דוד מוסר את ראשו של גוליית לשאול

דוד מוסר את ראשו של גוליית לשאול
David met het hoofd van Goliat voor Saul (1 Samuel 17:57-58), David with Goliath's head before Saul (1 Samuel 17:57-58)

מידע כללי
צייר	רמברנדט
תאריך יצירה	1627
טכניקה וחומרים	oak panel, צבע שמן
ממדים בס"מ
רוחב	39.5 ס"מ
גובה	27.5 ס"מ
נתונים על היצירה
מספר יצירה	G 1958.37 (מוזיאון האמנות של בזל)
מיקום	מוזיאון האמנות של בזל

דוד מוסר את ראשו של גוליית למלך שאול הוא ציור שמן מעשה ידי הצייר ההולנדי רמברנדט. היצירה בוצעה בתבנית אופקית על גבי עץ אלון, ונראה כי נוצרה כסקיצה בצבעי שמן עבור יצירה גדולה יותר, אשר לא ידוע אם הושלמה. הציור נוצר בשנת 1627 או מוקדם יותר.

תיאור היצירה

הציור מאופיין במשיכות מכחול גסות ובסגנון סקיצתי. במרכז היצירה מתואר שאול, מלכה הראשון של ממלכת ישראל. הוא לובש בגד צהוב יוקרתי, המעוטר ברקמת ברוקד עשירה, ומעליו גלימה ארוכה מאותו חומר, אשר שוליה הארוכים מוחזקים על ידי שני נערי חצר. מעל לבגדיו עוטה שאול חגורה לבנה עם דוגמה בצבעי כחול וצהוב, ועל ראשו טורבן לבן המעוטר באפליקציות בגווני צהוב ואדום, וכן בנוצה. שאול מוצג בפרופיל, פונה ימינה, כאשר הוא מסיט מעט את גלימתו בידו הימנית ומניח את ידו השמאלית על זרועו של שמואל. נראה כי הוא מנהל שיחה עם שמואל או דוד.

מול שאול כורע דוד, פונה אל המלך, כאשר ראשו של גוליית הכרות מונח בידיו. דוד לובש בגד קצר בצבע כחול-אפור מעל חולצה לבנה, אשר שוליה מבצבצים באזור הצוואר ובזרוע השמאלית. מעל לבגדיו הוא נושא תיק כתף בהיר, ככל הנראה תיק הרועה שבו נשא את האבנים ששימשו אותו בקרב נגד גוליית (על פי שמואל א', י"ז 37–40). דוד מחזיק בידיו בד אפור, שעליו מונח ראשו של גוליית, אם כי הוא כמעט ואינו ניתן לזיהוי בציור.

מאחורי דוד, ומוסתר חלקית על ידו, ניצב גבר הכורע מעט קדימה ומביט בראשו של גוליית. הוא לבוש בגלימה ורודה מפוארת המעוטרת ברקמת ברוקד, וראשו מכוסה בטורבן בהיר בעל דוגמאות צבעוניות ונוצה. דמות זו מזוהה כאבנר בן נר, שר הצבא של שאול, האוחז בידו הימנית בחרבו הגדולה של גוליית, המתנשאת לגובה רב.

בין אבנר לשאול ניצב איש זקן, הרוכן קדימה באופן בולט. הוא בעל עטרת שיער לבן דלילה וזקן ארוך ולבן. הוא לבוש בגלימה תכולה בהירה עם דגם לבן ועם צווארון רחב ובהיר, אשר ייתכן כי מדובר בצווארון פרווה. דמות זו מזוהה ככל הנראה עם הנביא שמואל.

הרבע השמאלי של הציור מוקדש לדמותו של פרש הרכוב על סוס אפור מוצק, המוצג מאחור בזווית ימנית. הפרש לבוש בגלימה כחולה מעוטרת בדוגמאות צהובות וחומות, וראשו מכוסה בטורבן מנוצה התואם את צבעי בגדיו. הוא נועל מגפי רכיבה מעור ונושא על גבו אשפת חיצים מלאה. מצדו השמאלי נראה ניצב חרב, ואילו מלפני רגלו הימנית בולט קשת מתוך נרתיק אפור. הפרש פונה מעט ימינה וצופה בסצנה המתרחשת לפניו. זהותו אינה ודאית, אך ככל הנראה מדובר ביהונתן, בנו של שאול, אשר עתיד לקשור קשרי ידידות קרובים עם דוד.

