הכח וינה
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| שם מלא | מועדון ספורט הכח וינה | ||
| כינוי | הכח | ||
| תאריך ייסוד | 1909 | ||
| תאריך פירוק | 1938 | ||
| ליגה | בעבר הליגה האוסטרית הבכירה | ||
|
www | |||
| תלבושת | |||
| |||
הכח וינה (בגרמנית: SC Hakoah Wien) היה מועדון הספורט היהודי המוביל עד למלחמת העולם השנייה, מהעיר וינה שבאוסטריה. המועדון כלל ספורטאים בענפי ספורט רבים ומגוונים. אך הקבוצות הבולטות ביותר של המועדון היו קבוצת הכדורגל, שהורכבה מכדורגלנים יהודים, שהגיעו מכל רחבי אירופה וקבוצת השחייה. הקבוצות זכו לפרסום רב בעיתונות של שנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20.
נוסף לכך, ספורטאי הכח הצטיינו גם באתלטיקה,[1] הוקי שדה, היאבקות, טיולים רגליים, טיפוס הרים, טניס שולחן, כדוריד, כדורמים, סיף, סקי ועוד וזכו בתארים לאומיים ובינלאומיים רבים, כולל אולימפיים (ניקולאוס הירשל).
במועדון הכח שהיווה מרכז תרבותי ולא רק ספורטיבי, נערכו פעילויות פנאי כמו שחמט, גם באופן מקצועי, מוזיקה וריקודים. למועדון הייתה אף תזמורת.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצת הכדורגל של הכח
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדון הספורט הוקם בשנת 1909 על ידי ציונים אוסטרים, בראשות אמן הקברט פריץ "בדה" לוהנר, ורופא השיניים אינגנץ' הרמן קורנר. המועדון בתחילה התחרה בענפים סיף, הוקי שדה, אתלטיקה, היאבקות, שחייה וכדורגל.
מחלקת הכדורגל של המועדון הוקמה באותה השנה על ידי ארתור בר, וד"ר איגניץ' מולנר ושם המועדון "הכח" נבחר בהשפעת משנתו של מקס נורדאו, "יהדות השרירים". הקבוצה החלה את דרכה בליגה האוסטרית הרביעית, אך במהרה טיפסה לליגה העליונה.
בשנת 1920 העפיל המועדון לליגה הראשונה באוסטריה. בעונת 1921–22, העונה השנייה של המועדון בליגה הבכירה, הקבוצה סיימה במקום השני, במרחק ניצחון אחד מהאליפות.
בעונת 1924/25 זכתה הכח וינה באליפות אוסטריה, לאחר שניצחה במחזור האחרון 2:3 את ס.ק. וינה. במהלך המשחק השוער ההונגרי של הכח אלכסנדר פביאן שבר את ידו. בתקופה זו לא ניתן היה להחליף שחקנים במהלך המשחק, ולכן פביאן המשיך לשחק, אך בתפקיד חלוץ. שבע דקות מאוחר יותר כבש פביאן את השער המנצח, שהעניק להכח את אליפות אוסטריה היחידה בתולדותיה.
קבוצת הכדורגל של הכח וינה הייתה אחת הקבוצות הראשונות שנסעו ברחבי העולם למשחקי ידידות, למקומות בהם מתגוררים יהודים רבים. הקבוצה קיימה משחקי ידידות בערים שונות, כמו לונדון וניו יורק, ומשכה אלפי צופים יהודים למשחקיה. בביקורה של הקבוצה בלונדון בשנת 1923, היא הביסה את סגל המשנה של וסטהאם יונייטד בתוצאה 0–5, (לאחר שהמשחק בווינה הסתיים בתיקו 1-1) והייתה לקבוצה הראשונה מאירופה שניצחה קבוצה אנגלית על אדמת אנגליה. כקבוצה היהודית הראשונה, הכח משכה אוהדים יהודים מרחבי אירופה למשחקיה, ובהם הסופר פרנץ קפקא. בשנים 1924 ו-1925 ביקרה הכח וינה פעמיים בארץ ישראל שתחת המנדט הבריטי והתקבלה על ידי היישוב היהודי. היא שיחקה נגד קבוצות מקומיות – יהודיות ואנגליות.[2] בכל המשחקים היא לא הפסידה ורק אחד הסתיים בתיקו. השיא היה ניצחונה על מכבי תל אביב בינואר 1925, בתוצאה 2:11. בשנת 1926 ערכה הקבוצה סדרת משחקים בארצות הברית. משחקה בניו יורק משך 46,000 צופים, מספר ששבר את שיא הצופים במשחק כדורגל.[3] שחקנים רבים של הקבוצה, דוגמת היינריך שנפלד, שהתרשמו ממיעוט האנטישמיות בארצות הברית, החליטו להתמקם שם והצטרפו למועדונים מקומיים. חלק משחקנים אלו (כמו מקס גרונוולד) הקימו את מועדון הכח ניו יורק, שזכה בגביע ארצות הברית הפתוח בשנת 1929. חלק מהשחקנים עלו לארץ ישראל והקימו את הכח תל אביב (כיום "הכח עמידר רמת גן"). בעקבות עזיבת רבים משחקניה המובילים, הכח נחלשה וחדלה מלהתחרות על האליפות. בשנות ה-30 לקבוצה הצטרף איליה וסטרמנס. בין שחקני הנוער של הקבוצה בתקופת פעילותה האחרונה היה איתן גינת (אוטו ז'ינייבסקי), שהפך לאחר מכן לאחד מראשי מחתרת היהודים בתנועת ההתנגדות הצרפתית.
