החלטה 82 של מועצת הביטחון של האו"ם

 החלטה 82 של מועצת הביטחון של האו"ם

תמונת לוויין של חצי האי הקוריאני
תאריך	25 ביוני 1950
ישיבה מספר	473
קוד	S/1501 (מסמך)
נושא	תלונה על התוקפנות נגד הרפובליקה של קוריאה
סיכום הצבעה	9 הצביעו בעד 0 הצביעו נגד 1 נמנעו 1 נעדרו
תוצאה	אומצה
הרכב מועצת הביטחון
חברות קבועות	הרפובליקה הסינית צרפת ברית המועצות
חברות לא קבועות

החלטה 82 של מועצת הביטחון של האו"ם הייתה החלטה שאומצה על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-25 ביוני 1950. ההחלטה גינתה את "המתקפה המזוינת על הרפובליקה של קוריאה על ידי כוחות מקוריאה הצפונית", תוך שהיא קוראת ל"הפסקה מיידית של פעולות האיבה" ול"רשויות בקוריאה הצפונית להסיג לאלתר את כוחותיהן המזוינים לקו רוחב 38 צפון". הצעד התקבל בהצבעה של 9 בעד, 0 נגד ונמנעת אחת. ההחלטה התקבלה מפני שברית המועצות החרימה את האו"ם על ההכרה ברפובליקה הסינית כנציגת סין באומות המאוחדות, במקום הרפובליקה העממית של סין.

חצי האי הקוריאני היה מחולק בין כוחות הכיבוש של ארצות הברית וברית המועצות מאז סוף מלחמת העולם השנייה לאורך קו רוחב 38 צפון. כל ממשלה ביקשה להעמיד ממשלה בצדה של גבול הכיבוש, וכשהחלה המלחמה הקרה עלתה המתיחות בין שתי הקוריאות, שהגיעה לשיא בלוחמה גלויה עם פלישת הצפון לדרום ב-25 ביוני. במהלך תקופה זו תמך האו"ם בקוריאה הדרומית וראו בו את השלטון החוקי היחיד.

ההחלטה קראה לצפון להפסיק לאלתר את פלישתו ולהזיז את חייליו בחזרה לקו הרוחב 38, אך ממשל קוריאה הצפונית התעלם לחלוטין מההחלטה, שנתפסה כניצחון דיפלומטי של ארצות הברית. ההתעלמות הביאה את האו"ם ואת ארצות הברית לנקוט בפעולה נוספת, ואלו הכינו את הקרקע למעורבות בינלאומית מסיבית ולהרחבת מלחמת קוריאה.

רקע

ראש ממשלת קוריאה הצפונית קים איל-סונג

חלוקת קוריאה

בתום מלחמת העולם השנייה חולקה קוריאה, שעד אותו שלב הייתה כבושה על ידי האימפריה היפנית, לאורך קו רוחב 38 צפון. מצפון כבשה ברית המועצות את האזור והוקמה בו הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה, מדינה קומוניסטית בהנהגת קים איל-סונג. מדרום נכבש השטח על ידי ארצות הברית, שהקימה בו את הרפובליקה של קוריאה תחת המנהיג האוטורקטי האנטי-קומוניסט לי סינג-מן. עם עליית המתיחות בין ארצות הברית לברית המועצות במסגרת המלחמה הקרה טענו שתי הממשלות בקוריאה לריבונות על חצי האי כולו.

ב-14 בנובמבר 1947 הקימה החלטה 112 של העצרת הכללית של האו"ם ועדה זמנית לפיקוח על בחירות חופשיות בקוריאה. האו"ם התכוון לאחד מחדש את קוריאה תחת ממשלה אחת, אך הוועדה לא הורשתה להיכנס לקוריאה הצפונית. לאחר שהשקיף על הבחירות בקוריאה הדרומית הצהיר האו"ם בהחלטה 195 של העצרת הכללית ב-12 בדצמבר 1948 כי על האומה להתבסס תחת ממשלה אחת בהקדם האפשרי, וכי כוחות הכיבוש האמריקאים והסובייטים צריכים לסגת.