בקצה הימני של הציור, בחזית, יושב חייל בצל, כשגבו מופנה אל הצופה. חנית, ככל הנראה שייכת לו, מונחת על הקרקע וקצהּ מופנה לכיוון כלב הממוקם בקדמת הציור. מאחורי החייל היושב ניצב, אף הוא בצל, חייל חמוש בשריון, חובש טורבן מנוצה ואוחז חנית, כשהוא פונה לעבר הסצנה המרכזית של שאול ודוד.

בציור מופיעות למעלה מ-15 דמויות משניות, אשר רבות מהן נראות בחלקן בלבד. דיוקן נוסף, המופיע מימין לשאול, מזכיר באופן בולט דיוקנאות עצמיים שרמברנדט שילב בכמה מציוריו ההיסטוריים בסוף שנות ה-20 של המאה ה-17. חניתות רבות המתנשאות ברקע יוצרות את הרושם של קהל חיילים רב שהתקבץ במקום. במרכז-ימין וברקע הימני של הציור מוצגות באופן חלקי שתי דמויות של סוסים אפורים נוספים.

בחזית השמאלית של הציור מופיעים מספר צמחים, ובמרכזו נובח כלב בינוני בגודלו, בעל פרווה לבנה עם כתמים כהים וקולר מוזהב, לעבר ראשו של שאול. הרקע מורכב משמים מעוננים בגווני אפור שונים, ולפניהם אוהל צבאי כהה בצבעי כחול-אפור, שבראשו מבנה כדורי. מימין לאוהל, ברקע, ניצב חייל עם חנית ליד עמוד, שעליו מותקן גג. המבנה, שנראה כי נבנה על סלע, יוצר את הרושם של עמדת שמירה.

הסצנה כולה מוארת מכיוון ימין-מעלה, כאשר הדמויות המרכזיות מובלטות לעומת שאר הדמויות באמצעות התאורה ועושר הצבעים שלהן.

שכבת הצבע בציור השתמרה היטב, ורק באזורים לבנים בודדים ניתן להבחין בסדקים עדינים (Krakelee). בצילום רנטגן של היצירה נראים שרידי ציור קודם על הלוח, אשר הוצב בזווית של 90 מעלות עם כיוון השעון. ציור זה מציג דיוקן כתפיים של גבר צעיר החובש כיסוי ראש דמוי טורבן. מאחר שלא ניתן לזהות בו משיכות מכחול, סביר להניח כי הציור המקורי הוחלק לחלוטין לפני שנמרחה שכבת יסוד חדשה או לפני שהציור הנוכחי נצבע עליו.

באזורים מסוימים בציור, כגון חלקיו הדקים של דמות החייל היושב בקדמת היצירה מימין, וכן באזורים נוספים, מופיעה שכבת צבע חום-צהבהב. ייתכן כי מדובר בשכבת היסוד המקורית של הציור, החושפת את עצמה דרך שכבת הצבע הדקה של שתי היצירות. לחלופין, ייתכן שמדובר בשכבת יסוד שנייה, אשר נמרחה על גבי הציור הראשון.

דיוקנאות עצמיים מוקדמים של רמברנדט

• 
  פרט מציור היסטורי עם דיוקן עצמי של הצייר, דיוקן עצמי של רמברנדט, 1625
• 
  דיוקן עצמי של רמברנדט, 1629, תחריט, בגודל 17.4 × 15.4 ס"מ, מאוסף Rijksprentenkabinet, אמסטרדם
• 
  דיוקן עצמי צעיר, 1629, שמן על עץ, 15.4 × 12.7 ס"מ, הפינקוטק הישן, מינכן.
• 
  דיוקן עצמי עם צווארון שריון, בסביבות 1629, שמן על עץ אלון, 38.2 × 31.0 ס"מ, המוזיאון הלאומי הגרמני, נירנברג

