לדלג לתוכן

הכחשת איידס/HIV בדרום אפריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

להכחשת האיידס, כמו גם הכחשת נגיף הכשל החיסוני האנושי, (HIV ,Human Immunodeficient Virus) הייתה השפעה משמעותית על מדיניות בריאות הציבור בין השנים 1999 עד 2008 בדרום אפריקה, בפרט במהלך כהונתו של הנשיא תאבו מבקי. זמן קצר לאחר בחירתו לנשיאות בשנת 1999, החל מבקי למתוח ביקורת על הקונצנזוס המדעי כי וירוס ה-HIV הוא הגורם למחלת האיידס. בשנת 2000, כינס מבקי "וועדת ייעוץ נשיאותית" בנוגע לאיידס/HIV הכללה עדויות ממספר מדענים אשר הכחישו כי נגיף ה-HIV הוא הגורם למחלה. בשמונה השנים הבאות לנשיאותו, המשיך מבקי להביע עמדה אוהדת כלפי הכחשת איידס/HIV, ואף הנהיג מדיניות המונעת גישה לתרופות אנטי-רטרוויראליות לחולים במחלה[1].

במסגרת מדיניות זו, מינה מבקי את מנטו צ'אבללה מסימאנג לשרת הבריאות של דרום אפריקה. צ'אבללה מסימאנג קידמה (כשברקע הטפותיו של מבקי אודות רעילותם של תרופות אנטי-רטרוויראליות[2]) שימוש בתרופות צמחיות אשר יעילותן הטיפולית לא הוכחה כדוגמת שום, סלק ומיץ לימון[3][4], כטיפול בנגיף. מדיניות זו, אשר זיכתה את השרה בכינוי "דוקטור סלק"[5], הואשמה בגרימתם ואי מניעתם של כ-343,000-365,000 מקרי מוות מאיידס[6][7][3].

במהלך כהונתו, הקפיד מבקי להמעיט בדיבור אודות השקפותיו ומדיניותו בנושא האיידס. כך, לפי "הניו יורק טיימס", דוברו של מבקי, מוקוני רטשיטנגה, אמר כי הנשיא לא ידון בחשיבתו ודעותיו על HIV ואיידס, והסביר כי קבלת ההחלטות ועיצוב המדיניות נעשות באופן קולקטיבי על ידי ממשלת דרום אפריקה, ועל כן היא מהווה הכתובת לשאלות בנושא[3]. לאחר בחירתו של קגאלמה מוטלנטה לנשיאות דרום אפריקה וסיום כהונתו של מבקי בשנת 2008, מינה הראשון את ברברה הוגאן לשרת הבריאות ביום הראשון לנשיאותו. בריאיון לאחר מינוייה אמרה הוגאן לניו יורק טיימס: "עידן ההכחשה נגמר לחלוטין בדרום אפריקה"[3].

מקור התופעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף כי הסיבה לכך שמבקי נעשה תומך נלהב של הכחשת איידס/HIV אינה ברורה וחד משמעית, ישנן שתי סברות מפורסמות. הראשונה הציעה כי דעתו הושפעה מפגישתו עם קריסטין מג'ורה, פעילת הכחשת איידס הנושאת את הנגיף[8]; השנייה הציע כי הושפע מפרסומו של מאמר בשנת 1999, על ידי אנתוני ברינק, בשם "רפואה מגיהנום" אשר תיאר את הטיפול ב-AZT, התרופה האנטי-רטרוויראלית הנפוצה בתקופה, כמסוכן ולא יעיל. בדיעבד, טען ברינק כי מאמר זה היה אחראי למדיניותו של מבקי האוסרת על שימוש בתרופה. ברינק יצר קשר עם מבקי לאחר פרסום המאמר, והתקבל בברכה כמומחה על ידי האחרון[9]. בנוסף, במסמך משנת 2002 שהיה מבקי אחד מכותביו, ציטט את הרומן של ג'ון לה קארה "הגנן המסור", כגורם אשר השפיע על פחדיו מחברות התרופות ועל השפעתן על המחקר המדעי[10]. כמו כן, מאחר שמבקי נהג להאשים במפורש בגזענות את אלו המקבלים את העמדה המדעית הנמצאת בקונצנזוס בכל הנוגע לאיידס ו-HIV[11] הוצע גם כי השקפותיו נולדו בצילם של תיאורים וסטריאוטיפים גזעניים אשר היו נפוצים בדרום אפריקה במהלך שנות האפרטהייד[12]. מאמר הפורסם ב-2008 בכתב העט "Race and class" מאת ג'וי וואנג מציע כי גורמים אלו השפיעו על מבקי לאמץ תפיסת הכחשת איידס, וכן מציין את חיבורו של פרנץ פאנון "רפואה וקולוניאליזם" מספרו שפורסם בשנת 1959, כדי להסביר את מה שוואנג מתארת כ"מבוי הסתום בין מדענים לממשלתו של מבקי"[13]. מרטין אסר הציע גם כי השקפותיו של מבקי הושפעו ממחירו הגבוה של הטיפול בתרופות אנטירטרוויראליות, אשר היה בלתי נגיש לרבים בדרום אפריקה בשל ההכנסה המועטה יחסית של רבים מתושבי המדינה[14].

