המנון הונדורס

המנון הונדורס
Himno Nacional de Honduras

מדינה
שפה	ספרדית
מילים	אוגוסטו קונסטנטינו קואלו
לחן	קרלוס הרטלינג
תאריך מעמד רשמי	1915
‏האזנהⓘ‏Ⓘ‏

ההמנון הלאומי של הונדורס נכתב על ידי אוגוסטו קונסטנטינו קואלו והולחן על ידי קרלוס הרטלינג. ההמנון מורכב משבעה בתים ופזמון, אף על פי שבגרסה הנפוצה ביותר שרים רק את הפזמון ואת הבית השביעי.

המנון הונדורס מופיע גם כחלק מתוכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים בהונדורס, במהלך השנה השישית ללימודיהם בבית הספר היסודי לומדים התלמידים לזכור בעל פה את שמונת הבתים (כולל הפזמון) ואת הפירוש של כל בית. במהלך תקופת הבחינות בסיום הלימודים בחטיבת הביניים, התיכון או האוניברסיטה ישנה בחינה על ההמנון הלאומי. באופן לא רשמי, ההמנון מכונה לעיתים "דגלך מואר באופן שמיימי" (בספרדית: Tu bandera es un lampo de cielo) שזוהי גם השורה הראשונה בפזמון.

היסטוריה

בשנת 1904, נשיא הונדורס באותה תקופה, מנואל בונילה, ביקש ממספר כותבים לאומיים שיכתבו שירי המנון ויבחרו מביניהם את השיר המתאים ביותר, אך רק בשנת 1910, במהלך כהונתו של הנשיא מיגל דווילה, התחרות נפתחה רשמית. ב-1912, הקונגרס הלאומי פסק לבטל את התחרות מכיוון שכל 10 היצירות שהוגשו עד אותה תקופה לא עמדו בדרישות.

בשנת 1915, הממשלה, בראשות הנשיא אלברטו ממברנו, חוקקה כי ההמנון הנכתב על ידי אוגוסטו קונסטנטינו קואלו והולחן על ידי קרלוס הרטלינג יהפוך להמנון הרשמי של המדינה. חוק זה יצא לפועל ב-23 בינואר 1917 כאשר ההמנון זכה לראשונה למעמד רשמי.

מבנה

ההמנון הלאומי של הונדורס מורכב משמונה בתים, כולל הפזמון. כל בית בנוי משמונה שורות, סך הכל ההמנון בנוי מ-64 שורות. באופן מוזיקלי ההמנון מכיל שבעה בתים שכל אחד מהם שרים פעם אחת ובסיום כל בית שרים את הפזמון. נהוג לשיר את ההמנון במשקל ארבעה רבעים, את הפזמון שרים באלגרו (שמח, צבאי ומלא הבעה) ואת שאר הבתים באנדנטה (איטי יותר, פאסיבי, מתון ועצוב). את ההמנון שרים בסולם סי במול מז'ור.

ששת הבתים הראשונים של ההמנון מתארים בסדר כרונולוגי אירועים היסטוריים חשובים בתולדות הונדורס, מתחילת התקופה הטרום קולוניאליסטית עד לעצמאותה. הבית השביעי בשונה מקודמיו מתאר את ההגנה על המולדת וקורא לתושביו להגן על מדינתם. הפזמון מתאר את הדגל וסמל המדינה.

