הבונקר הגדול באויסטרהאם
 | |
| הבונקר הגדול באויסטרהאם. הכניסה לבונקר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בונקר פיקוד ושליטה |
| כתובת | Avenue du 6 Juin |
| מיקום | אויסטרהאם, קלבדוס, נורמנדי |
| מדינה |
צרפת  |
| בעלים |
וורמכט עיריית אויסטרהאם |
| מייסדים | וורמכט |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ספטמבר 1943 – יוני 1944 (כ־275 ימים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
1942  |
| חברת בנייה | ארגון טודט |
| שיטת בנייה | יציקת בטון |
| חומרי בנייה | בטון מזוין |
| יוצר | ארגון טודט |
| מידות | |
| אורך | 17 מטר |
| רוחב | 10 מטר |
| גובה | 17 מטר |
| גובה מעל פני הים | 0 מטר |
| קומות | 6 |
| קואורדינטות | 49°17′15″N 0°15′08″W / 49.28747284928549°N 0.25230252471620584°W |
| https://museegrandbunker.com/en/ | |
 | |
  | |
הבונקר הגדול באויסטרהאם (בצרפתית: Le Grand Bunker Ouistreham) הוא בונקר פיקוד ושליטה שבנו הנאצים בעיר החוף הצרפתית אויסטרהאם כחלק מפרויקט החומה האטלנטית. מבונקר זה כיוונו הגרמנים את האש נגד הכוחות הבריטיים שנחתו בחוף סורד ב-6 ביוני 1944 עם תחילת הפלישה לנורמנדי. העיירה והמוצבים המבוצרים שבנו הגרמנים בה נכבשו ביום הראשון של הפלישה. כיום שוכן במקום מוזיאון המנציח את החומה האטלנטית. שחזור המבנה הפנימי מאפשר למבקר הצצה לחיי היום-יום של החיילים שאיישו את המבצר.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – החומה האטלנטית
באוגוסט 1942 הורה אדולף היטלר לאלברט שפר וצמרת הפיקוד המערבי של צבא גרמניה לבנות שרשרת של ביצורים לאורך חופיה המערביים של אירופה, מנורווגיה עד ספרד (3,800 ק"מ) כדי למנוע פלישה של בעלות הברית ליבשת.
בנובמבר 1943 מינה היטלר את ארווין רומל כמפקד קבוצת ארמיות B וכאחראי על החומה האטלנטית. במסגרת תפקידו זה בחן רומל את הביצורים שהוקמו עד אז והתווה תוכנית לעיבוי החומה והאצת הבנייה בפרויקט.
המאמץ המרכזי של רומל התמקד באזור פה-דה-קאלה מתוך אמונה שהבריטים יפלשו ליבשת משם בגלל הקרבה לאנגליה. יחד עם זאת השקיעו הגרמנים מאמצי ביצור גם בחופי נורמנדי תוך התמקדות בערי הנמל שלהערכת הגרמנים היוו יעד לפלישה[א] וביניהם העיר אויסטרהאם.
ההיסטוריה של הבונקר הגדול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניית הבונקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אויסטרהאם יושבת בשפך נהר אורן ותעלת קן המלאכותית וקיים בה נמל ימי. במסגרת המאמץ הגרמני לביצור החומה האטלנטית הוקמו ביצורים גם בעיר זו כדי להגן על החוף והנמל. לצורך פרויקט זה, שהחל ב-1942, הרסו הגרמנים 123 בתים והפכו חלק גדול מהעיר, הגובל בים, לשטח צבאי סגור. הגרמנים הקימו בעיר וסביבותיה כ-80 עמדות מבוצרות לארטילריה ומקלעים כשעליהן שולט הבונקר הגדול שהוקם כ-500 מטר מהחוף ושימש כעמדת תצפית, פיקוד ובקרה. בין הביצורים חפרו הגרמנים תעלות קשר, מתחו חוטי תייל ופיזרו מוקשים[ב]
התכנון והבנייה הוטלו על ארגון טודט שהיה אחראי על בניית רוב החומה האטלנטית כמו גם רבים מפרויקטי הבנייה של הרייך. העבודות על הבונקר הגדול החלו בספטמבר 1943 והסתיימו בנובמבר אותה שנה כשחברת הבנייה השתמשה בכ-5,000 טון בטון עבור הבנייה. מנובמבר החל הצבא הגרמני בעבודות האיבזור של הבונקר שכללו מערכות חשמל, אוורור, תקשורת (פנימית ובין הבונקר לביצורים ברחבי העיר), תצפית, נשק, רפואה ועוד. פרויקט האיבזור הסתיים ביוני 1944 כך שהבונקר פעל רק תקופה קצרה עד הפלישה לנורמנדי.