בשנת 2004, טען תיאודור שקלס, נשיא מכללת רנדולף-מקון, כי במהלך הדיון בסוגיית האיידס, ניסה מבקי לתאר את המערב בתור שעיר לעזאזל על מנת לאחד מאחוריו את הרוב במדינה[15]. מנגד, הציע ברטון גלמן הסבר אלטרנטיבי לתולדת השקפותיו של מבקי, תוך תיאורו כ-"...מין אינטלקט חסר מנוחה, שאוהב לגלוש רבות באינטרנט ולהציב את עצמו לצידם של אלו המתנגדים לממסד. אחרי הכל, הוא בילה את כל חייו הבוגרים בלחימה באפרטהייד...". בנוסף ציין כי גם אילו מבקי היה עוקב וממלא כל המלצה של הקהילה המדעית המרכזית בנוגע למניעת איידס, עדיין לא הייתה ביכולתו את האפשרות לפתור המצוקה, ולכן, לדברי גלמן, מבקי "שמר על אי-הודאות המדעית בחיים משום שאינו רצה להציג את עצמו כחסר אונים"[16].

הכחשת האיידס בדרום אפריקה לאורך השנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1994

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 במאי 1994, מונה נלסון מנדלה לנשיא דרום אפריקה, עד שהוחלף על ידי תאבו מבקי לאחר כהונה בת חמש שנים[17]. במהלך כהונתו, נותר מנדלה אדיש במידה רבה לאיידס/HIV ולא נהג לדבר אודות הסכנה הנשקפת לדרום אפריקה עד תחילת שנות ה -2000[18]. מנדלה לאחר מכן הביע צער על כך שלא עשה יותר מאמצים להילחם באיידס במהלך כהונתו[19].

1997

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1997 ניגש מבקי, שהיה אז סגן נשיא דרום אפריקה, אל חברי הקונגרס הלאומי האפריקאי, במטרה להציג את השימוש האפשרי בתרופה חדשה נגד איידס, שפותחה בדרום אפריקה, הנקראת וירודאן. יתרונותיה, אשר קסמו למבקי על פני התרופות האנטי-רטרוויראליות שהיו קיימות בשוק, כללו עלותה הנמוכה (כ־0.5% ממחיר הטיפול האנטי-רטרוויראלי המשולב) ואת האפשרות לעקוף את הממסד הרפואי המערבי אם הטיפול בו יוכח כאפקטיבי. מהלך זה הוביל לזימונם של קבוצת חולי איידס שטופלו בתרופה להעיד בפני הקבינט של דרום אפריקה. העדויות שלהם כללו הצהרות רבות על עלייה במשקל, והעלמות שלפוחיות ופצעים מפניהם לאחר שהתחילו בטיפול.

עם זאת, יצוין כי רישיונם של יצרני וירודאן נשלל בעבר על ידי המועצה הרפואית לתרופות דרום אפריקאיות. החברה טענה כי צעד זה ננקט משום שממסד האיידס הדרום אפריקאי לא רצה בכך ששום תרופות מלבד האנטי-רטרוויראליות תהיינה זמינות, היות שהוא ממומן על ידי חברות תרופות מערביות. מבקי השתכנע מטיעון זה ולאחר מכן אושר הטיפול בווירודאן באופן חוקי וקודם באינטנסיביות בכלי התקשורת, עד שהתברר כמהווה סכנה בריאותית חמורה, ושימושו הוצא מן החוק[20][21].

1999

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 ביוני 1999, נבחר מבקי לנשיא דרום אפריקה[22]

