דוקס (היסטוריון)
| לידה |
1400?  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־15 |
| מדינה |
האימפריה הביזנטית |
| שפות היצירה |
יוונית עתיקה |
  | |
דוקס (ביוונית: Δούκας; סביב 1400 – לאחר 1462) היה היסטוריון יווני ביזנטי (אנ') שפעל תחת קונסטנטינוס ה-11 פלאיולוגוס, הקיסר הביזנטי האחרון.
דוקס מהווה אחד המקורות החשובים ביותר על העשורים האחרונים של האימפריה הביזנטית ולנפילתה לידי העות'מאנים.[1]
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תאריך לידתו של דוקס אינו ידוע,[1] וגם לא שמו הפרטי או שמות הוריו. הוא כנראה נולד במערב אסיה הקטנה בשנות ה-90 של המאה ה-14, לשם ברח סבו מצד אביו, מיכאל דוקס. דוקס תיאר את סבו מיכאל כאדם מלומד, במיוחד בענייני רפואה. הוא מילא תפקיד במלחמות מלחמות האזרחים הביזנטיות של אמצע המאה ה-14, כיריבו של יוחנן השישי קנטקוזנוס, קיסר האימפריה הביזנטית. מיכאל דוקס נאסר על ידי אלכסיוס אפוקאוקוס (אנ'), והיה אחד האסירים בארמון שבו נרצח אפוקאוקוס על ידי כמה מהאסירים. מיכאל דוקס ניצל מהוצאה להורג יחד עם 200 האסירים שנרצחו כתגמול, על ידי הסתתרות בחדר התת-קרקעי של הכנסייה החדשה (אנ'). הוא וחמישה אחרים התחפשו לנזירים והצליחו להימלט מקונסטנטינופול. מיכאל פגש את איסה (Isa), נכדו של אידין (אנ'), שהפך לפטרונו וביסס אותו באפסוס (אנ'). הוא נשאר שם גם לאחר תום מלחמת האזרחים, בהיותו משוכנע שבמוקדם או במאוחר כל שרידי המדינה הביזנטית ייכנעו למתקפה הטורקית. למרות שנכדו טוען כך, לא ידוע כיצד, אם בכלל, היה מיכאל קשור לשושלת הקיסרית הביזנטית הישנה של משפחת דוקס (אנ').
כל מה שידוע על דוקס הצעיר זה מה שהוא חושף אודותיו בחיבורו ההיסטורי שלו. האזכור האוטוביוגרפי המוקדם ביותר שלו מתוארך לשנת 1421, כאשר התגורר בפוקאיה החדשה (אנ') ושימש כמזכירו של המושל הג'נובי המקומי, ג'ובאני אדורנו (Giovanni Adorno).
דוקס מצא עבודה אצל משפחת גאטילוסיו (אנ') השלטת בלסבוס. הם העסיקו אותו בשליחויות דיפלומטיות שונות לחצר העות'מאנית.[1] בשנת 1451, הוא היה באדריאנופול כאשר הסולטאן מוראט השני מת ומהמט השני נכנס לראשונה לבירה. בשנת 1452, כאשר צבאו של מהמט החל את המצור על קונסטנטינופול, הוא היה בדידימוטיכו, שם ראה את גופות הצוות הוונציאני ורב החובל שלהם מוצאים להורג בגלל שלא עצרו במבצר רומלי היסאר (Rumeli Hisar). בשנת 1455, פעל דוקס פעמיים בשם הגאטילוסים אצל העות'מאנים, תחילה מסר מתנות לחמזה האדמירל העות'מאני, ואז באוגוסט נשא את המחווה השנתית לסולטאן, ביקור שחייב את דוקס להביא את אדונו החדש, דומניקו גאטילוסיו (אנ'), לפני הסולטאן.
