הזירה האיברית במלחמה הפונית השנייה

צילום לווין של חצי האי האיברי

לוחם איברי חמוש בפלקטה ובמגן סגלגל

חצי האי האיברי היה אחד מזירות הלחימה העיקריות במלחמה הפונית השנייה בין הרפובליקה הרומית וקרתגו. הלחימה בזירה זו התנהלה מראשית המלחמה ועד שנותיה האחרונות במקביל ללחימתו של חניבעל על אדמת איטליה.

הלחימה באזור זה התאפיינה בשימוש נרחב בבעלי ברית מקומיים מקרב השבטים האיברים ובשכירי חרב רבים. חשיבות חצי האי האיברי למאמץ המלחמתי של קרתגו נבעה מהרווח הכספי שהפיקו ממנו ומהאפשרות לגייס באזור זה שכירי חרב טובים. כישלונם של הקרתגים להחזיק בחצי האי היה בין הגורמים העיקריים לתבוסתם במלחמה.

המערכה תחת פיקודם של האחים מבית סקיפיו

בסתיו 217 לפנה"ס הצטרף הקונסול הרומי פובליוס קורנליוס סקיפיו לאחיו גנאוס בחצי האי האיברי, ועמו תגבורת של 8,000 חיילים ו-20 אוניות. האחים עברו את האברו ובפשיטתם עד סגונטו הפגינו את כוחם במטרה לערער את נאמנותם של שבטים איברים לקרתגו. ב-216 לפנה"ס נאלץ המצביא הקרתגי עזרובעל, אחיו של חניבעל, לדכא מרידה של שבט הטורדטאנים בעמק הבאיטיס. ב-215 לפנה"ס, לאחר שקיבל תגבורת מאפריקה החליט לצאת לקרב מכריע נגד הצבא הרומי. הקרב נערך ליד דרטוסה השוכנת על הגדה הצפונית של האברו. עזרובעל נקט אותה טקטיקה שאחיו השתמש בה בקרב קאנאי כדי להתגבר על הלגיונות הרומים, אלא שהמרכז שלו לא הצליח לבצע נסיגה מסודרת. החיילים לא החזיקו מעמד והחזית נפרצה תחת לחץ הלגיונרים שזכו בניצחון מכריע.

הניצחון הרומי בדרטוסה מנע שליחת תגבורות מחצי האי האיברי לאיטליה כפי שתכנן חניבעל, ובנוסף לכך נאלצה קרתגו לשלוח לחצי האי האיברי את אחיו הצעיר של חניבעל, מאגו, עם צבא וצי שנועדו מלכתחילה לתגבר את חניבעל באיטליה.

בשנת 214 לפנה"ס התמרד סיפאקס מלך נומידיה המאסאילית, ועזרובעל נקרא לאפריקה לדכא את המרידה. האחים הסקיפיונים ניצלו את ההזדמנות, הרחיבו את התפשטותם דרומה ואף כבשו את סגונטו ב-212 לפנה"ס תוך גיוס של חיילים קֶלטיבֶּרים לשורותיהם. לרוע מזלם חזר עזרובעל לחצי האי האיברי כשלצידו צבא קרתגי שלישי בפיקודו של עזרובעל בן גיסקו.

ב-211 לפנה"ס חילקו האחים הרומים את כוחותיהם ופעלו בנפרד כדי להקל על בעיות האספקה שלהם, כפי שפעלו המצביאים הקרתגים. אולם השבטים האיברים ערקו משורותיהם והקרתגים הצליחו לרכז את כוחותיהם ולהביס כל אחד מהאחים בנפרד בסמוך לנהר הבאיטיס. רוב הצבא הרומי נספה ושני המצביאים נהרגו בקרב באיטיס, ושרידי הצבא נסוגו צפונה לאברו. למזלה של רומא התבוסה בחצי האי האיברי באה מאוחר מידי כדי שתשפיע על המצב באיטליה. הצלחות האחים עודדו את הרומאים בשעותיהם הקשות לאחר התבוסות הגדולות מול חניבעל. המעורבות הרומית בחצי האי האיברי והחלטתו של פובליוס סקיפיו לשלוח כוח צבאי לשם כבר בתחילת המלחמה מנעו תגבורת חיונית לחניבעל. לעומת זאת ב-211 לפנה"ס הצליחה רומא לכבוש את קפואה וסירקוסאי שתמכו בחניבעל, והייתה מסוגלת להיערך ביתר קלות לחידוש המערכה בחצי האי האיברי. למרות מפלתם של הרומאים היו דווקא הכוחות של קרתגו בעמדת נחיתות משום ששלושת הכוחות חצי האי האיברי לא שיתפו פעולה ביניהם, וכך אפשרו לשרידי הכוח הרומי להתבסס ולשמור על עמדותיהם מצפון לאברו. מהם ניתן היה ליצור בסיס לפעולה רומית בעתיד.

