דב קלימקר
 | |
| לידה |
15 בדצמבר 1865 כסלו ה'תרכ"ו קישינב, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
27 במאי 1947 (בגיל 81) ח' בסיון ה'תש"ז חיפה פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה | בית הקברות חוף הכרמל |
| תאריך עלייה | 1903 |
| פעילות בולטת | הקמת מפעלי תעשייה בארץ ישראל; |
| השכלה | מוסמך במדעים, הסורבון |
| מקצוע | כימאי |
| בת זוג | פנינה קלימקר לבית רוזן |
דב קלימקר (קלימקער, כסלו ה'תרכ"ו, 15 בדצמבר 1865 – ח' בסיון ה'תש"ז, 27 במאי 1947) היה כימאי, תעשיין, יזם פעיל ציוני ועסקן ציבור מעולי העלייה הראשונה, מראשוני הכימאים והתעשיינים העבריים בארץ ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בקישינב שבבסרביה (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום במולדובה) לשמואל זאב ורחל קלימקר. למד בחדר מסורתי ובישיבה, ולאחר מכן בבית ספר למסחר באודסה. לאחר גמר לימודיו שם נסע לפריז ללמוד כימיה בסורבון.
בשנת 1885 הצטרף לפעילות באגודת "בני ציון", אחד מארגוני "חובבי ציון" והיה מזכיר אגודת ישוב ארץ ישראל בפריז, וכן היה פעיל באגודות ציוניות נוספות. בשנת 1901 החל לנהל מפעל כימי. במקביל, היה יו"ר מועצת אגודת עוזרי המסחר בקישינב. ב-1900 היה ציר לקונגרס הציוני הרביעי בלונדון, ובאותה שנה פגש בווינה את תיאודור הרצל, והעלה בפניו את תוכניתו להקמת מפעלי תעשייה בארץ ישראל. הרצל פרסם את הצעתו בעיתון די ולט, ולצדה קול קורא לתמוך בה.
עלה לארץ ישראל בשנת 1903 והתיישב בראשון לציון. הוא הקים סמוך ליקב כרמל מפעל לתעשיות כימיות משאריות ייצור היין, בהם חומצה טרטרית, שהיה למפעל הכימי הראשון בארץ ישראל. בערבים, הרצה בבית העם בנושא כימיה לצעירי המושבה. השתתף בקונגרס הציוני העולמי השמיני בהאג בשנת 1908.
בשנת 1906 רכש שטח של כ-230 או 250 דונם[1] על חורבות הכפריר "עויון טולמה" ("בית טלמא") בעמק הארזים. את הקרקע רשם בשותפות עם אהרן אייזנברג. הם הקימו במקום מפעל בשם "חרמון" שכלל בית בד ומפעל לייצור סבון ממיצוי גפת. הוא תכנן להקים סביב המפעל שכונת מגורים קטנה עבור העובדים, שבה תינתן לכל עובד חלקה למשק עזר. המפעל החל לפעול בשנת 1909, אך בשל חוסר כדאיות כלכלית פעילותו הופסקה ב-1912, והמקום ננטש. בשנת 1923 רכשו את האדמות הללו אנשי תנועת המזרחי, וייסדו עליהם מושבה קטנה שהחזיקה מעמד עד מאורעות תרפ"ט[2]. ב-1912 סייר יחד עם האגרונום מלך זגורודסקי באדמות שנרכשו בג'ממה שבנגב, לצורך היערכות להקמת חווה במקום שתיקרא לימים רוחמה[3]. ייסד בית חרושת לשמן גם בבן שמן, והוא נתן למקום את שמו. משם עבר לחיפה, והפעיל בחכירה את בית-החרושת "עתיד" לייצור שמן מגפת (כיום, "שמן תעשיות"). בית החרושת סייע לעות'מאנים במאמץ המלחמתי במהלך מלחמת העולם הראשונה, אך כאשר פרצה שרפה במפעל האשימו אותו השלטונות באיתות לבריטים בעזרת אש, והוא נאסר. לאחר תום המלחמה, עזב את התעשייה והתמסר לעבודה ציבורית. הוא היה יו"ר ועד הדר הכרמל ויו"ר אגודת המהנדסים והכימאים בעיר. הוא היה שליח קרן היסוד למזרח אירופה, והיה יושב הראש שלה במחוז חיפה ונציג חיפה בהנהלת קרן היסוד הארצית[4][5]. כמו כן, היה פעיל במפלגת הציונים הכלליים[6]. בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 לימד כימיה לתקופה מסוימת בבית הספר הריאלי בחיפה ובטכניון, ועסק בחידושי מילים בעברית בתחום הכימיה[7]. בתקופה זו, ניסה שוב את כוחו בתעשייה כימית: ייצור סוכר מתפוזים, הפקת נפט מפצלי שמן, ייצור תרסיסי הדברה, משחות נעליים, סודה ומוצרים כימיים נוספים.