2000

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אפריל: ב-20 באפריל, שלח מבקי מכתב בן חמישה עמודים לנשיא ארצות הברית ביל קלינטון, בו הוא מתאר את האיידס כ"אסון אפריקני ייחודי" והשווה את הרדיפה של מכחישי איידס/HIV ליחס ממנו סבלו השחורים בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. המכתב הודלף ל"וושינגטון פוסט" זמן קצר לאחר מכן, דבר העורר גינוי מצד פרשנים רבים, באופן שהרגיז את מבקי[23][24]. למחרת, פרסם ג'ייקוב זומה, סגן נשיא דרום אפריקה, הצהרה מטעם לשכת הנשיאות בה השווה בין מבקרי הכחשת האיידס למבקריו של גלילאו במאה ה -17, ונימק כי "השקפותיו נחשבו כה מאיימות על הממסד המדעי שנאלץ לחזור בו בפומבי"[25].
  • מאי: מאוחר יותר באותה שנה כינס מבקי פאנל בן 33 מדענים אותם כינה "מומחים", אשר כמחציתם דוגלים בהכחשת איידס, כגון פיטר דויסברג והארווי ביאלי. הוועדה, הידועה בשם "הוועדה המייעצת הנשיאותית לאיידס ", כללה גם חוקרי איידס שתמכו בקונצנזוס המדעי ש-HIV הוא הגורם למחלה, וחבריה התחלקו באופן שווה בין שתי העמדות[26]. הפגישה הראשונה של הוועדה התקיימה בין 6 ל -7 במאי[23]. ניקולי נטרס האשים את דויסברג ותומכיו בפאנל, כמו גם את מבקי, בפופולריות של הכחשת האיידס בדרום אפריקה[27].
  • יולי: הוועדה המייעצת הנשיאותית לאיידס נפגשה בשנית ב-3 ביולי וב-4 ביולי ביוהנסבורג[28]. שתי הפגישות היו סגורות בפני הציבור הרחב וכמעט לכל העיתונאים. אחד מן העיתונאים שנכח בפגישה, דיווח כי דוד רסניק, ביוכימאי החבר בפאנל ומכחיש איידס, קרא לאסור על בדיקת HIV, וטען כי אינו רואה "כל עדות" לאסון האיידס בדרום אפריקה. פגישת הוועדה הגיעה לשיאה בהגשת הצעות מחקר על ידי תומכי ומכחישי ה-HIV/איידס. קוטסו מוקהל, גורם במשרד הבריאות הדרום אפריקני, שיבח את שתי ההצעות, ואמר כי אחד מן הצדדים עלול "לשתוק אחת ולתמיד"[28]. אלו הנמנים בין מכחישי הקשר בין HIV לאיידס המליצו במהלך פגישתה של הוועדה על מעבר מטיפול בתרופות אנטי-רטרוויראליות, לטיפולים הכוללים ויטמינים וטיפולים "אלטרנטיביים" ו"משלימים", הכוללים "עיסוי, טיפול במוזיקה, יוגה, טיפול רוחני, הומיאופתיה, רפואה איורוודית הודית, טיפול באור ושיטות רבות אחרות" . ב -6 ביולי, הגיבה הקהילה המדעית על ידי חתימת הצהרת דרבן, בידיי 5,000 מדענים, ופורסמה בכתב העת Nature. בהצהרה נאמר כי "HIV גורם לאיידס. מצער כי קומץ אנשים קולניים ממשיכים להכחיש זאת למול הראיות. עמדה זו תגרום לאובדן חיים רב"[29]. בעת כינוס הוועדה הבינלאומית לאיידס בדרבן שלושה ימים בלבד לאחר מכן, בה נשא מבקי את נאום הפתיחה, ניצל מבקי את נאומו ודחה בגלוי את ההשקפה הרווחת כי HIV הוא הגורם לאיידס, ובמקום זאת טען כי המחלה היא תוצר של עוני, תזונה רעה ובריאות כללית רופפת, אשר הפתרון לבעיות אלו הוא הקלה על העוני באפריקה[30]. הוא גם הזמין את מג'ורה, מכחישת איידס גלויה, לדבר בוועידה[31], ובאחד מנאומיו הנחה את שאר החברים בכנס "דברו זה עם זה בכנות ובסובלנות מספקת כדי לכבד את נקודת המבט של כולם, עם סובלנות מספקת כדי לאפשר לכל הקולות להישמע"[32]. נאומו נתקל בתגובות שליליות בעיקר מצד הצירים שהשתתפו בוועידה, אשר מאות ממשתתפיה עזבו בעת שנשא מבקי את דבריו[33].
  • ספטמבר: מבקי אמר בדברים שנשא בפני הפרלמנט הדרום אפריקאי כי "התוכנית של הממשלה במדינה זו מבוססת על התזה כי HIV הוא גורם לאיידס, וכל תוכנה מצביע על כך". בד בבד, מאוחר יותר ציין מבקי כי הוא עדיין לא סבור כי HIV גרם לאיידס, וכי הוא יכול, לדעתו, רק להיות גורם תורם ולא סיבה יחידה[34].
  • אוקטובר: ממשלת דרום אפריקה הודיעה כי מבקי "יצמצם תפקידו" בכל הנוגע לדיון סביב HIV, כאשר בתוך כך מבקי עצמו מודה שייתכן וגרם "לבלבול"[2]. בראיון שנערך ב -2007 אמר מבקי לביוגרף שלו, מארק גביסר, כי הוא עשה זאת רק משום שחווה לחץ לצד חברי ממשלתו והוא מתחרט על החלטתו[35]. חרף מהלך זה, ירדו אחוזי התמיכה בו מכ-70% לכ-50% לעומת השנה הקודמת. בעוד פוליטיקאים בכירים בממשל האמריקאי רבים הביעו ספקות פרטיים לגבי שיקול דעתו, פוליטיקאים דרום אפריקנים אחרים היו גלויים יותר בביקורתם. כך למשל, פקידים רבים במגזר הסחר והבנקאות בדרום אפריקה הביעו חשש כי הצהרותיו של מבקי הרחיקו משקיעים פוטנציאליים מן המדינה[36].

2001

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אוגוסט: מבקי טען בטעות, בהתבסס על נתונים מיושנים, כי איידס ו-HIV הם גורמי התמותה המצויים במקום ה-12 בדרום אפריקה, בעוד שמחלה זו היוותה למעשה גורם המוות המוביל. הוא ביקש מפקידי משרד הבריאות להעריך מחדש את התקציב בהתאם, והציע כי תקציב הבריאות החדש יכלול קיצוץ ובפרט בכל הנוגע לתקצוב נושא הHIV/איידס[11][37].
  • אוקטובר: מבקי נשא שני נאומים בהם הפריז בסכנותיהן של התרופות האנטי-רטרוויראליות טען למידה פחותה של הסכנות הנשקפות ממחלת האיידס עצמה, וכן רמז שמבקריו גזענים[11]. במסגרת סיקור הנואמים כתב העיתון ניו יורק טיימס כי מבקי "נשאר מוטעה לגמרי בנושא HIV", בעוד ה-The Economist פרסמו שטענתו של מבקי כי "תרופות אנטי-רטרוויראליות הופכות למסוכנות לבריאות כמו הדבר בהן הן אמורות לטפל", הייתה פשוט שגויה, וכי הטיפול בהן לא רק מאריך חיים אלא גם מסייע בהורדת שיעור ההדבקה בקרב החולים. הם גם מתחו ביקורת על התנערותה של הממשלה ממבקריה תוך נימוק כי אלו נמצאות בכיסן של חברות התרופות הבינלאומיות, בטענה כי "העקשנות הממשלתית, לא עלות התרופות, היא הבעיה האמיתית"[38].