ככל שחלף הזמן הפכה קוריאה הצפונית תוקפנית יותר, והתכתשויות בין כוחות הצפון והדרום הפכו נפוצים. משקיפים צבאיים של האו"ם הוקצו לעקוב אחר המצב ולמנוע הסלמה. החלטה 293 של העצרת הכללית של האו"ם, שהתקבלה ב-21 באוקטובר 1949, הכירה רק בממשלת קוריאה הדרומית כחוקית. קוריאה הצפונית, מצידה, הכחישה את חוקיות פעילות האו"ם בקוריאה והכריזה שתגרש את האו"ם מהמדינה.

פרוץ המלחמה

בליל ה-25 ביוני 1950 פתחו עשר דיוויזיות של צבא העם הקוריאני בפלישה בקנה מידה מלא לדרום. 89,000 חיילים נעו בשישה טורים ותפסו את הכוחות המזוינים של הרפובליקה של קוריאה מופתעים. צבא הדרום הקטן יותר סבל ממחסור נרחב בציוד, ולא היה מוכן למלחמה. כוחות הצפון התגברו על התנגדות מבודדת של 38,000 חיילים דרום קוריאנים על הגבול לפני שהתחילו לנוע דרומה בהתמדה. רוב כוחות קוריאה הדרומית נסוגו לנוכח הפלישה. הצפון קוריאנים היו בדרכם לבירת הדרום סיאול בתוך שעות, מה שאילץ את ממשלה וצבא הדרום לסגת דרומה יותר.

החדשות על הפלישה התפשטו במהירות ברחבי העולם באמצעות שגרירים וכתבים בקוריאה. עיתונאיים בארצות הברית דיווחו על הפלישה תוך חמש שעות מהמתקפה הראשונית, ושגריר ארצות הברית בקוריאה הדרומית, ג'ון ג'יי מוקיו, שלח מברק למחלקת המדינה האמריקאית ב-24 ביוני בשעה 21:26 (שעון מזרח ארצות הברית, 10:26 ב-25 ביוני שעון קוריאה). לאחר שהקרב התגבר יידע מזכיר המדינה דין אצ'יסון את נשיא ארצות הברית הארי טרומן (שהיה בחופשה בביתו באינדפנדנס, מיזורי) ואת המזכיר הכללי של האומות המאוחדות טריגווה לי. המתקפה הטרידה במיוחד את טרומן, שהשווה אותה למתקפה על פרל הארבור, ואת לי, שנזכר בפלישה הנאצית לנורווגיה במהלך מלחמת העולם השנייה. מחשש שהמתקפה תדרבן מלחמת עולם שלישית החליט טרומן לפעול במהירות האפשרית כדי למנוע הסלמה של הסכסוך. מוקיו נפגש עם נשיא קוריאה הדרומית לי, שהודיע לו שלצבא הדרום תיגמר התחמושת תוך עשרה ימים והוא לא יוכל לעצור את הפלישה בכוחות עצמו. הוא ביקש מהאו"ם ומארצות הברית לסייע לקוריאה הדרומית בסכסוך.

המזכ"ל לי כינס את מועצת הביטחון של האומות המאוחדות לישיבתה ה-473 בשעה 14:00 ב-25 ביוני בניו יורק. הוא פתח את הפגישה בדו"ח מפורט של ועדת האו"ם לעניין קוריאה, הסביר את המצב לצירים והתעקש שהאו"ם יפעל להשבת השלום בקוריאה. לפי ועדת האו"ם המצב קיבל אופי של לוחמה בקנה מידה מלא. לאחר מכן מסר הדיפלומט האמריקאי ארנסט גרוס מסר את הדו"ח של מוקיו על המצב.

ארצות הברית הציגה החלטה הקובעת כי הפלישה של קוריאה הצפונית מהווה הפרה של פרק VII של מגילת האומות המאוחדות. גרוס ביקש ששגריר קוריאה הדרומית באו"ם, צ'אנג מיון, יהיה נוכח בפגישה, בקשה שנענתה. הנציג היוגוסלבי ביקש שיהיה נוכח גם דיפלומט צפון קוריאני, אך בקשה זו סורבה. קוריאה הצפונית לא הייתה חברה באו"ם ולא הייתה לה נציגות בארגון. מיון קרא הצהרה מוכנה הקוראת לפלישה פשע נגד האנושות, ואמר כי מכיוון שהאו"ם מילא תפקיד מרכזי בהקמת קוריאה הדרומית, באחריותו לסייע להגן עליה מפני תוקפנות. מועצת הביטחון דנה בהחלטה וביצעה תיקונים בנוסח שלה לפני העברתה.

