גיבון האינאן
 גיבון האינאן
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| תת־סדרה: | בעלי אף יבש |
| משפחה: | גיבונים |
| סוג: | גיבון מצויץ |
| מין: | גיבון האינאן |
| שם מדעי | |
 Nomascus hainanusתומאס, 1892 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
גיבון האינאן (שם מדעי: Nomascus hainanus), הוא מין בסוג גיבון מצויץ, השייך למשפחת הגיבונים.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המין התגלה כבר ב־1826 ביחד עם גיבון שחור מצויץ, ונחשב כתת-מין שלו בשם Hylobates concolor hainanus. בעקבות מחקרים שנעשו בסוג Nomascus בתחום הגנטי והווקאלי כאחד, הוחלט להבחין את הגיבון האינאן כמין נפרד.
תפוצת המין מוגבלת לאי האינאן שבדרום סין, שגודלו 34,000 קמ"ר. גיבון האינאן נחשב לאחד מ־25 מיני הפרימטים הנדירים ביותר והוא צפוי להכחדה טוטאלית עוד בסוף המאה ה-21.
בשנות ה־50 של המאה ה-20 נצפו כ־2,000 פריטים על האי. אך כיום נותרו פחות מ־30 פריטים, רובם בשמורות סגורות ובתוכניות שיקום. הירידה הדרסטית במספר הפריטים, נגרמה בעיקר בשל בירוא היערות על האי. האוכלוסייה צמצמה את נחלתה למורדות ההרים ושם הייתה חשופה לציד לא חוקי ולסחר בגורים, שהתרחש אף בתוך השמורות על ידי אנשי השמורה עצמם. בשנת 2001 הועברה השליטה בשמורות ל"חברה הזואולוגית הצרפתית". בשיתוף עם מספר אוניברסיטאות בסין, החלו בתוכניות שיקום למין הנעלם.
פרוות הזכרים קצרה ושחורה, הכתר המצויץ אינו בולט במיוחד, להבדיל מיתר המינים בסוג. לנקבות פרווה צהובה־חומה בעוד שהציצית שחורה, כתמים לבנים מעל הפה ובגבות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיבון האינאן, באתר ITIS (באנגלית)
- גיבון האינאן, באתר NCBI (באנגלית)
- גיבון האינאן, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- גיבון האינאן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- גיבון האינאן, באתר GBIF (באנגלית)
- גיבון האינאן באתר IUCN (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גיבון האינאן באתר הרשימה האדומה של IUCN