2003

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב -26 בספטמבר של שנה זו, אישר דוברו של מבקי כי מבקי אכן הצהיר שאינו מכיר אף חולה איידס. הערה זו עוררה ביקורת רבה מצד פעילי איידס ופוליטיקאים באופוזיציה במדינה, כאשר אחד ממבקריו אף ציין כי מבקי "אינו חי בדרום אפריקה האמיתית"[39].

2004

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נשאל מבקי על ידי הפרלמנט הדרום אפריקאי אם הוא סבור כי אונס מילא תפקיד כלשהו בהפצת מחלת האיידס, השיב כי "מחלת הגזענות" הובילה שהשחורים יתוארו כ"עצלנים, שקרנים, מצחינים, חולים, מושחתים, אלימים, לא מוסריים, סוטים, פראי אדם ואונסים". במאמר דעה שנכתב כעבור ארבע שנים, רוג'ר כהן ציטט את ההערה הזאת כראיה לכך שמבקי ראה בHIV ואיידס "שקר שהופץ על אפריקאים על ידי לבנים המנסים להסיח את היבשת מבעיותיה האמתיות בדמות של גזענות ועוני, וכי שקר זה אומץ על ידי שחורים שגדלו תחת מנטליות העבדות שהוליד האפרטהייד"[40].

2005

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתיאס ראת', רופא ואיש עסקים גרמני, נסע לדרום אפריקה על מנת למכור ויטמינים אשר טען כי יעילים בריפוי איידס. הוא החל לארגן ניסויים קליניים לבחון את יעילותם של ויטמינים אלה, התעוררה ביקורת בקרב ארגוני המאבק באיידס שהובילה לתביעתו מאוחר יותר באותה שנה. עם זאת, שרת הבריאות של דרום אפריקה, צ'אבללה מסימאנג עמדה לצידו של ראת' ואף הופיעה בפורום בחודש אפריל כדי להגן על "זכותו לחופש ביטוי" של ראת' ולטעון כי לתרופותיו "תוקף שווה"[41] לתרופות אנטי-רטרוויראליות. רק לאחר מאבק משפטי ממושך עם המועצה הרפואית לתרופות דרום אפריקאיות, הוכרזו הניסויים לבסוף כבלתי חוקיים[27]. פעילי איידס קשרו את שיווקם ותפוצתם של וויטמינים אלו על ידי ראת' למותם של מספר חולי איידס/HIV[42].

2006

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אוקטובר: ב-26 באוקטובר, ממשלת דרום אפריקה הודיעה כי היא תהפוך את מדיניותה הקודמת בנוגע לטיפול בחולי איידס/HIV, וכי מעתה תחלק תרופות אנטי-רטרוויראליות דרך שירותי הבריאות הציבוריים במדינה. ההודעה נמסרה בכנס פעילי איידס מהם התעלמה הממשלה בעבר. פעילים אלה השקיעו את השנים שקדמו לכך במאבק משפטי עם ממשלת דרום אפריקה במאמץ להביא אותה לחלק תרופות מזן אנטי-רטרוויראליות[43].
  • דצמבר: בסוף 2006, לאחר הידרדרות במצבה הבריאותי של צ'אבללה מסימאנג, הוזמנה סגנית שר הבריאות של המדינה, נוזיזווה מדלאלה-רוטלדג', למלא את מקומה ולפקח על מדיניות הבריאות של דרום אפריקה. בזמן שעמדה בראש משרד הבריאות של דרום אפריקה עד לפיטוריה באוגוסט הבא, ניסתה מדלאלה-רוטלדג' לשנות את מדיניות הכחשת האיידס של מבקי תוך שהיא מתארת את המספר הרב של תושבי המדינה הממתינים לתרופות מזן אנטי-רטרוויראליות כ"פגיעה חמורה בזכויות אדם". נוסף לכך, מדלאלה-רוטלדג' הייתה לאחת המחברות העיקריות של תוכנית הבריאות של המדינה הכללה מספר צעדים אגרסיביים כנגד איידס, שאומצה על ידי הממשלה בדצמבר[44].

