חרסינה

חרסינה היא חומר קרמי עשיר בקאוליניט, אשר עבר שרפה לאחר ייבושו. צבעה הטבעי הוא לבן, אך אפשר לקשטה ולגוונה בשלל צבעים. חרסינה היא גם שם גנרי לכלי אוכל ופרטי נוי העשוים מחומר זה.

שמה של החרסינה בעברית^[1] הוא הלחם של המילים חרס וסין, מכיוון שהומצאה בסין. גם בשפות רבות אחרות חרסינה קרויה על שם סין. למשל, באנגלית היא מכונה China. המילה פורצלן (באנגלית: Porcelain) הגיעה ללשונות אירופה מאיטלקית, Porcellana, שם היא מופיעה לראשונה במאה ה-13, וזה השם בו תיאר מרקו פולו את הכלים שראה בסין^[2]. במקור, המילה מתייחסת לצדף מסוג "פי-הכושי", והקשר לחרסינה הוא כנראה בשקיפות המזכירה את הצדף.

בניגוד לכלי חרס מחומרים אחרים, שהם כבדים, עבים, אטומים לאור ובעלי נקבוביות, את החרסינה ניתן לעבד למוצרים דקים ביותר, שקופים למחצה, קלים ואטומים לנוזלים.

היסטוריה

הסינים היו הראשונים שייצרו כלי חרסינה. ההתחלה הייתה כבר בתקופת שושלת טאנג במאה ה-7, תודות לפיתוח תנורים שהגיעו לטמפרטורה של 1,350 מעלות צלזיוס^[3]. באותה תקופה היה ידוע רק פיגמנט אחד בו היה ניתן להשתמש מתחת לגלזורה, והוא היה מבוסס על תחמוצת קובלט. לאחר השרפה התקבל הצבע הכחול המוכר מכלי חרסינה סיניים מסורתיים. חרסינה באיכות גבוהה פותחה בתקופת שושלת יואן, במאה ה-13. כלי החרסינה הסיניים נחשבו למוצרי יוקרה והיו מבוקשים ביותר בקרב האצולה האירופית. בשלב מאוחר התפתח סגנון פופולרי נוסף, סגנון סנקאי (סגנון שלושת הצבעים). הוא השפיע על עיצוב כלי הקרמיקה במזרח התיכון, ביפן ובאיטליה. הסינים שמרו בקפדנות על סוד ייצור החרסינה, שהיה נעוץ בערבוב החרסית הלבנה הסינית עם פגמטיט, ושרפה בטמפרטורות גבוהות. באמצע המאה ה-17, עקב מלחמת האזרחים בסין, נפסק יצוא כלי החרסינה. הסוחרים ההולנדים, אשר קיימו יחסי מסחר הדוקים עם יפן, עודדו את תעשיית החרסינה היפנית למלא את החסר בשוק האירופי. בתקופה זו, יצור חרסינה יפנית עשה את צעדיו הראשונים והתבסס על ידע שנרכש בקוריאה ושימש בתעשייה מסורתית של קרמיקה^[4]. המעבר מיצור קרמיקה ליצור חרסינה התאפשר בשל גילוי חרסית לבנה, דומה לזו הסינית, ביפן עצמה. מוצרי חרסינה אלה היו בעלי עיטורים כחולים על הכלי הלבן, כדי להתאים לקהל שהיה מורגל לעיטורים הסיניים בצבעים אלה.

בשל הביקוש הנרחב והמחיר הגבוה, נמשכו באירופה הניסיונות לחקות את החרסינה הסינית. בסקסוניה המאמצים הללו היוו משימה לאומית, בהובלת השליט המקומי, אוגוסט השני, חובב אומנות מושבע. ב-1708 הציעו ארנפריד ואלטר פון צ'ירנהאוס (אנ') ויוהאן פרידריך בטגר לערבב חרסית (קאולין) עם פצלת השדה (פטונטס)^[5]. מרשם זה אומץ ואיפשר לראשונה ייצור חרסינה באירופה, בעיר מייסן, בסקסוניה (כיום בגרמניה). בראשית המאה ה-19, באנגליה, ג'ושוע ספוד (אנ')^[2] הוסיף אפר עצמות לתערובת החרסינה והתקבל מוצר עמיד יותר, שהועדף באנגליה ובארצות הברית. כלי החרסינה הראשונים היו לרוב לבנים וחסרי עיטורים, אך עם הזמן פותחו טכניקות עיטור שונות. האמנים הוסיפו את העיטורים מתחת לזיגוג, בין השרפה הראשונה לשנייה. לפעמים, הכלי צופה בגלזורה שקופה ואז עבר גם שרפה שלישית, בטמפרטורה נמוכה יותר, 740–820 מעלות צלזיוס^[^{דרוש מקור]}.