השגריר הסובייטי באו"ם לא נכח בפגישת מועצת הביטחון כתוצאה מהחרם הסובייטי נגד האו"ם, מה שגרם לברית המועצות להטיל וטו על החלטה 82.

ההחלטה

מועצת הביטחון,

מזכירה את ממצאי העצרת הכללית בהחלטתה 293 (IV) מ-21 באוקטובר 1949 כי ממשלת הרפובליקה של קוריאה היא ממשלה שהוקמה כדין בעלת שליטה וסמכות שיפוט יעילה על אותו חלק של קוריאה שבו הייתה הוועדה הזמנית של האו"ם לעניין קוריאה, שמסוגלת להתבונן ולהתייעץ ותחתיה מתגורר הרוב הגדול של תושבי קוריאה; שממשלה זו מבוססת על בחירות שהיו ביטוי תקף לרצונם החופשי של ציבור הבוחרים של אותו חלק של קוריאה ואשר נצפו על ידי הוועדה הזמנית, וכי זוהי הממשלה היחידה כזו בקוריאה,

מודעת לדאגה שהביעה העצרת הכללית בהחלטותיה 195 (III) מ-12 בדצמבר 1948 ו-293 (IV) מ-21 באוקטובר 1949 לגבי ההשלכות שעלולות להופיע, אלא אם המדינות החברות יימנעו ממעשים הפוגעים בתוצאות אותן ביקשו האומות המאוחדות להשיג האומות המאוחדות בהבאת העצמאות והאחדות המלאים של קוריאה; והחשש הביע כי המצב המתואר על ידי ועדת האו"ם לעניין קוריאה בדו"ח שלה מאיים על ביטחונם ושלומם של הרפובליקה של קוריאה ושל תושבי קוריאה ועלול להוביל לעימות צבאי פתוח שם,

מציינת בדאגה כבדה את המתקפה המזוינת על הרפובליקה של קוריאה על ידי כוחות מקוריאה הצפונית,

קובעת כי פעולה זו מהווה הפרת שלום; ו:

I

קוראת להפסקה מיידית של פעולות האיבה;

קוראת לרשויות בקוריאה הצפונית להסיג לאלתר את כוחותיהן לקו הרוחב ה-38;

II

מבקשת מוועדת האו"ם לעניין קוריאה:

(א) להעביר את המלצותיה המושכלות במלואן לגבי המצב בעיכוב המינימלי האפשרי;

(ב) לבחון את נסיגת כוחות קוריאה הצפונית לקו הרוחב ה-38;

(ג) לעדכן את מועצת הביטחון על ביצוע החלטה זו:

III

קוראת לכל המדינות החברות להגיש כל סיוע לאומות המאוחדות בביצוע החלטה זו, ולהימנע ממתן סיוע לרשויות קוריאה הצפונית.

המקור באנגלית

The Security Council,

Recalling the finding of the General Assembly in its resolution 293 (IV) of 21 October 1949 that the Government of the Republic of Korea is a lawfully established government having effective control and jurisdiction over that Part of Korea where the United Nations Temporary Commission on Korea was able to observe and consult and in which the great majority of the people of Korea reside; that this Government is based on elections which were a valid expression of the free will of the electorate of that part of Korea and which were observed by the Temporary Commission, and that this is the only such Government in Korea,

Mindful of the concern expressed by the General Assembly in its resolutions 195 (III) of 12 December 1948 and 293 (IV) of 21 October 1949 about the consequences which might follow unless Member States refrained from acts derogatory to the results sought to be achieved by the United Nations in bringing about the complete independence and unity of Korea; and the concern expressed that the situation described by the United Nations Commission on Korea in its report menaces the safety and well-being of the Republic of Korea and of the people of Korea and might lead to open military conflict there,

Noting with grave concern the armed attack on the Republic of Korea by forces from North Korea,

Determines that this action constitutes a breach of the peace; and

I

Calls for the immediate cessation of hostilities;

Calls upon the authorities in North Korea to withdraw forthwith their armed forces to the 38th parallel;

II

Requests the United Nations Commission on Korea:

(a) To communicate its fully considered recommendations on the situation with the least possible delay;

(b) To observe the withdrawal of North Korean forces to the 38th parallel;

(c) To keep the Security Council informed on the execution of this resolution:

III

Calls upon all Member States to render every assistance to the United Nations in the execution of this resolution and. to refrain from giving assistance to the North Korean authorities.