הציור "דוד מוסר את ראש גוליית למלך שאול" מאת רמברנדט, בגודל 27.4 × 39.7 ס"מ, צויר בצבעי שמן על לוח עץ אלון בעל סיבים אופקיים. הלוח מורכב מלוח יחיד בעובי של כ-5 מילימטרים. בקצה השמאלי, במרחק 12.8 ס"מ מהקצה התחתון, קיים סדק באורך של כ-9 ס"מ. החלק האחורי של הלוח משופע בחלקו העליון ובשני הצדדים, בעוד שהחוסר בשיפוע בקצה התחתון, יחד עם גודל הלוח, מעידים על כך שהלוח הוקטן. מידה סטנדרטית ללוח הייתה 31.3 × 41.7 ס"מ (12 × 16 אינץ' רייני). סביר להניח שהציור "דוד מוסר את ראש גוליית למלך שאול" נוצר על הלוח שכבר הוקטן.

שכבת הצבע שמורה היטב, ורק במקומות לבנים מעטים ניתן לראות סדקים עדינים. בתצלום רנטגן ניתן לזהות ציור קודם על הלוח, המוצג בסיבוב של 90 מעלות בכיוון השעון, ומציג את כתפו של צעיר עם כיסוי ראש דמוי טורבן. מכיוון שלא ניתן לזהות משיכות מכחול, סביר להניח שהציור הראשון הוחלק לפני שהונחה שכבת יסוד חדשה או לפני שהציור הנוכחי נצבע. בחלקים הצבועים בדקיקות, כמו בדמות החייל היושב בקדמת הציור מצד ימין ובאזורים נוספים, מופיעה צבע חום-צהבהב. ייתכן שזהו צבע שכבת היסוד המקורית, המופיע במקומות שבהם שכבות הצבע הדקות של שני הציורים חופפות. עם זאת, ייתכן גם שמדובר בשכבת יסוד שנייה שהונחה על הציור הראשון.

רקע מקראי

הציור מתאר סצנה לאחר שדוד הביס את הפלשתי גוליית באמצעות קלע וערף את ראשו. הוא חוזר לירושלים כשברשותו ראשו הכרות של גוליית, ומתקבל על ידי אבנר, שר צבאו של שאול. דוד כורע ברך בפני שאול כשהוא אוחז בראש גוליית, ושאול שואל אותו על מוצאו. דוד חושף את זהותו כבנו של ישי מבית לחם (ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק נ"ז).

נוכחותו של הנביא שמואל בסצנה המצוירת אינה תואמת את התיאור המקראי, לפיו לאחר שהרג שמואל את אגג, מלך העמלקים, לא שב לראות את שאול ספר שמואל א', פרק ט"ו. עם זאת, בתנ"ך ישנו אזכור נוסף למפגש בין שמואל לשאול בהקשר אחר בספר שמואל א', פרק י"ט, פסוקים כ"ג–כ"ד.

הסצנה שצייר רמברנדט נבדלת מחזרתו הניצחון של דוד לירושלים, המתוארת בפרק הבא בספר שמואל א', פרק י"ח, פסוקים א'–ט'. באמנות הנוצרית, מתוארת לרוב חזרתו של דוד, ופחות רגע מסירת ראשו של גוליית לשאול.

• דוד עם ראשו של גוליית באמנות הנוצרית:
• 
  דוד עם ראשו של גוליית לפני שאול, כרוניקת עולם, רגנסבורג בסביבות 1400 עד 1410, מוזיאון ג'יי פול גטי, לוס אנג'לס, כתב יד מס' 33, עמוד 165 (פרט)
• 
  דוד עם ראשו של גוליית בפני שאול, חריטה מאת אמן לא ידוע על פי מאארטן ואן המסקרק, בערך 1556, תחריט נחושת, 19 × 24 ס"מ.
• 
  ניצחונו של דוד, פדרו אטנסיו בוקנגרה, בערך 1650, שמן על בד, 56 × 81 ס"מ, מוזיאון הפראדו, מדריד.
• 
  דוד עם ראש גוליית לפני שאול, ז'אן-לואי רולה, תחריט על פי ג'וזף פארוסל, 23 × 16.4 ס"מ.

הסיווג ההיסטורי-אמנותי רמברנדט למד בין השנים 1620 ל-1624 אצל הצייר הלעדני יעקוב אייזקסזון ואן סוואננברוך (Jacob Isaacsz. van Swanenburgh), שהתפרסם בציורי גיהנום. ייתכן כי ממנו למד את השימוש הדרמטי באור וצל, המשתקף בציור דרך התאורה הבולטת של הדמויות הראשיות מול הצללים שמסביב. בשנת 1624 עבר רמברנדט ללמוד במשך חצי שנה אצל פיטר לאסטמן (Pieter Lastman) באמסטרדם.

