גלריה פריסקופ
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גלריה |
| כתובת |
רחוב בן יהודה 176, תל אביב-יפו  |
| מיקום |
תל אביב-יפו |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1997 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1997 |
| קואורדינטות | 32°05′15″N 34°46′25″E / 32.087583333333°N 34.773555555556°E |
| אתר רשמי | |
|
(למפת תל אביב רגילה)   גלריה פריסקופ  | |
  | |
גלריה "פריסקופ" היא גלריה לאמנות בה מוצג עיצוב ישראלי עכשווי, בין השאר דרך עבודות של מעצבים ישראלים בולטים. הגלריה הוקמה בשנת 1997 על ידי שרי פארן כעמותה ללא כוונת רווח. לאורך השנים שימשה הגלריה מקום למעצבים ויוצרים ישראלים, שאינו כפוף לשיקולים מסחריים. הגלריה הקפידה להרחיב את טווח ההתבוננות על המושג "עיצוב ישראלי" ולתת במה לפיתוח ולמתיחת גבולותיו של העיצוב הישראלי. בתוך כך הוצגו עבודות מתחומי עשייה שונים: עיצוב תעשייתי, קרמיקה, צורפות, דיזיין ארט, אדריכלות, עיצוב טקסטיל, אופנה, ניאו קראפט ועוד.
הגלריה נמצאת ברחוב בן-יהודה 176 בתל אביב.
הקמתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגלריה הוקמה על ידי שרי פארן - אוצרת, כותבת ומדריכה במוזיאונים ישראלים. האדריכל אלכס מייטלס תכנן את החלל והגלריה, ופארן נפגשה עם ראשי המחלקות לעיצוב בבצלאל על מנת לגבש תוכנית תערוכות. פריסקופ הייתה הגלריה הראשונה שבאופן מובהק התמקדה רק בעיצוב, ובמהלך השנים הציגה תערוכות בתחומים שונים - תערוכת כיסאות של אילון ערמון, תכשיטים של גרגורי לרין, תערוכה בתחום עיצוב תעשייתי של פיודור נתנאל בזובוב ובתחומי עיצוב נוספים.
התערוכה הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכת הפתיחה של "פריסקופ" באוצרותם של שרי פארן ואלכס מייטליס, שהוצגה ב-1997, ביקשה להציג כרטיס ביקור של הגלריה ולמסור מעין "הצהרת כוונות" באשר למטרותיה: להפגיש בין דיסצפילינות בתחום העיצוב, לתת במה שוטפת למעצבים מתחומים שונים, ולאפשר חופש רעיוני ומעשי אשר בודק את גבולות המדיום ללא שיקולים מסחריים. בתערוכה הוצגו עבודותיהם של פיליפ בולקיה, אפי בן בסה, דברת בן נחום, דב גנשרוא, חנן דה לנגה, עמי דרך, הגר הצופה אלמביק, לידיה זבצקי, קבוצת כרבולת, רנטה מנצי, זליג סגל, מיכל סודאי, אייל פוגל, יעקב קאופמן, אסתי קנובל ודגנית שטרן שוקן.
השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים הראשונות לגלריה התמקדה פארן במעצבים תעשייתיים ישראלים. בשנות ה-90 רבים מהמעצבים התעשייתיים בארץ לא מצאו מקום בתעשייה ונאלצו לפלס את דרכם באופן עצמאי. גלריה פריסקופ הייתה אחד המקומות היחידים שבהם יכול היה המעצב לבטא את עצמו בדרך מלאת תעוזה ודמיון. וכך, היא נתנה במה והזדמנות למעצבים כמו יעקב קאופמן, אפי בן בסה, מאירה אונא, רוני אלוני, ציון אסולין, ביאנקה אשל גרשוני, אורנה בוטח כהן, דורית בוסקילה, אמיר בר משיח, אריה ברקוביץ', איזיקה גאון, דודו גרשטיין, לידיה זבצקי, ארז חרוזי, ניר נאדר, איילת כדורי, שי לחובר, אינגה פריס, דוד פלטרר, צביקה קנטור, אלון רזגור ורבים אחרים.
התערוכות הבולטות בשנים אלו היו תערוכות פורצות דרך כמו התערוכה "אביזרי תאורה"[1] (1997) אותה אצר האדריכל שתכנן את הגלריה, אלכס מייטליס והשתתפו בה המעצבים הצעירים עמי דרך, דב גנשרוא, ומארק בוברוביץ. התערוכה הציגה סדרה של חפצי תאורה החוקרת את נורת הליבון האיקונית, ומושכת את תשומת הלב למורפולוגיה ולתפקוד החשמלי שלה. רבים מהאובייקטים אשר הוצגו בתערוכה מינפו את צורת הנורות ליצירת ממשק מכני - מבנה הנובע מהצורה העגולה של הנורות יחד עם חומר לחוץ כגון פוליקרבונט, אלומיניום או אפילו נייר. במקרה אחר, הנורה הובאה אל "אור הזרקורים" על ידי הסרת האהילים החוסמים את האור וחיבור של מספר נורות יחד כדי להדגיש את היופי המובנה של האובייקט.