בעקבות האנשלוס בשנת 1938, התאחדות הכדורגל האוסטרית החרימה את הכח וינה ולא אפשרה לה לשחק עוד. אצטדיונה הולאם וניתן למפלגה הנאצית. חלק גדול מהשחקנים עזבו למדינות אחרות כמו ארצות הברית או קנדה, וחלקם עלה לארץ ישראל והשתלב בקבוצות שהחלו לקום ולהתחרות בליגת הכדורגל שנוסדה בתקופה זו בארץ ישראל.
חלק גם נשארו באירופה וגורלם לא היה שונה משל שאר יהודי אירופה תחת גרמניה הנאצית. שחקן המועדון מקס שיוויר נשלח לאושוויץ במהלך השואה, שם נרצח בתחילת שנות ה-40. הוא היה אחד מלפחות שבעה שחקנים של מועדון הכדורגל, שידוע שנרצחו במהלך תקופת השואה. האחרים היו: ג'וזף קליש, אלי שנפלד, אוסקר גראסגרון, ארנסט הורוביץ, והאחים ארווין פולק ואוסקר פולק.
אחרי תום המלחמה ב-1945 מועדון הספורט הוקם מחדש, ומאז קיים עד היום. אולם מחלקת הכדורגל ששיחקה בליגה האוסטרית השנייה לאחר המלחמה, התפרקה בשנת 1949.
בשנת 2000, רכשה הקהילה היהודית המקומית בווינה את אצטדיונה הישן של הקבוצה בפרייטר פארק תמורת 10 מיליון יורו, על מנת לבנות עליו מרכז קהילתי חדש. ב-2006 הוקם מחדש מועדון הכדורגל לו היה באותה עת 400 חברים, וקבוצת הכדורגל שלו שיחקה בליגות הנמוכות באוסטריה, בשם "מועדון ספורט מכבי וינה" (SC Maccabi Wien). המועדון פתח אצטדיון ביתי חדש ב-11 במרץ 2008.
שחקנים בולטים במחלקת הכדורגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
תוארי מועדון הכדורגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זכייה (1): 1924/1925
- סגנית (1): 1921/1922
קבוצת האתלטיקה של הכח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתלטים גרדה גוטליב, ארפד בלודי, ולטר פרנקל, פריץ דויטשר ואלפרד קניג זכו באליפויות אוסטריה ובמדליות במכביות הראשונה (1932) והשנייה (1935). אלפרד קניג אף ייצג את אוסטריה באולימפיאדת ברלין (1936). הכח אף זכתה באליפות אוסטריה בריצת שליחים 4x100 מטר (1937) ובריצת שליחים 4x400 מטר (1929, 1934 ו-1937).
קבוצת ההוקי שדה של הכח
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצת ההוקי שדה של הכח וינה נוסדה ביוני 1913.
4 משחקני ההוקי שדה של הכח וינה, קורט לרפלד(נו'), הנס רוזנפלד (נו'), פריץ שטיינר (נו'), הנס ואלד (נו'), היו חברים בנבחרת ההוקי של אוסטריה שהשתתפה באולימפיאדת אמסטרדם (1928) וסיימה במקום תשיעי בטורניר האולימפי.
קבוצת ההיאבקות של הכח
[עריכת קוד מקור | עריכה]המתאבק ניקולאוס הירשל היה אלוף אירופה (1932) אלוף המכביה הראשונה (1932), עשר פעמים אלוף אוסטריה ובעל שתי מדליות ארד אולימפיות (לוס אנג'לס 1932) במשקל כבד. הוא הצטיין גם באתלטיקה והיה שבע פעמים ברציפות אלוף אוסטריה בקרב חמש (1923 - 1930) ואלוף אוסטריה לנוער בהדיפת כדור ברזל ובזריקת דיסקוס.