בשנים 1625 ו-1626 צייר רמברנדט שני ציורים היסטוריים גדולים – סקילת סטפנוס הקדוש ו-הציור ההיסטורי של ליידן – הנושאים קווי דמיון רבים ליצירתו דוד מגיש את ראש גוליית למלך שאול. בתקופה זו עבד רמברנדט עם הצייר יאן ליוונס (Jan Lievens) בסטודיו משותף בליידן.

ייחודיות הסגנון

הציור דוד מגיש את ראש גוליית למלך שאול הוא יוצא דופן ביצירתו המוקדמת של רמברנדט בשל אופיו הסקיצתי והגס יחסית. חוקר האמנות קורט באוך (Kurt Bauch) סבר כי הציור אינו סקיצה או טיוטה בשל חתימתו ותיארוכו הברור ל-1627. עם זאת, חוקרי פרויקט המחקר של רמברנדט (Rembrandt Research Project) מצאו דמיון רב במבנה הקומפוזיציה ובייצוג הדמויות בינו לבין סקילת סטפנוס הקדוש ו-הציור ההיסטורי של ליידן, והעלו השערה כי מדובר ברישום הכנה לציור גדול יותר.

ההשפעות האמנותיות

רמברנדט שאף להפוך לצייר היסטוריה גדול, וכבר ביצירותיו המוקדמות ניתן לזהות את ההשפעות המרכזיות עליו. חוקרי האמנות ההולנדים וילהלם מרטין (Wilhelm Martin) ובן ברוס (Ben Broos) הצביעו על הדמיון בין ציורו של קוריאולאנוס ואימות רומא (1622) מאת פיטר לאסטמן, שהיה מורהו של רמברנדט, לבין דוד מגיש את ראש גוליית למלך שאול. הדמיון ניכר בפרטים רבים, כמו האוהל הגדול ברקע משמאל, דמות הרוכב בקצה השמאלי, והחיילים המחזיקים רמחים רבים.

נוסף על כך, ניתן לזהות הקבלה בין הציור לבין תחריטו של לוקאס וורסטרמן האב (Lucas Vorsterman d.Ä.) השתחוות האמגושים (1621), שנעשה בהשראת ציור של פיטר פול רובנס. קיימת גם גרסה אנונימית של תחריט זה, ששימשה את רמברנדט כמודל הן עבור דוד מגיש את ראש גוליית למלך שאול והן עבור דיוקן עצמי בלבוש מזרחי עם פודל (1631).

החוקר כריסטיאן טימפל (Christian Tümpel) הציע מקור השראה נוסף – תחריט מאת מרטן ואן המסקרק (Maarten van Heemskerck), שבו מופיעה ברקע סצנה משנית של ברית הידידות בין דוד ויהונתן.

חוקרי פרויקט המחקר של רמברנדט הרחיבו את פרשנות הציור מעבר לייצוג מסירת ראשו של גוליית בלבד. הם טענו כי הופעתו של הנביא שמואל בציור אינה מקרית, אלא מסמלת את הכרתו בדוד כמלך העתידי של ישראל. דמותו של יהונתן מופיעה לא כמשתתף פעיל, אלא כצופה, המסמל את תמיכתו העתידית בדוד נגד אביו שאול. כך מתפקדת דמותו של דוד כמרכז הרעיוני של היצירה.

יצירות מוקדמות של רמברנדט

• 
  סקילתו של סטפנוס הקדוש, 1625, שמן על עץ אלון, 89.5 × 123.6 ס"מ, מוזיאון האמנויות היפות, ליון.
• 
  ישו מגרש את חלפני הכספים מהמקדש, שמן על עץ, 43.1 × 32 ס"מ, 1626, מוזיאון פושקין, מוסקבה.
• 
  בלעם והאתון, שמן על עץ, 65 × 47 ס"מ, 1626, מוזיאון קוניאק-ז'אי, פריז.
• 
  הטבלת הסריס, 1626, שמן על עץ אלון, 63.5 × 48 ס"מ, מוזיאון קתריינקונבנט, אוטרכט.