הוא עדיין התגורר בלסבוס בשנת 1462, כאשר היא נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית (אנ') על ידי הסולטן מהמט השני. ידוע שדוקס שרד את האירוע הזה, אבל אין תיעוד של המשך חייו,[1] וייתכן שהוא מת בערך בזמן הזה.
חיבורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוקס היה מחברה של היסטוריה של תקופת השנים 1341–1462; חיבורו ממשיך אפוא את חיבוריהם של ניקפורוס גרגוראס (אנ') ויוחנן השישי קנטקוזנוס, ומשלימה את חיבוריהם של גאורגיוס ספרנצס ולאוניקוס כלקוקונדילס.[1] ישנו פרק מקדים של כרונולוגיה מאדם ועד הקיסר הביזנטי יוחנן החמישי פלאיולוגוס.[1] לאחר הפרק המקדים, הוא מתחיל את חיבורו על ההיסטוריה בתיאור קרב קוסובו (1389). דוקס ראה בכיבושים העות'מאניים עונש אלוהי, מתח ביקורת על חוסר המוסריות והאכזריות של מהמט השני ותמך בלהט באיחוד הכנסיות היוונית והלטינית כתנאי מוקדם להצלת מה שנותר מהאימפריה הביזנטית.[1] לפיכך, חיבורו "נחשב בדרך כלל מוטה אך מהימן" וכמקור רב ערך במיוחד, שכן הוא היה עד ראייה לרבים מהאירועים שנכללו בהיסטוריה שלו, ידע איטלקית וטורקית וכך היה מסוגל להסתמך על מקורות ג'נובים ועות'מאניים. דוקס הוא גם המקור הביזנטי היחיד שמזכיר את המרד של בורקלוצ'ה מוסטפא (אנ').
מהדורת הדפוס הראשונה מאת איסמאל בוליאלדוס (פריז, 1649),[1] עם תרגום לטיני על הדפים שממול והערות רבות, התבססה על כתב יד אחד, שנמצא כעת בפריז, Bibliothèque Nationale MS. Gr. 1310 (Grecu's P, מהמאה ה-16). מהדורת פוליו פורסמה בוונציה על ידי הוצאת Javarina בשנת 1729.
אוגוסט עמנואל בקר (אנ') (1834) הוציא לאור מהדורה לסדרת בון (Bonn) (אנ'), הכוללת תרגום לאיטלקית מהמאה ה-15 מאת מחבר לא ידוע, שנמצא על ידי לאופולד פון רנקה באחת הספריות של ונציה, ונשלח על ידו לאוגוסט בקר;[1] תרגום זה ממשיך היכן שהטקסט היווני מסתיים באמצע משפט, ומשלים את התיאור של הכיבוש העות'מאני של לסבוס. תוספת זו הובילה כמה חוקרים להסיק שהתרגום לאיטלקית נוצר מעותק שלם יותר של ההיסטוריה של דוקס, אך הארי ג'יי מגוליאס (Harry J. Magoulias) טען כי סביר יותר שהמתרגם פשוט שאל ממקור אחר כדי להשלים את התיאור של המצור על מיטלנה ב-1462. מהדורה רביעית של זה הוכנה על ידי ז'אק פול מיגנה (אנ') לסדרה Patrologia Graeca (אנ'), כרך 157.
במשך שנים רבות חשבו שההיסטוריה של דוקס קיימת בכתב יד יחיד בספרייה הלאומית (Bibliothèque Nationale); אולם באותה ספרייה גילה וסיל גרקו (אנ') כתב יד שני המכיל את חיבורו של דוקס, Bibliothèque Nationale MS. Gr. 1766 (P1 של גרקו, מהמאה ה-18), שאפשרה לו לפרסם מהדורה ביקורתית חדשה (בוקרשט, 1958) עם שיפורים למהדורות קודמות להן הוסיף גרקו תרגום רומני. מגוליאס פרסם את התרגום הראשון לאנגלית ב-1975 על סמך המהדורה הביקורתית של גרקו.