מתאבקים אולימפיים נוספים: סידני ברגמן, אריך פינסוס(אנ'), לודוויג שלנגר(אנ')
קבוצת הסיף של הכח
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנס ליון השתתף בשתי אולימפיאדות (אמסטרדם 1928 וברלין 1936), בתחרות הרומח אישי והקבוצתי. בברלין סיים במקום רביעי בתחרות הרומח הקבוצתי ושימש שופט בתחרויות הרומח.
קבוצת השחייה של הכח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-20 של המאה ה-20 אימן זיגי ורטהיימר את השחיינים בהכח וינה. הוא הוביל את שחייניו לשיאים ואליפויות ארציות.[4] בקבוצה זו שחו בהדרכתו של ורטהיימר פריצי לוי והדי ביננפלד שכל אחת מהן זכתה במדליית ארד באליפות אירופה בשחייה (400 מטר חופשי ו-200 מטר חזה בהתאמה). היו אלה המדליות היחידות שבהן זכתה אוסטריה באליפות אירופה בשחייה עד לשנת 2000. שתיהן ייצגו את אוסטריה במשחקים האולימפיים באמסטרדם (1928) וסיימו במקומות 11 ו-13 בהתאמה, ואף השתתפו בשתי המכביות הראשונות וזכו כל אחת ב-5 מדליות זהב ומדליית כסף. בין השחייניות המצטיינות נמנות גם אלופות ושיאניות אוסטריה יהודית דויטש-הספל, לוסי גולדנר ורות לנגר שסירבו להשתתף באולימפיאדת ברלין, במחאה על מדיניותו של אדולף היטלר.[5]
שחיינים מצטיינים נוספים: אדמונד ברנהרדט, זאב ורדי, הנס גולדברגר, פריץ ליכטנשטיין, אלפרד גוט, הוברט נסאו ואידה כהן.[6]
הנצחה והמשכיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1982 הונצח הכח וינה ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט, מוזיאון המנציח ספורטאים יהודים שהגיעו להישגים יוצאי דופן.
ב-2004 יצא לאקרנים סרט תיעודי בשם "הכח לשחות" (Watermarks), המספר את סיפורן של שחייניות הכח וינה.
בשנת 2008 נפתח המועדון מחדש בעיר וינה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הכח וינה- הספורטאים האולימפיים של הכח וינה, באתר olympedia.org
- אודות הכח וינה באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- Hakoah Vienna and the International Nature of Interwar Austrian Sports William bowman (באנגלית)
- נצחון "הכח" במצרים, דואר היום, 5 בינואר 1925
- "הכח" לאמריקה, דואר היום, 28 במרץ 1926
- ניצחונות "הכח" הוינאי בשחייה, דואר היום, 20 ביולי 1927
- אלכס דורון, השייט הסובייטי ואלרי מנקין שזכה ב-3 מדליות זהב אולימפיות - יהודי, מעריב, 30 ביוני 1985
- אשר גולדברג, "הכח וינה - מתהילה ועד לשואה", טלספורט, 16 באפריל 2007
- איזי עין דור, 70 שנה אחרי שנסגר, מועדון הכח וינה נפתח מחדש, באתר ynet, 11 במרץ 2008
- אשר גולדברג, אגדת הכח וינה בארץ ישראל ובמצרים, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 15 בפברואר 2011
- ליאור ברטל, אגדה שהייתה באמת: קבוצת הכדורגל היהודית שנוצחה רק ע"י הנאצים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 11 באפריל 2018
יובל רובוביץ, כשהשופט קרא "הכו אותם למוות", והכדורגלנים היהודים רצו מהמגרש למסתור, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2020- אוריאל דסקל, יהדות אירופה הותירה מורשת של מקצוענות בכדורגל האירופי, באתר כלכליסט, 7 באפריל 2021
- מודי בר-און ועומר עינב, האימפריה של הכוח וינה, פודקאסט שלב המוקדמות בערוץ הספורט, 26 באוגוסט 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Österr. Leichtathletik Meister u. Staatsmeister (בגרמנית)
- ^ לקראת באם של חברי 'הכח' בא"י, דואר היום, 2 בינואר 1924
ההתחרות בין "הכח" ומכבי יהודה בת"א, דואר היום, 9 בינואר 1924 - ^ בעולם הספורטיבי - אוסטריה, עיתון הצפון, 30 באפריל 1926
- ^ זיגי וארטהיימר, דבר, 19 באוקטובר 1936
- ^ ד"ר משה הרניק, תור-הזהב לשחייני "הכוח" בווינה, אומר 1 ביולי 1939
- ^ There was a time... , AJR JOURNAL The Association of Jewish Refugees, VOLUME 22 NO.10 OCTOBER 2022 (באנגלית)
