הרצוג התמודד שוב על הכהונה, ולמרות שהוא נבחר בשעתו כמועמד מטעם המערך, הוחלט במפלגת הליכוד, שעמדה בראש הקואליציה באותה תקופה, לכבד את המסורת לפיה לא מציבים תחרות לנשיא מכהן, ולא להציג מועמד מטעמם. לפיכך לא התייצב נגד הרצוג כל מועמד נוסף, ולחברי הכנסת ניתנה האפשרות להצביע בעד בחירתו, או נגדה.
