גריגורה אלכסנדרסקו

גריגורה אלכסנדרסקו
Grigore Alexandrescu

דיוקן המשורר כפי שפורסם ב- 1898 במגזין "אלבינה"
לידה	22 בפברואר 1810 טרגובישטה, ולאכיה
פטירה	25 בנובמבר 1885 (בגיל 75) בוקרשט, ממלכת רומניה
מדינה	רומניה
מקום קבורה	בית הקברות בלו
מקום לימודים	המכללה הלאומית "ספנטול סאבה"
שפות היצירה	רומנית, יוונית, צרפתית
הושפע מ	אלפונס דה למרטין

גריגורה אלכסנדרסקו (ברומנית:Grigore Alexandrescu, ‏ 22 בפברואר 1810 -25 בנובמבר 1885 ) היה משורר וממשיל משלים רומני. הושפע מכוח עידן האורות ואביב העמים

קורות חייו

ילדות וצעירות

גריגורה אלכסנדרסקו נולד ב-1810 בשכונת ("מחאלה") למנולוי ("העץ") בעיר טרגובישטה שבנסיכות ולאכיה כילדם הרביעי של פקיד האוצר ("ויסטיירניק") מיכאי ליכסנדרסקו או אלכסנדרסקו ושל אשתו, מריה, בת למשפחת פוסיה (Fusea) שנודעה עוד בימי שלטונו של קונסטנטין ברנקוביאנו. בגיל 17, ב-1827 התיתם משני הוריו ועבר לגור אצל הכומר ירמיה, דודו בבוקרשט. מילדותו הצטיין כילד פיקח ובעל זיכרון יוצא דופן. יחד עם המשורר לעתיד וסילה קרלובה למד יוונית עתיקה אצל המורה רפאיל ואחר כך יוונית מודרנית בבית הספר של יואן מיטילינאו. ידע היטב סצנות ממחזותיו של סופוקלס ואוריפידס, דיקלם בעל פה משירי אנקראון. ב-1831 נרשם לכיתה לספרות בבית הספר הפרטי הצרפתי של ז'אן-אלכסנדר ואיאן (Vaillant) בבוקרשט. ב-1832 התמזג בית הספר עם מכללת "ספנטול סאווה" (סאווה הקדוש) בבוקרשט, לימים המכללה הלאומית "ספנטול סאווה". שם היה חבר ללימודים עם יון גיקה. התוודע גם ליון הליאדה רדולסקו והדהים את מכריו בכישרונו כמשורר.

המשך חייו הבוגרים

אלכסנדרסקו התארח גם בביתו של הליאדה שפרסם ב-6 במרץ 1832 בעיתון Curierul Românesc ("קוריירול רומנסק" ) את שירו הידוע הראשון „Miezul nopții” (חצות הלילה). באותה שנה פרסם גם את קובץ השירים הראשון "אליעזר ונפתלי" - שירים מקוריים ומתורגמים, שכללו תרגום מצרפתית של "אליעזר ונפתלי" מאת פלוריאן באותה תקופה פרט להליאדה שדאג לו גם כשחלה בטיפוס הבטן,מצא אלכסנדרסקו קורת גג אצל ידידים נוספים, ביניהם הבויאר גאורגה בליאנו. שבבית משפחת גיקה התוודע למשורר יאנקו וקרסקו שניבא לו עתיד מזהיר כמשורר. עם שיריו הראשונים נמנתה גם האלגיה Adio. La Târgoviște (פרידה. בטרגובישטה).

ב-1834 התוודע אלכסנדרסקו למאיור יון קמפיניאנו ,לימים ראש "המפלגה הלאומית" שבאופוזיציה והתארח בביתו . בסלון של קמפניאנו השתתף אלכסנדרסקו יחד עם קצינים צעירים במפגשי קריאה מיצירות למרטין, ברנז'ה, ויקטור הוגו וכן מספרי היסטוריה צבאית - מסעות נפוליאון וזיכרונותיו של פרידריך הגדול. ריב עם הליאדה רדולסקו הביא לנתק מוחלט בין השניים. ב-1834התגייס כצוער בחיל הפרשים. .במסגרת שירותו הועלה לדרגת "פרפורג'יק" (סגן משנה),שובץ באגף שעסק בתיעודוב-1835 נשלח לפוקשאן, תחנת גבול בין הנסיכויות ולאכיה ומולדובה על מנת לפקח על המכס. באוקטובר 1837 התפטר מהצבא ושב לבוקרשט. הוא התארח בביתו של טאקה גיקה, אביו של יון גיקה, ונבחר ליושב ראש "החברה הפילהרמונית - איגוד ספרותי לטיפוח השפה" מיסודם של קמפיניאנו והליאדה רדולסקו, שפעלה למען קידום התרבות והחברה הרומנית. תרגם אז את המחזה של וולטר, "אלזירה".