שמירת הסטטוס קוו מצפון לאברו

המפקד הראשון שנשלח במקום הסקיפיונים היה גאיוס קלאודיוס נרו, אשר נקט קו פעולה הגנתי ושמר על הבסיסים הרומים מצפון לנהר האברו. ב-210 לפנה"ס נערכו בחירות כדי לקבוע את הפרוקונסול שישלח לחצי האי האיברי. אספת העם התכנסה בשדה מארס בלי שיהיה אף מועמד לבחירה ואף אדם בעל משרה ציבורית לא הציע את עצמו לתפקיד, עד אשר הכריז על עצמו פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס, בנו של פובליוס קורנליוס סקיפיו, כמועמד. סקיפיו הבן זכה בתפקיד פה אחד. על ידי הצבעה במועצת העם, הסנאט תמך בבחירה למרות שהיה בן 25 ומינויו היה נגד הנוהג המקובל (שהרי ב-210 לפנה"ס היה אזרח פרטי ולא שימש באף משרה, אף שקודם לכן שירת כטריבון צבאי). בגיל 25 קיבל סקיפיו סמכויות של מצביא עם אימפריום פרוקונסולרי לנהל את המלחמה בחצי האי האיברי.

המלחמה תחת פיקודו של סקיפיו אפריקנוס

קטע מחומת קרתגו החדשה שנמצאה בחפירה ארכאולוגית

סקיפיו קיבל פיקוד על כוחות רומא מצפון לאברו ונוסף להם נמסרו לו 10,000 רגלים ו-1,000 פרשים. הוא השיט אותם על 30 אוניות ונחת באמפוריום בסוף 210 לפנה"ס, כשצבאו מונה 4 לגיונות.

במשך החורף אימן סקיפיו את צבאו ואסף מודיעין על אויביו. התברר לו כי שלושת המצביאים הקרתגים מסוכסכים ביניהם וכי הם חונים רחוק מכדי לשמור על קרתגו החדשה. בעיר חשובה זו נמצאו אסמים, מחסני אספקה, ציוד מלחמה ועוד הוחזקו בה בני ערובה שנלקחו משבטים איברים כדי לשמור על נאמנותם. תפיסת כל אלה עשויה להיות הישג נכבד בפני עצמו, והעיר יכלה לשמש בסיס מצוין לפעולות בדרומו של חצי האי האיברי בגלל נמלה העמוק.

במסע מזורז מטארקו לקרתגו החדשה (208 לפנה"ס) שערך תשעה ימים הגיע לשערי העיר והקים את מחנהו כשבפיקודו 25,000 רגלים ו-2,500 פרשים. העיר שכנה על לשון יבשה צרה בכיוון הים וסקיפיו הקים סוללה הפונה לתוך היבשת כדי למנוע התקפה מבחוץ. באותה עת הגיע גם חברו בפיקוד גאיוס לאיליוס עם הצי והחל לצור על העיר מהים ולהמטיר עליה קליעים מספינותיו. סקיפיו פיתה את חיל המצב הקרתגי לצאת לגיחה מן העיר והם יצאו להילחם בו משום שלשון היבשה שהובילה לעיר הייתה צרה כך שרק מספר נתון של חיילים יכלו להילחם אחד בשני וכך התבטל כוחם המספרי של הרומאים. אולם סקיפיו היה מודע לכך והסיג את כוחותיו לאחור בעוד הקרתגים רודפים אחריהם ומתרחקים מן העיר. שם כיתר אותם והשמידם לעיני התושבים הניצבים על החומות ומיד הסתער על העיר וכמעט הצליח לפרוץ לתוכה.

ביום המחרת ערך פעולות הסחה מתוחכמת ושלח צוותי מצור לנסות ולהעפיל על החומה המזרחית, ובזמן שהמגינים היו עסוקים שלח כוח מובחר של 500 חיילים מצפון שנעו בתוך המים הרדודים של הלגונה. אלה העפילו על החומה ומוטטו את הגנת העיר. נפילת קרתגו החדשה גררה אחריה את נפילת כל החלק המזרחי של חצי האי האיברי בידי סקיפיו. הוא גילה נדיבות כלפי השבטים המקומיים ורבים העבירו לו את נאמנותם. כעת אימן ביסודיות את צבאו בשימוש בכלי נשק, במסעות, בתרגילי סדר ובהערכות לקרבות בהם לא היו מיומנים דיים.

