גורגיאס (דיאלוג אפלטוני)

גורגיאס
Γοργίας

מידע כללי
מאת	אפלטון
שפת המקור	יוונית עתיקה
סוגה	דיאלוג אפלטוני

גורגיאס (ביוונית: Γοργίας) הוא דיאלוג שנכתב על ידי אפלטון. הדיאלוג מתאר את סוקרטס משוחח עם גורגיאס, פולוס וקליקלס, על אומנות הרטוריקה, בה הם נחשבים למומחים גדולים. סוקרטס משתמש בטענות שלהם כנגדם, וגורם להם לסתור את עצמם, לבסוף גם חולק איתם את דעותיו.

רקע

קאליקלס מזמין את כיריפון פולוס וסוקרטס אליו לביתו לשמוע את גורגיאס עונה על כל שאלה שנשאל. לגורגיאס מוניטין של איש חכם. הוא בדיוק סיים נאום רשמי, ועכשיו הזמין את קאליקלס וחבריו לשאול מה שירצו כשהבטיח לענות ישירות ובקצרה.

מהלך הדיאלוג

חלק ראשון

בחלק זה סוקרטס מתחיל בסדרת שאלות שמטרתה להגדיר את מלאכתו של גורגיאס. הוא מקבל תשובות לא מספקות ולא מסתפק בהם עד שגורגיאס מגדיר את עצמו כרטוריקן. סוקרטס מנסה להבין מהו תפקידו של רטוריקן? באיזה תוכן הוא עוסק? סוקרטס מביא כל הזמן דוגמאות של רופאים, מורים ואומנים אחרים כדי לנסות לחדד את תשובותיו של גורגיאס. לבסוף גורגיאס מסביר שרטוריקן יכול לקבל את אמון הציבור באמצעות נאום, בעניינים של צדק ושל עוול. גורגיאס נואם אז בזכות הרטוריקה. הוא טוען כי היא האמנות החשובה ביותר, וזאת בגלל שההמון יקשיב לרטוריקן גם אם לא יקשיב לאנשי המקצוע. סוקרטס פותח בסדרת שאלות על טענה זו, עד שהוא מביא את גורגיאס לידי מבוכה.

חלק שני

פולוס חוקר את סוקרטס על מהי רטוריקה וסוקרטס עונה כי היא סוג של חנופה. הוא מסביר כי יש חלוקה בין חנופה וידיעה, ונותן, כדוגמאות, את אומנויות הבישול והרפואה. הרפואה היא הידיעה, והבישול הוא החנופה או הרמאות. הבישול אמנם גורם לאוכל להיות מפתה, ומיסב עונג לאוכלים, אך הרופא הוא זה שיודע מה טוב לגוף. הוא נותן כדוגמה נוספת את הגימנסטיקה (בריאות הגוף), לעומת הקוסמטיקה שגורמת לנו להראות טוב יותר אך לא משפרת אותנו באמת. הוא אומר שהרטוריקה פועלת על הנשמה, כפי שהבישול פועל על הגוף. פולוס וסוקרטס מתחילים לדון ברעיונות שונים: פולוס מעלה רעיון לפיו שליט רודן הוא אדם טוב ומוצלח, שיש להתקנא בו. סוקרטס טוען, לעומתו, שיש לרחם עליו. אחר כך הם דנים בשאלה דומה: האם מוטב לשאת עוול, כפי שסוקרטס טוען, או לעשות עוול, כפי שטוען פולוס. תוך כדי הדיאלוג גורם סוקרטס לפולוס לסתור את עצמו, ולחדד על ידי כך את טענותיו שלו בדבר הפגמים של הרטוריקה.

