הלן יונאס-רוזנצוויג
 | |
| לידה |
25 באפריל 1925 קרקוב, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
20 בדצמבר 2018 (בגיל 93) בוקה רטון, ארצות הברית |
| שם לידה |
Sternlicht, Helena |
| מדינה |
פולין, ארצות הברית |
  | |
הלן יונאס-רוזנצוויג (נולדה הלנה שטרנליכט ; 25 באפריל 1925 – 20 בדצמבר 2018) הייתה ניצולת שואה יהודייה ממוצא פולני שנכלאה במהלך מלחמת העולם השנייה במחנה הריכוז פלאשוב, שם אולצה לעבוד כמשרתת עבור מפקד המחנה אמון גת.
נולדה בקרקוב, שרדה את השואה בעזרתו של אוסקר שינדלר, שזכה להכרה כחסיד אומות העולם על הצלת חייהם של כמעט 1,200 עובדי כפייה יהודים. לאחר המלחמה, יונאס-רוזנצווייג היגרה לארצות הברית. היא התגוררה בבוקה רטון, פלורידה. יונאס-רוזנצווייג פגשה את בתו של אמון גת, מוניקה הרטוויג, ושתיהן הופיעו בסרט התיעודי משנת 2006, "ירושה", שנעשה עבור PBS על ידי ג'יימס מול.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלן יונאס-רוזנצוויג נולדה בשם הלנה שטרנליכט בקרקוב, הרפובליקה הפולנית השנייה בשנת 1925, לשמעון ולולה שטרנליכט. היא הייתה הבת הצעירה למשפחה יהודית שומרת מצוות. [1] היא זכרה את חייה המוקדמים כמאושרים. היו לה שתי אחיות, ברוניסלבה וסידוניה.[2] כאשר פלישה גרמניה הנאצית לפולין ב-1 בספטמבר 1939, היא ומשפחתה גורשו לגטו קרקוב.[3]
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחנה הריכוז פלאשוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1942, שטרנליכט ומשפחתה גורשו מגטו קרקוב ונשלחו למחנות ריכוז. אביה נספה במחנה ההשמדה בלז'ץ. היא, אמה ושתי אחיותיה נשלחו לקרקוב-פלאשוב, מחנה עבודות כפייה.
ביום השלישי למאסרה בפלאשוב, שטרנליכט שטפה חלונות בצריף כאשר גת, מפקד המחנה, נכנס לחדר. הוא העיר על עבודתה והורה לה לעבור לווילה שלו בשטח המחנה כדי לעבוד כמשרתת.[2]
היא עברה מהצריפים למעונו של גת, שם אולצה לעבוד כמשרתת. היא חלקה חדר במרתף עם אישה נוספת, הלן הירש (שדמותה הוצגה ברומן "רשימת שינדלר" ובעיבודו הקולנועי), שגם היא אולצה לעבוד עבור גת. שתי הנשים חלקו את חובות משק הבית בבית המפקד במשך השנתיים הבאות, כשהן חיות בפחד מתמיד לחייהן.
בזמן עבודתה אצל גת, שטרנליכט הייתה עדה לסדיזם הידוע שלו. היא סיפרה שהוא היה יורה באסירים ממרפסת הווילה שלו, והיא ראתה אותו רוצח מספר אנשים ומורה על מותם של רבים אחרים. הוא גם הכה אותה. היא אמרה שבניגוד לתיאורו ב"רשימת שינדלר", גת לא היה מעוניין בה רומנטית במציאות.
מאוחר יותר היא נזכרה שזמן קצר לאחר שעברה לביתו של גת, ראתה אותו לפתע, וללא פרובוקציה, יורה למוות בצעיר יהודי שעבד אצלו כשירות. בתקופה זו היה לשטרנליכט חבר במחנה, אדם שטאב, שהיה חלק מקבוצת התנגדות בתוך המחנה. היא גנבה כמה ניירות מגת שנתנה לשטאב. לגת סופר על פעילותו של שטאב גת ירה למוות בשטאב בטווח שמיעה של שטרנליכט, והיא הייתה בטוחה שהוא יהרוג גם אותה, אבל הוא מעולם לא הזכיר זאת בפניה. גת תלה את גופתו של שטאב בפומבי למען יראו ויראו.
אוסקר שינדלר היה אורח קבוע בביתו של גת והוא תמיד דיבר איתה בנעימות. לאחר מעצרו של גת בגין מעילה ברכוש יהודי מהממשלה הגרמנית, שינדלר הוסיף את שטרנליכט ואחיותיה, יחד עם הלן הירש, לרשימת העובדים שלו, שלימים נודעו כ"יהודי שינדלר". באותה עת, אמה כבר נפטרה מדלקת ריאות בשל התנאים הקשים במחנה.
כאשר הצבא האדום התקרב לקרקוב בסוף 1944, פלאשוב נסגר והאסירים נשלחו למחנות ברחבי פולין, כולל מחנות השמדה כמו אושוויץ. שינדלר תכנן לפתוח מפעל תחמושת בברננץ, בפרוטקטורט הצ'כי. הגברים מרשימת שינדלר נסעו בבטחה ברכבת לברננץ, אך 300 העובדות של שינדלר, כולל שטרנליכט ואחיותיה, נשלחו לאושוויץ. לאחר כמה שבועות של משא ומתן ושוחד מצד שינדלר, הנשים נשלחו גם הן לברננץ. שטרנליכט ואחיותיה בילו את שארית המלחמה בביטחון היחסי של מחנה שינדלר עד לשחרורן על ידי הצבא האדום במאי 1945.
לאחר המלחמה, העידה נגד שטרנליכט אמון גת במשפטו בקרקוב, שם נידון למוות והוצא להורג. היא פגשה את יוסף יונאס יומיים לאחר השחרור, התחתנה איתו והיגרה עם משפחתה לארצות הברית ב-1946.
"ירושה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2004, יונאס-רוזנצווייג נפגשה עם מוניקה הרטוויג, בתו של אמון גת. הרטוויג ביקשה את הפגישה, אך יונאס-רוזנצווייג היססה בשל זיכרונותיה הטראומטיים מגת וממחנה הריכוז. היא הסכימה לבסוף לאחר שהרטוויג כתבה לה "עלינו לעשות זאת למען האנשים שנרצחו."
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יומיים לאחר שחרורם מהנאצים, היא פגשה את בעלה הראשון, יוסף יונאס. הם התחתנו ב-1946 והיגרו לארצות הברית. הם חיו בברונקס וגידלו שלושה ילדים: בן ותאומות.
בשנת 1980, יוסף, שסבל מרגשות אשם של ניצול, התאבד. לאחר מכן היא נישאה לנדבן ויזם נדל"ן, הנרי רוזנצווייג (נולד ב-5 בספטמבר 1917). היא התאלמנה בשנית ב-2007. היא התגוררה בבוקה ראטון, פלורידה עד למותה בדצמבר 2018.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הלן יונאס-רוזנצוויג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Walsh, Treva (2020-12-14). "Those Who Were There: Helen Jonas". Museum of Jewish Heritage — A Living Memorial to the Holocaust (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-2023-07-20. נבדק ב-2023-07-20.
- ^ 1 2 Brecher, Elinor J. (1994). Schindler's Legacy. Plume. pp. 53–76. ISBN 9780452273535.
- ^ Essential Krakow (27 באפריל 2012). "History of the Krakow Ghetto with photographs" (באנגלית). Krakow-Poland.com. אורכב מ-המקור ב-1 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה)