דיאן ג'ולי אבוט (באנגלית: Diane Julie Abbott; נולדה ב-27 בספטמבר1953) היא פוליטיקאית בריטית המכהנת כחברת פרלמנט של מפלגת הלייבור מטעם האקני נורת' וסטוק ניוינגטון מאז 1987. בין השנים 2016 ל-2020 כיהנה בקבינט הצללים של ג'רמי קורבין כשרת פנים. אבוט הייתה האישה השחורה הראשונה שנבחרה לפרלמנט הבריטי והיא חברת הפרלמנט המכהנת הוותיקה ביותר לאחר הבחירות הכלליות של 2024.[1]
אבוט נולדה בפדינגטון למשפחה בריטית-ג'מייקנית. שני הוריה עזבו את בית הספר בגיל 14.[2] אביה עבד כרתך ואמה כאחות.[3] היא סיימה את לימודי התיכון בבית הספר לבנות של מחוז הארו ולאחר מכן השלימה תואר בהיסטוריה בניוהאם קולג' בקיימברידג'.[3][4] עם סיום לימודיה החלה אבוט לעבוד בשירות הציבורי – תחילה במשרד הפנים הבריטי (1976–1978) ולאחר מכן במועצה הלאומית לחירויות האזרח (1978–1980).[5] בהמשך הייתה תחקירנית וכתבת בערוץ "התמזה" (1980–1983), ובחברת ההפקה TV-am שהפיקה את אחת מתוכניות הבוקר הפופולריות בטלוויזיה הבריטית (1983–1985).[6] ב-1985 התמנתה להיות קצינת העיתונות במועצת לונדון רבתי בראשותו של קן ליווינגסטון, ושנה לאחר מכן עברה לשמש ראש מחלקת עיתונות ויחסי ציבור במועצת רובע למבת'.[5]
הקריירה הפוליטית של אבוט החלה בשנת 1982 כשנבחרה מטעם הלייבור למועצת וסטמינסטר, שבה כיהנה עד 1986. ב-1985 התמודדה ללא הצלחה על המועמדות לפרלמנט מטעם מחוז ברנט מזרח, אך הפסידה לקן ליווינגסטון.[7]בבחירות הכלליות של 1987 נבחרה אבוט לפרלמנט כנציגת מחוז האקני נורת' וסטוק ניוינגטון, והייתה לחברת הפרלמנט השחורה הראשונה.[8] במהלך כהונותיה בפרלמנט הייתה חברה בוועדת הכספים ובוועדת החוץ, ומילאה תפקידים שונים בממשלות הצללים של הלייבור.[9]
אבוט נואמת ב"ניו סטייטסמן" במסגרת הפריימריז לראשות מפלגת הלייבור ב-2010
ב-20 במאי 2010 הודיעה אבוט על כוונתה להתמודד על ראשות הלייבור לאחר שהשיגה את 33 החתימות הדרושות. בין היתר תמכו במועמדותה דייוויד מיליבנד וג'ק סטרו.[10][11] אבוט הודחה בסיבוב ההצבעה הראשון לאחר שהשיג 7.24% מהקולות בלבד, ובמירוץ להנהגת המפלגה זכה אד מיליבנד.[12] אבוט נבחרה לכהן כשרה זוטרה לענייני בריאות בממשלת הצללים של מיליבנד,[13] ובתור בת ברית קרובה של ג'רמי קורבין נבחרה לכהן גם כשרה לפיתוח בינלאומי בממשלת הצללים שלו,[14] ולאחר מכן קודמה גם לתפקידי שרת הבריאות ושרת הפנים בממשלת הצללים.[15]
ב-2014 הצהירה אבוט על כוונתה להתמודד מטעם הלייבור על ראשות עיריית לונדון בבחירות ב-2016,[16] אך לא הצליחה לזכות במועמדות מטעם המפלגה.