Vase[2] (1997), באוצרותו של אריה ברקוביץ, הייתה תערוכה קבוצתית רבת משתתפים בה המקדו המעצבים בצורתו של האגרטל שהפך לאובייקט מרכזי באומנויות השימושיות: המסורת הקרמית, הפורצלן, ואומנות הזכוכית. בתערוכה זו הוצגו עבודותיהם של אמנים ומעצבים שהתייחסו לפונקציונליות של האגרטל כנקודת מוצא ובחנו את ההיבטים המושגיים שלו ולאו דווקא את היבטיו השימושיים.
ב-1998 הוצגה בפריסקופ תערוכת יחיד למעצב התעשייתי ואמן הקרמיקה מארעק צ'צ'ולה שהציג אוסף עבודות שהפיק במרכז הקרמיקה האירופי שבהרטגנבוש, הולנד. התערוכה עסקה בהיבטים האסתטיים הייחודיים של חפצים יומיומיים רגילים. צ'צ'ולה חשף את שלל האסוציאציות שמעורר העולם התועלתני של שירותים, כיור, מעבדה ובתי חולים. אבל הצורות הן הכל מלבד שימושיות: הן הפשטות חושניות של כדים, כלים רפואיים, או אולי, חלקי גוף. הם נושאים מטען ארוטי לא עדין. הם מציעים את הגוף הזכרי והנקבה, פתחים ומין.
תערוכתו של צ'צ'ולה פתחה פתח לתערוכות עיצוב ייחודיות שלא מהוות תערוכות של עיצוב "פונקציונלי" כמו שהציגו במקומות אחרים. פריסקופ נתנה לעיצוב מימד של אמנות.
ב-1999 הוצגה תערוכת יחיד לורד קמינסקי, אז צורפת צעירה והיום מעצבת תכשיטים ידועה ומרצה לצורפות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. קמינסקי הציגה סידרה של סיכות שהיו מעין פסיפסים העשויים מחתיכות מתכת.
גלריית פריסקופ המשיכה לחקור את החומר גם בתערוכה Thinology[3] (תינולוגיה), אותה אצר קני סגל והוצגה בשנת 2001. זו הייתה תערוכת יחיד לאמן והמעצב רונן קידושין, שחקר את האפשרויות של עיצוב בחומרים דקים. תוך כדי העבודה על התערוכה, פיתח קידושין, טכניקה של חיתוך מדויק של חומר גיליון ליצירת אובייקט תלת־ממדי.
"צעד אחד לפני שהעולם הופך למציאות וירטואלית של פיקסלים, קדושין שובה את הצורה כאילו המהלך הבא הוא התפוגגות מוחלטת... משהו שניתן להוריד מהאינטרנט. התערוכה עוסקת בתנועה בין מה שיכול ויכול להיות. האובייקטים הם ממוקמים על הגבול של החומר והלא-חומרי, הם נמצאים והם אינם משתמשים בפרטים ובסמיוטיקה כדי להעניק אמינות לפריטים כרהיטים, אפילו בפרפרזה על אייקון מודרניסטי. האופן שבו נעשה שימוש בחומר גורם לפריטים לגבול בחלוף ולא במוחשי, ומעלה יותר שאלות מאשר תשובות" – אמר קני סגל, אוצר התערוכה על עבודתו של קידושין.
ב-2002 הוצגה בגלריה פריסקופ תערוכה נוספת, אשר פרצה דרך בתחום העיצוב. התערוכה "Rotonda"[4] (רוטונדה) של צביה קיי הציגה עבודה המציעה רצועת ריהוט מתגלגלת לשימוש נוק-דאון. אפשר לקרוע רהיט ביתי, למתוח אותו, להציג אותו תלוי על הקיר או למקם אותו לשימוש כשולחן, מדף, כיסא נדנדה, שרפרף, חלק קל... בתערוכה זו פארן הציגה את הרעיון המאתגר את הגישה הקבועה של עיצוב רהיטים של חלקים, שהוקצה לחלל ולשימוש ספציפיים. האובייקטים הגדירו אורח חיים מינימלי על ידי עיצוב רצועה שהיא ה-2/3 - יצירה וחלל דינמי ממדי, ניידות הופכת לערך ביתי. בנוסף, הוצגה לראשונה מערכת יחסים חדשה בין עץ לטקסטיל שהם החומר הגולמי שמנותק מסגנון אסתטי ספציפי.
במשך השנים נתנה פארן מקום לסוגים שונים של עיצוב והתמקדה בעיקר בעיצוב המוצר עצמו. ב-2004 עשתה פארן תפנית בתוכנית התערוכות של הגלריה ונתנה מקום לחלל עצמו. בתערוכה "טקס התה" (T-Ceremony[5]), נתנה פריסקופ ההצצה לעולמו הפרטי של האדריכל, במטרה להבליט את תפיסת המרחב שלו, היחס לחומרים, מקורות השראה וגישה אסתטית, ולשקף את התפתחותו של פרויקט - מהסקיצה הראשונה ועד לתוכנית האדריכלית הממוחשבת והמורכבת - עד למבנה שהושלם. התערוכה הייתה ייחודית לזמנה, פארן קישרה אותה ליפן דרך המדיה ואופן הצגת העבודות - הדפסי משי לבנים על חולצות שחורות פשוטות - שהפכו את עצמן לנרטיב אסתטי מרכזי או, ליתר דיוק, יצרו סדרה אניגמטית של שאלות פתוחות, כגון: מה הקשר אנטי-יחסים בין אדריכלות/אמנות/אופנה? מה משותף לתערוכת אמנות עם חנות חולצות במרכז העיר? ומה הקשר של יפן לכל זה?
המשך התערוכות בגלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר עשור בהן נתנה פארן במה לעשרות מעצבים ותערוכות שעסקו בעיצוב עצמו החליטה פארן לתת בתערוכות מקום לדיאלוג בין האומנויות הדקורטיביות לעיצוב (Arts & Crafts).
מושג ה-ARTS & Crafts החל להתפתח בעולם ולאט לאט מיקם את עצמו בין האומניות המעשיות, אך מבחינת הצגתם בתערוכות - גלריה פריסקופ נחשבה לחלוצה. בתערוכות שהצוגו בגלריה ניתן ביטוי לתחומי עיצוב ועבודות קראפט שלא הוצגו בשום מקום אחר בארץ: צורפות, זכוכית, קרמיקה, נייר, טקסטיל ואפילו אופנה. המעצבים שהציגו בגלריה ניהלו דיאלוג בין האומנויות הדקורטיביות לעיצוב.
ב-2007 הוצגה תערוכות יחיד לאמן והמעצב תומר ספיר "תותבות" (Prostheses) שאצר אבי לובין. בתערוכה זו השתמש האמן בעלי סתיו, שנאספו מהאדמה לפני התייבשות והתפוררות. עלים אלו נמצאים במצב של חיים מושהים לאחר הפסקת כל התפקודים החיוניים, באזור אפור בין חיים למוות. האור, המתפקד הן כחומר פיזי והן כישות מטאפיזית, חושף את הוורידים והפיגמנטים של העלים וכך נראה כמצית בהם חיים ומשקם את התפקוד ה"טבעי" של העלים על ידי הצמדתם למבנים. אולם לאור יש גם אפקט הפוך לחלוטין. מתחת לאור זה לא נשאר שום דבר "טבעי" וההשפעה של החייאה זו מבהירה כי מדובר בהחייאה מלאכותית. רגע ההאצה מכריז על פטירתו.
תערוכה זו נתנה גילתה את "התנועה הקונסטרוקטיביסטית" שראתה בתעשייה ובעיצוב כלים לשינוי חברתי והאמינה ביכולת החברתית-תרבותית שלהם להתגייס ולהשפיע.
שני מאפיינים בסיסיים של הסגנון הקונסטרוקטיביסטי ניכרו ביצירתו של תומר ספיר: האחד הוא שימוש בשפה גאומטרית ובמבנים גאומטריים חשופים, המאופיינים באסתטיקה של המכונה והתעשייה; השני הוא היווצרות של אובייקטים פיסוליים באמצעות מכלול של חומרים.
ב-2008 אצרה שרי פארן תערוכה בגלריה פריסקופ בשם "אובססיה". תערוכה ששילבה שני מדיומים של עיצוב: עיצוב מוצר ועיצוב קרמי. התערוכה הציגה אוסף של אביזריים נשיים, אותם יצרה המעצבת ואמנית הקרמיקה קארין צור, בכלי חרס והן היו פרובוקטיביות על גבול המציצנות. פארן שמה דגש על הדקורטיביות האובססיבית שאינה משאירה חללים ריקים נפוצה באמנויות דקורטיביות ונאיביות, והחיקוי של חומרים שעושה שימוש חכם בקיטש עשוי היטב מספק הנאה לחושים של הצופים, עם חפצים יומיומיים מוכרים בקלות. הקשרים שיצרה האמנית בין הגבוה לנמוך - בין מלאכה לרישום, בין חיים לאמנות הזכירו את הפופ-ארט האמריקאי של שנות ה-60 שהעתיק במדויק חפצים יומיומיים ברישום ובפיסול ובכך גרם לצופה לחשוב על עולם הצרכנות בדרך ביקורתית וסרקסטית.