ב-1838-1837 התקבל אלכסנדרסקו בסלונים נוספים של בוקרשט, שם התאהב בשתי צעירות, אחת מהן אמיליה, והשנייה אליזה, שלה הקדיש כמה משיריו: Eliza ,Așteptarea(ההמתנה) ו Inima mea e tristă (לבי עצוב). ב-1838 פרסם את קובץ שיריו השני Elegii şi fabule "אלגיות ומשלים" והתחיל לכתוב ביומון "רומניה". אחרי קשר באוקטובר 1840 נגד השליט אלכסנדרו גיקה השני נעצר אלכסנדרסקו למשך שלושה חדשים, אף על פי שהיה חף מפשע. ייתכן כי השלטונות לא ראו בעיניים יפות את השיר "שנת 1840" שאותו פרסם במגזין Dacia literară שכוון למעשה נגד רוסיה ואת Lebăda și puii corbului (הברבור ואפרוחי העורב). בעת המאסר כתב כמה תרגומים.. שוחרר מהמאסר עקב התערבותו של יון גיקה. ב-1842 טייל עם יון גיקה במנזרי חבל אולטניה, מסע שהיווה מקור השראה לכמה משיריו הפטריוטיים: „Umbra lui Mircea la Cozia”, (צלו של מירצ'ה בקוזיה) (זריחת הירח בטיסמאניה, )„Răsăritul lunii la Tismana”,הקברות בדרגשאן, „Mormintele la Drăgăşani” ולספר "זיכרון מסע" „Memorial de călătorie”. ב-1842 אלכסנדרו דוניץ' פרסם בכתה העת „Cantora Foaiei săteşti” קובץ שלישי של שירי אלכסנדרסקו. השליט החדש גאורגה ביבסקו שראה את עצמו "מנצט" האמנויות, לקח את הסופר תחת חסותוו מינה אותו בשורה של תפקידים זוטרים:כאחראי ב"שולחן השני של הקובלנות" במזכירות המדינה (ה"פוסטלניצ'יה"), אחר כך כסרדאר וב-1846 פהרניק. בהמשך עבד בתפקידים פקידותיים זוטרים. ב-1846 התקבל כחבר ב"איגוד הספרותי של רומניה " (Asociația literară a României) ב-1848 עבד כעורך בעיתון המהפכנים הוולאכים " Popolul suveran " (פופורול סווראן- "העם הריבון"). מכיוון שעורר חשדות לפעילות אופוזיציונית פוטר מתפקידו במזכירות המדינה.ב-1850 השליט בארבו שטירביי, אחיו של גאורגה ביבסקו,מינה אותו כמנהל בארכיב המדינה. ב-1857-1852 עבר בוועדה לתיעוד. הועלה בדרגת קלוצ'ר וב-1854 התמנה כמנהל במנהלת בתי החולים האזרחיים (Eforia Spitalelor Civile) להזמנתו של יון גיקה יצא למסעות בסוריה ובארץ ישראל. ב-1859 השליט אלכסנדרו יואן קוזה מינה אותו כמנהל ואחר כך שר זמני במשרד הדתות והחינוך הציבורי בממשלת ניקולאיה קרצולסקו. ב-1860 התמנה כחבר בוועדה המרכזית בפוקשא, הפרלמנט הראשון של הנסיכויות הרומניות המאוחדות. שם נשא לאישה את רלוקה, בתו של ספטאר סטמטין. לפי מקורות לא לגמרי ודאים ב-1848 התקבל ללשכה של הבונים החופשיים בבוקרשט.

פעילותו הספרותית

התחיל בפעילותו הספרותית עם פרסום שירים בעיתון Curierul Românesc (השליח הרומני - "קוריירול רומנסק") שבניהול יון הליאדה רדולסקו. שירתו הושפעה מרעיונות "אביב העמים" שהובילו ל מהפכת 1848 גם בנסיכויות הרומניות. בתחום הלירי כתב אלכסנדרסקו הרהורים ואלגיות ברוח טרום-רומנטית ורומנטית בעלי נימה פנטסטית או פטריוטית, בעיקר בהשפעת המשורר הצרפתי אלפונס דה למרטין.. השיר המוצלח ביותר של אלכסנדרסקו בסוגה זו היה "Umbra lui Mircea. La Cozia" - "צלו של מירצ'ה. בקוזיה"שנכתב בעקבות מסע בחבל אולטניה יחד עם ידידו, יון גיקה. יש לציין גם Anul 1840 (שנת 1840) Răsăritul lunii.Tismana (זריחת הירח. טיסמנה".מתוך שירי האהבה שלו ניתן לציין את "אליזה" - Eliza. אלכסנדרסקו נחשב לממשיל המשלים האותנטי ביותר והאחרון בספרות הרומנית. הוא כתב 40 משלים, שבהם האמת מוסווית בגלל הצנזורה השלטונית. (Câinele și cățelul - הלב והכלבלב, Boul și vițelul - השור והעגל, Dreptatea leului - הצדק של האריה, Vulpea liberală - השועל הליברלי Toporul și pădurea הגרזן והיער, כו' ) אלכסנדרסקו הנהיג בספרות הרומנית סוגות ספרותיות אוטונומיות כמו האיגרת (אפיסטולה) (למשל אזרת לוולטר) המדיטציה (ההרהורים) והסאטירה (Satiră duhului meu - "סאטירה אל רוחי, בישר את הסאטירה של מיכאי אמינסקו הוא תרגם לרומנית משירי למרטין ומביירון. תרגם וחיקה את פלוריאן, טורקוואטו טאסו ווולטר.