נפטר בחיפה ב-27 במאי 1947[8] ונקבר בבית הקברות חוף הכרמל[9]. על שמו רחוב ברמת מוצא, שהיא כיום חלק מירושלים[10].
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1897 התחתן עם פנינה לבית רוזן[12], מיילדת. בני הזוג התגרשו והתחתנו פעמיים[13]. נולדו להם שלושה ילדים:
- רחל - פעילת ציבור ביישוב ובמדינת ישראל[14] נישאה לעורך הדין צבי שורץ. שניהם נבחרו ליקירי ירושלים. בנותיהם היו רות דיין (אשת משה דיין) וראומה ויצמן (אשת עזר ויצמן).
- דוד - אביהם של השופט גלעד גלעדי, לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע ושל יוסף קלימקר שנפל בחיפה במלחמת העצמאות.
- דניאל - אגרונום, שימש כמדריך חקלאי בגליל מטעם פיק"א וממייסדי מכבי בטבריה. נשלח לתפקיד אגרונומי במשקי הברון רוטשילד במרוקו[13]. בנו הוא הפיזיקאי ד"ר הרי קלימקר, ראש צוות מחקר בקרייה למחקר גרעיני בנגב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד תדהר (עורך), "דב קלימקר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יט (1971), עמ' 5679
- דב קלימקר, אתר "אלבום המשפחות" ראשון לציון.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ במקורות ישנים יותר נכתב שרכש שטחים גדולים יותר (למשל: רונית קרק, ההתיישבות היהודית במוצא בשנים 1860 - 1929, בתוך: אריאל 68-70, טבת תש"ן, עמ' 93 נקבה במספר 300 דונם), אך המחקרים החדשים, כמו זה של גפני (להלן) מצביעים על סדר גודל של בין 230 ל-250 דונם.
- ^ ראובן גפני,עמק הארזים: מושבה קצרת ימים, והערה על השפעת מאורעות תרפ”ט על הפריפריה החקלאית של ירושלים בתקופת המנדט, בתוך: מחקרי יהודה ושומרון כט(1), עמ' 69 - 72.
- ^ שמעון רובינשטיין, חגיגות רוחמה הוקדמו, מעריב, 5 ינואר 1987.
- ^ לארגון קרן היסוד בארץ ישראל, דאר היום, 16 ינואר 1931.
- ^ בקרן היסוד הארצית, דבר, 7 נובמבר 1932.
- ^ חיפה, דאר היום, 27 נובמבר 1934.
- ^ חידושיו נדפסו ב"שפתנו" בעריכת יוסף קלוזנר, 1913, עמ' 84 - 88.
- ^ דב קלימקר, משמר, 28 במאי 1947;
מודעת אבל על פטירתו מטעם ועד הקהילה העברית חיפה, הספרייה הלאומית - ^ דב קלימקר באתר חברה קדישא חיפה
- ^ רחוב דב קלימקר, אתר עיריית ירושלים. באתר כתוב שהיה ממייסדי רמת מוצא, ולא היא: רמת מוצא הוקמה ב-1962, כ-15 שנה לאחר מותו. כאמור, קלימקר הניח את התשתית לייסוד המושבה עמק הארזים, שהייתה כעין "מושבת בת" של מוצא.
- ^ ראו כאן
- ^ ראו כאן.
- ^ 1 2 טל בשן, כביסה משפחתית, מעריב, 10 ינואר 1986.
- ^ ראו אסי דיין, הגריאטריה על פי חיי וחיי סבתי, , 10 במאי 1991.
- אנשי העלייה הראשונה
- חובבי ציון
- כימאים ביישוב
- תעשיינים ביישוב
- יזמים יהודים
- אישים שהשתתפו בוועידות הקונגרס הציוני העולמי
- ראשון לציון: אישים
- חיפה: אישים
- בוגרי אוניברסיטת פריז
- עובדי קרן היסוד
- סגל בית הספר הריאלי
- סגל הטכניון: כימיה
- משפחת דיין
- משפחת ויצמן
- מחדשי מילים וביטויים בשפה העברית
- יהודים מבסרביה
- אישים הקבורים בבית הקברות חוף הכרמל
- ארץ-ישראלים שנולדו ב-1865
- ארץ-ישראלים שנפטרו ב-1947