ב-2011 לקחה פארן את הגלריה צעד נוסף קדימה והכניסה לגלריה ממדים של אמנות עכשווית. בתערוכה "תערוכת יחיד" של האמנית והמעצבת אילנה אפרתי היא חילקה את התערוכה לשני חלקים: עבודת וידאו-ארט המתעדת מחזור מיניאטורי של שינויים עונתיים בגן ירק, ומיצב של בדים טבעיים. קולקציית הבדים ביקשה 'להקפיא' רגע במחזוריות העונתית של הגן. בדי משי, פשתן, צמר וכותנה הודפסו ביד עם צמחים, פרחים, עלים וניצנים, כולם נמצאים בסביבה הקרובה של גן הירק. כך הפכו הבדים המודפסים לזיכרון אסתטי ייחודי ובלתי ניתן לחזור עליו של רגע במעגל הטבעי האינסופי של שינוי עונתי. בשילוב הסרטון והבדים, אפרתי חקרה את היחסים בין הטבע ואת הניסיונות החוזרים ונשנים של האנושות לנכס ולארגן אותו. היא הציגה לקהל המבקרים סצנות ובדים שבהם הטבע הוא ככל הנראה הגיבור הבלתי מעורער, אך מבט מקרוב מגלה יד מסדרת ויוצרת המדגישה ופועלת לצד יופיו של הטבעי.
בתערוכה "זה מה יש" משנת 2015 של אלי צ'יסיק שילבה פארן אמנות / עיצוב שימושי עם רדי מייד ומיחזור. העבודות שהוצגו בתערוכה התבססו על שאריות חומרי גלם שנזרקו מנגריות, שמתחת לידיו של האמן הפכה האקלקטיות של החומרים והשאריות, חסרי תועלת כביכול לצלחות דו־ממדיות עשירות בגרפיקה ובטקסטורות, אותן הוא עיצב צ'יסיק לחפצים תלת־ממדיים – רהיטים עשירים בפירוט ועשויים בקפידה.
הגל השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגל השלישי בגלריית "פריסקופ" הוקדש לעיצוב ישראלי עכשווי. כאן התרחקה פארן מהגלובאלי וחזרה למקומי. היא התעמקה בתוך המקומיות האותנטית האזורית – המשך ישיר ל"קראפט" שמימלא היה נטוע בכיוון זה מטבע הוויתו. כמובן, תופעה זו לא התרחשה רק בישראל, אלה בכל העולם. אך פארן זיהתה את התהוות התופעה והביאה אותה לידי ביטי לראשונה בישראל דרך גלריית פריסקופ.
ב-2017 חגגה הגלריה 20 שנים של עשייה ופריצות דרך בתחום העיצוב ביום עיון מיוחד שנערך בשיתוף המחלקה לעיצוב תעשייתי ב-HIT, מכון טכנולוגי חולון.
הכנס, שנקרא "בין לבין – תפישות של אוצרות עיצוב בזירה המקומית" דן בהיבטים שונים של אוצרות עיצוב בזירה המקומית ביניהם - תפקידה של הגלריה, נקודת מבטו של אוצר עיצוב, של היוצר ושל הצופה. בנוסף נערך פאנל יוצר-אוצר: גישות ודרכי פעולה באוצרות עכשווית בשדה העיצוב בישראל. בין המשתתפים נכחו: שרי פארן, גלינה ארבלי, פרופ' דנה אריאלי, פרופ' עזרי טרזי, יובל סער, טולה עמיר, גלית גאון, Ursula Ilse Neuman, שלומית באומן, מירב רהט, איתי אהלי, איתי לניאדו, שירה קרת, טל ארז, איש גבאי, אריה ברקוביץ', סיגל נמיר, פרופ' חנן דה לנגה, עירית אבא ופרופ' דגנית שטרן-שוקן.
במסגרת ציון 20 שנות לפעילותה של גלריה "פריסקופ" הוזמנו 85 יוצרים מתחומים שונים שהציגו בגלריה בעבר להכין עבודה בגודל 20 סמ"ר, כמספר שנות הפעילות של הגלריה, המשקפת את עשייתם ועניינם כיוצרים פעילים בשדה המקומי. העבודות שהוצגו בתערוכה ייצגו את המקום בו שדה העיצוב נמצא ושיקפו ביטויים של הגלים השונים וכיצד הם משתלבים זה בזה באופנים שונים לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות, התרבותיות והחברתיות של התקופה. האובייקטים שהוצגו בגלריה התקיימו על קו התפר בין עיצוב לבין אומנות, והיוו מראה לתחומי העניין של היוצרים ולשאלות שהעסיקו אותם. הערכים האסתטיים והרעיוניים הובילו את פיתוחם של האובייקטים שהוצגו, ולעיתים הם עלו על ערכם השימושי. בשל כך הם יוצרו כפריטים יחידניים או כסדרות מצומצמות. התערוכה פתחה דלת לעשור השלישי לפעילותה של הגלריה, עשור בו טכנולוגיות וחומרים חדשים משפיעים על השדה הרעיוני והמעשי של היוצרים ופותחים פתח לדיון בדבר העשייה וביטוייה העתידיים.