2007

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 באוגוסט, למרות דרישות חוזרות ונשנות לפיטוריה של שרת הבריאות צ'אבללה מסימאנג, מבקי החליט לפטר את מדלאלה-רוטלדג', שכיהנה כממלאת מקומה ושרת הבריאות בפועל, והייתה ממבקריה הגדולים של מדיניות מבקי. הסיבה הרשמית לפיטורים אלו הייתה שמדלאלה-רוטלדג' נכחה בוועידת האיידס ללא רשותו, אך מבקרים רבים טענו כי זהו לא יותר מתירוץ בשביל להדיח את מתנגדיו[45]. מאחר שמעט בכירים בשלטון דרום אפריקה היו מוכנים לבקר את השקפת עולמו של מקבי, המגזין The Economist הביע את חששותיו מפיטורי מדללה-רוטלג' ומנסיגה מהמדיניות שעזרה להטמיע[46].

ב-31 לאותו החודש, חרף מתקפה תקשורתית על צ'אבללה מסימאנג בעקבות דברים שאמרה בהם הכחישה כי מחלת האיידס נגרמת על ידי נגיף הHIV וכן בעקבות קידומה של שיטות לא שגרתיות לטיפול במחלה, קפץ מבקי להגנתה, וכתב בכתב העת הדרום-אפריקאי ANC Today כי היא תיזכר בדפי ההיסטוריה בתור "... אחת מחלוצי הארכיטקטים לבניית מערכת בריאות הציבור הדרום אפריקאי אשר מטרתה להבטיח את בריאות כל תושבינו ובעיקר תושבינו קשי היום", בנוסף הוא טען כי צ'אבללה מסימאנג "גיבורה”, וכי מבקריה הם "חיות”[5].

2008

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פברואר: ב-7 בחודש פורסם מחקר שנערך על ידי ניקולי נטראס, אשר העריך כי הכישלון של ממשל מקבי לספק תרופות מזן אנטי-רטרוויראליות עד 2006, היה אחראי לכ-343,000 מקרי מוות[6]. באותה השנה מחקר שנערך על ידי Pride Chigwedere ופורסם במהדורת דצמבר 2008 של העיתון Journal of Acquired Immune Deficiency Syndromes, העריך כי מדיניות האיידס של מקבי היו אחראיים ל"יותר מ-330,000" מקרי מוות[7][3].
  • ספטמבר: קגלמה מוטלנטה החליף את מקבי בתפקיד נשיא דרום אפריקה. ביום הראשון לנשיאותו, פיטר קגלמה את צ'אבללה מסימאנג מראשות משרד הבריאות והחליפה בברברה הוגאן. השקפותיה של הוגאן בנוגע ל-HIV ואיידס הובילו לשינוי מהותי במדיניות דרום אפריקה. היא התחייבה להרחבת היצע תרופות אנטי-רטרוויראליות לנשים הרות בדרום אפריקה, בנוסף לשיפור תוכניות מניעת התפשטות הנגיף במדינה[47].

2009

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יולי: פורסם מאמר שנכתב על ידי דויסברג ומספר מכחישי איידס כמאמר אלקטרוני, בכתב העת Medical Hypotheses. המאמר, ששימש בעיקר כתגובה למחקר של צ'יגוודרה, רופא הנמנה עם המתנגדים למדיניותו של מבקי, שפורסם ב-2008, טען כי הסטטיסטיקה הרשמית, לפיה מספר ההרוגים ממחלת האיידס בדרום אפריקה עומד על כ-330,000 איש מדי שנה, רחוקה מהמציאות וכי "עדיין לא קיימת הוכחה כי HIV גורם לאיידס"[48]. לאחר פרסום המאמר, כתב העת קיבל מספר רב של פניות אשר הביעו דאגה, בנוסף להאשמות על הוצאת דיבה ופגיעה בבריאות הציבור הדרום אפריקאי. בעקבות פניות אלו.
  • ספטמבר: נגנז אותו מאמר, והחברה אשר כתב העת מצוי בבעלותה, אלסבייר, איימה בפיטורי עורך כתב העת, ברוס צ'ארלטון, אם לא יעביר את המאמרים המפורסמים בכתב העת תהליך של בדיקת עמיתים. בעקבות סירובו של צ'ארלטון, פוטר במאי 2010[49].
  • אוקטובר: ב-29 לחודש, נשיא דרום אפריקה, ג'ייקוב זומה, אשר נבחר לנשיאות בחודש מאי של השנה הקודמת, נאם נאום אשר נראה בעיני רבים כנאום המסיים באופן רשמי את הכחשת האיידס בדרום אפריקה. בניאומו טען כי HIV ואיידס הם הבעיות החמורות ביותר בדרום אפריקה, ואמר "...כל דרום אפריקאי צריך לדעת את סטטוס ה-HIV שלו"[50]