המנון הונדורס

תרגום לעברית

ספרדית

פזמון דגלך מואר באופן שמיימי ונחצה על ידי פס מושלג; ואי שם, במעמקים הקדושים, ניתן לראות חמישה כוכבים בהירים; בסמלך, אשר בו ים סוער מוגן על ידי גליו הרחבים, מאחוריי פסגתו החשופה של הר הגעש, נוצץ לו כוכב. כמו הודית בתולה ויפה ישנת, תחת שיר הערש שהשמיעו הימים, כאשר, תחת בקעותייך הזהובות, הנווט הנועז מצא אותך; ובעת צפייה, והתמלאות באושר, ביופייך, והרגשת קסמך, הוא הביא נשיקה מלאת אהבה, לקצה גלימתך הכחולה המרהיבה. ממדינה בה השמש זורחת, מעל הכחול האטלנטי, האיש אשר חלם עלייך בחיפוש אחרייך הוא הפליג לים. כשהרמת את מצחך הבהיר, בחרדה המתמשכת לתקוותך, תחת כיפת השמיים העדינה שלך, הונף כבר דגל משונה. זה היה מיותר שההודי אהוב שלך מיהר לקרב בזעם, משום שגאול בדמו, למפירה, אל מעמקי הלילה שקע; ומעשה הגבורה שלו, בזיכרון, האגדה עליו נשמרה, קבורת אבן במקום נשכח, ומראה קשה של צדודית מצוק הר. במשך שלוש מאות ילדייך שמעו את קול המנדט הרודני של השליט; במשך שלוש מאות תביעתך חסר האונים נעלמה אל האטמוספירה הכחולה אבל ביום אחד בהיר אוזנך שמעה, קול חזק ורחוק, ששם, הרחק מכאן, מעל האוקיינוס האטלנטי אריה שואג בהתרעמות. זו הייתה צרפת, החופשית, הגיבורה, שלאחר חלומות שחלמה במשך מאות, התעוררה נזעמת לחיים בכוח מחאתו של דנטון: זו הייתה צרפת, ששלחה למותו את ראשו של המלך המקודש, ואשר בנתה בגאווה לצידה, את מזבח אלת התבונה. הו מדינתי! קומי התעוררי משנתך העמוקה והכנועה; הראת לעולם, את השלשלאות הידועות לשמצה נשברות. ובאדמתך הקדושה, מעל היער הפרוע והעבה המתפרס כשיערך, כציפור בעלת נוצות שחורות, הקולוניה החולפת הפסידה. כדי להגן על סמלך הקדוש, עלינו לצעוד, הו אדמת המולדת, למותינו; מותינו יקודש, אם נמות בחושבינו על אהבתך. בעת שהגנו על דגלך הקדוש, והתעטפנו בכפליו המפוארים, רבים, תושבי הונדורס, ימותו בפנייך, אך יפלו בכבוד.

Coro Tu bandera, tu bandera es un lampo de cielo Por un bloque, por un bloque de nieve cruzado; Y se ven en su fondo sagrado Cinco estrellas de pálido azul; En tu emblema, que un mar rumoroso Con sus ondas bravías escuda, De un volcán, de un volcán tras la cima desnuda Hay un astro, hay un astro de nítida luz. India virgen y hermosa dormías De tus mares al canto sonoro, Cuando echada en tus cuencas de oro El audaz navegante te halló; Y al mirar tu belleza extasiado Al influjo ideal de tu encanto, La orla azul de tu espléndido manto Con un beso de amor consagró. De un país donde el sol se levanta, Mas allá del Atlante azulado, Aquel hombre te había soñado Y en tu busca a la mar se lanzó. Cuando erguiste la pálida frente, En la viva ansiedad de tu anhelo, Bajo el dombo gentil de tu cielo Ya flotaba un extraño pendón. Era inutil que el indio tu amado Se aprestara a la lucha con ira, Porque envuelto en su sangre Lempira, En la noche profunda se hundió; Y de la épica hazaña, en memoria, La leyenda tan sólo ha guardado De un sepulcro el lugar ignorado Y el severo perfil de un peñón. Por tres siglos tus hijos oyeron El mandato imperioso del amo; Por tres siglos tu inútil reclamo En la atmosfera azul se perdió; Pero un día gloria tu oído Percibió, poderoso y distante, Que allá lejos, por sobre el Atlante, Indignado rugía un León. Era Francia, la libre, la heroica, Que en su sueño de siglos dormida Despertaba iracunda a la vida Al reclamo viril de Dantón: Era Francia, que enviaba a la muerte La cabeza del Rey consagrado, Y que alzaba soberbia a su lado, El altar de la diosa razón. Tú también, ¡oh mi patria!, te alzaste De tu sueño servil y profundo; Tú también enseñaste al mundo Destrozado el infame eslabón. Y en tu suelo bendito, tras la alta Cabellera del monte salvaje, Como un ave de negro plumaje, La colonia fugaz se perdió. Por guardar ese emblema divino, Marcharemos Oh! Patria a la muerte, Generosa será nuestra suerte, Si morimos pensando en tu amor. Defendiendo tu santa bandera Y en tus pliegues gloriosos cubiertos, Serán muchos, Honduras tus muertos, Pero todos caerán con honor.

פירוש

הפזמון מתאר את דגל וסמל הונדורס. בחלקו הראשון של הפזמון, מתואר דגל הונדורס בעזרת דימוי השמיים שנחצים על ידי פס מושלג וחמישה כוכבים בהירים הנמצאים במעמקיו. בחלקו השני של הפזמון מתאר הסמל.

