הזירה האירופית במלחמת העולם הראשונה
 | |
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | |
| תאריכים | 28 ביולי 1914 – 11 בנובמבר 1918 (4 שנים) |
|---|---|
| מקום | אירופה |
| תוצאה | ניצחון מדינות ההסכמה |
  | |
.svg){kind=small}
הזירה האירופית במלחמת העולם הראשונה הייתה זירת הלחימה ביבשת אירופה במלחמת העולם הראשונה. זירה זו הייתה הזירה המרכזית והחשובה ביותר מבין זירות המלחמה, הן מבחינת היקף הלחימה בה והן מבחינת תוצאותיה. הזירה, שהייתה הראשונה להיפתח עם הכרזת המלחמה של האימפריה האוסטרו-הונגרית על סרביה ב-28 ביולי 1914, התפשטה עד מהרה לחלקים נוספים ביבשת ונחלקה לארבע חזיתות: החזית המערבית, החזית המזרחית, החזית האיטלקית והמערכה בבלקן. ההכרעה בזירה, כמוה כשל המלחמה כולה, הושגה ב-11 בנובמבר 1918 עם חתימת הסכם הכניעה של האחרונה מבין מעצמות המרכז, הקיסרות הגרמנית, וניצחונן של מדינות ההסכמה.
חזיתות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החזית המערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה
החזית המערבית התחוללה בשטחי בלגיה וצפון-מזרח צרפת בין הקיסרות הגרמנית לבין בלגיה, צרפת, האימפריה הבריטית, לרבות מושבותיה שמעבר לים, ובהמשך גם ארצות הברית. מדינות נוספות שלחו כוחות בהיקף מצומצם יותר. החזית נפתחה בשעטה גרמנית דרך בלגיה לכיוון צרפת אשר נבלמה לאחר כחודש על נהר המארן. לאחר ניסיונות איגוף הדדיים בדרך אל הים הצפוני, שנודעו בשם המרוץ אל הים, שקעה החזית במלחמת חפירות סטטית וממושכת לאורך קו החזית אשר נמתח מחוף הים הצפוני לגבול שווייץ. מלחמת התשה זו ידעה קרבות עקובים מדם, כגון הקרב על הסום וקרב ורדן, אשר לא הייתה להם השפעה משמעותית על קו החזית. פריצת הדרך בחזית הושגה בעקבות פיתוח טכנולוגיות לחימה חדשות שהצליחו במידת מה להתגבר על הלוחמה בחפירות, וכן בעקבות הצטרפות חיל המשלוח האמריקאי לצד מדינות ההסכמה. הסטת כוחות גרמניים מן החזית המזרחית, שהגיעה לכדי סיום לאחר יציאת האימפריה הרוסית מהמלחמה, אל החזית המערבית, אפשרה לגרמנים לפתוח במתקפת האביב, אולם מתקפה זו, הגם שהצליחה לגרום לתזוזה של כ-100 ק"מ בקו החזית, לא הצליחה לשבור את הקו כולו. בסופו של דבר, מתקפת הנגד של כוחות מדינות ההסכמה, שאוחדו תחת פיקוד אחד, אילצה את הגרמנים להכיר בתבוסה ולבקש שביתת נשק.
החזית המזרחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה
החזית המזרחית התחוללה על פני שטחים נרחבים במזרח אירופה, מן הים הבלטי ועד לים השחור, בין הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בולגריה וכוחות כוחות עות'מאניים לבין האימפריה הרוסית ורומניה. בניגוד לחזית המערבית, שלאורך רוב שנות המלחמה התאפיינה במלחמת חפירות סטטית, החזית המזרחית התאפיינה בקו חזית נזיל יותר. זאת בשל צפיפות החיילים הנמוכה לאורך קו החזית הארוך אשר אפשרה הבקעה של החזית בקלות רבה יותר. יתרה מזאת, לאחר שהובקעה החזית בנקודה מסוימת, הביא מיעוט דרכי התקשורת בצד המגן להעמקה של הפריצה, שכן הכוח המגן באזור שהובקע התקשה בגיוס תגבורת לאזור וביצירת מתקפת נגד.