ההחלטה התקבלה עם 9 הצבעות בעד וללא התנגדות. המדינות התומכות היו ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, הרפובליקה הסינית, צרפת, קובה, אקוודור, נורווגיה, מצרים והודו. יוגוסלביה נמנעה בהצבעה. נציג ברית המועצות החרים את כל ישיבות האו"ם בשל חילוקי דעות פרוצדורליים בנוגע למתן מושב מועצת הביטחון הקבוע לרפובליקה הסינית על פני הרפובליקה העממית של סין מוקדם יותר בשנה זו. שגריר ברית המועצות באו"ם, יעקב מאליק, קיבל הוראה אישית מראש ממשלת ברית המועצות, יוסיף סטלין, שלא להשתתף בפגישות האו"ם.

לאחר ההחלטה

ההחלטה נתפסה כניצחון פוליטי של ארצות הברית, שכן היא זיהתה את קוריאה הצפונית כתוקפת בסכסוך. מוקדם יותר באותו היום, בלי קשר להחלטת האו"ם, הורה טרומן הורה למטות המשולבים ליצור קשר עם גנרל הצבא של צבא ארצות הברית, דאגלס מקארתור, שהיה אחראי על כוחות ארצות הברית במזרח הרחוק. הוא הורה למקארתור להכין ספינות לפינוי אזרחי ארצות הברית מקוריאה, ואישר לו לשלוח תחמושת ואספקה לפוסאן כדי לתמוך בכוחות הדרום באזור סיאול. הוא אף הורה למקארתור לשלוח צוות סקר למדינה כדי להעריך את המצב ולקבוע כיצד לסייע לקוריאה הדרומית. טרומן גם ציווה להניע את הצי האמריקאי לאזור.

מאוחר יותר יצרה המשלחת האמריקנית קשר עם המשלחת הסובייטית ושלחה הודעה שבה ביקשה שהקרמלין ישתמש בהשפעתו על קוריאה הצפונית כדי לחייב אותה לציית להחלטה, אך ברית המועצות דחתה את הבקשה. בשל חוסר האפקטיביות של ההחלטה בהורדת הסלמה של הסכסוך התכנסה מועצת הביטחון ב-27 ביוני כדי לדון בנקיטת פעולות נוספות, ופרסמה את החלטה 83 שלה, שהמליצה על התערבות צבאית של מדינות אחרות החברות באו"ם כדי להחזיר את השלום בקוריאה. תוך ימים ספורים הועברו לקוריאה הדרומית אוניות ומטוסים מכמה מדינות, כמו גם כוחות ראשונים של חיילי ארצות הברית, והיוו את הבמה לסכסוך רחב היקף.

בטור מ-2010 מתח קולום לינץ' ממגזין Foreign Policy ביקורת חריפה על ההחלטה כאחת מעשר החלטות האו"ם הגרועות בהיסטוריה. לאחר שברית המועצות סיימה את החרם על המועצה, היא השתמשה בזכות הווטו שלה כדי לחסום כל החלטה נוספת נגד קוריאה הצפונית. בתגובה הציג אצ'יסון נוהל חדש לעצרת הכללית של האו"ם כדי לאפשר למדינה חברה לעקוף את מועצת הביטחון ולבקש אישור בעצרת הכללית, כולל המלצות על שימוש בכוח. קבלת נוהל זה איפשרה מפגשי חירום פתוחים של העצרת הכללית להתמודדות עם איומים על השלום והביטחון הבינלאומי לגביהם מועצת הביטחון לא הצליחה להעביר החלטה. לינץ' כתב כי יצירת הכלל הזה גרמה לתוצאות שליליות בלתי מכוונות על ארצות הברית ב-1997, כאשר מספר מדינות ערביות פתחו את מושב החירום העשירי של העצרת הכללית של האו"ם כדי לטפל בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובכיבוש הישראלי ביהודה ושומרון ורצועת עזה. מושב זה, שהתכנס כדרך לעקוף וטו אמריקאי במועצת הביטחון, השתרע על פני 30 פגישות בעשר השנים הבאות ומעולם לא נסגר רשמית.

קישורים חיצוניים

• טקסט ההחלטה ב-undocs.org