האטפילד
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| הארמון הישן בבית האטפילד | |
| מדינה / טריטוריה | הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומת הבית |
 אנגליה |
| אזור | מזרח אנגליה |
| מחוז | הרטפורדשייר |
| חבל ארץ | האטפילד[1] |
| ראש העיר | פרנק מארש |
| מושל | אנדרו לואין |
| שפה רשמית | אנגלית |
| תאריך ייסוד | המאה ה-10 |
| שטח | 62 קמ"ר |
| גובה | 84.33 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 41,265[2] (2021) |
| ‑ צפיפות | 276.3 נפש לקמ"ר (2021) |
| קואורדינטות | 51°45′49″N 0°13′33″W / 51.763611111111°N 0.22583333333333°W |
| אזור זמן | UTC |
 | |
האטפילד (באנגלית: Hatfield) היא עיר במחוז הרטפורדשייר שבאנגליה. בשנת 2001 מנתה אוכלוסיית העיר 29,616 תושבים,[3] בשנת 2011 39,201,[4] ונכון לשנת 2021 אוכלוסיית העיר עומדת על 41,265 תושבים.[2] העיר היא סקסונית במקורה. בית האטפילד, ביתו של המרקיז מסולסברי, מהווה את בסיס העיר העתיקה. משנות ה-30 של המאה ה-20 בהן פתחה חברת דה הבילנד מפעל בעיר ועד לשנות ה-90 בהן חברת בריטיש אירוספייס סגרה את המפעל, תעשיית המטוסים בעיר העסיקה יותר אנשים מכל תעשייה אחרת. האטפילד הייתה אחת מהערים שנבנו בסביבת לונדון בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, והיא בעלת מבנים מודרניים רבים מאותה התקופה. אוניברסיטת הרטפורדשייר ממוקמת בעיר. בעיר קיימת קהילה יהודית מתפתחת.
האטפילד שוכנת 30 קילומטרים מצפון ללונדון, ויש בה קווי רכבת ישירים לתחנת קינגס קרוס, תחנת סנט פנקרס, תחנת פינסבורי פארק ומורגייט. עם השנים עלתה כמות העובדים בלונדון שעברו לגור באזור.[5]
ב-2022, איש הטלוויזיה פיל ספנסר תיאר את האטפילד כמקום השני בטיבו למגורים לעובדים בלונדון, בהתבסס על זמני רכבות, מחירי דיור והאטרקציות שמציעה העיר.[6]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-10 האטפילד השתייכה לאדם מהמעמד הגבוה בשם אורדמאר ואשתו אילדה, שייתכן והיה סבו של המלך אדוארד המרטיר. בנקודת זמן מסוימת בין השנים 932 ו-956, העיר עברה לידי את'לסטן חצי-מלך, שבבוא העת הורישה לבניו. המלך אדגר הלאים את השטח בעת הכתרתו ב-959, וטען שאורדמאר ואשתו הורישו לו את השטח. עם זאת, לאחר מותו שבו בניו של את'לסטן והחזירו את השטח לידיהם.[7] האטפילד רשומה בספר יום הדין מ-1086 תחת בעלות מנזר אילי, ובאופן יוצא דופן, הנתונים המקוריים של מפקד האוכלוסין שבהם השתמשו יוצרי ספר יום הדין שרדו, והם נותנים לנו מעט יותר מידע מאשר ברשומה הסופית של הספר.[8] אף רשומה אחרת לא נמצאה עד לשנת 1226, כשהנרי השלישי העניק לבישופים מאילי את הזכויות לשכר שנתי של ארבעה ימים ויריד שבועי. באותם ימים נקראה העיר בשם בישופות האטפילד.
בית האטפילד הוא ביתה של משפחת ססיל, המרקיזים מסולסברי. אליזבת הראשונה הייתה כלואה שם במשך שלוש שנים, במה שמכונה כיום הארמון הישן בפארק הטפילד. האגדה מספרת שהיא למדה כאן על הכתרתה כמלכה בשנת 1558, כשהיא יושבת מתחת לעץ אלון בפארק. היא קיימה את המועצה הראשונה שלה באולם הגדול (הארמון הישן) של האטפילד. בשנת 1851, שונה התוואי של הכביש הראשי הצפוני (כיום A1000) כדי להימנע מקיצוץ שטחו של בית האטפילד.
העיירה צמחה סביב שערי בית האטפילד. האטפילד העתיקה שומרת על מבנים היסטוריים רבים, בעיקר הארמון הישן, כנסיית סט. אתלדרדה ובית האטפילד. הארמון הישן נבנה על ידי הבישוף של אילי, הקרדינל מורטון, בשנת 1497, בתקופת שלטונו של הנרי השביעי, והאגף היחיד ששרד משמש עד היום עבור נשפים בסגנון אליזבתני.
כנסיית סט. את'לדרדה נוסדה על ידי הנזירים מאילי, וכנסיית העץ הראשונה, שנבנתה בשנת 1285, עמדה כנראה במקום בו ניצב הבניין הקיים המשקיף על העיר העתיקה.
כנסיית סט. את'לדרדה, הממוקמת היטב לכיוון ראש הגבעה, מכילה קשת עגולה אנגלית מוקדמת עם יציקות של שיני כלב, אך משאר הבחינות היא מעוטרת, מעוצבת ומשופצת ברובה. הקפלה מצפון לקנצלה ידועה כקפלת סליסבורי והיא הוקמה על ידי רוברט ססיל, הרוזן הראשון של סולסברי, שנקבר שם. המקום הוא שילוב של סגנונות קלאסיים וגותיים. בחלק פרטי של חצר הכנסייה קבור, בין חברי משפחה אחרים, רוברט גאסקוין-ססיל, המרקיז השלישית של סולסברי.[9]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "מועת העיר האטפילד", 2 בנובמבר 2022
- ^ 1 2 "סטטיסטיקות האטפילד", באתר www.citypopulation.de
- ^ "חישוב אוכלוסיה: מחוז וולווין האטפילד", באתר Office for National Statistics (ארכיון)
- ^ "מספר אוכלוסיה 2011", באתר Office for National Statistics (ארכיון)
- ^ "מחוץ לעיר אך בהישג יד", באתר Evening Standard (ארכיון)
- ^ "רשימת אזורי המגורים הטובים בסביבת לונדון - 2022"
- ^ סיריל הארט, The Danelaw, לונדון, אנגליה: The Hambledon Press, 1992, עמ' 586, ISBN 978-1-85285-044-9
- ^ Hatfield And Its People, כרך 13, Workers Educational Association, 1959–1966
- ^ Chisholm, Hugh, Hatfield, כרך 13, 11, Cambridge University Press, 1911, עמ' 62