קרב באַיקוּלה

ערך מורחב – קרב באיקולה

באביב 208 לפנה"ס פתח סקיפיו במסע מזורז נוסף כדי לתקוף את עזרובעל ברקה. יריבו הופתע, נסוג ותפס עמדה מבוצרת על רמה קטנה ליד העיר באיקולה (כיום הכפר באַילֶן) והמתין לבואו של צבא קרתגי נוסף. צבאו של סקיפיו היה גדול יותר והוא החליט לתקוף לפני שיצטרפו לעזרובעל עוד אנשים. סקיפיו שלח את חייליו הקלים לטפס על הגבעה ולתקוף את הקרתגים בחזית בעוד עיקר חיילו (החיילים הכבדים) חולקו לשני ראשים ותקפו את הפונים משני צדי הגבעה. סקיפיו עצמו הוביל את ההתקפה על אחד מהאגפים ולאיליוס פיקד על האגף השני. עזרובעל נסוג במהירות מפני שלא יכול היה לעמוד מול ההתקפה, ולאחר ששלח את גייסותיו הקלים לעבר הרומאים חצה את נהר הבאיטיס וכך הציל את מרבית צבאו. כעת פנה צפונה עם צבאו כדי להתחבר עם אחיו באיטליה. למרות הניצחון שנחל סקיפיו, החליט לא לבצע מרדף אחרי עזרובעל בשל בעיתיות תנאי השטח ומזג האוויר הגשום ובגלל בעיות אספקה ברמת קסילינה. בנוסף היה יותר חשוב בעיניו להשלים את כיבושו של דרום חצי האי האיברי מידי קרתגו. פולביוס מוסיף שחשש שצבאו יכותר בידי אחד הצבאות הקרתגים האחרים. לפי הערכותיו היו לרומא מספיק כוחות באיטליה כדי לגבור על אחי חניבעל, ואכן, עזרובעל הובס ונהרג בקרב מטאורוס מול כוחותיהם המאוחדים של הקונסולים גאיוס קלאודיוס נרו ומרקוס ליוויוס סלינטור, בטרם הצליח לחבור לאחיו.

קרב איליפה

ערך מורחב – קרב איליפה

בשנת 207 לפנה"ס, לאחר התבוסה בקרב באַיקוּלה, שלחה קרתגו לחצי האי האיברי כוח נוסף בפקודו של חנון בן ברקה. הוא ומאגו יצאו אל הקֶלטיבֶּרים לגייס חיילים נוספים לצבא שהביאו מאפריקה, אלא שהמצביא הרומי מרקוס יוניוס סילאנוס הפתיע את חנון ולכד אותו עם חייליו. מאגו הציל את חייליו והצטרף לעזרובעל בן גיסקו בגאדֶס. ב-206 לפנה"ס ערך סקיפיו את הקרב המכריע נגד הכוחות המשולבים של מאגו ועזרובעל ליד איליפה, כ-14 ק"מ צפונית למסֶוויליה. הצבא הרומי מנה 45,000 רגלים ו-3,000 פרשים כשמולו מתייצב אויב עם 50,000 רגלים ו-4,500 פרשים, ואיתם כמה עשרות פילים. עם הגיעו של סקיפיו יצאו לקראתו מאגו והנסיך הנומידי מסיניסה במתקפת פרשים, במטרה להפתיע את הרומאים בעודם בונים את מחנם, אולם סקיפיו צפה זאת ותקף אותם מן המארב, והפרשים הקרתגים נהדפו.

המחנות שכנו אחד מול השני משני עבריו של עמק בין שני רכסים. במשך מספר ימים שקדמו לקרב הגדול הוציאו המצביאים את כוחותיהם ונערכו לקרב כשהקרתגים תמיד ראשונים להיערך ואחר כך הרומאים. אף צד לא פתח במלחמה אלא חיכה ליריבו. הקרתגים הציבו את מיטב כוחותיהם (אפריקנים) במרכז כפי שהציב סקיפיו את הלגיונות הרומים במרכז, ובשני הצבאות ניצבו בעלי הברית האיברים באגפים. נוהג זה נמשך מספר ימים עד שהורגלו בשני המחנות שזהו סדר הכוחות לקרב. ביום המכריע שלח סקיפיו את פרשיו לתקיפה על המחנה הפוני בטרם שחר כשהוא נותן הוראה לחייליו לאכול את ארוחת הבוקר שלהם מוקדם. כשחזרו הפרשים מהתקיפה על הפונים המופתעים כבר היה סקיפיו בראש הלגיונות ערוך במבנה קרב בעמק. הקרתגים הגיחו מהמחנה ללא ארוחת בוקר והסתדרו במבנה הרגיל שלהם, אלא שהפעם ערך סקיפיו את צבאו כשהלגיונות הרומים באגפים והאיברים במרכז.