גובה הבונקר היה 17 מטר והוא כלל 6 קומות, שחוברו בגרם מדרגות פנימי, כשעל גג המבנה הציבו הגרמנים תותח נ"מ בקוטר 20 מ"מ. הקומות התחתונות יועדו לשירות החיילים (מגורים, מחסנים, מרפאה, שירותים, חדר אוכל וכו') בעוד שהקומות העליונות שימשו לתקשורת, פיקוד וניהול, מערכות נשק וכו'. כל חדרי הבונקר היו ללא חלונות ודרשו אוורור מלאכותי ורק בקומה העליונה נבנה חלון תצפית רחב ששימש מערכות תצפית וטלמטריה משוכללות (כולל מד טווח אופטי שמוצג גם כיום באותה קומה) שאיפשרו לתצפיתנים טווח ראיה של כ-50 ק"מ מערבה.
מבצע אוברלורד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתכנון מבצע אוברלורד נכללה אויסטרהאם באגף המזרחי של זירת הנחיתה בחוף סורד של הכוחות הבריטים. ב-6 ביוני 1944, יום הנחיתה נכבשה העיר והביצורים אולם בגלל חוסר במודיעין לא היו הבריטים (כמו גם המחתרת הצרפתית) מודעים לקיומו של הבונקר הגדול. החיילים הגרמנים, שהיו בבונקר ביום הפלישה, הסתגרו בו והדפו באש ניסיונות כניסה למבנה ורק ב-9 ביוני הצליחו כוחות הנדסה לפרוץ את דלת הבונקר ולקחת בשבי 2 קצינים ו-51 חיילים גרמנים שהתבצרו במקום.
לאחר המלחמה נזנח הבונקר, הביצורים ותעלות הקשר נהרסו והעיר נבנתה מחדש.
הבונקר כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1994 הוכרז הבונקר כאתר מורשת היסטורי (צר') על ידי רשויות צרפת[1]. בהמשך נפתח במקום מוזיאון המוקדש להנצחת "החומה האטלנטית" כשבחדריו של הבונקר שוחזרו חיי היום יום של החיילים הגרמנים שפעלו בבונקר בהתאם לפונקציונליות של החדרים השונים. בקומה העליונה שוחזר מד הטווח האופטי וניתן להביט בו לכוון החופים. בחצר המוזיאון הוצבו כלי נשק וכלי רכב ששימשו הן את הגרמנים והן את הבריטים ששחררו את העיר. בין השאר מוצגת בחצר המוזיאון נחתת שהשתתפה בנחיתה בנורמנדי ושימשה את סטיבן שפילברג בצילומי הסרט להציל את טוראי ראיין.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מד טווח שהותקן בקומה העליונה של הבונקר -
התצוגה של חדר התקשורת בבונקר -
תצוגה של הנשקייה בבונקר -
נחתת ששימשה את הכוחות הבריטים בנחיתה בחוף "סורד" בתחילת הפלישה לנורמנדי. מוצגת בחצר המוזיאון
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בפועל, בעקבות התבוסה של הקנדים בפשיטה על דייפ, החליט הפיקוד העליון של בעלות הברית להימנע מניסיון נוסף לכבוש נמל צרפתי קיים מתוך הבנה שנמלים יהיו מבוצרים יותר
- ^ בין השאר תוכננו עמדות מבוצרות להגנה על שישה תותחי 155 מ"מ אך בניית ביצורים אלו לא הסתיימה והתותחים הועברו לקו אחורי ולא סייעו לגרמנים בהגנת העיר בפלישה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הבונקר הגדול באויסטרהאם- הבונקר הגדול באויסטרהאם, באתר liberationroute.com
- הבונקר הגדול באויסטרהאם, באתר normandie-tourisme.fr
- הבונקר הגדול באויסטרהאם, באתר caenlamer-tourisme.com
- הבונקר הגדול באויסטרהאם, באתר battlefieldsww2.com
- הבונקר הגדול באויסטרהאם, באתר monumentum.fr (בצרפתית)
- הבונקר הגדול באויסטרהאם, באתר normandie-tourisme.fr (בצרפתית)
- הבונקר הגדול באויסטרהאם, באתר normandielovers.fr (בצרפתית)
סיור בבונקר הגדול באויסטרהאם, 2015, סרטון באתר יוטיוב (בצרפתית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הכרזת הבונקר כאתר מורשת, באתר pop.culture.gouv.fr, 1994