בשנת 2018, המשיכה שרי את הרעיוניות של שילוב טכנולוגיות וחומרים חדשים ואצרה תערוכה לנעמה אהרונסון, שהציגה בתערוכה "המתים שלי" גופות עטופות בתכריכים. תערוכה זו נתנה לפארן את הפתח לשלב בעיצוב גם אמנות קונספטואלית שהיא לא רק שימושית.
היא המשיכה בקו זה גם בתערוכה משנת 2019 בתערוכתה של האמנית הנייר ההולנדית – ישראלית ביאנקה סברינס "שמיכת מגן". בתערוכה זו יצרה האמנית שמיכות גמישות ולבישות אך עמידות וחזקות באמצעות אלפי חוטי נייר שנקרעו ביד ויצרו קומפוזיציות מפוסלות ומופשטות. בתערוכה נתנה האמנית ביטוי לחוויותיה כמהגרת במדינה חדשה.
בתערוכה "אובססיה" משנת 2020 הציגה גרליה פריסקופ תערוכה באוצרותה של אילנה כרמלי לנר לאמנית ג'יין לבוטון. לבוטון ניסתה באמצעות מטמורפוזה של חומרים זרוקים ליצור אשליה של יופי ואסתטיקה בפרטי ריהוט המייצגים את הבלתי אפשרי עם שלושת המוטיבים העוברים כחוט השני ב - התערוכה: הכיסא, הפרפרים והתסריט. השימוש בחומרים ובחפצים שנזרקו והשינוי שהם עברו מתחת לידיה בעבודה ידנית בקצב חוזר הפך לאובססיה בלתי פוסקת. בעזרת פירוק, מיחזור, חיתוך ידני של עשרות אלפי צורות, צביעתן שוב ושוב עד לספיגת הצבע, מחייה את החומרים למארג אינסופי של יופי שביר אך בלתי ניתן להשגה. הכיסאות היפים שאי אפשר לשבת עליהם.
"אובססיה" היוותה נדבך חדש בגלריה: חומר שהופך לעיצוב שהופך לאמנות שחוזר להיות עיצוב שהופך להיות חומר חדש.
בתערוכה "מסע" משנת 2021 של טליה מוקמל באוצרות דר' טל פרנקל אלרואי הוצגו מרצפות טרצו שאותן הכינה האמנית בעבודת קראפט בבית מלאכה מאולתר שהקימה בביתה. אל תערובת הטרצו המסורתית, שאותה רכשה מוקמל ממפעל המרצפות סלע בע"מ – מפעל המרצפות האחרון בארץ שעמד באותם ימים לפני סגירה – היא הוסיפה חומרים מתוך מרחב הבית. שטיחים, סמרטוטי רצפה, תמונות משפחה. התערוכה התמקדה בשאלות מהי רצפה של בית? מה זו רצפה כחומר להתבוננות, לחלימה, ליצירה, לחפירה, לחיפוש של זהות? מהו בית שהופך לבית מלאכה? ומהו קראפט שמהדהד תעשייה ישראלית שפעלה במשך עשרות שנים, והמפעל האחרון בה עמד לפני סגירה?
במשך השנים המשיכה פריסקופ לתת במה הן למעצבים בוגרים, ידועים שחיפשו ומצאו מקום להציג את עבודותיהם ולקבל עליהם הכרה כיצירת אמנות. אמנים / מעצבים כמו אורית מזוריק פייגלין, מירי בר און, אפרת ירון, רות שומרוני, חנה רוטשילד ועוד. מנגד היא גם בית למעצבים ואמנים בתחילת דרכם שמבקשים פינה והכרה כמו לילך סגל, מירי שביט, מיה דנצינגר ועוד.
"פריסקופ" היוותה במה לעיצוב מקומי צעיר אשר נמצא בתנועה מתמדת. דרך התערוכות שהוצגו בה ניתן לראות כיצד התפתחה השפה האסתטית והחזותית הייחודית של העיצוב המקומי ויצרה ניב משלה בתוך שפת העיצוב העולמית. בראי הזמן שחלף מאז נפתחה הגלריה, ניתן לזהות דרך התערוכות שהוצגו בה שלושה גלים בעיצוב המקומי. הגל הראשון הושפע ממגמה בין-לאומית ונע כמטוטלת בין עיצוב לבין אומנות. הגל השני חזר אל הקראפט כמקור ליצירה ופעולה ועסק בציטוטים של מלאכות כפיים ובניסיון ליצירת אובייקטים של one-off או סדרות קטנות הכוללות את נקודת המבט האישית של היוצר באובייקט המעוצב. גל זה אופיין בקו תפר דק בין תחום העיצוב לבין תחום האומנות, והוליד תחום חדש – עיצוב אומנות. הגל השלישי בו הגלובליות נזנחה ויש חזרה אל המקורות המקומיים, המתבטאת בחיפוש השפעה במקום בו גדלת בניסיון להגדרה של הזהות המקומית. המעצבים מנהלים דיאלוג עם המקום בו הם גרים ועם מקורותיהם התרבותיים הבאים מן המזרח ומן המערב. כל הגלים הללו הוצגו בגלריה עוד בטרם ניתן להם שם, והיא הציפה אותם על-פני השטח. היא הצליחה לנבא טרנדים ולהציף דימויים שהפכו ברבות השנים לעיצוב המזוהה עם מקומיות.
