דלפין דה ויגאן
מראה
![]() | |
לידה |
1 במרץ 1966 (בת 58) בולון-ביאנקור, צרפת ![]() |
---|---|
מדינה |
צרפת ![]() |
שם עט |
Lou Delvig ![]() |
שפות היצירה |
צרפתית ![]() |
סוגה |
רומן, תסריט ![]() |
יצירות בולטות |
No and me, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ![]() |
תקופת הפעילות |
מ-2001 ![]() |
בן או בת זוג |
François Busnel ![]() |
פרסים והוקרה | |
![]() ![]() |
דלפין דה ויגאן (בצרפתית: Delphine de Vigan; נולדה ב-1 במרץ 1966) היא סופרת רבי-מכר ותסריטאית צרפתייה. כותבת נובלות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
נולדה בבולון-ביאנקור (אנ'), שבצרפת.
ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נו ואני, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, מצרפתית: רמה איילון, 2012
- אל מול הלילה, הוצאת מודן, מצרפתית: רמה איילון, 2018
- מבוסס על סיפור אמיתי, הוצאת מודן, מצרפתית: רמה איילון, 2019
- רחשי תודה, דלפין דה ויגאן, כתר, מצרפתית: רמה איילון, 2022
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה ויגאן נשואה לפרנסואה בוסנל (צר'), עיתונאי, מבקר ספרות, מפיק ומגיש תוכניות ברדיו ובטלוויזיה. אם לשניים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דלפין דה ויגאן, ברשת החברתית Goodreads
- לנגוע בלב התיעוב (אורכב 05.09.2019 בארכיון Wayback Machine) במגזין "מראה"
- עופרה עופר אורן, "אל מול הלילה": אל מי אפשר לזעוק?, בבלוג "סופרת ספרים", 16 בדצמבר 2018
- עופרה עופר אורן, "“רחשי תודה": סוף, שיש בו התחלה, בבלוג "סופרת ספרים", 30 באפריל 2023