חלק שלישי

קאליקלס זועם על סוקרטס באומרו כי הוא מנצל את ההבדלים הקיימים בין "חוקי הטבע" לבין "החוק האנושי" כדי לייצר סתירות ולבייש את אנשי שיחו. הוא מסביר לסוקרטס כי הפילוסופיה אינה הולמת אדם שהגיע לגילו. סוקרטס מוליך את קאליקלס לסתור את דבריו בנוגע לחוק הטבע מול החוק האנושי, ובתגובה מאשים קאליקלס את סוקרטס ב"ציד מילים". קאליקלס ממשיך בטענותיו נגד סוקרטס כי הוא מיתמם ועוסק בדברים שאינם קשורים לטענותיו; סוקרטס, מצידו, ממשיך להשתמש בטענותיו של קאליקלס כנגדו. קאליקלס מנסה לטעון שיש קשר בין ערכים טובים: הטוב הוא החכם, האמיץ והנהנה, ואילו הרע הוא הפחדן, הטיפש והסובל. סוקרטס פורך את הטענה על ידי עירוב בין הערכים, ומציין טיפשים מאושרים, או חכמים סובלים; הוא אף מציין כי אמיצים ופחדנים יגיבו באותה העוצמה לאירועים.

חלק אחרון

בחלק זה כמעט אין דיאלוגים. שלושת הדוברים הבינו כי לא יצליחו לעמוד בוויכוח בפני סוקרטס. גורגיאס מפציר בסוקרטס להמשיך בדיון על מנת להבין את טענותיו לעומק. קאליקלס משיב רק על מנת להביא את הדיון לסופו. סוקרטס חוזר שוב לטענתו שרטוריקה היא סוג של חנופה. הוא טוען כי כל רטוריקה היא מלאכת דיבור ללא ידיעה אמיתית מאחוריה, כיוון שהרטוריקן אינו איש מקצוע. סוקרטס מחשיב עצמו כאחד מהאנשים היחידים המתעסק באומנות המדינה, בניגוד לתפיסה המקובלת של אותו הזמן כי הפעילות פוליטית מותווית על ידי רטוריקנים וסופיסטים. בסוף הדיאלוג, מספר סוקרטס על השופטים היושבים בשאול ושופטים אנשים, לפי המיתולוגיה היוונית; הוא אומר כי בתחילה התבלבלו השופטים בשיפוטם, כי לא הביטו רק על נשמתם של הנידונים אלא גם על דברים שוליים. אבל עכשיו, אומר סוקרטס, כאשר אדם עומד מול השופט הוא נשפט רק לפי מצב נשמתו, ועל כן מסיים סוקרטס את דבריו בהטפת מוסר לעשיית טוב, להימנע מעוול, ולא להשקיע מאמץ במראית עין, כדי לזכות בדינם של שופטי השאול.

מאפייני הדיאלוג

גורגיאס הוא דיאלוג שקשה למקמו בין הדיאלוגים השונים. בחלקו הוא מאופיין כדיאלוג מוקדם לכל דבר. ישנו דיאלוג ער בין סוקרטס לחבריו, והוא מוצא סתירות ובעיות בדבריהם. הוא מוביל אותם ישר לכיוון אליו הוא מכוון תוך כדי גרימת מבוכה (מצב המכונה אפוריה). הוא גם אינו מציג את משנתו של אפלטון בבהירות כמו שאפשר לראות בדיאלוגים התיכוניים שלו (כמו פידון). מצד שני המבנה שלו שונה מהדיאלוגים המוקדמים. בחלקו סוקרטס מדבר הרבה יותר ונותן לחבריו לשאול אותו שאלות. לכן יש הסוברים כי גורגיאס הוא דיאלוג מוקדם ויש הסוברים כי הוא דיאלוג תיכון (כפי שמופיע בתבנית הדיאלוגים האפלטוניים).

ראו גם

• פילוסופיה יוונית
• דיאלוג

לקריאה נוספת

• אפלטון, גורגיאס, מתוך כתבי אפלטון חלק ראשון (תרגם מיוונית: י. ליבס) הוצאת שוקן ירושלים 1997
• שמואל שקולניקוב, פילוסופיה יוונית. כרך ב הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1997

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גורגיאס בוויקישיתוף

• אפלטון - גורגיאס, טקסט מלא באנגלית