כיום, כדי לייצר חרסינה^[6] מערבבים יחד קאוליניט ופצלת השדה מותכת, וטוחנים אותם לאבקה עדינה. לתערובת זו מוסיפים מים ומעצבים את הצורה. את הפריטים שורפים בתנור, בטמפרטורה גבוהה במיוחד בת כ-1,160 מעלות צלזיוס. לאחר השרפה מושחים זיגוג על המוצר ושורפים אותו בשנית, כדי להעניק לו את הברק הסופי.

סוגי חרסינה

קיימים סוגים שונים של חרסינה והשוני ביניהם נובע מהיחס בין מרכיבי החומר וטמפרטורת השרפה. ככל שהחרסינה עוברת שרפה בטמפרטורה גבוהה יותר, כך המוצר שמתקבל חזק ועמיד יותר, שקוף, דק ואיכותי יותר. שינוי ריכוז המרכיבים קאולין ופטונטס או הוספה של מרכיבים נוספים כמו גיר, קוורץ או אפר עצמות משפיעים על תכונות המוצר הסופי כגון שקיפות, גוון וגמישות. לדוגמה, תוספת של אפר עצמות מעניקה לחרסינה את גוון לבן נקי ותורמת לחוזקה.

באופן מסורתי, כלי הפורצלן הסיניים עוטרו בציורי עלים, פרחים או דמויות מיתולוגיות. בתחילה היה שימוש בצבע כחול בלבד, על רקע לבן, ורק בתקופות מאוחרות יותר הוחל בעיטור בצבעים מרובים. צביעת החרסינה בתוספת עיטור ייחודי לכל כלי מהווה לעיתים מעין חותם אישי של בית המלאכה.

תכונות

חרסינה היא שבירה, אטומה לנוזלים, אינה סובלת משיתוך, עמידה לרוב הכימיקלים. רוב סוגי החרסינה לא מעבירים גם גזים.

חרסינה היא בעלת כושר בידוד חשמלי גבוה ומוליכות חשמלית נמוכה.^[6]

ממפעלי החרסינה המפורסמים בעולם

רוזנטל (אנ'), גרמניה - נפתח בשנת 1879 בעיר זלב בגרמניה
ספוד (אנ'), אנגליה
מייסן (אנ'), פורצלן דרזדן, גרמניה, הייצור התחיל בשנת 1708
פורצלן לימוז' (אנ'), צרפת
מפעל הפורצלן הקיסרי (אנ'), רוסיה
פורצלן הרנד (אנ') - הונגריה

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חרסינה בוויקישיתוף

ערך מילוני בנושא חרסינה, בוויקימילון

חרסינה, דף שער בספרייה הלאומית
"PM&M - German and related porcelain marks and manufacturer history", אתר מקיף למדי (באנגלית) המתאר סמלים מסחריים והיסטוריה של יצרני פורצלן שונים, בעיקר בגרמניה ובמזרח אירופה
חרסינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Jefffrey Munger,October 2003, East and West:Chinese Export Porcelain- אתר מוזיאון מטרופוליטן בניו יורק

הערות שוליים

^ צוות האקדמיה, חרסינה על שום מה?, באתר האקדמיה ללשון עברית
^ ¹ ² Porcelain, Britannica
^ Ceramics and Glass Materials' Role in Civilization, The American Ceramic Society, 2018
^ Anna Willmann, Edo -Period Japanese Porcelain, אתר מוזיאון המטרופוליטן, ‏אפריל 2011
^ C. M. Queiroz, S. Agathopoulos. The Discovery of European Porcelain Technology. 2005
^ ¹ ² Porcelain, Madehow.com

[1] צוות האקדמיה, חרסינה על שום מה?, באתר האקדמיה ללשון עברית

[Britannica-2] ¹ ² Porcelain, Britannica

[3] Ceramics and Glass Materials' Role in Civilization, The American Ceramic Society, 2018

[4] Anna Willmann, Edo -Period Japanese Porcelain, אתר מוזיאון המטרופוליטן, ‏אפריל 2011

[5] C. M. Queiroz, S. Agathopoulos. The Discovery of European Porcelain Technology. 2005

[Madehow-6] ¹ ² Porcelain, Madehow.com

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]