גוריציה
| |||
 | |||
| מרכז העיר | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 פריולי-ונציה ג'וליה | ||
| שטח | 41.11 קמ"ר | ||
| גובה | 84 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 33,506 (1 בינואר 2023) | ||
| קואורדינטות | 45°56′N 13°37′E / 45.933°N 13.617°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www1.comune.gorizia.it/ | |||
גוריציה (באיטלקית: Gorizia; בסלובנית: Gorica; בפורלן: Gurize או Guriza; בגרמנית: Görz) היא עיר בצפון-מזרח איטליה ליד הגבול עם סלובניה, והיא בירת נפת גוריציה והעיר הגדולה בה. העיר היא המרכז השלטוני, התיירותי, התעשייתי והמסחרי של כל האזור. מעברו השני של הגבול שוכנת העיר התאומה נובה גוריצה (Nova Gorica - "גוריציה החדשה"), ובין שתי הערים מתקיים שיתוף פעולה כמעט בכל התחומים. מסילת ברזל מפרידה בין שכונות שתי הערים, אף על פי שהגבול עצמו עובר מספר מטרים מערבית לה. תחנת הרכבת של נובה גוריצה היא המבנה היחיד בעיר הסלובנית השוכן ממערב למסילה, והיא משרתת את תושביהן של שתי הערים. מקור שמה של העיר הוא ככל הנראה במילה הסלובנית "gorica", שפירושה הוא גבעה קטנה. לפי מפקד התושבים של שנת 2009 חיים בעיר 35,980 תושבים.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוריציה שוכנת בשטח מישורי למרגלות הרי קוליו הידועים בזכות היין המיוצר בהם. בזכות ההרים הנמצאים צפונית לה העיר מוגנת מרוח קטבטית בורה הנושבת באזור. האקלים בעיר ובסביבותיה הוא ים-תיכוני, וזה אחראי למעמדה כיעד תיירותי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר גוריציה החלה להתפתח מטירה שהייתה במקום בתקופת הרומאים. היא שכנה לא רחוק מהדרך שחיברה את אקוויליה ואמונה. השם גוריציה נזכר לראשונה בשנת 1001 כאשר קיסר האימפריה הרומית הקדושה אוטו השלישי, תרם את הכפר והטירה שבו לפטריארך של אקוויליה. הכפר מכונה במסמך בשם "הכפר שנקרא בשפה הסלבית 'גוריצה'".
החל במאה ה-12 ועד המאה ה-16 שמשה גוריציה כעיר המרכזית של רוזנות גוריציה (זו ישות בעלת מעמד עצמאי). בשנת 1500 מת הרוזן האחרון של גוריציה והמדינה נכבשה על ידי הרפובליקה של ונציה. בשנת 1509 השליטה בה עברה לבית הבסבורג, ובתקופת זו היא החלה להתפתח אל מחוץ לחומות הטירה ולגדול בקצב מהיר. גוריציה הפכה לעיר רב-לאומית והשפות שדוברו בה היו פורלן, ונטית, גרמנית וסלובנית, ולקראת סוף המאה ה-16 הייתה למרכז של הרפורמציה הפרוטסטנטית. במהלך המלחמות הנפוליאוניות גוריציה השתייכה לפרובינציות הצרפתיות של איליריה ומאוחר יותר נכבשה על ידי האימפריה האוסטרית.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נערכו קרבות עזים בגבעות ממערב לעיר בין האיטלקים לצבא האוסטרו-הונגרי. רוב העיר נהרס ורוב תושביה עזבו אותה במהלך 1916. הצבא האיטלקי כבש את העיר בחודש אוגוסט של אותה שנה, אך במהלך קרב קפורטו שנערך באוקטובר 1917 הצליח הצבא האוסטרו-הונגרי לכבוש את העיר מחדש ולהדוף את הצבא האיטלקי. בתחילת חודש נובמבר 1918 הצליח הצבא האיטלקי לכבוש את העיר מחדש.
לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1943, העיר נכבשה על ידי הפרטיזנים היוגוסלבים, אך תוך זמן קצר נפלה תחת שלטון הנאצים שהפכו אותה לחלק מהאזור המבצעי החוף האדריאטי. לאחר תום המלחמה השתלטו הפרטיזנים על העיר שוב אך תוך זמן קצר היא עברה לשליטת בעלות הברית. ב-15 בספטמבר 1947 הוחזרה גוריציה לאיטליה באופן רשמי. החלק המזרחי של נפת גוריציה עבר לשליטת יוגוסלביה והעיר נחצתה לשניים במרכזה. בשנת 1948 החלו היוגוסלבים לבנות את העיר החדשה, נובה גוריציה על חורבות חלקה המזרחי של גוריצה, שרובו חרב במלחמה.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלגנפורט, קרינתיה, אוסטריה- ליינץ, טירול, אוסטריה
גרוסטו, טוסקנה, איטליה- סאסארי, סרדיניה, איטליה
זאלאגרסג, הונגריה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גוריציה- עבודת כפייה של יהודים בגוריציה בתקופת מלחמת העולם השנייה, באתר יד ושם
- גוריציה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