החזית נפתחה עם הפלישה הרוסית לפרוסיה המזרחית ולגליציה באוגוסט 1914. בעוד שהפלישה לפרוסיה המזרחית נהדפה בקרב טננברג, הרוסים הצליחו לכבוש את גליציה מידי אוסטרו-הונגריה, דבר שאילץ את הגרמנים לשלוח כוחות נוספים לסייע לבעלי בריתם האוסטרו-הונגרים. בשנת 1915, מששקעה החזית המערבית במלחמת החפירות, החליטו הגרמנים להפנות את מאמציהם לחזית המזרחית. הקרב השני על האגמים המזוריים, שלאחריו לחמו הגרמנים והאוסטרו-הונגרים תחת פיקוד משותף, ומתקפת גורליצה-טרנוב שבאה במאי באותה שנה הביאו, יחד עם מחסור בציוד והתחמושת לנסיגה גדולה של הצבא הרוסי אל מעבר לגבולות פולין. ביוני 1916 פתחו הרוסים במתקפת ברוסילוב שהביאה להתקדמות בעומק של עשרות קילומטרים. שנת 1917 התאפיינה בתמורות הפוליטיות שחלו ברוסיה ובמגננה גרמנית, למעט כיבוש ריגה. החתירה הרוסית לסיום הלחימה בחזית, עקב התמודדותם עם מלחמת האזרחים הפנימית, הביאה לחתימה במרץ 1918 על חוזה ברסט-ליטובסק. בשלב זה יכלו הגרמנים להעביר חלק ניכר מכוחותיהם למלחמה בחזיתות הנוספות. אולם למרות החתימה על ההסכם, הישגיהן של מעצמות המרכז בחזית זו נמחקו בחוזי הכניעה האחרים שנחתמו בתום המלחמה.
החזית האיטלקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – החזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה
החזית האיטלקית התחוללה בצפון איטליה ואזור האלפים היוליאניים בין ממלכת איטליה ובעלות בריתה לאימפריה האוסטרו-הונגרית וכוחות מן הקיסרות הגרמנית. החזית נפתחה בהצטרפות איטליה למלחמת העולם לצד מדינות ההסכמה ובהכרזתה מלחמה על אוסטרו-הונגריה ב-23 במאי 1915. איטליה, שהייתה חתומה עם גרמניה ואוסטרו-הונגריה על הברית המשולשת ההגנתית, חתמה במהלך המלחמה על הסכם עם מדינות ההסכמה שבתמורה להצטרפותה למלחמה לצדן היא תקבל שטחים מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. בראשית הלחימה החזית ניסתה איטליה להבקיע את קווי ההגנה האוסטרו-הונגריים דרך ערוץ נהר האיזונצו, אולם סדרת הקרבות שניטשו באזור זה לא הביאו לשינוי משמעותי במצב החזית, למעט כיבוש גוריציה בידי האיטלקים. אופי הלחימה הסטטי בחפירות הזכיר מאוד את הלחימה בחזית המערבית. התזוזה בחזית זו החלה עם הגעת כוחות גרמניים שהופנו מהחזית המזרחית לתגבור הכוחות האוסטרו-הונגריים. במהלך קרב קפורטו הצליחו מעצמות המרכז להבקיע חורים גדולים בקו החזית האיטלקי, אולם התארכות קווי האספקה הובילה להפסקת ההתקדמות. חילופי גברי בראשות הצבא האיטלקי ותגבורת שהגיעה מבעלות בריתה של איטליה – בריטניה, צרפת וארצות הברית – הניעו שינוי בחזית לטובת מדינות ההסכמה. האיטלקים בלמו התקפות אוסטרו-הונגריות נוספות ויצאו למתקפה מכרעת ששיאה בקרב ויטוריו ונטו שסיים את הלחימה בחזית לטובת מדינות ההסכמה.
המערכה בבלקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – המערכה בבלקן במלחמת העולם הראשונה
המערכה בבלקן התחוללה על פני אזורים מרובים בבלקן במספר חזיתות משנה, שכללו את סרביה, בולגריה, רומניה, מקדוניה ויוון. מערכה זו, שנחשבה לאורך שנות הלחימה לבעלת חשיבות פחותה יותר עבור המעצמות האירופיות, הייתה לגפרור שהצית את חבית אבק השריפה של אירופה וגרם לפרוץ מלחמת העולם.
עם פקיעת האולטימטום שהציבה אוסטרו-הונגריה לסרביה לאחר ההתנקשות ביורש העצר האוסטרי, הכריזה אוסטרו-הונגריה מלחמה על סרביה ב-28 ביולי 1914. הייתה זו יריית הפתיחה למלחמה כולה. למחרת הכרזת המלחמה פתחה אוסטרו-הונגריה בהרעשה ארטילרית של בלגרד, בירת סרביה, וכשבועיים לאחר מכן חצו כוחות אוסטרו-הונגריים את הגבול לסרביה מכיוון בוסניה. בסדרה של קרבות שנמשכו עד תום השנה הצליחו הסרבים להדוף את האוסטרו-הונגרים אל מחוץ לשטחם. לאחר ששכנעו את בולגריה להצטרף למלחמה לצדן, חידשו מעצמות המרכז את המתקפה שלהם על סרביה באוקטובר 1915. שבוע לאחר הפלישה המשולבת של גרמניה ואוסטרו-הונגריה, פלשו גם הבולגרים לסרביה. הסרבים, שטרם השתקמו מסבב הלחימה הקודם, ביקשו מבעלות בריתם במדינות ההסכמה סיוע, אולם הסיוע נחת בסלוניקי מאוחר מדי והיה מועט מדי. הצבא הסרבי נסוג וסרביה נכבשה בסוף אותה שנה.