הבית הראשון, מספר על גילויו של כריסטופר קולומבוס ב-1502 את הונדורס. הונדורס מתוארת כ-"הודית בתולה ויפה", היא מדומה להודית מכיוון שקולומבוס היה סבור שהגיע להודו כשגילה אותה ולבתולה כי מעולם אף זר לא הגיע אליה. בהמשך הבית מתואר כי יופים של חופיה הם אלו שמשכו את קולומבוס וכמחוות הערצה אליהם נשק להם.

הבית השני, מספר על חזרתו של קולומבוס לספרד ממסעו האחרון. קולומבוס גילה את הונדורס במסעו הרביעי והאחרון, לאחר שעבר ביבשות ואיים רבים, בעת חזרתו לקח שלל מהאי וחזר באוגוסט 17 באותה השנה לדווח למלכי ספרד, איזבלה ופרננדו. דיווח זה הוביל בסופו של דבר לכיבוש הספרדי. בהמשך הבית מתוארת הונדורס כמרימה את מצחה בחשש וחרדה מהדגל המשונה שהיא מגלה שמונף עליה, דגל האימפריה הספרדית.

הבית השלישי מתאר את הקרבות העקובים מדם שהביאו איתם הכובשים הספרדים. הכיבוש הספרדי התקבל בהתנגדות קשה מצד הילידים תושבי הונדורס, הבית מתאר את הקרב שבין למפירה, מנהיגם של המורדים הילידים, לבין הכובש הספרדי פרננסיקו דה מונטז'ו. לאחר קרב בין כוחותיו של למפירה לכוחותיו של פרננסיקו, למפירה נסג לפסגת הר מבוצרת ומשם הנהיג התנגדות במשך חודשים רבים. לבסוף, הספרדים שכנעו אותו לצאת ולנהל איתם מסע ומתן וכשיצא חייל ספרדי חמוש בארקבוז ירה בו למוות, מה שהוביל לכניעתם של הילידים.

הבית הרביעי מתאר כיצד שלושת מאות הקולוניזציה עברה על הילידים תושבי הונדורס. בתקופה זו הילידים שירתו והיו עבדיהם של השליטים והרשויות הקולוניאליסטיות. הרצון לעצמאות וחופש בער בילידים שהיו משועבדים אך רצונם ותביעתם לחופש זה התנדו ברוח, "אל האטמוספירה הכחולה". לבסוף, שמעו הילידים את ההד של תנועות המהפכה מעבר לאוקיינוס האלטנטי שהביאו קץ לקולוניזציה.

הבית חמישי מתאר את השפעותיה של המהפכה הצרפתית, שהתרחשה בשנת 1789, על הילידים תושבי הונדורס. חלקה הראשון של הפסקה מתארת את מאבקה של צרפת, ובעצם משווה באופן עקיף אותה להונדורס, במשך מאות כנגד השלטון המלוכני בצרפת עד שהתעוררה בעזרת כוחו של ז'ורז' דנטון. המהפכה הצרפתית היוותה עבור תושבי הונדורס מקור השראה ותקווה והראה להם כי דרישה לזכויות החירות, החופש והשוויון ופירוק השלטון הרודני הוא אפשרי. ז'ורז' דנטון היה מהפכן צרפתי שהצביע בעד הוצאתו להורג של לואי השישה עשר שהיה סמל השלטון הישן. המלך לואי השישה-עשר נשפט לעונש מוות מהסיבה שפגע בחירותם של האזרחים ובביטחון הלאומי של צרפת. באותה תקופה נקבע החוק הכללי לסגוד לחופש ולחירות שיוצגו על ידי "אלת התבונה", מרים.

הבית השישי מדמה את הונדורס לצרפת, מכיוון שכמו צרפת הפכה לחופשייה והתנערה מידי השליטים העריצים כך גם הונדורס התנערה מהקולוניזציה הספרדית ומהעבדות כשקיבלה את עצמאותה ב-15 בספטמבר 1821. בהמשך הבית מדומה עזיבת הקולוניאלסטים לציפור שחורה העפה הרחק מהמדינה.

הבית השביעי והאחרון שונה בתכליתו משאר בתי ההמנון מכיוון שאינו מתאר אירוע היסטורי כלשהו וקורא להגן על הסמל ודגל המדינה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המנון הונדורס בוויקישיתוף

• מידע על היצירה "המנון הונדורס" באתר מיוזיק בריינז
• האזנה להמנון הונדורס באתר יוטיוב