לדלג לתוכן

דיוויזיית הפאנצר ה-17 (ורמאכט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיוויזיית הפאנצר ה-17
17. Panzer-Division
סמל הדיוויזיה
סמל הדיוויזיה
סמל הדיוויזיה
פרטים
מדינה גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
שיוך ורמאכטורמאכט ורמאכט
סוג שריון
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1 בנובמבר 19408 במאי 1945 (4 שנים)
מלחמות מלחמת העולם השנייה
פיקוד
מפקדים מפקדים

דיוויזיית הפאנצר ה-17גרמנית: 17. Panzer-Division) הייתה דיוויזיה משוריינת של הוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה. הדיוויזיה לחמה בחזית המזרחית בקרבות רבים ביניהם: הקרב על מוסקבה, מבצע סערת חורף, קרב קורסון-צ'רקאסי ומבצע ויסלה-אודר.

החזית המזרחית -1940-1941

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיוויזיה הוקמה ב-1 בנובמבר 1940, כאשר הדיוויזיה ה-27 הוסבה להיות דיוויזיה משוריינת. מרבית חיילי הדיוויזיה גויסו מאזור בוואריה ושוואביה.[1] כמפקד הדיוויזיה הראשון מונה הנס-יירגן פון ארנים. כהכנה לקראת מבצע ברברוסה, סופחה הדיוויזיה לקורפוס הפאנצר ה-47, שהיה חלק מארמיית הפאנצר השנייה של היינץ גודריאן. ב-28 ביוני 1941 נפצע פון ארנים בקרבות, וכמחליפו הזמני מונה קרל ריטר פון ובר.

הדיוויזיה חצתה את הבוג המערבי ונעה דרומה אל מינסק שם יצרה קשר עם ארמיית הפאנצר השלישית. הדיוויזיה השתתפה בקרב ביאליסטוק-מינסק, וב-9 ביולי רשמה לעצמה הישג של השמדת 100 טנקים של הצבא האדום ביום אחד באזור אורשה.[2] לאחר מכן חצתה הדיוויזיה את נהר הדנייפר מדרום לאורשה, והשתתפה בקרבות המגננה של הצבא האדום דרומית לסמולנסק בין יולי לספטמבר של אותה שנה. ב-17 ביולי נפצע גם ובר קשה בקרבות ליד סמולנסק, וכמפקד הדיוויזיה החדש מונה וילהלם פון תומה. תומה פיקד על הדיוויזיה במהלך קרב קייב, שהסתיים בניצחון גרמני מוחץ ולאחריו נכבשה מרבית אוקראינה בידי הצבא הגרמני. בינתיים החלים פון ארנים, ולאחר החלמתו, ב-4 בספטמבר 1941 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-15 בספטמבר 1941 חזר לפקד על הדיוויזיה.

באוקטובר, השתתפה הדיוויזיה בקרב על מוסקבה. ב-15 באוקטובר כבשה את בריאנסק, התרכזה באזור אוריול, והייתה מעורבת בניסיון כושל ללכוד את טולה. ב-5 בדצמבר פתחו הסובייטים במתקפת נגד, וב-8 בדצמבר נסוגה הדיוויזיה לאחר שהגיעה לנקודה 120 ק"מ דרומית-מזרחית למוסקבה. הדיוויזיה התבססה בעמדות צפונית-מזרחית לאוריול, ושם נשארה עד קיץ 1942.

החזית המזרחית 1942-1943

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיירת כלי רכב של הדיוויזיה בחזית המזרחית
חיילים מהדיוויזיה ממתינים שמכוניותיהן יפשירו (תמונה משנת 1943)

הדיוויזיה הוצבה בעתודת קבוצת ארמיות מרכז ליד בולקאוב. ב-10 באוקטובר 1942 קיבל פרידולין פון זנגר אונד אטרלין את הפיקוד על הדיוויזיה. הוא מתאר בזעזוע את מצבה:

היו לה רק שלושים טנקים בחטיבת הטנקים שלה. לא היו כל כלי רכב משוריינים אחרים, והיה רק רכב סיור אחד או שניים. שלושים עד ארבעים אחוז מהמשאיות נמצאו בשיפוץ כללי. מכאן, שבכל גדוד יכלה פלוגה אחת לנוע רק ברגל.[3][4]

