לדלג לתוכן

זולפיקאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ד'ואלפקאר)
זולפיקאר
ذوالفقار
טילי זולפיקאר במצעד צבאי, 23 ביוני 2017
טילי זולפיקאר במצעד צבאי, 23 ביוני 2017
מידע בסיסי
ארץ ייצור איראןאיראן איראן
יצרן חיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה האסלאמית עריכת הנתון בוויקינתונים
שימוש ראשון 18 ביוני 2017[1]
מלחמות ומבצעים תקיפת הטילים על דיר א-זור (אנ'), מבצע השהיד סולימאני
תקופת השירות 2017–הווה (כ־7 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
משתמשים משמרות המהפכה האסלאמית
ממדים
אורך 10.3 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
קוטר 60 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
ביצועים
טווח 750 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
דיוק 50–70 מטר[2]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זולפיקארפרסית: ذوالفقار, הגיה פרסית של ד'ו אלפקאר) הוא טיל בליסטי לטווח קצר, איראני, נייד וחד-שלבי, בעל מנוע דלק מוצק. גורמי מודיעין העריכו כי הוא נגזר ממשפחת הטילים פאתח 110 (אולי הטיל פאתח 313). הוא נחשף לראשונה בשנת 2016 ונכנס לשירות בשנת 2017 כגרסה לטווח ארוך יותר של פאתח-110.

הטיל נקרא על שם חרבו של עלי בן אבי טאליב, ד'ו אלפקאר. על פי המסורת האסלאמית, החרב הייתה חרבו הבלתי מנוצחת של הנביא מוחמד שהוענקה לו על ידי המלאך גבריאל. מוחמד מסר את החרב לעלי בן אבי טאלב, האימאם הראשון בראי העדה השיעית.[3] לפי רשתות התקשורת האיראניות, ניתן להגות את שם הטיל הן כ"זולפיקאר" והן כ"זולפאקאר".[4] על פי תרגומים מסוימים משמעות שם החרב היא "מרסקת עמודי שדרה".[2]

תמונה של טילי זולפיקאר בפס הייצור, 25 בספטמבר 2016

הטיל שייך למשפחת טילי הפאתח 110, ומבוסס על הגרסה המתקדמת שלו, פאתח 313.[5] ב-25 בספטמבר 2016 הכריז שר הביטחון האיראני, חוסיין דהקאן, כי המדינה סיימה את תהליך הפיתוח של הטיל וכי מסוגלת לשגרו לטווח של 700 ק"מ.[4]

ב-7 בפברואר 2019 דווח בתקשורת האיראנית כי פותחה גרסה מתקדמת של הטיל, המכונה דזפול, בעלת טווח משופר של 1,000 ק"מ.[4] גרסה נוספת נחשפה ב-27 בספטמבר 2020 שבה הוקנו יכולת פגיעה בספינות בטווחים דומים לגרסה המקורית, המכונה "זולפיקאר באסיר".[6][7]

פעילות מבצעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תקיפת הטילים על דיר א-זור ב-18 ביוני 2017 בוצע שימוש מבצעי ראשון בטילים בתקיפה של משמרות המהפכה האסלאמית כנגד דאעש בדיר א-זור. על פי דיווחים, שוגרו 7 טילים במתקפה, 2 בלבד פגעו במטרתם.[1] שימוש מבצעי נוסף, גם הוא כנגד דאעש, בוצע ב-1 באוקטובר 2018 בו שוגרו הטילים מבסיס בסמוך לכרמאנשאה לעבר אל-בוכמאל בסוריה.[8]

לפי דיווחים באיראן, טילי הזולפיקאר שוגרו כנגד בסיסי צבא ארצות הברית על ידי משמרות המהפכה במבצע השהיד סולימאני ב-8 בינואר 2020.[7][9]

הטיל בעל יכולת נשיאה של רש"ק של כ-450 ק"ג, ומפריד את ראש הקרב לאחר השיגור ובאמצעות כך מגדיל את הטווח עד לכדי 700 ק"מ ואף 1,000 ק"מ בגרסאות חדשות. לפי התקשורת הפרסית מהירות הטיל מגיעה ל-1,500 מטר לשנייה (5,400 קמ"ש) ולטענתה מסוגל להתחמק ממערכות הגנה אווירית.[5]

שם כניסה לשירות אורך קוטר טווח דיוק משקל רש"ק מקורות
זולפיקאר 2016 10.3 מטר 60 ס"מ 700–750 ק"מ 50–70 מטר 450 ק"ג [4]
זולפיקאר באסיר
(גרסה ימית)
2019 [6][7]
דזפול 2019 1000 ק"מ [4]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זולפיקאר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 עמוס הראלאי-פי, השיגור האיראני: חמישה משבעה טילים החטיאו את מטרתם, באתר הארץ, 19 ביוני 2017
  2. ^ 1 2 Iran Unveils Powerful New Zolfaghar Missile (PHOTOS), חדשות ספוטניק, 20 בדצמבר 2017 (באנגלית)
  3. ^ מדונה גאודינג, The Signs and Symbols Bible: The Definitive Guide to Mysterious Markings,‏ גוגל בוקס, 2009 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 3 4 5 Zolfaghar, באתר Missile Threat,‏ 20 ביוני 2017, עודכן ב-22 בינואר 2020 (באנגלית)
  5. ^ 1 2 موشک نقطه‌زنِ ذوالفقار؛ بلای جان پایگاه‌های نظامی آمریکا در منطقه, כתבה בנושא השפעת הזולפיקאר על בסיסים אמריקאים באזור בתקשורת הפרסית, 29 באוקטובר 2018 (בפרסית)
  6. ^ 1 2 AFP, Iran’s Revolutionary Guards unveil naval ballistic missile, claim 700 km. range,‏ Times of Israel,‏ 28 בספטמבר 2020 (באנגלית)
  7. ^ 1 2 3 AFP, Iran unveils new naval ballistic missile,‏ DAWN,‏ 28 בספטמבר 2020 (באנגלית)
  8. ^ גיא אלסטר‏, בתגובה לפיגוע במצעד: איראן שיגרה טילים לעבר מטרות דאעש בסוריה, באתר וואלה, 1 באוקטובר 2018
  9. ^ גיא אלסטר‏, בתגובה לחיסול סולימאני: איראן שיגרה טילים לעבר בסיסים אמריקניים בעיראק, באתר וואלה, 8 בינואר 2020
  10. ^ צבי ג'ופרי ואנא אהרונהיים, Report: Israel launched two attacks on Iranian targets in Iraq in July, הג'רוזלם פוסט, 30 ביולי 2019 (באנגלית)