משהוכרעה המערכה על סרביה לטובת מעצמות המרכז, הובילו חוסר היציבות הפוליטית ביוון ותנועת כוחות מעצמות המרכז לעבר שטחי יוון לחשש בקרב מדינות ההסכמה כי ייווצר גשר יבשתי רציף אל האימפריה העות'מאנית. כך נולדה ב-1916 החזית המקדונית, או חזית סלוניקי. כוחות אנגלו-צרפתיים ייצבו קו הגנה מסביב לסלוניקי ובהמשך, הצטרפו אליהם כוחות סרביים שהועברו מקורפו, גיס איטלקי ואוגדה רוסית. למעצמות המרכז מאידך, היה אינטרס לרתק את כוחות רבים ככל האפשר של מדינות ההסכמה לחזית זו, על מנת להקל על החזית המערבית. במהלך 1916 התייצב קו החזית והתפתחה מלחמת התשה ממושכת, שהובילה לרפיון ואובדן מוטיבציה הדרגתי בצבא הבולגרי שלא היה ערוך למלחמה ממושכת. במקביל, ביולי 1917 הצטרפה ממלכת יוון למדינות ההסכמה, לאחר הפיכה אשר במהלכה הודח המלך קונסטנטין הראשון, אשר נטה לתמוך במעצמות המרכז. ביוני 1918 מונה לואי פראנשה ד'אספרה למפקד כוחות מדינות ההסכמה בחזית והוא השלים את ההכנות למתקפת הבקעה כוללת על קווי כוחות מעצמות המרכז שהורכבו בעיקרם משתי ארמיות בולגריות. ב-14 בספטמבר 1918 נפתחה מתקפה כוללת של מדינות ההסכמה בחזית הווארדאר והבקיעה את קווי הבולגרים. הבולגרים החלו בנסיגה מהירה וחלק מכוחותיהם נטשו את החזית והכריזו על מרד נגד המלך פרדיננד הראשון. במצב עניינים זה לא נותרה לבולגרים ברירה והם פנו לבקשת שביתת נשק לשם כניעה. ב-29 בספטמבר נחתמה שביתת הנשק של סלוניקי. הכרעת החזית וכניעת הבולגרים הובילה לאפקט דומינו ולהכרעת המערכה בבלקן לטובת מדינות ההסכמה. בראשית נובמבר ביקשה גם האימפריה האוסטרו-הונגרית שביתת נשק.
במקביל, באוגוסט 1916 גייסו מדינות ההסכמה לצדן את רומניה, אשר פתחה יחד עם האימפריה הרוסית בחזית נוספת נגד אוסטרו-הונגריה ובולגריה, במה שנודע כמערכה על רומניה, מתוך רצון לכבוש את טרנסילבניה מידי אוסטרו-הונגריה. אולם, ידם של מעצמות המרכז הייתה העליונה, כאשר בסוף 1916 נותר בידי מדינות ההסכמה רק אזור מולדובה. למרות מספר ניצחון הגנתיים, יציאתה של האימפריה הרוסית מהלחימה לאחר המהפכה הבולשביקית מוטטה את הכוחות הרומניים, שחתרו להפסקת אש. בין רומניה למעצמות המרכז אז נחתם הסכם בוקרשט שהציב לרומניה מגבלות קשות. ב-10 בנובמבר 1918, יום לפני סיום המלחמה, חזרה רומניה ללחום.
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פניה המדיניים של אירופה השתנו לבלי היכר בעקבות מלחמת העולם הראשונה. האימפריות של מעצמות המרכז התפרקו ליצירת רפובליקות לאומיות עצמאיות, והן חדלו מלהיות שחקניות מרכזיות במפה הגאופוליטית החדשה. הוצאות המלחמה הכבדות שהוטלו עליהן בחוזי השלום, יחד עם אגדת תקיעת הסכין בגב, טמנו את זרעי הפורענות לעליית הנאציזם בעשורים הבאים. גם בצד המנצח היו מדינות אשר תנאי חוזי השלום לא היטיבו עמן, ובהן צמחו במקביל אידאולוגיות טוטליטריות כמו הפשיזם באיטליה. על רקע המלחמה באירופה התחוללה ברוסיה מלחמת אזרחים שבה הודח הצאר מכסאו ואת השלטון תפסו הבולשביקים שכוננו את ברית המועצות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
