גלישה אווירית

גלישה אווירית היא ספורט אתגרי אווירי, המתבצע באמצעות גלשן אוויר. זהו ספורט תחרותי ותחביב לשעות הפנאי.

בראשית דרכו של הענף גלשו רק במורדות מתונים בגלשני אוויר פשוטים, אך עם השנים התפתח הענף וכיום ניתן לרחף באוויר במשך שעות למרחקים עצומים ולהגיע לגובה רב בעזרת זרמי אוויר חמים עולים הנקראים "תרמיקות".

בדומה לרחיפה, דאייה וטיסנאות משתמשים הספורטאים בכלי טיס לא ממונע שנקרא גלשון אוויר במשקל 20–35 ק"ג. הגולש תלוי ברתמה המחוברת לשלד הגלשון ושולט בו בעזרת הטיית גופו ימינה ושמאלה (כדי לשלוט בגלגול) וקדימה אחורה (כדי לשלוט במהירות). החלקים הקשיחים בגלשון עשויים בדרך כלל ממתכת קלה דוגמת אלומיניום.

קיימת אפשרות המראה נוספת הנקראת המראה בגרירה. המראה מסוג זה מתבצעת כשהגולש מחזיק את הגלשון על קרקע שטוחה כשהוא מחובר בעזרת מערכת ניתוק פשוטה לחבל באורך של כ-400 מטרים ויותר. החבל מחובר לרכב (או לאולטראלייט ואפשר גם עם גלשון ממונע) אשר מאיץ ומאפשר לגולש להמריא ולטפס לגובה. כאשר הגולש מגיע לגובה מתאים הוא משחרר את עצמו מחבל הגרירה. בישראל משתמשים בעיקר בשיטה זו להמראות באזור דרום ישראל שם ניתן לעשות טיסות מרחק ארוכות.

מספר מועט של גולשים משתמשים כיום ברתמה ממונעת המאפשרת להם להמריא במשטחים פתוחים ולעשות טיסות כשהם נסמכים על המנוע המפעיל מדחף המחובר בחלק האחורי של רתמת הגולש.

תנאי טיסה טובים מושגים בדרך כלל בימים בהם יש רוח קלה עד 30 קמ"ש וכאשר תנאי מזג האוויר מאפשרים פעילות תרמלית טובה המאפשרת כאמור יציאה לטיסת מרחק המכונה קרוס (מלשון Cross Country).

היסטוריה

העדות הראשונה לגלישה אווירית מגיעה מספרד משנת 875 לספירה. מרבית הגלשונים הראשונים שנבנו לא עוצבו באופן בטיחותי. הבעיה העיקרית הייתה שהחלוצים בתחום התעופה לא הבינו את העקרונות הבסיסיים שגרמו לכנפי הציפורים לעוף. רק בשנות השמונים המוקדמות של המאה ה-19 הפיתוחים המדעיים והטכניים הרבים הובילו לכך שלראשונה החלו לייצר גלשונים אשר היו גם פרקטיים. אוטו ליליינטל מגרמניה אשר החל לפעול בתחום זה משנת 1874, פעל רבות למען קידום התעופה והיה האדם הראשון שתכנן ובנה גלשון אוויר שיכול היה לשאת אדם. בשנת 1891 פיתח הדרוויצר גלייטר, בשנת 1893 פיתח את הליליינטל נורמל-זגל-אפראט. בשנת 1895 פיתח את הליליינטל בי-פלאן. בהתבססו על חקירות שניהל על מעוף הציפורים הוא כתב ספר על אווירונאוטיקה (פורסם בשנת 1889) ששימש מאוחר יותר, גם את האחים רייט. בשל תרומתו הרבה בתחום זה והמידע הרב שצבר בחקירות שניהל, ליליינטל נחשב לאחד האישים המוכרים והמשפעים ביותר מבין החלוצים בתחום התעופה. כלי התעופה אותו המציא מוכר כיום כגלשון אוויר.

בשנת 1951 פרנסיס רוגאלו וגרטרוד רוגאלו רשמו פטנט על כנף גמישה, אשר כונתה בהמשך כנף רוגאלו. בשנת 1957 סוכנות החלל האמריקאית נאס"א ערכה בדיקות מקיפות אשר נועדו לבדוק שימוש אפשרי בפטנט זה לצורך מערכת ההשבה של כמוסות החלל של תוכנית ג'מיני. בהמשך מעצבי גלשוני האוויר שילבו את משטח האוויר הגמיש של כנף הרוגאלו בעיצוב הגלשונים, וכתוצאה מכך ייצרו את הקונפיגורציה המוצלחת ביותר של גלשוני אוויר בהיסטוריה.

גלישה אווירית בעולם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

גלישה אווירית בישראל

בישראל מאוגדת הפעילות דרך האגודה הישראלית לגלישה אווירית - גוף הקיים מאמצע שנות השבעים ואשר קיבל רישיון מפעיל ממנהל התעופה האזרחי. האגודה מקיימת תחרויות מזדמנות ותחרויות ליגה מדי שנה, פועלת לתחזוק אתרי הגלישה, קידום נושאי הבטיחות וההדרכה ותומכת בשליחת מתחרים לתחרויות בחו"ל במידת האפשר.