במהלך קמפיין הבחירות של הלייבור לקראת הבחירות הכללית של 2017, במהלך ראיון לתחנת הרדיו LBC אבוט כשלה בניסיון לספק נתונים על התוכניות למימון הבטחות הבחירות של מפלגתה.[19] הראיון הוכתר כ"תאונת דרכים" על ידי פרשנים פוליטיים רבים, אך אבוט זכתה לגיבוי מצידו של ג'רמי קורבין.[20] שלושה שבועות לאחר מכן, בתוכנית הבוקר של אנדרו מאר ב-BBC, נשאלה אבוט על תמיכתה לכאורה ב-IRA בשנות השמונים, וכן על כמה מהצבעותיה השנויות במחלוקת בפרלמנט.[21] בראיון נוסף ל"סקיי ניוז", לא הצליחה אבוט לענות על שאלות בנוגע לדו"ח שעסק בהגנה מפני מתקפות טרור על לונדון. אף שהתעקשה כי קראה את הדו"ח, היא לא הצליחה להיזכר באף אחת מ-127 ההמלצות שכלל,[22] ויום למחרת פרשה ברגע האחרון מעימות טלוויזיוני מול אמבר ראד מהמפלגה השמרנית.[23] רק שבוע לאחר מכן פורסם כי אבוט אובחנה כבר בשנת 2015 כחולת סוכרת מסוג 2 וכי "במהלך מערכת הבחירות, הכל השתגע – ורמת הסוכר בדם יצאה משליטה", וזו הייתה הסיבה להתנהלותה בראיונות ולביטול השתתפותה בעימות.[24]
באפריל 2023 כתבה אבוט לאובזרבר תגובה למאמר שעסק בגזענות שאנשים אירים, יהודים ונוודים מתמודדים עימה. אבוט טענה כי מיעוטים אלה אומנם סובלים מדעות קדומות, אך לא חווים גזענות חמורה כפי שחווים אנשים שחורים.[25] לאחר מכן נאלצה אבוט לחזור בה מדבריה, והתנצלה באומרה: "גזענות לובשת צורות רבות, ואין להכחיש לחלוטין שהעם היהודי סבל מהשפעותיה המפלצתיות, וכך גם האירים, הנוודים ורבים אחרים". אבוט גם טענה כי התגובה שפורסמה הייתה טיוטה ראשונית שנשלחה בטעות.[26] בעקבות פרסום זה הושעתה אבוט מתפקידה כ"מצליפה" במפלגת הלייבור.[8] בספטמבר אותה שנה, בזמן שעדיין הייתה מושעית מחברותה בפרלמנט, אמרה אבוט כי היא הבינה ש"כאישה שחורה, לא אקבל שימוע הוגן מהנהגת הלייבור".[27] בדצמבר 2023 הסתיימה החקירה הפנימית בעניינה, והוועד המנהל של מפלגת הלייבור הוציא לה "אזהרה רשמית" על "התנהלות שהייתה פוגענית ומזיקה מאוד למפלגת הלייבור", וחייב אותה לעבור השתלמות מקוונת בנושא, אותה השלימה בפברואר 2024.[28] במאי 2024 הוחזרה רשמית אבוט לתפקיד המצליפה בספסלי מפלגת הלייבור בפרלמנט.[29]
אבוט ניהלה מערכת יחסים קצרה עם ג'רמי קורבין בעת שהיה חבר מועצה בצפון לונדון בסוף שנות ה-70.[30] ב-1991 היא נישאה לאדריכל דייוויד איינסו-תומפסון,[31] ונולד להם בן אחד, ג'יימס.[32] השניים התגרשו ב-1993.[33] אבוט בחרה בחבר הפרלמנט השמרני, ג'ונתן אייטקן, שעימו הייתה מתקזזת בהצבעות בפרלמנט, כסנדק של בנה.[34]
נאומה של אבוט על חירויות האזרח בדיון על הצעת החוק ללוחמה בטרור ב-2008,[35] זיכה אותה בפרס "נאום השנה בפרלמנט" של מגזין הספקטייטור,[36] ובפרס זכויות האדם לשנת 2008.[37]בספטמבר 2020 יצאה לאור הביוגרפיה של אבוט, שכתבו רובין באנס וסמארה לינטון.[38]
.jpg)
אתר האינטרנט הרשמי של דיאן אבוט (באנגלית)
דיאן אבוט, ברשת החברתית פייסבוק
דיאן אבוט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דיאן אבוט, ברשת החברתית אינסטגרם
דיאן אבוט, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
Sophie Jamieson, Diane Abbott suffers yet another car crash interview, as she flounders on details of anti-terror report, The Telegraph, 6 June 2017
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "דיאן אבוט".