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]1997
Living Room | תערוכה קבוצתית | אמנים: פיליפ בולקיה, אפי בן בסה, דברת בן נחום, דב גנשרוא, חנן דה לנגה, עמי דרך, הגר הצופה אלמביק, לידית זבצקי, קבוצת כרבולת, רנטה מנצי, זליג סגל, מיכל סודאי, אייל פוגל, יעקב קאופמן, אסתי קנובל ודגנית שטרן שוקן | אוצרים: שרי פארן ואלכס מייטליס
Vase | תערוכה קבוצתית | אמנים: מאירה אונא, רוני אלוני, ציון אסולין, ביאנקה אשל גרשוני, אורנה בוטח כהן, דורית בוסקילה, אמיר בר משיח, אריה ברקוביץ', איזיקה גאון, דודו גרשטיין, לידיה זבצקי, ארז חרוזי וניר נאדר, איילת כדורי, שי לחובר, אינגה פריס, דוד פלטרר, יעקב קאופמן, צביקה קנטור ואלון רזגור | אוצר: אריה ברקוביץ
במקומים | תערוכת יחיד | אמנית: דגנית שטרן שוקן | אוצר: אלכס מייטליס
עין הלויתן | תערוכת יחיד | לוטוס פלס חן | אוצר: ישעיהו איש גבאי
סיטואציה | תערוכת יחיד | אמן: אפי בן בסה | אוצר: אלכס מייטליס
מיכל נייר | תערוכת יחיד | אמן: יעקב קאופמן | אוצר: אלכס מייטליס
Light Fittings | תערוכה קבוצתית | אמנים: מארק בוברוביץ, דב גורשא, עמי דרך | אוצר: אלכס מייטליס
1998
Hygiene | תערוכת יחיד | מארעק צ'צ'ולה
1999
Jewelry (cont.) | תערוכת יחיד | אמנית: ורד קמינסקי
2000
Furniture. | תערוכת יחיד | אמנית: טלי גיל | אוצרת: שרי פארן
2001
Yalla Design | תערוכה קבוצתית | אמנים: חנן דה לנגה, טלי גור ויעקב קאופמן
WhiteLand | תערוכה זוגית | אמניות: יעל יודקביץ ואפרת שאר
Who did you call a jar? | תערוכת יחיד | אמנית: שולי שטראוס
Bin Seats | תערוכה זוגית | אמנים: עמי דרך ודב גנשרוא
Small Pot | תערוכת יחיד | אמנית: עירית אבא
Thinology | תערוכת יחיד | אמן: רונן קדושין | אוצר: קני סגל
2002
Rotonda | תערוכת יחיד | אמנית: צביה קיי
2003
Quazimodo | תערוכת יחיד | אמן: וילי מזרחי
Combina-Complet | תערוכת יחיד | אמן: חנן דה לנגה
Hot Plate | תערוכה זוגית | אמנים: עמי דרך ודב גנשרוא
New Work | תערוכת יחיד | אמנית: מיכל זהבי
2004
2X2 | תערוכה זוגית | אמנים: נעמה שטיינבוך ועידן פרידמן
T-Ceremony | תערוכה זוגית | אמנם: אריה קוץ וניר קוץ | אוצרת: שרי פארן
A Plate | תערוכת יחיד | אמנית: נילי לנדאו | אוצרת: שרי פארן
2005
Basic Contrast | תערוכה קבוצתית
Paintings on ceramic | תערוכה זוגית | אמנים: רפי מונץ ומשה שק
The Other Skin | תערוכת יחיד | אמנית: מיכל זהבי
Infinitude | תערוכת יחיד | אמנית: חני לארון
2006
un.cover.light | תערוכת יחיד | אמן: חנן דה לנגה
DU BE | תערוכה זוגית | אמנים: ורד בבאי וקובי רוט
2007
Variations | תערוכת יחיד | אמן: דוד עמר
Prostheses | תערוכת יחיד | אמן: תומר ספיר | אוצר: אבי לובין
2008
Obsessions | תערוכת יחיד | אמנית: קארין צור | אוצרת: שרי פארן
2009
Tel Aviv's Jewelry | תערוכת יחיד | אמן: עידו נוי
Order has not been restored | תערוכת יחיד | אמנית: עינת לידר | אוצרת: שרי פארן
Memory Shards | תערוכת יחיד | אמנית: מרסלה קליין | אוצרת: שרי פארן
2011
Solo Exhibition | תערוכה זוגית | אמנים: רועי מעיין ורחל רוטמן גרג'י |אוצרת: שרי פארן
Periscopective | תערוכה זוגית | אמנים: עמי דרך ודב גנשרוא
Periscoptiva | תערוכת יחיד | אמנית: ורד בבאי
2012