בישראל, הפעילות בספורט מתמקדת בעיקר בסופי שבוע ולאורך כל השנה כאשר רב הטיסות נערכות בין סוף מרץ לתחילת נובמבר.

אתרי ההמראה הפופולריים בישראל הם מבוא חמה, תבור, גלבוע, זכרון יעקב, שרונה, הר ארי, געש וצרעה. באתרים אלו מתבצעת ההמראה תוך כדי ריצה במדרון כשהגולש אוחז את הגלשון במשולש אלומיניום הנקרא משולש הניהוג.

שיא ישראל בטיסת מרחק נקבע על ידי חגי זיו ב-2005 בעת שטס מאופקים ועד מבואות אילת, מרחק של יותר מ-200 ק"מ אותם סיים כעבור 6 שעות. ושיא הגובה נקבע באזור התבור ביום חם בסוף אוקטובר 1999 על ידי יגאל ספיבק שטיפס לגובה של 4,650 מטרים.

בתקופה זו נערכת הליגה בימי שבת אחת לשלושה שבועות כאשר המשימה היא השלמת מסלול טיסה בין 50–70 ק"מ בדרך כלל הנקבע על ידי מנהל הליגה ובזמן המהיר ביותר. משתתפי הליגה משתמשים במכשירי GPS כדי לתעד את הטיסה וכדי להעביר את הנתיב אותו טסו בסוף היום אל מנהל הליגה. בעזרת תוכנה מיוחדת מחושבים יחד כל הנתיבים ונקבע ניקוד לכל משתתף. רוב התחרויות נערכות בתבור ובזיכרון יעקב ולעיתים גם בשרונה כאשר נושבות רוחות מזרחיות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גלישה אווירית בוויקישיתוף

גלישה אווירית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

אמצעי תחבורה
חלליים	מעבורת חלל • חללית • רכב הנחיתה הירחי • רכב הנדידה הירחי • תרמיל ריחוף
אוויריים
ממונעים	מטוס (מטוס סילון · מטוס קרב · מטוס מנהלים · מטוס מטען · מטוס קל · מטוס דו-כנפי) • מסוק • ספינת אוויר • צפלין • תרמיל ריחוף
לא ממונעים	כדור פורח • דאון • מצנח רחיפה • גלשן אוויר
ימיים
ממונעים	אונייה (מכלית · מכלית נפט · אוניית צובר · אוניית נוסעים · משחתת · נושאת מטוסים) • סירת מנוע • אופנוע ים • יאכטה • צוללת (צוללת גרעינית) • מעבורת (נחתת) • רחפת • ואפורטו
לא ממונעים	מפרשית (דאו) • גלשן רוח • סירה (סירת הצלה · קיאק · קאנו · גונדולה) • רפסודה • חסקה • אַרְבָּה • בוצית • ג'ונקה • אוניית מפרשים • אוניית קיטור
יבשתיים
מכוניות	מכונית מיקרו • מכונית מיני • סופרמיני • משפחתית • משפחתית גדולה • מונית • ניידת משטרה • גראן טוריסמו • מכונית משוריינת • מיניוואן • אמבולנס • קרון מתים • קלנועית • מכונית ספורט • רודסטר • קבריולה • מכונית-על • מעונוע
רכבות	רכבת מהירה • רכבת פרוורית • רכבת בין-עירונית • רכבת נוסעים דו-קומתית • רכבת קלה • רכבת תחתית • מונורייל • פוניקולר • רכבל • חשמלית • גונדולה • קטר • קרון
אוטובוסים	אוטובוס מפרקי • אוטובוס קומתיים • אוטובוס נמוך-רצפה • מיניבוס • אוטובוס תלמידים • טרוליבוס • מערכת אוטובוסים מהירה
דו-גלגלי ממונע	אופנוע • קורקינט ממונע • קטנוע • רכינוע
רכבי שטח	טרקטור • ג'יפ • SUV • טרקטורון • באגי • תומקאר • גארדיום • אוונגרד • רכבי שלג (אופנוע שלג · חתול שלג · מפלסת שלג) • רכב קרבי משוריין (טנק · נגמ"ש · שריונית · זחל"ם) • ציוד מכני הנדסי (דחפור · מחפר · יעה אופני · מיני-מעמיס · מחפרון · מפלסת)
משאיות	טנדר (מטענית) • מסחרית (ואן) • טיולית • כבאית • משאית עפר • משאית סמי-טריילר • פול-טריילר • רכבת כבישים
מונעים בכוח אדם	אופניים (אופני טנדם · חד-אופן · אופנוח · תלת-אופן) • קורקינט • גלגיליות • סקייטבורד • אפריון • ריקשה • מגלשיים • עגלת תינוק
מונעים בכוח בהמה	כרכרה • מרכבה • מזחלת • קוודריגה • דיליז'נס • עגלה • קרון