ביקורת על ההתנהלות בזמן כהונתו של מבקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן כהונתו של מבקי, חוקרים רבים מעולם הרפואה ביקרו את מדיניותו בנוגע לנגיף האיידס, וטענו כי מדיניות זאת תביא למקרי מוות רבים[29]. גם רוברט רוטברג, מאוניברסיטת הרווארד, היה ממבקריו של מקבי ובשנת 2000 אמר כי "זה טיפשי ולא אופייני לו"[51]. בשנת 2002 מדיניותו של מקבי נתקלה בביקורת נוקבת אף יותר, הפעם מנלסון מנדלה, אשר אמר בראיון "מדובר במלחמה. זה (איידס) הרג יותר אנשים מאשר כל המלחמות ומאשר כל אסונות הטבע. אסור לנו להמשיך להתדיין, להתווכח, כאשר אנשים מתים." גם הארכיבישוף האנגליקני של קייפטאון, נג'ונגונקולו נדונגם, ביקר את המדיניות, כאשר טען כי הממשלה "חטאה" בכך ש"הסתירה את האמת ושמרה על שתיקת ההכחשה" בנוגע לאיידס[52]. בנוסף לכל אלה, גם דזמונד טוטו דיבר בגלוי נגד מדיניות הכחשת האיידס של מקבי, והשווה אותם אל "ההונאה בזמן נפילת רומא". נדונגנה, בשיתוף עם מקס אסקס, טענו כי המדיניות הקלוקלת של מקבי אינה נובעת רק משיפוט לקוי - נדונגמה אף תיאר את מדיניות זו כפשע נגד האנושות באותו קנה מידה של האפרטהייד[53]. לאחר שהתפרסם המחקר של צ'יגוודרה, אשר העריך כי מדיניות הכחשת האיידס בדרום אפריקה הוביל לכ-300,000 מקרי מוות[7], הפילוסוף, פיטר סינגר, טען בעקבות מסקנת המחקר כי "מקבי, בדיוק כמו מנדלה, היה מפעילי המאבק כנגד האפרטהייד. ועדיין מחקר הרווארד מראה כי הוא אחראי למוות של פי 5,000 מקרי מוות של שחורים בדרום אפריקה, יותר מהמשטרה הלבנה בדרום אפריקה אשר פתחה באש לעבר ההמון בשארפביל". סינגר גם כתב כי אף על פי שמקבי לא מונע מכוונות זדון בנוגע למדיניות האיידס שלו, הוא "אשם, לא על התמיכה בדעה הנתמכת על ידי מיעוט בעולם המדע, אלא על ההיצמדות לדעה זאת מבלי לאפשר לדעה זאת להיבדק בדיון הוגן ופתוח בין מומחים"[54]. מבקרים אחרים, כמו קרי קרושינקי, ציינו שדרום אפריקה, בשונה משכינותיה, "...יש לה את אנשי הרפואה, ואת האמצעים הכלכליים בשביל להתמודד עם אתגרי הHIV והאיידס", ולכן העובדה שמקורות אלו לא באו לידי שימוש כל כך הרבה זמן מצערת[55].

היקף הפגיעה כתוצאה מהמדיניות הרשלנית בדרום אפריקה והמצב לאחרונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילי איידס וחוקרים בתחום טענו במשך שנים כי המדיניות הרשלנית בנושא ה-HIV של נשיא דרום אפריקה לשעבר, תאבו מבקי, גרמה לאובדן מסיבי ובלתי נסבל של חיי אדם. ניתן לומר כי כיום, הודות לעבודת התזה של דוקטורנט בהארוורד בבית הספר לבריאות הציבור (HSPH), אנו יודעים לאמוד את היקף הנזק[56].

יותר מ -330,000 בני אדם מתו בטרם עת מאיידס/HIV בין השנים 2000 ו -2005, בשל חסימתה של ממשלת מבקי לטיפול מציל חיים, ולפחות 35,000 תינוקות נולדו עם נשאים לנגיף האיידס, אשר ניתן היה למנוע[56].

אך לאחר מספר שנים ניכר שינוי משמעותי בגישה כלפי האיידס בדרום אפריקה. מספר האנשים המקבלים טיפול באיידס באמצעות המגזר הציבורי בדרום אפריקה גדל מפחות מ-500,000 בשנת 2008 ליותר משלושה מיליון עד שנת 2015. מנתוני המועצה למחקר רפואי של דרום אפריקה נראה כי תוחלת החיים של דרום אפריקה נסקה בחזרה למעלה משפל של גיל צעיר מ-53 בשנת 2005 לגיל 62 בשנת 2015, בין השאר כתוצאה מהעובדה שחיי התושבים נשמרו באמצעות טיפול באיידס. בעוד עלייה דרמטית זו מעידה על העשייה הטובה שנעשתה בהנהגתו של השר מוטוואלדי, היא גם עדות עד כמה קשה ופוגעת הייתה מדיניותו של מבקי בתוחלת החיים בדרום אפריקה[57].

בשנת 2016 ועידת האיידס הבינלאומית חזרה לדורבן שבדרום אפריקה. הפעם האחרונה בה הייתה בדורבן נחשבה במידה רבה לנקודת מפנה בתגובת האיידס העולמית. בסיומה של אותה ועידה ב -2000, אמר מנדלה: "בעולם התלותי והגלובלי הזה שוב נהיה שוב שומרי אחינו ואחותנו. המאבק המשותף נגד איידס/HIV הוא שלנו"[57].

לפי הסקר הלאומי ל-HIV ועגבת בתרום-לידה שנערך בשנים 2005[58], 2007[59], ו-2011[60] אחוז הנשים ההרות הלוקות בHIV הוא:

שנה 1990 1992 1994 1996 1998 2000 2002 2004 2006 2008 2011
אחוז 0.7 2.2 7.6 14.2 22.8 24.5 26.5 29.5 29.1 29.3 29.5

לפי מחקר שנערך על ידי משרד הבריאות הדרום אפריקאי בשנת 2006, 13.3% מ-9,950 תושבי דרום אפריקה ממוצא שחור שהשתתפו במחקר היו נשאי HIV. מתוך 1,173 תושבי אפריקה לבני עור, 0.6% היו נשאי HIV[61].

