האחים זנגאקי
 | |
| תקופת הפעילות |
1870–1899 (כ־29 שנים)  |
|---|---|
| תחום יצירה |
צילום |
| זרם באמנות |
אוריינטליזם |
  | |
האחים זנגאקי (באנגלית: Zangaki Brothers) היו שני אחים ממוצא יווני, שפעלו כצלמים במצרים ובאלג'יריה, משנות ה-60 של המאה ה-19 ועד שנות ה-90. [1] הם התמחו בצילום אנדרטאות וסצנות מחיי היום-יום, הפקת הדפסים למסחר התיירותי. מדי פעם הם עבדו עם הצלם היפוליט ארנו על הפרויקט של תעלת סואץ.[2]
חיים וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעט ידוע על קורות חייהם של האחים זנגאקי, מלבד ראשי התיבות שלהם, וכי הם פעלו במצרים מחוץ לאזור פורט סעיד וקהיר מסביבות שנות ה-60 ועד שנות ה-90 לפחות. רבים מתצלומי זנגאקי חתומים בראשי תיבות של אחיו או מקום עסקו, למשל, "C. Zangaki" או "Zangaki, Cairo" או מדי פעם "A. Zangaki".
בעבר האמינו ש"א. זנגאקי" הוא צלם יחיד. עם גילוי שלט עם השם "אדלפוי זנגקי", הוכר כי מדובר באחים. מאמינים ששמותיהם היו ג'ורג' וקונסטנטינוס (או קוסטאס). [3] כמה חוקרים מאמינים שהם נולדו באי מילוס, בעוד שאחרים טענו שהם קפריסאים. עם זאת, אין ראיות סופיות הנוגעות למקום ותאריך הלידה שלהם. גם לא ברור איך הם הגיעו ללמוד צילום. עם זאת, זמן קצר לאחר הגעתם למצרים הם הפכו לצלמים מבוססים עם סטודיו בקהיר ובפורט סעיד.
בשנות ה-50 של המאה ה-19, נסיעות תיירים למצרים יצרו ביקוש רב לצילומים כמזכרות. קבוצה קטנה של צלמים מוקדמים, רובם ממוצא צרפתי, התמקמה בקהיר ובעמק הנילוס כדי לנצל את הדרישה הזו. בין הצלמים החלוציים הללו נמנו פליקס בונפיס (1831–1885); גוסטב לה גרה (1820–1884), אמיל בכר (אחיו אנרי חתום על כמה מתצלומיו; פעיל 1860–1890); האחים הבריטים-איטלקים אנטוניו באטו (בערך 1832–1906) ופליצ'ה באטו (1832–1909) והיפוליט ארנו (פעיל בין 1860 ל-1890).[4]
תצלומים שצולמו על ידי האחים זנגאקי נמצאים בדרך כלל באלבומי תיירים שנאספו במזרח התיכון במחצית השנייה של המאה ה-19. מהסטודיו שלהם בפורט סעיד, הם היו במיקום אידיאלי למכור לאירופאים המבקרים במצרים כחלק מסיבוב הטיול הגדול.[4] האחים זנגאקי נסעו לאורך הנילוס בליווי עגלת חדר חושך רתומה לסוס כדי לתעד את הנוף, הארכיטקטורה והאירועים במצרים. התמונות כללו את הפירמידות או הספינקס והערים, סואץ או אלכסנדריה, כמו גם צילומים של חיי היומיום במצרים, כמורה ותלמידים, גברים ליד הנילוס או נשים בבית.
ייתכן שהם עבדו עם צלם צרפתי, היפוליט ארנו, בפרויקט תיעוד עבודות של בניית תעלת סואץ. רוב החוקרים מאמינים שארנו היה הצלם הרשמי של סואץ ושייתכן שהאחים זנגאקי סייעו לו, עם זאת, האופי המדויק של מערכת היחסים ביניהם אינו ברור שכן הביוגרפיה של ארנו אינה ברורה בדיוק כמו זו של האחים זנגאקי. עם זאת, מערכת היחסים התפרקה כאשר בשנת 1874, ארנו פתח בהתדיינות נגד האחים זנגאקי והאשים אותם בגזילת הקניין הרוחני שלו. ארנו הצליח וב-29 ביוני 1876, בית המשפט של איסמעיליה, הכיר בהם כ"אשמים בגרימת נזק לרכוש אמנותי ותעשייתי ובתחרות בלתי הוגנת."
הכרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ידוע שהאחים זנגאקי "הפיקו כמה מהתמונות המשובחות ביותר של מצרים הוויקטוריאנית המאוחרת." התמונות שלהם ממצרים של סוף המאה ה-19, אף שהופקו למכירה לסחר התיירים האירופי הפורח למצרים, זוכים להערכה רבה על ידי היסטוריונים ואספנים על התובנות שלהם על החיים באותה תקופה.[5]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
_Photograph_by_C._Zangaki.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Encyclopedia of Nineteenth-Century Photography, Routledge, 2013-12-16, ISBN 978-0-203-94178-2
- ^ C. & G. Zangaki Photographs Collection, 1870-1875 - Finding Aids, findingaids.princeton.edu
- ^ Apostolou, Irini. "Photographes Français et Locaux en Orient Méditerranéen au XXIX siècle: Quelques cas de collaboration". Bulletin du Centre de Recherche Français à Jérusalem, Vol. 24, 2013
- ^ 1 2 Jacobson, Ken (2007). Odalisques and Arabesques: Orientalist Photography, 1839–1925. London: Bernard Quaritch Ltd. p. 277
- ^ Perez, Nissan N. Focus East: Early photography in the Near East (1839–1885). New York: Harry N. Abrams, 1988, p. 233.