הבחירות הפרלמנטריות ביפן 1890
| |||||||||||
הבחירות הפרלמנטריות ביפן 1890 | |||||||||||
1 ביולי 1890 | |||||||||||
מועמד | יאמגאטה אריטומו | ||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מפלגה | מינטו (מפלגות לבירליות) | ריטו | |||||||||
מספר המושבים | 171 | 84 | |||||||||
שינוי במושבים | 171 | 84 | |||||||||
יושב הראש הממונה: יאמגאטה אריטומו |
הבחירות הכלליות ביפן 1890 (ביפנית: 第1回衆議院議員総選挙) היו הבחירות הכלליות הראשונות שנערכו באימפריה היפנית לחברי בית הנבחרים של הדיאט של יפן. הייתה זו הפעם הראשונה שנערכו בחירות כלליות להקמת ממשלה באסיה.[1]
היסטוריה ורקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבחירות הראשונות לבית התחתון ביפן נערכו ב-1 ביולי 1890, בהתאם לכתוב בחוקת מייג'י שהתקבלה ב-1889.
זכות הבחירה בבחירות אלה הייתה מוגבלת, ורק גברים מעל גיל 25, ששילמו לפחות 15 ין יפני במסים, ושהתגוררו במחוזם לפחות שנה הורשו להצביע. מספר הבוחרים שעמדו בקריטריונים עמד על 450,872 אנשים מתוך אוכלוסייה כוללת של 39,933,478 תושבים (1.13%). דרישת המס הגבוהה למעשה העניקה זכות הצבעה בעיקר לבעלי אדמות וליזמים עירוניים. מבחינת המעמד החברתי בקרב המצביעים, 9% היו סמוראים-לשעבר ו-91% היו עירוניים ואיכרים-לשעבר. תושבי הוקאידו ואוקינאווה לא קיבלו זכות בחירה מכיוון שהאיים נחשבו טריטוריות ולא מחוזות. 97% מבעלי זכות הבחירה ניצלו את זכותם והצביעו בבחירות.[2]
על מנת להתמודד בבחירות לבית התחתון היה על המועמדים להיות בני 30 ומעלה, וללא קשרים למשפחה הקיסרית. מספר המושבים בבית היה שלוש מאות, והוא התחלק בין מאתיים וארבעה-עשר מושבים למחוזות עם נציג אחד וארבעים ושלושה מושבים למחוזות עם שני נציגים, ועליהם התמודדו 1,243 מועמדים.
אספת הדיאט הראשונה נערכה לאחר הבחירות, ב-25 בנובמבר 1890. סיעת המפלגות הליברליות "מינטו" החזיקה ב-171 מושבים והיוותה את הרוב בבית.
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפלגה | מושבים |
---|---|
ג'יוּטוֹ (自由党) | 130 |
טאיסֵייקאי (大成会) | 79 |
ריקן קאישינטו (立憲改進党) | 41 |
קוקומין ג'יוטו (国民自由党) | 5 |
עצמאיים | 45 |
סך-הכול | 300 |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Jansen, Marius B.The Making of Modern Japan. Harvard University Press, 2002. ISBN 9780674009912.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- THE FIRST JAPANESE ELECTION, אתר הניו יורק טיימס, 31 ביולי 1890.