On Stage | תערוכה קבוצתית | אוצרת: עירית אבא
Mended 240 | תערוכת יחיד | אמנית: דניה קלמינסקי
Flora | תערוכת יחיד | אמנית: עידית אבא | אוצרת: שרי פארן
I have never stopped seeing clouds | תערוכת יחיד | אמנית: אילנה אפרתי
2013
No Added Preservatives | תערוכת יחיד | אמן: רועי מעיין | אוצר: ארז מעיין
UNDOING | תערוכת יחיד | אמן: משה רוחס | אוצרת: אירנה גורדון
The Autonomists | תערוכה של סטודיו מג'נטה
Ran Out | תערוכת יחיד | אמנית: שלומית באומן | אוצרת: שרי פארן
2014
common language | תערוכה קבוצתית |אמנים: Brune Boyer, Sophie Hanagarth, Florence Lehmann, Géraldine Luttenbacher, Aude Medori, Agathe Saint Girons, Noy Alon, Vered Babai, Yakov Bloch, Naama Haneman, Galit Einav, Roe Press. | אוצרת: Jean-Yves Le Mignot
BLACK AND BEYOND | תערוכת יחיד | אמנית: אסתר בק | אוצרת: שלומית באומן
2015
Till my mind is at ease | תערוכת יחיד | אמנית: ניצה רונה
ZEMAYESH | תערוכת יחיד | אמן: אלי צ'יסיק
Love Does(nt) Exist | תערוכת יחיד | אמנית: מירית ויינשטוק
2016
Trial and Error | תערוכה קבוצתית של בוגרי HIT - מכון טכנולוגי חולון | אמנים: אלברט בר, שגיב הרוש, אדוה דיין, גיא ויסמן דאפי, בר סיני, רותם בנאי, עמרי פישר, שגיא זפרן, מאיר קרמר, עמוס פיינברג, אורי פורת, רם סולל, נטע אשרי
Loosing Loos | תערוכה קבוצתית | אמנים: נועה תמיר, שלומי איגר, שי שיינדרמן, שחר זיו, רות נועם, קבוצת אומני, ענת גולן, עדנה פישר, סטודיו מג'נטה, מאור אהרון, יעל פרידמן, דליה פיש בנארי, גלית שבו, גליה ברקוביץ, איתמר שגיא ואיריס ארד | אוצרת: מירב רהט
Behind Every Woman | תערוכת יחיד | אמנית: נעמה בנזימן | אוצרת: מירב רהט
Unravel| תערוכת יחיד | אמנית: גלית שבו | אוצרת: מירב רהט
In Process | תערוכת יחיד | אמנית: דניה קמינסקי
Under Construction | תערוכת יחיד | אמן: יובל עציוני
2017
Bodyblaze | תערוכת יחיד | אמן: שמאי גיבס | אוצר: ראובן פורט
In Between | תערוכה קבוצתית | אמנים: עירית אבא, לוקה אור, מאור אהרון, קבוצת אוממי – שרית עציץ, ערן אפלבוים ודורי אוריין, מאירה אונה, נוי אלון, ירון אליאסי, דויד אמר, אילנה אפרתי, ויטוריו ארביב, איריס ארד, שלומית באומן, ורד בבאי, פיודור נתנאל בזובוב,BeHold - נטע אשרי ותום כהן, נעמה בנזימן, אסתר בק, אריה ברקוביץ', שירלי בר אמוץ, הגר בן שלום, גלית גאון, טל גור, שמאי גיבש, אנה גיטלסון קאהן, טלי גיל, מיקי גמזו, דב גנשרוא, חנן דה לנגה, מוריאל דז'לדטי, עמי דרך, נעמה הנמן, שגיב הרוש, מריה (מאשה) זברין, גוני חרל"פ, נועה טמיר, עזרי טרזי, רקפת כנען, גלי כנעני, שירי כנעני, עינת לידר, נילי לנדאו, רביב לפישיץ, חני לרון, גרגורי לרין, מג'נטה –Magenta workshop, וילי מזרחי, רועי מעיין, מיכל מצגר, רבקה מרגולין, ענת נגב, עידו נוי, דנה סיצ'וגה, תומר ספיר, גלית עינב, יובל עציוני, אילון ערמון, מיכל פיקל שגיא, דליה פיש בנארי, רינה פלג, סיגל פלד, יעל פרידמן, ענבר פרים, חיים פרנס, קארין צור, דניה צ'למינסקי, גד ועדו צ'רני, Coupleof – שלי ואילון סתת קומבור, יעקב קאופמן, ג'קרנדה קורי, אביב קינל, מרסל קליין, ורד קמינסקי, אידית קפלן, קובי רוט, ניצה רונה, שחר קרישר, מירב רהט, רחלי רוטמן גרג'י, Reddish – נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, אלדד שאלתיאל, גלית שבו, איתמר שגיא, רות שומרוני, מאיה שוסברגר ארמוזה, שי שניידרמן| אוצרת: גלינה ארבלי
