המלביש (סרט, 1983)

המלביש
The Dresser
	עטיפת ה-DVD של הסרט
	עטיפת ה-DVD של הסרט
מבוסס על	המחזה המלביש של רונלד הארווד
בימוי	פיטר ייטס
הופק בידי	פיטר ייטס
תסריט	רונלד הארווד
עריכה	ריי לווויג'וי
שחקנים ראשיים	אלברט פיני; טום קורטני; איילין אטקינס; קתרין הריסון; אדוארד פוקס
מוזיקה	ג'יימס הורנר
צילום	קלווין פייק
מדינה	הממלכה המאוחדת, אוסטרליה
חברת הפקה	סרטי קולומביה
חברה מפיצה	סרטי קולומביה
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	9 בדצמבר 1983
משך הקרנה	118 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דרמה קומית, סרט דרמה, סרט להט"בי
מקום התרחשות	אנגליה
הכנסות	5,310,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו	dresser
פרסים	מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר
	דף הסרט ב־IMDb

המלביש (באנגלית: The Dresser) הוא סרט קולנוע בריטי משנת 1983, בבימויו של פיטר ייטס, ובהשתתפותם של טום קורטני ואלברט פיני בתפקידים הראשיים.

התסריט נכתב על ידי המחזאי רונלד הארווד והוא מבוסס על מחזה שלו בשם זה משנת 1980 שהועלה בהצלחה בתיאטראות וסט אנד ובברודוויי.

המחזה מתאר יחסים מורכבים וסימביוטים בין שחקן מזדקן והמלביש שלו שכל אחד תלוי בשני ולא מסוגל לתפקד לבדו.

המחזה הועלה בישראל ב-1988 בהבימה עם שמעון פינקל (השחקן) ושלמה בר-שביט (המלביש) וב-2003 בתיאטרון הקאמרי עם עודד תאומי (השחקן) ויצחק חזקיה (המלביש)^[1].

ה-BBC הפיק ב-2015 סרט טלוויזיה "המלביש" עם אנתוני הופקינס בתור השחקן ואיאן מקלן בתור המלביש.

אלברט פיני וטום קורטני היו מועמדים לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר כן היה הסרט מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר.

טום קורטני זכה בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר. קורטני ופיני זכו בפרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר. פיני זכה בפרס דוב הכסף לשחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בברלין.

שירה של הזמרת הישראלית שרון ליפשיץ משנת 1985, "טוט" (מאלבומה "קולנוע"), מבוסס על הסרט.

תקציר העלילה

תיאטרון שקספירי מציג את אותלו בלונדון. בתפקיד אותלו, שחקן מזדקן המשמש גם כמנהל הלהקה ונקרא רק בכינויו "סר" (אלברט פיני). הוא היה פעם שחקן נודע ונהג לשחק בפאתוס אולם כעת מצבו הנפשי וזכרונו מידרדר והוא מחזיק מעמד בזכות נורמן (טום קורטני) שהוא באופן רשמי המלביש שלו אבל למעשה הוא המשרת שלו הדואג לכל מחסורו ורק הוא יודע איך לטפל בו.

הלהקה נוסעת לעיר השדה ברדפורד המופצצת על ידי הגרמנים. "סר" מסתובב ומתבונן בכבאים המטפלים בשריפות, נתקף בשיגעון ומתחיל להתפרע. הוא מאושפז בעל כורחו בבית חולים אבל בורח משם ומגיע לתיאטרון בו צריכה להעלות הצגת המלך ליר בכיכובו.

כל השחקנים ועובדי התיאטרון ובראשם מנהלת הבמה מאדג' (איילין אטקינס) שבצעירותה היו לה תקוות ש"סר" יתאהב בה, חרדים מהעובדה שכל הכרטיסים נמכרו ואינם יודעים אם "סר" מוכן בכלל להופיע. רק נורמן מודיע להם שלא יבטלו את ההצגה והוא לוקח על עצמו להכין את "סר" להופעה. השחקנים ובראשם אוקסנבי (אדוארד פוקס) מותחים ביקורת על התנהגותו של "סר".

זמן ממושך מטפל נורמן ב"סר" ומקבל ממנו רק עלבונות. נורמן "מתדלק" את עצמו מדי פעם בלגימות קטנות של אלכוהול. הוא מתחיל לעזור ל"סר" באיפור ומלמד אותו את מילות הפתיחה של ההצגה ששכח שכל זמן קצר נכנסת מאדג' ומתרה בהם שהזמן אוזל עד להצגה.

"סר" מצליח בקושי לעבור את ההצגה בעיקר בעזרתו של נורמן הלוחש לו מדי פעם. בהפסקה נכנסת לחדרו שחקנית צעירה בשם אירן (קתרין הריסון) שהוא חושק בה ומתקרב אליה אך נופל על הרצפה בחוסר אונים.

לאחר ההצגה מגיע "סר" לחדרו נשכב על המיטה ומבקש מנורמן להביא את מחברת הזיכרונות שהחל לכתוב. נורמן קורא ש"סר" מודה בפתיחה לעובדי הבמה, לשחקנים ולשקספיר ורק אותו אינו מזכיר. הוא מוחה בפני "סר" אבל רואה שהוא מת ואז מתפרץ בחמת זעם על זה שהקדיש לו את כל חייו ולא קבל ממנו שום הכרת טובה וכי כעת הוא אינו יודע היכן להמשיך. הוא מתוודה כי בכל זאת אהב אותו. הסרט נגמר כשנורמן שוכב על גופתו המכוסה של "סר" ומסרב להיפרד מחייו ומאהבתו.