המספרים הללו עומדים בקנה אחד עם מחקר שנערך על ידי מועצת מחקרי מדעי האדם של דרום אפריקה (Human Sciences Research Council) בשנת 2008 בו נמצא כי אחוז ההידבקות בין תושבי אפריקה עומד על 13.6%, כאשר אחוז ההידבקות בין לבנים עומד על 0.3% ואחוז ההידבקות בין הודים גם הוא עומד על 0.3%[62].

ב-2007 לפי הערכות כ-4.9-6.6 מיליון תושבי דרום אפריקה מתוך 48 מיליון התושבים שלה, נשאי HIV[63].

לפי הנתונים של הבנק העולמי והאומות המאוחדות[64] בשנת 2017 אחוז נשאי הHIV בדרום אפריקה היה 12.6%. בגילאים 15–49 17.9% מתושבי דרום אפריקה נשאים, ו21.2% מהנשים נשאות HIV, בין צעירים בגילאי 15–24 אחוז הנשאים עומד על 4.6%[65].

אחוז התמותה בעקבות איידס ב-2017 מתוך כל סיבות התמותה בין תושבי דרום אפריקה עומד על 25.03% (כ-126,755 בני אדם)[66]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Park, Alice, "'Legitimate Rape'? Todd Akin and Other Politicians Who Confused Science", Time
  2. ^ 1 2 McGreal, Chris, "How Mbeki stoked South Africa's Aids catastrophe", The Guardian, 2001
  3. ^ 1 2 3 4 5 Dugger, Celia W. (25 November 2008). "Study Cites Toll of AIDS Policy in South Africa". The New York Times. Retrieved 23 March 2014.
  4. ^ Specter, Michael, "The Denialists", The New Yorker, 2007
  5. ^ 1 2 Nullis, Clare (2 September 2007). "Mbeki defends beleaguered health minister against critics". The Guardian. Retrieved 29 April 2014.
  6. ^ 1 2 Nattrass, N, AIDS and the Scientific Governance of Medicine in Post-Apartheid South Africa, African Affairs, 2008 doi: 10.1093/afraf/adm087
  7. ^ 1 2 3 Chigwedere P, Seage GR, Gruskin S, Lee TH, Essex M, "Estimating the Lost Benefits of Antiretroviral Drug Use in South Africa, Journal of Acquired Immune Deficiency Syndromes, 2008 doi: 10.1097/QAI.0b013e31818a6cd5
  8. ^ Cox, Lauren (1 January 2009). "Death of an AIDS Skeptic". ABC News. Retrieved 3 April 2014
  9. ^ Goldacre, Ben, "The man who sold out medicine", ‏3 ביוני 2009
  10. ^ Nattrass, Nicoli (September–October 2007). "AIDS Denialism vs. Science". Skeptical Inquirer. Retrieved 22 March2014.
  11. ^ 1 2 3 Thabo Mbeki and AIDS". The New York Times. 4 November 2001
  12. ^ Mbali, Mandisa, AIDS Discourses and the South African State: Government denialism and post-apartheid AIDS policy-making"., Transformation: Critical Perspectives on Southern Africa doi: 10.1353/trn.2004.0023
  13. ^ Wang, J, "AIDS denialism and 'The humanisation of the African, Race & Class doi: 10.1177/0306396807085898
  14. ^ Asser, Martin, "Analysis: Mbeki and the Aids sceptics", ‏20 לאפריל 2000
  15. ^ Sheckels, Theodore F, The Rhetoric of Thabo Mbeki on HIV/AIDS: Strategic Scapegoating?, Howard Journal of Communications, 2004 doi: 10.1080/10646170490447584
  16. ^ Gellman, Barton, 'Washington Post': South African President Thabo Mbeki Trying to Highlight 'Grinding Poverty' in Context of AIDS Crisis, ‏יולי 2000
  17. ^ "Mandela becomes SA's first black president", BBC, ‏1994
  18. ^ Caplan, Art, "Bioethicist: Mandela's AIDS legacy of silence and courage", NBC News, ‏2013
  19. ^ Thompkins, Gwen, AIDS Crisis Politicized in South Africa as Graves Fill, NPR, ‏2007
  20. ^ Power, Samantha (May 2003). "The AIDS Rebel". PBS. Retrieved 31 March 2014
  21. ^ Zeitz, Paul, Lessons from South Africa's experience of HIV/AIDS, The Lancet doi: 10.1016/S0140-6736(07)61030-7
  22. ^ . "GCIS: profile information: Thabo Mvuyelwa Mbeki, Mr"
  23. ^ 1 2 Sidley P, "Mbeki appoints team to look at cause of AIDS", BMJ, 2000 doi: 10.1136/bmj.320.7245.1291/a
  24. ^ Mbeki, Thabo, "Thabo Mbeki's Letter", PBS
  25. ^ In Debate on AIDS, South Africa's Leaders Defend Mavericks, New York Times, ‏21 לאפריל 2000
  26. ^ Swarns, Rachel, "Mbeki Details Quest to Grasp South Africa's AIDS Disaster", New York Times, ‏New York Times
  27. ^ 1 2 Kalichman, Seth, Denying AIDS, 2009
  28. ^ 1 2 Schoofs, Mark, Debating the obvious: Inside the South African government's controversial AIDS panel, Village Voice, ‏יולי 2000
