דוב שחור ההימלאיה
 דוב שחור ההימלאיה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי כלב |
| משפחה: | דוביים |
| סוג: | דוב |
| מין: | דוב שחור אסייתי |
| תת־מין: | דוב שחור ההימלאיה |
| שם מדעי | |
 Ursus thibetanus lanigerפוקוק, 1932 | |
| |
דב שחור ההימלאיה (שם מדעי: Ursus thibetanus laniger) הוא תת-מין של הדוב השחור האסייתי הידוע כפגיע[1] שנמצא בהימלאיה של טיבט, נפאל, סין והודו.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא שונה מהדוב בלוצ'יסטן בכך שפרוותו ארוכה ועבה יותר וסימן החזה (v) קטן יותר. בממוצע, אורך גופם מהאף לזנב הוא אורך: 120–170 ס"מ, וגובה כתפיים של כ-70–100 ס"מ. ומשקלם הוא 90–150 ק"ג, אם כי הם עשויים לשקול עד 181 ק"ג בסתיו כאשר הם אוגרים שומנים לקראת תרדמת החורף. פרוותו עבה ושחורה, עם סמל לבן או צהבהב בחזה. האוזניים גדולות יחסית ועגולות, תכונה שמייחדת אותו. הוא בנוי היטב עם שרירים חזקים, המסייעים לו בטיפוס על עצים.
בית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הקיץ, ניתן למצוא דובים שחורים ההימלאיה באזורים חמים יותר כמו בנפאל, מיאנמר, בהוטן, סין, חלקים מרוסיה וטיבט בגבהים של 3000 עד 3600 מטר מעל פני הים ליד יערות. ובתחילת החורף, הם יורדים בסביבות ה־150-0 מטרים ליערות טרופיים יותר. נוהג להתגורר בסמוך למקורות מים ובאזורים עם שפע של מזון.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניזונים מפירות, אגוזים, בלוטים, עלים, חרקים, דבש ולעיתים גם יונקים קטנים. בעונות מסוימות, הם מצליחים להיכנס לשדות חקלאיים ולפגוע בגידולים.
התנהגות ואורח חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילים בעיקר בלילה (יונקים ליליים).בעונת החורף, דובים אלה נוטים להיכנס לתרדמת חורף חלקית (לא תמיד מוחלטת), במיוחד באזורים הקרים יותר. דוב שחור ההימלאיה הוא מטפס מצוין.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוב שחור ההימלאיה, באתר ITIS (באנגלית)
- דוב שחור ההימלאיה, באתר NCBI (באנגלית)
- דוב שחור ההימלאיה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דוב שחור ההימלאיה, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ [IUCN Red List Asiatic Black Bear]
