דוד ריאזנוב
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| לידה |
10 במרץ 1870 אודסה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בינואר 1938 (בגיל 67) סראטוב, ברה"מ |
| שם לידה | דוד-שמחה גולדנדך |
| ענף מדעי |
היסטוריה, מרקסיזם, פעילות פוליטית |
| מוסדות |
האוניברסיטה של מדינת אורל |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
דוד ריאזנוב (ברוסית: Давид Борисович Рязанов (10 במרץ 1870, אודסה - 21 בינואר 1938, סרטוב) היה מהפכן והיסטוריון סובייטי ממוצא יהודי. הוא שינה שם משפחתו בעקבות פעילות פוליטית.
דוד סמחה גולדנדך נולד בשנת 1870 באודסה (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום באוקראינה) למשפחה יהודית בת 13 ילדים. הוא בגימנזיה אך בשנת הלימודים החמישית סולק עקב ציונים נמוכים ביוונית.
בגיל 17 הוא התקרב לפעילות של נרודניה ווליה. בשנת 1899 בנסיעה לפריז הכיר את גאורגי פלחנוב. בחזרה לתחומי האימפריה הרוסית נעצר ונשלח ל-4 שנות מעצר.
בינואר 1900 עזב את המדינה עם אשתו. הוא השתתף בוועידות המפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית בהם התנגד לדעות של ולדימיר לנין. בשנת 1905, בעקבות אירועי מהפכת 1905 חזר לאודסה והיה פעיל במערכת איגודים מקצועיים.
בשנת 1907 גורש מרוסיה. הוא החל לחקור היסטוריה של מרקסיזם. תקופה מסוימת ריאזנוב היה מזכיר של קרל קאוטסקי. בהיותו בוינה הוא כתב מאמרים עבור עיתון "פרבדה" של לב טרוצקי והם הפכו לחברים קרובים.
לאחר מהפכת פברואר בשנת 1917 ריאזנוב חזר לרוסיה. הוא היה בין המהפכנים שהצטרפו לבולשביקים. הוא התנגד לתוכנית של לנין למאבק מזויין ופיזור האספה המכוננת הרוסית. בשנת 1918 הוא עזב שורות המפלגה בעקבות חתימה על הסכם ברסט ליטובסק.
בשנת 1921 ריאזנוב הקים מכון לחקר המרקסיזם והיה מנהלו עד לשנת 1931. בין הפעולות הראשונות שלו בתפקיד החדש הייתה רכישת סיפריות שכללו עשרות אלפי שפרים ומסמכים בהקשר להיסוטיה של מרקסיזם.
ריאזבונ היה יוזם הקמת פלנטריום במוסקבה שנפתח שנת 1929.
החל משנת 1920 ריאזנוב תמך באנשים שנעצרו מסיבות פוליטיות לרבות חברו טרוצקי. הוא לא הסתיר את עמדתו לגבי פעילות של יוסיף סטלין שהנהגת המפלגה והמדינה.
ריאזנוב התקבל לסגל אוניברסיטת מוסקבה ומונה לפרופסור.
בשנת 1928 הוא תקבל שורות אקדמיה למדעים של ברית המועצות (שאז פעלה בהרכבה הישנה).
בשנת 1930 נערכו חגיגות לציון יובל 60 של ריאזנוב. הודפס אוסף מאמרים שלו והוענק לו עיטור הדגל האדום של העמל.
בשנת 1931 ריאזנוב הואשם בקרבה למנשביקים. בפברואר הוא נעצר, סולק משורות המפלגה ומכל תפקידיו. ב-16 באפריל 1931 הוחלט לגרש אותו לסרטוב. זה היה בין המקרים הראשונים שאישיות שרק לפני זמן קצר פעילותו זכתה לשבחים הואשם בפעילות נגד בשלטון.
בשנת 1934 בעזרת סרגיי קירוב ריאזנוב חזר ללנינגרד והחל בפעילות בתחום היסטוריה. לאחר רצח קירוב הוא הוחזר לסרטוב אך קיבל אישור לעבוד בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטה מקומית.
ב-23 ביולי 1937 ריאזנוב נעצר וב-21 בינואר 1938 נשפט להוצאה להורג. בהתאם לעדויות הוא לא הודה באשמה. בשנת 1958 שמו טוהר מכל אשמה.
בתקופת ברית המועצות פיעלותו הייתה נחשבת לשלילית בעיקר עקב ויכוחים עם לנין. אמנם בהמשך הוא קיבל גם ציונים חיוביים ובשנת 1989 קיבל חנינה מהמפלגה.
אשתו של ריאזנוב נעצרה שנת 1938 והייתה במעצר עד לשנת 1943. היא טוהרה מכל אשמה בשנת 1958. בשנת 1961 היא סירבה הלשתתף בוועידת המפלגה הקומוניסטית כי בין חברי הועידה היו אשמים בטרור פוליטי בתקופת שלטונו של יוסיף סטלין.
