהמחוז. הבריטים שחזרו לבסיסם השאירו מאחור חיל מצב בריטי במוצבים בעמדות מפתח.

בסיום הקרבות נמנו בצד הבריטי 9 חללים ו-39 פצועים. למשתתפים בקרב הוענקה מדליית השירות הכללי בהודו עם אבזם "המערכה בהאזארה 1891".

לקריאה נוספת

• Frontier and Overseas Expeditions from India, 1905, כרך 1 (מתוך 6)

קישורים חיצוניים

• המערכה בהאזארה 1881, באתר britishbattles.com
• המערכה בהאזארה 1891, באתר britishbattles.com
• המערכה בהאזארה, באתר של רגימנט ססקס המלכותי