Elemental Rock | תערוכת יחיד | אמנים: גוני הרלפ
2018
There Is a Fine Line | תערוכת יחיד | אמנית: ורה ולרשטיין | אוצר: יובל עציוני
The Dolls' House | תערוכת יחיד | אמנית: אדוה דרורי | אוצרת: שרי פארן
Breaking of the Vessels | תערוכת יחיד | אמנית: סולי בורנשטיין וולף | אוצרות: שרי פארן וורה פילפול
Architecture of contact | תערוכת יחיד | אמנית: מורה דימרמן | אוצרת: ורה פילפול
Through the Void | תערוכת יחיד | אמנית: אביבית סגל | אוצרת: ורה פילפול
My Dead Ones | תערוכת יחיד | אמנית: נעמה אהרונסון | אוצרת: יאנה הראל
Hours and Circles | תערוכת יחיד | גוא'ני מוקמל | אוצר: ישעיהו איש גבאי
Out of Section - Possible Structures | אודי קרמסקי | אוצרת: שרי פארן
2019
Solo and a Half | תערוכת יחיד | אמן: עמרי גורן | אוצרת: שירה גורן סבג
Lime Green World | תערוכת יחיד | אמנית: קארין צור | אוצרת: ורה פילפול
The Dana Tribe | תערוכת יחיד | אמנית: דנה בהרב | אוצרת: אדר' טולה אמיר
Gewald | תערוכת יחיד | אמנית: רות שומרוני | אוצרת: שרי פארן
Paulownia | תערוכת יחיד | אמנית: אתי גדיש דה-לנגה | אוצר: טל רואי דה - לנגה
Interference | תערוכת יחיד | אמן: אריה אופיר | אוצרת: שרי פארן
Bright Shadows | תערוכה של סטודיו ביקוקו | אוצרת: שרי פארן
Protective Blankets | תערוכת יחיד | אמנית: ביאנקה סברינס | אוצרת: טל בק
Fashion in a Line | תערוכת יחיד | אמנית: ריקי בן ארי | אוצרת: אילנה כרמלי לנר
Zany Archive | תערוכת יחיד | אמנית: עירית יציב
2020
Basic design | תערוכה של סטודנטים משנקר
Nopali
Fish Plus
In the aftermath of furniture | תערוכת יחיד | אמן: ניר אוחיון | אוצרים: אושרי כהן נדר ואוריה רוזמן אייזנשדט
Out of My Dishes | תערוכת יחיד | אמנית: איריס אוליבר | אוצרת: הדר מקובר מרום
OBSESSION | תערוכת יחיד | אמנית: ג'יין לבטון | אוצרת: אילנה כרמלי לנר
Into the depth of the surface | תערוכת יחיד | אמנית: מעין בן יונה | אוצרת: גלינה ארבלי
2021
Depths of Heaven | תערוכת יחיד | אמן: אריאל לוין | אוצרת: ורד באבי
Needle Puncture Spirit | תערוכת יחיד | אמנית: סימה לוין | אוצרת: אילנה כרמלי לנר
Sights | תערוכת יחיד | אמנית: ליזי ליבר | אוצר: רועי מעיין
Time of Light | תערוכת יחיד | אמנית: אליסה שיינסון | אוצרת: אילנה כרמלי לנר
Journey | תערוכת יחיד | אמנית: טליה מוקמל | אוצרת: דר' טל פרנקל אלרואי
Couple Of
Embroidery: Not What You Thought | תערוכה קבוצתית | אוצרת: הדר מקובר מרום
From Couture to Contour | תערוכת יחיד | אמנית: מיכל מורלי | אוצרת: אילנה כרמלי לנר
קודיבור
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גלריה פריסקופ
גלריה פריסקופ, ברשת החברתית פייסבוק- תערוכות עבר באתר פורטפוליו
- ״הגלריה היא יוצריה, ויוצריה הם הגלריה״: 20 שנה לפריסקופ, באתר פורטפוליו, 5 ינואר 2018
- אפרת שלום, מקום לעיצוב, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2003
- אריה ברקוביץ', תערוכת מחווה לגלריה פריסקופ ולאוצרת שרי פארן, באתר הארץ, 12 בפברואר 2006
- פריסקופ - גלריה לעיצוב עכשווי , באתר עמלנט