הפולמוס והקרע עם הליאדה רדולסקו

אחרי שהליאדה רדולסקו תמך, אירח את אלכסנדרסקו ופרסם את יצירותיו הראשונות, ב-1837 פרץ ביניהם ריב ספרותי שהביא לעוינות ונתק ביניהם. באותה שנה הליאדה רדולסקו שלפי הבמקר אדמסקו, נהג בדרך בסלחנות רבה כלפי כל עמיתיו בתחום הספרות, הצהיר במקדמה לשירי משורר מינורי בשם בארבו פאריס מומליאנו שיוצר זה עולה על אלכסנדרסקו בכישרונו. אחר כך פרסם הערכה מלגלגת אחרי פרסום אחד ממשלי אלכסנדרסקו " השועל, הסוס והזאב" . אלכסנדרסו, הגיב לעלבון במשל בשם "הזמיר והחמור" שבו ציין שמי שמקשיב יותר מדי לבקורות המבקרים הופך לחמור. כמו כן ב"אגרת לוולטר" העיר הערה ביקורתית כלפי הליאדה שתרגם מחזה מאת וולטר. הליאדה הגיב הפעם בשיר "הכפוי טובה" (Ingratul) בסגנון אלים וולגרי, שבו הפנה ללא רחמים לידידו לשעבר קללות איומות. כעבור כמה שנים אחת הסטירות של אלכסנדרסקו "ווידוי של בוגד" (Confesiunea unui renegat) כללה רמיזות על הליאדה רדולסקו.

מורשתו של אלכסנדרסקו בספרות הרומנית

המבקרת אנדריה רומן ציינה את איכויות אמנות השירה של אלכסנדרסקו, שליטתו במשלבים הלשוניים השונים, שמבחינים את יצירתו לעומת בני תקופתו, כמו כן ציינה את ההשפעות הזרות, במיוחד אלו של למרטין ולה פונטון. ניקולאיה מנולסקו ראה ביצירתו של אלכסנדרסקו גם השירה וגם הפרוזה הושפעו על ידי הרומנטיזם בסגנון בידרמאייר. מנולסקו ראה ברבים ממשלי אלכסנדרסקו למשל "הכלב והכלכלב", "הצדק של האריה" " הזאב המורליסט" או "השור והעגל" הם יצירות מופת שהיו צריכות להיות לנחלת כלל הקוראים בעולם, ג'ורג'ה קלינסקו סיווג את אלכסנדרסקו כנציג הרומנטיזם והעריך פחות את כתבי הפרוזה שלו אותן תיאר כ"קונוונציונליות" כשמחברם נעדר כשרון סיפורי ותיאורי. גם את הפן הארוטי ביצירת אלכסנדרסקו הוא מצא כ"רעשני מדי ולא כן", וכמה מאגרותיו כ"פשטניות". קלינסקו העריך רק כמה משיריו - כמו "שנת 1840" ו"צלו של מירצ'ה בקוזיה".

חייו האישיים

בגיל 50 ב-29 במאי 1860 התחתן אלכסנדרסקו בכנסיית הווייבודים הקדושים סטמטינשט בפוקשאן עם רלוקה לבית סטמטין, בת של ספטאר ממולדובה. השושבין היה שטפן גולסקו, יושב ראש הוועדה המרכזית בפוקשאן. ארבעה ימים אחרי החתונה לקה בהתמוטטות עצבים. ב-14 ביוני הוצא משום כך מהוועדה המרכזית "מחמת מחלה קשה". ב-25 שנותיו האחרונות המשורר המשיך לסבול בהפרעה פסיכיאטרית ממושכת עם זאת הספיק גם תוך כדי המחלה לכתוב כמה משלים נוספים כמו "הפרד עם פעמונים""הטלה הגוסס", (Mielul murind), הבונה וחיות אחרות (Castorul şi alte lighioane), "הצבע והתמונה" (Zugravul şi portretul). ב-1863 תרגם מצרפתית עבור ילדתו את "האגדות הכחולות" מאת לבולה. (Laboulaye). כמו כן ב-1882 פרסם כמה קטעים שתרגם מ"ירושלים המשוחררת" מאת טורקוואטו טאסו. ב-1864 השלטון העניק לו קצבה על עבודתו בשירות הציבורי. אשתו תמכה בו לאורך כל השנים ונפטרה בגיל 45 ב-1879.אלכסנדרסקו נשאר עם בתם, אנגלינה. באותן השנים חלה גם מבחינה גופנית.

