דוד קנוט
 | |
| לידה |
10 בספטמבר 1900 (יוליאני) אורחיי, פלך בסרביה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1955 (בגיל 54) תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה |
Дувид Меерович Фиксман |
| מדינה |
צרפת, ישראל |
| שפות היצירה |
רוסית |
| סוגה |
שירה |
| בן או בת זוג |
אריאדנה סקריאבינה (1939–22 ביולי 1944) |
  | |
.jpg)
דוד קנוט (ברוסית: Довид Кнут ; 23 בספטמבר 1900 – 15 בפברואר 1955), שמו הספרותי של דוד מאירוביץ פיקסמן (ברוסית: Дувид Меерович [Давид Миронович] Фиксман), היה משורר ישראלי ממוצא רוסי, ממייסדי המחתרת הצרפתית "הצבא היהודי".
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הדרך ברוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד פיקסמן נולד בעיירה הבסרבית אורגיב באימפריה הרוסית (כיום אורחיי, במולדובה), בנו הבכור של בעל מכולת. את שנותיו הראשונות עשו הוא ומשפחתו בקישינב, לשם הוריו עברו בתחילת 1903, והוא למד בחדר ובבית הספר "מדינה ליהודים". בגיל ארבעה עשרה הוא החל לפרסם שירה בכתבי עת מקומיים, ובשנת 1918 ערך את המגזין "המחשבה הצעירה", כשהוא משתמש בשם העט דוד קנוט (אולי מהמילה קנוט, שברוסית וביידיש משמשת כסמל של דיכוי ועבדות).
בשנת 1920, כאשר הפך האזור לחלק מבסרביה שברומניה, עברה המשפחה לפריז.
כמשורר ועורך בפריז
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפריז עבד קנוט במפעל ובעבודות אחרות, למד צרפתית בבית ספר ערב של "הברית הצרפתית", פתח מסעדה משלו ברובע הלטיני, למד במחלקה לכימיה של אוניברסיטת קאן בנורמנדי, ועבד כמהנדס.
קנוט לקח חלק בחיים התרבותיים של המהגרים בפריז ועזר לארגן את תערוכת "שלוש עשרה" ביולי 1922. הוא הצטרף לאיחוד של משוררים וסופרים צעירים, השתתף בעריכת המגזין "הבית החדש" ("Dom Novy") ותרם שירים לפרסומים שונים שהוציאו המהגרים. קובץ השירים הראשון שלו, "אלף שנים שלי" (Moikh tysyachiletii), הופיע בשנת 1925 והתקבל כבעל "אינטונציה תנ"כית וחיוניות מילולית". הקובץ השני שלו, שפורסם בשנת 1928, נסקר באהדה על ידי ולדימיר נבוקוב ששיבח את "הפסוקים האנרגטיים" שלו, אך התלונן על מעידות שונות של טעם[1].
בשנות ה-30 המוקדמות נפרד קנוט מאשתו הראשונה שרה, אם בנו דניאל, והתקרב לאריאדנה סקריאבינה, בתו של המלחין הרוסי אלכסנדר סקריאבין. באותו הזמן נעשה מעורב יותר ויותר באקטיביזם היהודי. הוא ואריאדנה ביקרו בארץ ישראל מאוגוסט עד דצמבר 1937 ובזמן הביקור, עיתון הארץ פרסם את אחד משיריו בתרגום לעברית. מינואר 1938 ועד ספטמבר 1939 הוא ערך את העיתון היהודי "ההצהרה" ותקף סופרים ואנשי רוח שגילו אהדה לאנטישמיות.
איש מחתרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1939 גויס קנוט לצבא הצרפתי, ואריאדנה הקדישה עצמה בלהיטות לעניין היהודי. הם נישאו במרץ 1940 והיא התגיירה באותה עת. חודש לאחר מכן עברו בני הזוג לטולוז, ושם הקימו יחד עם אחרים מחתרת סודית בשם La, ראשי תיבות של "היד החזקה", שהפכה לצבא היהודי, תנועת התנגדות לצרפת של וישי במלחמת העולם השנייה. התנועה הצילה ממוות יהודים רבים. בדצמבר 1942, לאחר שנרדף על ידי הגסטפו, נמלט קנוט לשווייץ. אריאדנה ילדה את בנו יוסי במאי 1943. היא נהרגה על ידי אנשי המיליציה הצרפתית בזמן כינוס של אנשי המחתרת בדירתה בטולוז ביולי 1944, שבועיים לפני שחרור העיר.
לאחר המלחמה ועלייה לישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]קנוט חזר לפריז בסתיו של שנת 1944 ועבד ב"מרכז לתיעוד היהדות בת זמננו". בשנת 1946 התמנה לעורך הראשי של המגזין "העולם היהודי", וב-1947 נישא לשחקנית וירג'יניה שחנובסקי (שהפכה ללאה פיקסמן). בשנת 1949 פרסם מבחר מקיף של שירים נבחרים. באותה השנה הוא ומשפחתו עזבו את צרפת ועלו לישראל, גרו בתל אביב והוא לימד עברית באולפן בקריית מוצקין.
קנוט נפטר בשנת 1955 מסרטן במוח.
הערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמשורר
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבקרת תמירה פחמוס סיכמה את עבודתו כך[2]:
המקוריות של כשרון הפיוט של קנוט, האינטונציה האישית שלו ותפיסותיו הטריות, יוצאות הדופן, אינן מובנות מאליהן. הוא היה מאוד מוצלח עם מדיטציות פיוטיות איטיות, עצובות או צוהלות על גורלו של העם היהודי. שירים אלה היו יקרים ללבם של מעגל קוראים מסור ומתוחכם בפריז. כמה משיריו של קנוט מוקדשים לעיירה היהודית-רוסית בקישינב.. כמה מתיאוריו, כמו טקס ההלוויה היהודי למשל, מלאי חיות... מילותיו הן, באופן כללי, מאוד אנרגטיות, רגשיות, אפילו נלהבות, ואף חגיגיות..
כמייסד הצבא היהודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום השואה ה'תשע"ח (2018) קיבל קנוט, 63 שנים לאחר מותו, את אות גיבור ההתנגדות היהודית מארגון בני ברית בטקס ביער הקדושים. התעודה הוענקה לצאצאיו.