  29. ^ 1 2 , Durban Declaration, Nature doi: 10.1038/35017662
  30. ^ Boseley, Sarah, Mbeki Aids denial 'caused 300,000 deaths', The Guardian., ‏2008
  31. ^ Sifris, Dennis, The Top 5 AIDS Denialists, Αbout.com
  32. ^ Boseley, Sarah, Mbeki insists poverty causes Aids, The Guardian, ‏2000
  33. ^ Russell, Sabin, Mbeki's HIV Stand Angers Delegates / Hundreds walk out on his speech, SFGate, ‏10 ביולי 2000
  34. ^ Mbeki digs in on Aids, BBC, ‏20 בספטמבר 2000
  35. ^ McGreal, Chris, Mbeki admits he is still Aids dissident six years on, The Guardian, ‏2007
  36. ^ Swarns, Rachel, Comments on AIDS Weaken Mbeki, The New York Times
  37. ^ Smith, Tara C.; Novella, Steven P, HIV Denial in the Internet Era, PLoS Medicine doi: 10.1371/journal.pmed.0040256
  38. ^ Deadly meddling, The Econoist, ‏נובמבר 2001
  39. ^ Murphy, Verity, Mbeki stirs up Aids controversy, BBC News Online, ‏23 לספטמבר 2003
  40. ^ Cohen, Roger, Mbeki's Shame, The New York Times, ‏יולי 2008
  41. ^ Bateman, Chris, Government "Encouraging Snake Oil Salesman" Rath, South African Medical Journal, עמ' 372-374
  42. ^ Boseley, Sarah, Fall of the doctor who said his vitamins would cure Aids, The Guardian
  43. ^ Andrew Meldrum, South African government ends Aids denial, The Guardian, ‏אוקטובר 2006
  44. ^ Wines, Michael, AIDS activist Nozizwe Madlala-Routledge keeps her convictions but loses her job, New York Times, ‏2007
  45. ^ Beresford, D, Aids activists furious at sacking by Mbeki, The Guardian, ‏2007
  46. ^ Sacking the wrong health minister, The Economist, ‏16 באוגוסט 2007
  47. ^ South Africa Emerges From AIDS Denial, CBS News, ‏1 לדצמבר 2008
  48. ^ Duesberg, Peter H.; Nicholson, Joshua M.; Rasnick, David; Fiala, Christian; Bauer, Henry H, WITHDRAWN: HIV-AIDS hypothesis out of touch with South African AIDS - A new perspective, Medical Hypotheses, 2009 doi: 10.1016/j.mehy.2009.06.024
  49. ^ Martin Enserink, Medical Hypotheses Editor Out; Editorial Advisers to Quit As Well, Science Magazine News, ‏2010
  50. ^ HISTORY OF HIV AND AIDS OVERVIEW, Avert
  51. ^ Plotz, David, Thabo Mbeki, Slate, ‏2000
  52. ^ McGreal, Chris, Mandela attacks Mbeki's Aids policy, The Guardian, ‏פברואר 2002
  53. ^ Douglas E. Schoen, [https://www.forbes.com/2009/01/08/mbeki-aids-africa-oped-cx_des_0108schoen.html#32bf76f2367a 337 viewsJan 8, 2009, 01:15pm Did Thabo Mbeki Commit A Crime?], Forbes, ‏ינואר 2009
  54. ^ Singer, Peter, Mbeki ignored the science on HIV, The Guardian, ‏2008
  55. ^ Kruszelnicki, Karl, South Africans condemned by AIDS denial
  56. ^ 1 2 The cost of south africa’s misguided AIDS policies, Harvard T.H Chan school of public health
  57. ^ 1 2 Anael Yawa, Why Mebeki’s HIV views have no place in south africa, Newsweek, ‏2016
  58. ^ Department of Health, Repulic of South Africa, National HIV & Syphilis Antenatal Sero-Prevalence Survey in SA 2005
  59. ^ National Department of Health South Africa, THE NATIONAL HIV AND SYPHILIS PREVALENCE SURVEY SOUTH AFRICA, 2007
  60. ^ National Department of Health of South Africa, The 2011 National Antenatal Sentinel HIV & syphilus prevalence survey in South Africa
  61. ^ HIV AND AIDS IN SOUTH AFRICA, Avert
  62. ^ Human Sciences Research Council, [https://web.archive.org/web/20100522082857/http://www.hsrc.ac.za/Document-3238.phtml South African National HIV Prevalence, Incidence, Behaviour and Communication Survey, 2008]
  63. ^ UNAIDS/WHO, Epidemiological Fact Sheet on HIV and AIDS- Core data on epidemiology and response
  64. ^ Africa, Statistics South. "Statistics South Africa | The South Africa I Know, The Home I Understand". www.statssa.gov.za. Retrieved 2018-03-20.
  65. ^ Staitistics South Africa, "Mid-Year Population Estimates 2017 | Statistics South Africa|אתר=www.statssa.gov.za|תאריך=
  66. ^ Infographic: HIV and Aids in South Africa 1990 to 2016
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הכחשת_איידס/HIV_בדרום_אפריקה&oldid=38607940"