התקבלות

"דוד מוסר את ראשו של גוליית למלך שאול" פורסם לראשונה בשנת 1909 בכתב העת "The Burlington Magazine" על ידי ההיסטוריון והמבקר האמנותי האנגלי קלוד פיליפס, אשר ייחס את הציור לרמברנדט. מאז פרסומו, לא הועלו ספקות באשר לאותנטיות היצירה. כבר בקטלוג היצירות של קורנליס הופסטדה דה חרות נרשם הציור "דוד עם ראשו של גוליית" כמספר 34. בשנת 1935 העניק לו אברהם ברדיוס את המספר 488. בשנת 1966, בקטלוג הציורים שערך קורט באוך, הופיעה היצירה כערך מספר 3 והוכרה כיצירה מקורית של רמברנדט. בהמשך, בשנת 1968, אישר הורסט גרסון את ממצאיו של באוך והעניק לציור את המספר 3 בקטלוג היצירות שלו. כאשר עדכן גרסון את קטלוגו של ברדיוס, הוא השיב לציור את המספר 488. בשנת 1982 נכלל הציור בפרויקט המחקר של רמברנדט, שם קיבל את המספר A 9 בכרך הראשון של "Corpus of Rembrandt Paintings". חוקרי הפרויקט תיארו את הציור כיצירה יוצאת דופן אך מקורית ללא עוררין של רמברנדט, המאופיינת בשימור טוב מאוד וחתימה אותנטית לצד תיארוך אמין. ההיסטוריון כריסטיאן טימפל העניק לציור את המספר 3 ברשימת יצירותיו, ואילו בכרך השישי של "Corpus of Rembrandt Paintings" הציור מופיע תחת המספר 8.

עותקים

רישום שמן בהשראת דוד מוסר את ראשו של גוליית למלך שאול, אמן לא ידוע, לאחר 1639, 27.2 × 39.6 ס"מ, עיזבון איזבל ואלפרד באדר

לא ידועים עותקים ישירים של היצירה, אך קיימת סקיצת שמן על עץ שיוחסה לאמן בלתי מזוהה אשר חיקה את סגנונו של רמברנדט. הציור, שגודלו 27.2 × 39.6 ס"מ, מצויר באופן מחוספס יותר ביחס לרישום השמן של רמברנדט. אף על פי שממדיו כמעט זהים למקור, הוא כולל רק חלק מהקומפוזיציה, החל מהפרש שבשמאל ועד לדמותו הכורעת של דוד. מצב הקצוות המשופעים בחלקם של לוח העץ מעיד כי ייתכן שהסקיצה הייתה במקור גדולה יותר. עם זאת, גם בקטע שהשתמר חסרים אלמנטים מהיצירה המקורית של רמברנדט, כגון השומר שעומד מימין לאוהל וכידונים רבים המזדקרים אל על. מוזיאון קונסטמוזיאום בבזל מזכיר את הסקיצה באתר האינטרנט שלו כטיוטה אפשרית מוקדמת של רמברנדט. עם זאת, מחקר דנדרוכרונולוגי שנערך על ידי פטר קליין מצא כי שנת 1639 היא המועד המוקדם ביותר שבו ניתן היה להשתמש בלוח העץ. בשל פער של 12 שנים מציורו של רמברנדט, ובשל סיבות סגנוניות, נשללה האפשרות כי מדובר ביצירה שלו או של עמיתו יאן ליוונס. למרות זאת, איכות הציור מעידה על אמן מיומן ובעל שליטה טכנית, ולכן סביר להניח כי הציור נעשה לצורך לימוד או כשחזור מתוך עניין ביצירתו של רמברנדט. הסקיצה תועדה לראשונה באוספו של ההיסטוריון והאספן הצרפתי אנדרה דה הבשי (1882–1955) בפריז. בין השנים 1988–1989 היא הייתה בבעלותו של השחקן והסוחר השוודי לנארט לונד (1928–1997). בשנת 1995 היא נרכשה על ידי היזם, האספן והפילנתרופ האוסטרי-קנדי אלפרד באדר. קיים ציור נוסף בהשראת "דוד מוסר את ראשו של גוליית למלך שאול", שהוזכר על ידי קבוצת המחקר של רמברנדט. מדובר בלוח עץ בגודל 52 × 84 ס"מ, השונה מהמקור בפרטים רבים. הסצנה מורחבת וכוללת תהלוכת פרשים נוספת מימין. עם זאת, מרכז ההרכב שבו נמצאות הדמויות הראשיות נאמן למדי למקור. חרבו של גוליית מונחת באלכסון בחזית הציור על גבי אבן, ומתחתיה מופיעה חתימה מזויפת RHL f (1644). תחת חתימה זו קיימת חתימה קודמת, כעת בלתי קריאה. מכיוון שהציור נבחן רק באמצעות תצלום שחור-לבן, לא ניתן לתארך אותו באופן מדויק או לקבוע את זהות יוצרו. עם זאת, על פי הסגנון, ייתכן שמדובר בעבודה של אמן בינוני שפעל במחצית השנייה של המאה ה-17 תחת השפעה רחוקה של רמברנדט. הציור היה בבעלותם של ס. וג. גומפ בסן פרנסיסקו לפני שנת 1950. ככל הנראה, מדובר בחברת Gump's, חנות יוקרה לריהוט ולעיצוב פנים שהוקמה בשנת 1861 על ידי שלמה וגוסטב גומפ, ושבמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הייתה בבעלות אלפרד ל. גומפ (שנפטר בשנת 1947). בשנת 1964 עבר הציור לאוסף "מרסמאייר" בעיר שוטורף שבסקסוניה התחתונה. נכון להיום, מקום הימצאו אינו ידוע.

