המלחמה השמלקלדית השנייה
 | ||||||||||
| לוקאס קראנאך הבן: מוריץ מסקסוניה בשריון (1578). | ||||||||||
|
מלחמה: מלחמות הדת באירופה והרפורמציה הפרוטסטנטית | ||||||||||
| תאריכים | מרץ 1552 – אוגוסט 1552 (כ־154 ימים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | חלקים מהאימפריה הרומית הקדושה, בעיקר דרום גרמניה, לורן, ואוסטריה | |||||||||
| תוצאה |
ניצחון פרוטסטנטי
| |||||||||
| שינויים בטריטוריות | שלוש הבישופויות סופחו על ידי ממלכת צרפת | |||||||||
| ||||||||||
המלחמה השמלקלדית השנייה,[1][2][3] הידועה גם בשם מרד הנסיכים[2] (בגרמנית: Fürstenaufstand, Fürstenkrieg או Fürstenverschwörung), הייתה התקוממות של נסיכים גרמנים פרוטסטנטים בראשות מוריץ, הנסיך הבוחר מסקסוניה נגד הקיסר הקתולי קרל החמישי שפרץ בשנת 1552. היסטוריונים חלוקים בדעתם אם המלחמה הסתיימה באותה שנה עם שלום פסאו באוגוסט,[1] או נמשכה עד לשלום אאוגסבורג בספטמבר 1555.[2][3] הנסיכים הפרוטסטנטים נתמכו על ידי אנרי השני, מלך צרפת, שהיה קתולי, אך ביקש לנצל את ההזדמנות כדי להרחיב את שטחו בלורן של ימינו.[1]
ניתן להתייחס למלחמה כהמשך של המלחמה השמלקלדית הראשונה (1546–1547), שבה ניצחו קרל החמישי ומוריץ מסקסוניה יחד את הליגה השמלקלדית של כמעט אותם נסיכים גרמנים פרוטסטנטים. הסכסוך הקודם הזה יושב על ידי ארגון הביניים של אוגסבורג, שהותיר את שני המחנות לא מרוצים, במיוחד את הנסיכים שנאלצו להמיר את עצמם ואת אוכלוסייתם מחדש לקתוליות, למרות שזכו בכמה ויתורים.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוסר שביעות הרצון גברה באימפריה הרומית הקדושה על ההחלטות שהתקבלו בדיאטת אוגסבורג ב-1548, מה שנקרא רייכסטג Geharnischter ("דיאטת לבוש שריון"). בצפון, הנסיכים הפרוטסטנטים כוננו ברית בסתר על ידי הסכם טורגאו מ-22 במאי 1551. הם כללו בין היתר את יוהאן אלברכט הראשון, דוכס מקלנבורג, אלברכט, דוכס פרוסיה, וילהלם הרביעי, רוזן הסן-קאסל ואלברכט אלקיביאדס מברנדנבורג-קולמבך. הם ביקשו להגן על הפרוטסטנטיות ועל "החירות הטבטונית" (teutsche Libertät), שמשמעותה הייתה חירותם של הנסיכים הקיסריים. הם גם תכננו לשחרר את פיליפ מהסן, שנכלא על ידי הקיסר ב-1547. לאחר יצירת המגעים הראשונים עם אנרי השני, הכריזה צרפת מלחמה על הקיסר בסתיו 1551, ופלשה לגרמניה עד הריין. יתרה מזאת, בהסכם שאמבור ב-15 בינואר 1552, הבטיחה צרפת סיוע כספי וצבאי לנסיכים, שבגינו הם היו מוכנים לוותר על שלוש הבישופויות של מץ, ורדן וטול, ליד הגבול, למלך הצרפתי.
המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפקיד מפתח מילא הבוחר הסקסוני, מוריץ. מגדבורג, שסירבה לציית להסכם הביניים של אאוגסבורג, הייתה אמורה להיענש. תוך שהוא פועל לפי פקודות הקיסר, מוריץ צעד בראש צבא נגד מגדבורג, אך חבר במקום זאת עם העיר ועם מתנגדיו של הקיסר. המלך הצרפתי כבר כבש את הגדה המערבית של מישור הריין העליון בסתיו 1551. חיילי נסיכי בעלות הברית כבשו במהירות את ערי דרום גרמניה שנשארו נאמנות לקיסר, והתקדמו לתוך טירול במרץ 1552. האצולה האימפריאלית הקתולית הדגישו שהן נייטרליות בסכסוך הזה, משום שזה לא היה האינטרס שלהן להגביר את כוחו של הקיסר. הקיסר בקושי נמלט מתפיסה באינסברוק וברח לפילאך כדי לגייס כוחות חדשים. בינתיים, אחיו פרדיננד ניהל משא ומתן עם מוריץ ושאר הנסיכים הפרוטסטנטים.
השלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפסאו, שני הצדדים חתמו על הסכם השלום באוגוסט 1552. הנסיכים המורדים ויתרו על בריתם עם צרפת, והכוחות הקיסריים שחררו את השבויים שלהם. בשאלת הדת ניסו לגבש פשרה, שתהווה את הבסיס לשלום הדתי של אוגסבורג ב-1555.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המלחמה השמלקלדית השנייה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 "The Wars of Religion". Encyclopædia Britannica. Encyclopædia Britannica, Inc. נבדק ב-14 ביוני 2018.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Tallet, Frank; Trim, D. J. B. (2010). European Warfare, 1350–1750. Cambridge: Cambridge University Press. p. 287. ISBN 9781139485463. נבדק ב-15 ביוני 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Onnekink, David (2013). War and Religion after Westphalia, 1648–1713. Ashgate Publishing. p. 3. ISBN 9781409480211. נבדק ב-13 ביוני 2018.
{{cite book}}: (עזרה)