לאחר מבצע אורנוס, הדיוויזיה הועברה במהירות תחת פיקודה של ארמיית הפאנצר הרביעית במילרובו והייתה אמורה להשתתף במבצע סערת חורף - ניסיון לחלץ את הארמייה השישית המכותרת בסטלינגרד. ההתקפה נפתחה ב-12 בדצמבר, במקביל לדיוויזיית הפאנצר השישית ודיוויזיית הפאנצר ה-23, אולם נכשלה ולקראת סוף החודש נאלצו הגרמנים לבצע נסיגה.[5] הדיוויזיה ספגה אבדות כבדות מאוד במהלך הקרב, ובין היתר איבדה 222 קצינים ו-388 מש"קים.[6] הדיוויזיה המשיכה בנסיגה כלפי ראש-גשר על נהר הדון בעיר רוסטוב על הדון, אליה הגיעה בסוף ינואר. לאחר מכן תוגברה הדיוויזיה בטנקים נוספים, והשתתפה בהתקפות בין המיוס והסוורסקי דונץ. ב-27 בפברואר הדיוויזיה צומצמה לכדי פחות מ-2,000 איש, 6 טנקים ועשרה תותחים נגד טנקים. עד סוף אפריל הייתה הדיוויזיה מעורבת בקרבות טנקים ליד בלגורוד.

במהלך קרב קורסק, נותר הדיוויזיה בעתודת קבוצת ארמיות דרום ולא לקחה של ממש בלחימה. עם זאת, לאחר הקרב היא לקחה חלק במספר מתקפות נגד מוצלחות באזור הדונייץ-איזיום. בספטמבר הדיוויזיה נסוגה מהדונייץ, ותפסה עמדות הגנה בגדה המערבית של הדנייפר. לאחר מכן היא סופחה אל הארמייה השישית שהוקמה מחדש.

החזית המזרחית 1944–1945

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנת 1944 הדיוויזיה נכללה בהמשך במסגרת קורפוס הפאנצר ה-3, שהיה חלק מארמיית הפאנצר הראשונה, ולקח חלק בקרבות באזור אוקראינה המערבית. בסוף ינואר ותחילת פברואר 1944 הדיוויזיה השתתפה במאמצים לחלץ את הכוח הגרמני שנלכד ב"כיס" קורסון-צ'רקאסי במסגרת קרב קורסון-צ'רקאסי. למרות שהגיע עד מרחק קצר מהכיס, קורפוס הפאנצר ה-3 לא הצליח לחבור לכוח הגרמני המכותר, והאחרון נאלץ לפרוץ החוצה מטבעת הכיתור הסובייטית בליל 17/16 בפברואר, תוך שהוא סופג אבדות כבדות.

עם תחילת מבצע ויסלה-אודר ב-12 בינואר 1945, הוצבה דיוויזיית הפאנצר ה-17 יחד עם דיוויזיית הפאנצר ה-16 בכוח העתודה שתפקידו היה להסיט את המתקפה הסובייטית. שתי הדיוויזיות הוצבו קרוב מדי לקווים הסובייטיים, ועם תחילת ההתקפה ספגו הפגזה כבדה והתקשורת שלהן קרסה. משימתן הייתה איפה בלתי אפשרית. במסגרת קורפוס הפאנצר ה-24 של ולטר נהרינג, נמצאה הדיוויזיה בנסיגה מתמדת, בתחילה ללודז' לאחר מכן חצתה את האודר, ובפברואר תפסה עמדות מגננה ליד גלוגוב. במהלך אירועים אלו ספגה הדיוויזיה אבדות נוראיות, וכשבסופו של דבר התמקמה בגרליץ, לא עלתה בגודלה על רגימנט. הדיוויזיה השתתפה בקרב על שלזיה, ובסופו של דבר נאלצה לסגת לתוך צ'כוסלובקיה בכיוון ברנו. ב-8 במאי 1945 היא נכנעה לצבא האדום ליד גרליץ.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "אין זה מתאים למסורתכם השוואבית להתנאות במעלליכם" (פון זנגר, עמ' 63)
  2. ^ Samuel W. Mitcham, "The Panzer Legions", United States: Stackpole Books, p. 137-138
  3. ^ פלוגות אלו רוכזו בהמשך לגדוד אחד שנע בעקבות הדיוויזיה
  4. ^ פון זנגר, עמ' 18-19.
  5. ^ בפועל, רק הדיוויזיה השישית הייתה בהרכב מלא, בעוד מצבה של הדיוויזיה ה-23 היה גרוע אפילו ממצבה של הדיוויזיה ה-17
  6. ^ פון זנגר, עמ' 63-64.