דלעת
 דלעת
| |
|---|---|
שדה דלועים
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | צמחים וסקולריים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | דלועאים |
| משפחה: | דלועיים |
| סוג: | דלעת |
| שם מדעי | |
 Cucurbitaלינאוס, 1753 | |
| |
דְּלַעַת (שם מדעי: Cucurbita כינוי נוסף: קלבסה/קלוסה) היא סוג צמח ממשפחת הדלועיים. משפחה זו כוללת צמחי גן מוכרים כגון קישוא, מלון, מלפפון ואחרים. "דלעת" הוא גם השם העממי של כמה ממיני סוג זה, ביניהם דלעת הגינה, דלעת גדולה ודלעת השדה. הדלעת שכיחה ביותר בצבעי כתום כאשר היא בשלה. הדלעת פופולרית בבישול ומשמשת לפיסול ג'ק-או-לנטרן (ראו בהמשך) כחלק מחגיגות ליל כל הקדושים בארצות הברית, אירלנד וסקוטלנד.
אודות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
צמח הדלעת הוא חד-ביתי (כולל הן פרחים זכריים והן פרחים נקביים, וצבעיהם צהובים). זני הדלעת נפוצים בחצי הכדור המערבי ופרי הדלעת הוא ענבה בשרנית גדולה. הדלעת משתנה בצורותיה: לעיתים כדורית, אך לרוב מלבנית מוארכת או ביצתית. קליפתה חלקה וצבעיה משתנים. צבען של הדלעת הכתומות נגרם מתכולה של כמויות גדולות של הצבען הצהוב לוטאין, אלפא קרוטן ובטא קרוטן.
הזנים הגדולים שוקלים בדרך כלל בין 18 ל-36 ק"ג. שיא העולם לפרי הכבד ביותר, עומד על 1226 ק"ג לדלעת שגידל חקלאי איטלקי מאזור טוסקנה בשנת 2021[1].
בבישול ובתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דלעת (מאכל)
כאשר היא בשלה, הדלעת יכולה להיות מבושלת, אפויה או קלויה, ולשמש לפשטידות, לבדה או בשילוב ירקות אחרים. כאשר היא קטנה וירוקה ניתן לאוכלה כמו קישוא. מאכלי דלועים פופולריים הם מרק דלעת, פשטידת דלעת (הנאכלת ב"חג ההודיה" האמריקאי), ודלעת מעוכה (פירה).
שמן מגרעיני־דלעת הוא תוצר אופייני של דלועים באוסטריה.
מלבד למאכל, מקובל להשתמש בדלועים בליל כל הקדושים. את הדלעת מרוקנים מתוכנה, ובקליפתה חורצים מעין פנים ובהן עיניים ופה מחייך. בתוך הדלעת מציבים נר דולק. המנהג הזה מבוסס על אגדה קלטית עתיקה אשר הובאה לאמריקה בידי מהגרים אירים. ליל כל הקדושים הנערך ב-31 באוקטובר סימן את סופה של השנה הקלטית העתיקה, ובלילה היו מציבים נרות בתוך כרוב מרוקן, סלק או לפת. אותם היו מניחים על אדן החלון או המרפסת כדי לקבל בברכה רוחות של אבות קדמונים וכדי למנוע את כניסתן של רוחות רעות וכן של נשמה חסרת מנוחה הקרויה "ג'ק הקמצן", ומכאן השם "ג'ק הפָּנָס" (ג'ק-או-לנטרן).
בספרות זכתה הדלעת לככב בספרי ילדים אחדים, כגון "הדלעת המופלאה" מאת לגרט הלסינג השוודי, "מרק דלעת" מאת הלן קופר הבריטית וגם בישראל בספר "החתול דלעת משנה את הדעת" מאת יונתן יבין.
בארמניה מקובל להכין בחג מולד תבשיל ראפאמה שמבוסס על דלעת.
גרעיני דלעת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נהוג לקלות גרעיני דלעת, והם נחשבים לחלק מזרעי ה"פיצוחים". גרעיני דלעת קלויים נקראים בלשון עממית "גרעינים לבנים" על שום מראם. גרעיני דלעת מכילים כ-50 אחוז שמן.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כיצד להאביק ידנית דלעת
- דלועים גדולים
- מדריך סוגי דלועים ומה אפשר להכין מהן, באתר דברים בעלמה, 11 בנובמבר 2013
- nrg מעריב, לפני שנהפוך לדלעת: מתכונים להאלווין, באתר nrg, 31 באוקטובר 2011
- איל לביא, עושה פרצוף: מתכוני דלעת לליל כל הקדושים, באתר ynet, 31 באוקטובר 2012
- דלעת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1226ק"ג 2021 הדלעת הכבדה בעולם באתר שיאי גינס
