גיבוניים
 גיבוניים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| תת־סדרה: | בעלי אף יבש |
| משפחה: | גיבונים |
| סוגים | |
| |
| שם מדעי | |
 Hylobatidaeגריי, 1871 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
גיבונים (שם מדעי: Hylobatidae) היא משפחה בתת-סדרת קופים צרי אף ובקבוצת ההומינואידים שכוללת גם את ההומינידים. בתוך משפחת הגיבונים יש ארבעה סוגים: סיאמנג, גיבון לבן גבות, גיבון גיבון, וגיבון מצויץ.
מיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף ששיוך ההילובטידים בתוך הפרימטים ידוע ואין עליו השגות, לא זה המצב לגבי החלוקה הפנימית בתוך המשפחה. מחקרים ראשונים, שלא הכירו את כל מיני הגיבונים, חילקו את המשפחה לשני סוגים בלבד - הסיאמנג גדול הגוף כסוג אחד, ושאר הגיבונים, שנודעו אז כקבוצת "לאר", כסוג שני. חלוקה דיכוטומית זו ניתן להסביר בשל המידע המועט שהיה ידוע על שאר המינים עד לשנות ה-80 של המאה ה-20, כמו כן בשל ההבדלים הברורים לעין שבין שני הסוגים: לסיאמנג קול עבה יותר, גרונו החיצוני אלסטי ומתנפח, אצבעות כף רגלו 2–3 מחוברות יחד בקרום עורי.
כאשר התגלו מינים נוספים של גיבונים ואחרים נחקרו יותר לעומק, נגלה גם הצורך להוסיף עוד שני סוגים לפחות על הקיימים. בשנות ה-80 כבר נודעו 14 המינים במשפחה, ונעשתה חלוקה גנטית לארבעה סוגים על פי תבנית קריוגרם. רק בשנת 2001 התקבלו המחקרים בקהילת חוקרי הפרימטים. בסוגריים מצוין מספר הדיפלאודים של חברי אותו סוג.
- גיבון הולוק (38) (Hoolock)
- גיבון לבן-גבות מערבי (Hoolock hoolock)
- גיבון לבן-גבות מזרחי (Hoolock leuconedys)
- גיבון סקייווקר (Hoolock tianxing)
- גיבון (44) (Hylobates)
- גיבון לבן-יד (Hylobates lar)
- גיבון כסוף-פרווה (Hylobates moloch)
- גיבון קלוס (Hylobates klossii)
- גיבון אפור-פרווה (Hylobates muelleri)
- גיבון שחור-כיפה (Hylobates pileatus)
- גיבון גמיש (Hylobates agilis)
- גיבון מזוקן (Hylobates albibarbis)
- סוג ומין יחיד סיאמנג (50) (Symphalangus syndactylus)
- גיבון מצויץ (52) (Nomascus)
- גיבון שחור מצויץ (Nomascus concolor)
- גיבון לבן-לחיים צפוני (Nomascus leucogenys)
- גיבון שחור מזרחי מצויץ (Nomascus nasutus)
- גיבון לבן-לחיים דרומי (Nomascus siki)
- גיבון צהוב-לחיים (Nomascus gabriellae)
- גיבון האינאן (Nomascus hainanus)
- גיבון כסוף לחיים (Nomascus annamensis)
אזורי מחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגיבונים הם הקטנים שבקרב קופי האדם. משקלם נע בין חמישה לעשרה קילוגרם. הם נפוצים ביערות הטרופיים של דרום-מזרח אסיה. מרוכזים באוכלוסיות קטנות בסין, לאוס, וייטנאם, תאילנד, בנגלדש, צפון מזרח הודו, בורמה, מלזיה ואינדונזיה ובמספר איים כבורנאו וסומאטרה. רוב הארצות מסווגות את המינים שבתחומם בסכנת הכחדה, והסכנה ברורה וממשית כל עוד נמשך בירוא היערות וצמצום שטחם לטובת התעשייה והחקלאות. גורמים שיש לאוכפם על מנת לשמר את הגיבונים הם איסור הציד, המסחר בחלקי גופות לתרופות שבטיות והמסחר בגורים כחיות שעשועים.
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לגיבונים מאפיינים של יתר ההומינואידים: גפיים קדמיות ארוכות, חזה רחב, העדר זנב, אך עם זאת שמרו על תכונות רבות של הפרימטים הפרימיטיביים יותר. בעיקר תזונתם החדגונית ואורח חייהם על העצים. חוקרים הרואים את הגיבונים כמשפחה בעלת המאפיינים הפרימיטיביים ביותר בקבוצה זו (שמם באנגלית Lesser Apes), רואים בהם כעת כמשפחה המגשרת בין הקופים בעלי הזנב ליתר קופי האדם.