גריגורה אלכסנדרסקו נפטר בתנאי עוני בבוקרשט ב-1885. הובא לקבורה בבית הקברות בלו בבוקרשט. עם המעטים שנכחו בלווייה נמנה יון גיקה.

מורשתו בתרבות הרומנית

Le critique littéraire Gheorghe Adamescu insiste sur la polémique qui a

הנצחה

• רחובות בבוקרשט, טרגובישטה, אראד, קלוז'-נפוקה, טימישוארה וערים אחרות ברומניה נושאים את שמו.
• בית חולים לילדים בבוקרשט נקרא על שמו
• 1985 - הדואר הרומני הנפיק בול עם דיוקנו לזכרו.

כתבים

קובצי שירים וכתבים אחרים

• Poezii 1832 (שירים)
• Fabule 1832 (משלים)
• Meditații 1835 (הרהורים)
• Poezii 1838 (שירים)
• Fabule 1838 (משלים)
• Poezii 1839 (שירים)
• Memorial de călătorie 1842 (ספר מסע)
• Poezii 1842 (שירים)
• Suvenire și impresii, epistole și fabule 1847 (זיכרונות ורשמים, אגרות ומשלים)
• Meditații, elegii, epistole, satire și fabule 1863 (הרהורים, אלגיות, אגרות, סאטירות ומשלים)

מבחר שירים וכתבים

• Adio. La Târgovişte (פרידה. בטרגובישטה)
• Anul 1840 (שנת 1840)
• Aşteptarea (ההמתנה)
• Boul şi viţelul (השור והעגל)
• Bursucul şi vulpea (הגירית והשועל)
• Câinele soldatului (הכלב של החייל)
• Câinele şi căţelul (הכלב והכלבלב)
• Candela (הנר)
• Cântece de peste Olt (שירים מעבר לאולט)
• Catîrul cu clopoţei (הפרד עם פעמונים)
• Cimitirul (בית הקברות)
• Corbii şi barza (העורבים והחסידה)
• Dreptatea leului (משפטו של הארייה)
• Eliza (אליזה)
• Epistolă către Voltaire (אגרת לוולטר)
• Încă o zi (עוד יום)
• Lupul moralist (הזאב המטיף מוסר)
• Mormintele. La Drăgăşani (הקברות. דרגשאן)
• Miezul nopţii (חצות הלילה)
• Meditaţie (הרהור)
• Răzbunarea şoarecilor sau moartea lui Sion (נקמת העברים או מותו של סיון)
• Satira duhului meu (סאטירה אל רוחי)
• Şarlatanul şi bolnavul (השלרטן והחולה)
• Toporul și pădurea (הגרזן והיער)
• Unirea Principatelor (איחוד הנסיכויות)
• Vulpoiul predicător (השועל המטיף)

תרגומים

• פלוריאן - אליעזר ונפתלי
• וולטר - אלזירה או האמריקאים - Alzira sau Americanii

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גריגורה אלכסנדרסקו בוויקישיתוף

• ויקיטקסט - הלקסיקון האנציקלופדי הרוסי ברוקהאוס-אפרון 1890
• Grigore Alexandrescu, viața și opera הערך מתוך:

Academia română Eugen Simion (coord.general)

Dicţionarul general al literaturii române, vol. 1, A-B, Ed. Univers Enciclopedic, Bucureşti, 2004 ISBN 973-637-070-4: (לקסיקון כללי של הספרות הרומנית כרכים A-B)

• Marcel D. Popa, Alexandru Stănciulescu, Gabriel Florin-Matei, Anicuța Tudor, Carmen Zgăvărdici, Rodica Chiriacescu

Dicționar enciclopedic Editura Enciclopedică, 1993-2009 (לקסיקון אנציקלופדי) ערך צוטט בDEX לוח כרונולוגית חיי אלכסנדרסקו באתר של טיטי טודוראנצ'ה

• באתר הרומני Historia הקשור ל Adevărul

לקריאה נוספת

• George Călinescu, Istoria literaturii române dela origini până în prezent, Bucarest, 1941, pages 147 à 154.

(ג'ורג'ה קלינסקו -(ההיסטוריה של הספרות הרומנית מההתחלות ועד לימינו) 1941 - עמ' 154-147

• George Călinescu Istoria literaturii române - Compendiu, Editura pentru literatură, Bucuresti, 1968