הבחירות לראשות מפא"י (1965)
| |||||||||||
| הבחירות לראשות מפא"י | |||||||||||
| 3 ביוני 1965 | |||||||||||
.jpg)
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | לוי אשכול | דוד בן-גוריון | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מספר הקולות | 179 | 103 | |||||||||
| אחוזים | 63.48% | 36.52% | |||||||||
| הזוכה: לוי אשכול | |||||||||||
הבחירות לראשות מפלגת מפא"י נערכו ב-3 ביוני 1965.[1] הוועד המרכזי של המפלגה הצביע על בחירתו מחדש של מנהיג המפלגה המכהן וראש הממשלה לוי אשכול, כאשר אשכול מביס את מייסד ומנהיג המפלגה לשעבר דוד בן-גוריון. בן-גוריון קרא תיגר על אשכול, שהיה יורשו ונבחר להנהגה שנתיים קודם לכן, לאחר שהתגלע ביניהם סכסוך על רצונו של בן-גוריון שתתקיים חקירה חדשה על פרשת העסק הביש. לאחר שהפסיד בבחירות לראשות המפלגה, התנתק בן-גוריון ממפא"י והקים את מפלגת רפ"י.
מועמדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד בן-גוריון, מנהיג המפלגה לשעבר (1948–1954; 1955–1963) וראש הממשלה לשעבר (1948–1954; 1955–1963)
- לוי אשכול, מנהיג המפלגה המכהן משנת 1963 וראש הממשלה המכהן משנת 1963
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבחירות נערכו לקראת הבחירות לכנסת השישית. הבוחרים היו חברי הוועד המרכזי של המפלגה.
עד לפרישתו מהתפקיד ב-1963, דוד בן-גוריון (שנחשב לאב המייסד של המפלגה) הנהיג זמן רב את מפא"י. עם התפטרותו, בהסכמה בלתי רשמית, החליטו ראשי המפלגה על הבחירה בלוי אשכול למנהיג המפלגה. הוא נתמך על ידי בן-גוריון.[1] לאחר מכן אושררה הבחירה על ידי הוועד המרכזי של המפלגה. זו הייתה הפעם האחרונה שבה מנהיג מפא"י או מחליפתה, מפלגת העבודה הישראלית, נבחר ללא תהליך פורמלי. זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו כמנהיג, דחף אשכול בהצלחה לתיקון חוקת המפלגה ולפיו מועמד המפלגה לראשות הממשלה (ראש המפלגה) ייבחר רשמית בהצבעה של חברי הוועד המרכזי.
בין אשכול לבן-גוריון נוצר סכסוך, שהביא לכך שבן-גוריון קרא תיגר על מועמדותו של אשכול לראשות המפלגה.[1] הקרע, בין השאר, נבע מפרשת לבון, כאשר בן-גוריון חפץ בחקירה חדשה בעניין והאשים את אשכול בהתנגדות לחקירה.[1][2][3] היו גם השערות כי בן-גוריון ציפה שאשכול יכהן כהונה קצרה כראש ממשלה, ויהווה גשר בין הנהגתו של בן-גוריון להנהגה של הדור הצעיר של המפלגה. עם זאת, אשכול קידם קבוצה שונה של מנהיגים צעירים (רבים שגויסו מאחדות העבודה) שהיו אנטיפתים כלפי בן-גוריון.[4]
במאי 1965 התפטר בן-גוריון וארבעה מעוזריו הבכירים מלשכת ההנהגה של המפלגה.[1] באמצע מאי כינה בן-גוריון את אשכול "לא כשיר" לכהן כראש המפלגה וכראש ממשלה. הוא קרא לאלו ששותפים לדעתו להתפטר מהממשלה. לאחר דבריו של בן-גוריון, קיימה מזכירות מפלגת מפא"י דיונים, ולאחר מכן קיבלה החלטה המביעה אמון מלא באשכול כראש ממשלה וראש המפלגה. לפי ההחלטה, הצהרתו של בן-גוריון נגד כשירותו של אשכול "מצערת".[3] בסוף מאי התפטרו מהממשלה שניים מתומכיו של בן-גוריון (שר השיכון יוסף אלמוגי וסגן שר הביטחון שמעון פרס) בשל המחלוקת הגוברת בינו לאשכול.[1]