הם יכולים ללכת זקוף כיתר חבריהם ההומינידים, אך לעומתם עיקר חייהם על העצים. זרועותיהם ארוכות מאוד ביחס לרגליהם, והם מרבים להלך על זוג רגליהם כאשר הזרועות מונפות לצדדים כדי לאזן את גופם בעת הליכתם. הגיבונים הקסימו את שוחרי הטבע והמדענים ביכולות האקרובטיות שלהם: יכולתם המופלאה לתמרן בין העצים הסבוכים, יופי תנועותיהם וזריזותם הפכה אותם גם למיצגים מועדפים בגני חיות.
הגיבונים חיים אורח חיים מונוגמי ושומרים על משפחה גרעינית - זוג ופעוט על פי רוב. צאצא יחיד נולד במרווחים של שלוש שנים לערך, הוא גדל עם הוריו עד להגיעו לבגרות מינית בגיל 8 שנים לערך, אז הוא מסוגל לחפש את בת זוג ולהקים טריטוריה משלו.
מונוגמיה אובחנה רק אצל 3% מכלל היונקים, על כן הנושא נמצא בדיון מתמיד בקשר לגיבונים. מחקר שמתנהל אצל מינים רבים, בוחן את הסברה שמונוגמיה אינה תוצר של הזדקקות הנקבה להגנתו של הזכר, אלא בעצם תוצר של גורמים סביבתיים רבים כגון כמות המזון בנחלה וגודלה. סברה נוספת שנבחנת נוגעת בעצם לקולות הגיבונים שנשמעים מרחוק. הנקבות עלולות להתפתות לקולות אשר מגיעים מנחלות קרבות, ועל כן במאמץ להגן על הטריטוריה שלו נוצר אצל הזכר אורח חיים מונוגמי שנכפה על הנקבה.
זוג מגן על הטריטוריה שלו בעזרת תנועותיהם הנמרצות ובעיקר בעזרת קולם. הגיבונים נשמעו והוקלטו בטבע כשהם מבצעים שירים: "שירי סולו" ו"דואטים" המזכירים את הגיוון והווקליות של העופות ולאו דווקא של יתר הפרימטים. מאפיין בולט זה לעיתים בעוכריהם של הגיבונים, מאחר שכך ניתן לאתרם וללוכדם. השירים נועדו, לדעת החוקרים, למספר מטרות עוקבות בחיי הגיבון המבסס את נחלתו: לשמור על הטריטוריה וגבולותיה, לחפש אחר בני המין השני ולשמר את קשרי הזוגיות בתא המשפחתי.
הציידים השבטיים במדינות אסיה, יצרו אגדות ציד בבואם ללכוד את הגיבונים. שלוש תכונות חברו יחדיו כדי לשלהב את הציידים בבואם ללכוד חיה "מסתורית" זו - קולותיה החדים והווירטואוזיים, זריזותה ותנועתה הקלילה וכן עמידתה הזקופה ששיוותה לה מראה מאיים באנושיותו.
צבעי הפרווה מגוונים ומשתנים ממין למין - חלקם קרמיים-חומים, חלקם אפורים-שחורים. צבע הפרווה של הפעוטים שונה לעיתים משל הבוגרים, כמו כן צבע פרוות הזכר שונה לעיתים מצבע פרוות הנקבה.
עיקר תזונתם היא פירות טרופיים. התניידותם המהירה מאפשרת להם ללקט מזון המפוזר בין העצים השונים ביער הטרופי.
אבולוציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדעות חלוקות לגבי התפתחות הקבוצה מבחינה אבולוציונית: יש הרואים את הסיאמנג כסוג הראשון שהתפצל משאר הקבוצה לפני כ-8 מיליון שנים, אחרים טוענים שהדבר נכון לגבי גיבון מצויץ ואחרים רואים בגיבון לבן גבות הסוג העתיק ביותר. סברה אחרונה טוענת שלסיאמנג ולגיבון המצויץ אב קדמון משותף שאינו קשור לגיבונים האחרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיבוניים, באתר ITIS (באנגלית)
- גיבוניים, באתר NCBI (באנגלית)
- גיבוניים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- גיבוניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- גיבוניים, באתר GBIF (באנגלית)
- animal/lesser-ape גיבוניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
