הדרך, נוף במדון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
אלבר גלז  |
| תאריך יצירה |
1911 |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
קוביזם |
  | |
הדרך, נוף במדון (בצרפתית: Le Chemin, Paysage à Meudon), הוא ציור שמן מאת אלבר גלז משנת 1911.[1][2]היצירה זוהתה על ידי הקטור פליסיאנו כאחד מהיצירות שנבזזו על ידי הנאצים מביתו של האספן אלפונס קאן במהלך מלחמת העולם השנייה. הציור הוחזר ליורשי אלפונס קאן ביולי 1997 והועמד למכירה פומבית בניו יורק (1999) ובלונדון (2010).[3][4]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]"הדרך, נוף במדון" הוא ציור שמן על בד בגודל 146.4x114.4 ס"מ, חתום ומתוארך "Albert Gleizes 1911" (בחלק הימני התחתון); חתום שוב ומוכתר "Alb Gleizes Paysage" (בגב הבד). עבודה זו, שנצבעה בתחילת 1911, מציגה דמות אנושית הצועדת בנוף גבעות עם עצים, בתים או וילות, גשר מעל נהר הסן ועיירה עם כנסייה (ייתכן שהכנסייה בפרוור סן-קלו) על קו האופק, תואם אלמנטים של העיירה בפרברי פריז הדרום-מערביים, מדון.[5]
תהליכי יצירה והשוואות ליצירות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלז יצר את הציור כחלק מחיפושו אחר שפה חדשה של הצגת המציאות. הוא השתמש במשיכות מכחול גאומטריות, צבעים עזים ושבירת הפרספקטיבה על מנת ליצור תחושת תנועה במרחב. בניגוד לגישות המסורתיות, גלז ביקש לתפוס את הנוף לא כצילום של רגע אחד, אלא כייצוג כוללני של החוויה.[6]
אפשר לראות את הקשר בין יצירה זו לעבודות אחרות של גלז, כגון Les Baigneuses (1912) ו-Le Dépiquage des Moissons (1912), שבהן נעשה שימוש באותן טכניקות של פירוק ופישוט הצורות, אך תוך שמירה על עומק מרחבי. כמו כן, ניתן להשוות את Paysage à Meudon לעבודות של ז'אן מצינגר ורובר דלונה, אשר חקרו באופן דומה את המושג של "סימולטניות" – הצגת אובייקטים מזוויות שונות בו-זמנית.[7]
קוביזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]"הדרך, נוף במדון" הוא הציור הגדול ביותר של גלז והוא תוצר מרכזי של "rodage" (תהליך חיכוך משותף, כפי שכינה זאת גלז עם ז'אן מצינגר). ההיסטוריון דייוויד קוטינגטון כתב על הציור:[8]
קוטינגטון ניתח את הציור "הדרך, נוף במדון" בהקשר של הקוביזם וציין כי גלז השתמש במבנה קלאסי ובקומפוזיציה המזכירה נופים מסורתיים, אך שילב בהם אלמנטים קוביסטיים כגון פירוק הצורות ושינוי נקודות המבט. לדבריו, הציור שומר על עומק מרחבי, בניגוד לעבודותיהם של פבלו פיקאסו וז'ורז' בראק מאותה תקופה, שהתאפיינו בשטיחות ובפירוק מוחלט של הפרספקטיבה.
קוטינגטון טען גם כי זהו הציור הגדול ביותר של גלז עד כה והוא מהווה תוצר מרכזי של תהליך ה-"rodage" (חיכוך משותף), כפי שכינה זאת גלז עצמו בעבודתו המשותפת עם ז'אן מצינגר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלפונס קאן היה בעל עין חדה לאמנות ואספן נלהב של יצירותיהם של פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס, פייר-אוגוסט רנואר ואחרים. ""הדרך, נוף במדון" הייתה אחד מכ-130 יצירות שנבזזו מאוספו על ידי הנאצים בשנת 1940. הציור הוחזר ליורשי קאן ביולי 1997.[9]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rose-Valland, אתר מוזיאונים לאומיים, משרד התרבות הצרפתי. [1]
- ^ אורקאד, אוליבייה. "Enquête sur le Cubisme", עיתון Le Siècle, מס' 27808, 11 במרץ 1912, עמ' 4. [2]
- ^ פליסיאנו, הקטור. "The Lost Museum: The Nazi Conspiracy to Steal the World's Greatest Works of Art", ניו יורק, Basic Books, 1997.
- ^ Rose-Valland, אתר מוזיאונים לאומיים, משרד התרבות הצרפתי. [3]
- ^ Brooke, Peter. "Albert Gleizes, Chronology of his life, 1881-1953". [4]
- ^ Golding, J. "Cubism", לונדון, 1959, עמ' 150.
- ^ Cottington, David. "Cubism in the Shadow of War: The Avant-Garde and Politics in Paris, 1905-1914", הוצאת אוניברסיטת ייל, 1998, עמ' 112.
- ^ Cottington, David. "Cubism in the Shadow of War", הוצאת אוניברסיטת ייל, 1998.
- ^ Feliciano, Hector. "The Lost Museum: The Nazi Conspiracy to Steal the World's Greatest Works of Art", ניו יורק, 1997, עמ' 215.