היסטוריית בעלות

בצדו האחורי של לוח העץ נמצא חותם שעווה הנושא את סמל האצולה של משפחת ברונט אוקסנדן מדן שבמחוז קנט, אנגליה. לפיכך, ייתכן כי הציור היה שייך למשפחה זו בתקופה לא ידועה. מאוחר יותר היה בבעלותו של אייר האסי ממודפורד, בעיירה כרייסטצ'רץ' שבמחוז דורסט. ב-18 בפברואר 1909 נמכר הציור יחד עם 46 ציורים נוספים מתוך אוסף אנגלי לא מזוהה במכירה פומבית של Robinson, Fisher & Co. בלונדון. במכירה זו הוא זוהה בטעות כיצירה של חרבראנד ואן דן אקהאוט ונמכר תחת מספר הפריט 82. רוכשו היה סוחר האמנות הלונדוני פרנק ר. ריצ'רדסון, אשר שילם עבורו תשע וחצי גינאות. כבר ב-11 במאי 1909 נרכש הציור על ידי גלריית היינמן ממינכן תמורת 16,184.75 מארק. בהמשך הוצג הציור בהשאלה בפינקוטק הישן במינכן. ב-22 בינואר 1916 נמכר הציור לסוחרי האמנות פרדריק מולר ושות' באמסטרדם תמורת 50,000 גולדן הולנדי, סכום שהיה שווה ל-98,431.82 מארק (לפי רישומי הגלריה היינמן) או 118,623.95 מארק (לפי ספר המלאי שלה). פרדריק מולר ושות' מכרו את הציור לתעשיין, אספן האמנות והפילנתרופ אוגוסט יאנסן (1864–1918) מאמסטרדם. לאחר מותו עבר הציור לסוחר האמנות ז'אק גודסטיקר, אף הוא מאמסטרדם. בין השנים 1919–1927 הוצג הציור פעמים רבות בתערוכות ביוזמתו של גודסטיקר. ב-1928 נרכש הציור על ידי יצרן הנייר, אספן האמנות והפטרון פיטר סמיט ואן גלדר (1878–1956) מהעיירה בלומנדאל, והוא מוזכר כבעליו גם בקטלוג היצירות של אברהם ברדיוס משנת 1935. בשנת 1938 עבר הציור לסוחר האמנות דניאל כץ מהעיירה דירן שבהולנד, אשר מכר אותו בשנת 1939 לאספן השווייצרי מקס גלדנר (1875–1958) מבזל. בשנת 1948 תרם גלדנר את הציור למוזיאון קונסטמוזיאום בבזל, אשר קיבל אותו רשמית לאחר מותו בשנת 1958.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד מוסר את ראשו של גוליית לשאול בוויקישיתוף