בן-גוריון ותומכיו איימו בפומבי מספר פעמים כי הוא עלול לפצל את המפלגה.[4] עם זאת, בסוף מאי התברר שתומכיו המרכזיים של בן-גוריון (ביניהם משה דיין, שמעון פרס ויוסף אלמוגי) התנגדו (באותה עת) לפיצול.[4]
ב-26 במאי 1965 השתתפו 3,500 תומכי בן-גוריון בעצרת בתל אביב שבה הסכימו לפעול להצבת בן-גוריון מחדש כמנהיג המפלגה וכראש ממשלה. בכינוס ארצי ראשון זה של תומכיו, הוסכם גם שלא להתנתק ממפא"י, ולכפות כינוס מפלגתי מיוחד שיצביע על מנהיג המפלגה לבחירות הקרובות.[5] ימים לאחר מכן, בישיבת מתנגדי אשכול בירושלים, הצהיר בן-גוריון כי הוא יהיה מוכן לשמש כראש המפלגה לקראת הבחירות הקרובות אם יוזמן לכך רשמית על ידי המפלגה, והצהיר כי ידחה כל הצעה להתמודד ברשימת מפלגת ההסתדרות בבחירות.[6]
אשכול זכה לגיבוי של הממסד הישן של המפלגה, בעוד שבן-גוריון זכה לגיבוי של צעירי המפלגה.
זמן קצר לפני ההצבעה על ראשות המפלגה, דחה בן-גוריון הצעת פשרה שהייתה מציבה אותו במקום ראשון ברשימת המפלגה, אבל המפלגה תציע לראשות הממשלה לאחר הבחירות את אשכול.[7]
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מועמדים | קולות | % |
|---|---|---|
| לוי אשכול | 179 | 63.48 |
| דוד בן-גוריון | 103 | 36.52 |
| סך הכול | 282 | 100 |
אחרי הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן-גוריון עזב את מפלגת העבודה הישראלית לאחר שהפסיד בבחירות. ב-29 ביוני הוא הקים את מפלגת רשימת פועלי ישראל (רפ"י).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סופר דבר, מרכז מפא"י קבע את אשכול כמיועד לראשות הממשלה, דבר, 4 ביוני 1965
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 "Independent Slate Named by Ben Gurion". Chicago Tribune. 30 יוני 1965. נבדק ב-19 ביולי 2022 – via Newspapers.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lavon Affair Splits Isarel's Dominant Party". The Pantagraph. נבדק ב-19 ביולי 2022 – via Newspapers.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Mapai Leadership Backs Levi Eshkol Against Ben-Gurion". Wisconsin Jewish Chroniclen. 21 במאי 1965. נבדק ב-19 ביולי 2022 – via Newspapers.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Ofner, Francis (30 במאי 1965). "Ben-Gurion's fight to regain power wanes". The Observer (London, England). נבדק ב-19 ביולי 2022 – via Newspapers.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "World Of the Times". The Times-Tribune (Scranton, Pennsylvania). 27 במאי 1965. נבדק ב-19 ביולי 2022 – via Newspapers.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ben-Gurion Willing to Head Election List". The Wisconsin Jewish Chronicle. נבדק ב-19 ביולי 2022 – via Newspapers.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ben-Gurion Rules Out Compromise". The Gazette (Montreal). 4 יוני 1965. נבדק ב-19 ביולי 2022 – via Newspapers.com.
{{cite web}}: (עזרה)
| הבחירות המקדימות במפלגת העבודה הישראלית | ||
|---|---|---|
|