סקיפיו ניצל את יתרון ההפתעה שהיה בידו והתקיף את פרשי האויב בעזרת פרשיו. על פי אות וללא שהייתה הכרעה הפרשים נסוגו ונערכו מאחורי הרגלים. לקראת הצהרים פקד סקיפיו על המערך להתקדם אבל על המרכז פקד לצעוד לאט יותר. הוא בעצמו פיקד על הכוחות הרומאים באגף ימין וסילאנוס ומארקיוס פיקדו על אגף שמאל. כ-800 מטר לפני האויב פנה והתקדם באלכסון החוצה וכך עשה גם הצד השני של הרומאים במקביל. יחידות הרגלים הרומים התקדמו במהירות כך שהמרכז האיברי נשאר מעט לאחור. תוך התקרבות אל שורות האויב הפוני פנו קדימה זו אחר זו עד שהיו שוב לקו חזיתי וכך עלו הישר על אגפי הכוח האיברי שאלמלא תמרון זה היו עולים עליהם במספרם. בזמן שהלגיונרים לוחצים מלפנים הקיפו הפרשים והחיילים הרומים הקלים את אגפי האויב ותקפו אותם מצדם ומאחור, תוך שחלק קטן מהם מעסיק את פילי המלחמה.

ההתקפה שהתמקדה על האגפים שיבשה את מערך המגן הפוני משום שאילצה אותו לעמוד בפני התקפה משני כיוונים באותה עת. המהלומה הייתה מכרעת עוד יותר משום שהונחתה על האיברים המאומנים פחות על ידי הלגיונרים הרומים הכבדים. בנוסף לכל צרותיו של עזרובעל (גיסקו) גרמו התקפותיהם של הפרשים באגפים לבריחת הפילים המשתוללים פנימה אל המרכז הקרתגי וגרמו לעוד מהומה. כל אותו הזמן עמד המרכז של עזרובעל, המורכב מחיילים אפריקנים מאומנים היטב, מבלי יכולת לעזור לאגפיו מחשש שהחיילים האיברים של סקיפיו המאיימים עליהם בלי להתקרב יתקפו. תכנון זה של סקיפיו אפשר לו לרתק את הכוח האיכותי של האויב בהוצאה מעטה של כוח ובאותו הזמן לחסל את אגפי הצבא הפוני. משהושמדו כנפי ההגנה של עזרובעל החל המרכז התשוש והרעב לסגת, בתחילה בצורה מסודרת ואז אט-אט תחת הלחץ נפוצו וברחו לתוך המחנה שלהם. הגשם שהחל לרדת גרם לבוץ עמוק בעמק ומנע מהרומאים ללכוד את המחנה והוא פונה בלילה על ידי עזרובעל. הפעם ערך סקיפיו מרדף נמרץ אחרי הקרתגים הנמלטים, והרומאים ערכו בהם טבח לאורך הדרך, וצרו על גבעה אליה נמלטה שארית הצבא שנותרה מכותרת ומנותקת, עד שגם אלה נכנעו. עזרובעל ומאגו הצליחו להימלט דרך הים. הראשון שב לאפריקה, ואילו השני ניסה לשווא להשתלט מחדש על קרתגו החדשה מן הים, ולאחר כישלונו נחת בצפון איטליה והמשיך את הלחימה ברומא מעמק הפו. למרות מאמציו, גם הוא לא הצליח לחבור אל אחיו חניבעל.

תוך חודשים אחדים השלים סקיפיו את כיבושו של חצי האי האיברי כולו וגירש את הקרתגים ממנו. הוא כבש את הערים האיבריות שעוד התנגדו לו ודיכא מרידה של שני מנהיגי חילות עזר בחצי האי האיברי. הוא גם יצר קשרים עם המנהיג הנומידי הגולה מסיניסה, שהיה עתיד לעזור לו במלחמה נגד קרתגו באפריקה עצמה.

ראו גם

• הזירה האיטלקית במלחמה הפונית השנייה

לקריאה נוספת

• פוליביוס, היסטוריה, ספר ג', פרק 9 ואילך, תרגם בנימין שימרון, הוצאת מוסד ביאליק.
• טיטוס ליוויוס, תולדות רומא, ספרים 21-22, תרגמה שרה דבורצקי, הוצאת מוסד ביאליק.
• לידל הארט, סקיפיו אפריקנוס הגדול מנפוליון, מערכות - משרד הביטחון – ההוצאה לאור.
• הרולד למב, 1964, חניבעל - האדם נגד רומי, מערכות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור.