דיוויזיית השריון השנייה (בריטניה)
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| שיוך |
 הצבא הבריטי |
| סוג | דיוויזיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1939–1941 (כשנתיים) |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| פיקוד | |
| דרגת המפקד |
 מייג'ור גנרל |
דיוויזיית השריון השנייה של הצבא הבריטי הייתה דיוויזיית שריון בריטית שהוקמה במהלך מלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה נפרסה במצרים ביוני 1942 אך מעולם לא פעלה כמערך שלם ופורקה בינואר בשנה שלאחר מכן.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת הדיוויזיה נדונה מאז תחילת 1939, מתוך כוונה להקים אותה על ידי פיצול דיוויזיית השריון הראשונה. מחסור בטנקים עיכב זאת עד לדצמבר 1939. במשך תקופה קצרה לאחר הקמתה, לא היו לדיוויזיה יחידות מוקצות עד שהוקצו לה חטיבת השריון הקלה 1 מהדיוויזיה המשוריינת ה-1, והחטיבה הכבדה 22 מפיקוד הדרום.
בתחילת 1940, דיוויזיית השריון הראשונה קיבלה עדיפות לציוד, והותירה את הדיוויזיה המשוריינת השנייה מצוידת ברובה בטנקים קלים. לאחר המערכה על צרפת, עם האיום של פלישה גרמנית לממלכה המאוחדת, עברה עדיפות הציוד לדיוויזיית השריון השנייה, שהועלתה לעוצמה מרבית. התוכנית הייתה להשתמש בדיוויזיה למתקפת נגד צלעותיו של כוח פלישה גרמני שחששו ממנו. באוגוסט 1940 הועבר גדוד משוריין מהדיוויזיה למצרים והוא הועבר לדיוויזיית השריון ה-7, אך הוא הוחלף באחר. באוקטובר הוחלט להעביר את שאר הדיוויזיה למצרים, כתגבורת לפיקוד המזרח התיכון. לפני היציאה למצרים החליפה הדיוויזיה חטיבות עם דיוויזיית השריון ה-1. מכיוון שהחטיבה שהתקבלה בתמורה כללה רק גדוד שריון אחד, עוצמת הדיוויזיה צומצמה לשלושה גדודי שריון. עם הגעתו למצרים בדצמבר 1940, הדיוויזיה צומצמה עוד יותר על מנת לספק תמיכה במבצע זוהר, כוח משלחת ליוון. היחידות המנותקות כללו שני שלישים מטנקי הדיוויזיה, גדוד חי"ר ותמיכה ארטילרית. לאחר מכן עברו שרידי הדיוויזיה למחוז קירנאיקה בלוב האיטלקית, שנכבש במהלך מבצע מצפן. שאר הטנקים של הדיוויזיה היו שחוקים; הם תוגברו על ידי טנקים איטלקיים שנתפסו שהיו רעועים באותה מידה. במרץ, התקפת נגד גרמנית-איטלקית הובילה להשמדת הדיוויזיה ולנסיגת הבריטים מקירנאיקה, מלבד טוברוק. הקונצנזוס של ההיסטוריונים הוא שהדיוויזיה יכלה לעשות מעט כדי למנוע זאת, בהתחשב בנסיבות היותה מצוידת באופן חסר, אספקה גרועה, חסרה הכשרה מתאימה, ובעלת תקשורת לא מספקת ושרשרת פיקוד לא ברורה.
המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוויזיית השריון השנייה הפכה לחלק מארמיית הריין הבריטית (BAOR) בשנת 1976 והשתתפה בתרגיל נאט"ו Spearpoint 76. בשלב זה, שנמשך עד 1977, כללה הדיוויזיה חמש קבוצות קרב, טנקים ויחידות חי"ר ממוכנות, אשר אורגנו מחדש ללחימה משולבת. דיוויזיית השריון השנייה הקימה את כוחות המשימה CHARLIE ו-DELTA. הרגימנט המלכותי הראשון של הדוכס מאדינבורו, רגימנט המלך ה-1, משמר הגרנדירים ה-2, רגימנט הטנקים המלכותי ה-4, משמר הדרגונים המלכותי ה-5 של אינסקילינג והלנסרים ה-17/21 היו כפופים לה לפעמים. לדיוויזיה היה כוח בזמן שלום של 8,500 איש, שאמור לגדול ל-14,000 במקרה של מלחמה. מפקדת הדיוויזיה הייתה בליבקה שבנורדריין-וסטפאליה, מפקדת כוח התקשורת בקסרקטין בירדווד ליד בונדה. במסגרת הקורפוס הבריטי ה-1, דיוויזיית השריון השנייה תוכננה ללחימה מתמשכת מול כוחות טנקים עדיפים מספרית של הצבא הסובייטי. במקרה של מלחמה, ארמיית ההלם השלישית כנראה הייתה מתמודדת מולה. בעוד שהדיוויזיות ה-3 וה-4 הוקצו להן עמדות ישירות ב-VRV, דיוויזיית השריון ה-2 נשמרה מוכנה כעתודה מבצעית באזור האחריות העורפי של הקורפוס הבריטי ה-1. התרחיש של קרב שריון בקנה מידה גדול במישור צפון גרמניה תורגל באופן קבוע באזורי האימונים הצבאיים של מינסטר וברגן-הוהן. הדיוויזיה כללה בעבר את משמר הגרנדירים ה-2, רגימנט הטנקים המלכותי ה-4 ומשמר הדרגונים המלכותי ה-5 של אינסקילינג, אך באוגוסט 1981 הוחלפו משמר הגרנדירים השני במשמר האירי ה-1 וביולי 1982 החליפו ההוסרים המלכותיים האיריים של המלכה את רגימנט הטנקים המלכותי ה-4. חטיבת השריון ה-12 כללה בתחילה את הרגימנט המלכותי הראשון של הדוכס מאדינבורו, הגדוד ה-1 של המלך והלנסרים ה-17/21. בינואר 1982 חוזקה הדיוויזיה על ידי ה-1st King's Own Scottish Borderers. ארגון מחדש נוסף בוצע במהלך אותה שנה. דיוויזיית השריון השנייה הוסבה לדיוויזיית הרגלים השנייה והוחזרה לבריטניה, שם החלה המפקדה בפעילות ב-Imphal Barracks ביורק. בדצמבר 1982 שונה שמה רשמית לדיוויזיית הרגלים השנייה.
מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מייג'ור-גנרל פרדריק הוטבלאק (15 בדצמבר 1939 – 17 באפריל 1940)
- בריגדיר וילוובי נורי (17 באפריל 1940 – 10 במאי 1940)
- מייג'ור-גנרל ג'סטיס טילי (10 במאי 1940 – 5 בינואר 1941)
- בריגדיר ה. ב. לטהאם (16 בינואר 1941 – 12 בפברואר 1941)
- מייג'ור-גנרל מייקל גמבייר-פארי (12 בפברואר 1941 – 10 במאי 1941)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וולף הקמן, "רומל באפריקה", הוצאת מערכות, 1987, עמ' 68–77