ג'רמי בנת'ם
 | |
| ג'רמי בנת'ם | |
| לידה |
15 בפברואר 1748 לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה |
|---|---|
| פטירה |
6 ביוני 1832 (בגיל 84) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| השקפה דתית |
דאיזם  |
| מקום לימודים |
בית הספר וסטמינסטר, קווינ'ס קולג' |
| זרם | תועלתנות |
| תחומי עניין | אתיקה, פילוסופיה פוליטית |
| עיסוק |
פילוסוף, פעיל זכויות בעלי חיים, משפטן, סופר, כלכלן, רפורמטור פרוטסטנטי, פעיל זכויות אדם, חוקר מדע המדינה, סופרג'יסטית, סוחר, עורך דין, תאורטיקן פוליטי |
| הושפע מ | פרוטגורס, אפיקורוס, לוק, יום, הלווטיוס, בקאריה, סמית, ג'יימס מיל |
| השפיע על | ג'יימס מיל, ג'ון סטיוארט מיל, אוסטין, אוון, ה.ל.א. הארט, מישל פוקו, סינגר |
| מדינה |
הרפובליקה הצרפתית הראשונה, ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| חתימה |
 |
  | |
ג'רמי בנת'ם (אנגלית: Jeremy Bentham; 15 בפברואר 1748 - 6 ביוני 1832) היה פילוסוף מדיני, משפטן ורפורמטור חברתי ומשפטי בריטי. הוא ידוע ביותר כמייסדה של גישת התועלתנות המודרנית.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנת'ם נולד בספּיטְלְפילדז (אנ') שבלונדון למשפחה טורית עשירה. הוא נודע כילד פלא כבר בגיל שנה וחצי. בגיל 5 קרא עבודה רבת כרכים על ההיסטוריה של אנגליה. בגיל 7 שלט בלטינית והצטיין במתמטיקה גבוהה. אחיו היחיד ששרד הוא המהנדס והאדריכל הימי סמואל בנת'ם (אנ').
ג'רמי בנת'ם למד בבית הספר וסטמינסטר. ב-1763, בגיל 15 סיים תואר ראשון בקווינס קולג' שבאוקספורד וב-1766, בגיל 18, סיים גם את התואר השני. בנת'ם הוכשר כעורך דין והחל לעבוד כמשפטן בכיר ב-1769, בגיל 21 בלבד. אביו היה משוכנע שבנו הגאון יהיה יום אחד ללורד צ'נסלור של אנגליה.
אך בנת'ם התאכזב מתחום המשפטים, במיוחד לאחר ששמע את ההרצאות של הסמכות המובילה, סר ויליאם בלקסטון. מכיוון שהיה מתוסכל ממורכבות המשפט האנגלי, החליט לכתוב על המשפט במקום לעסוק בו בעצמו והקדיש את חייו לביקורת על המשפט הקיים ולהצעת דרכים לשיפורו.
ב-14 בפברואר 1786 הגיע לעיירה קרניצ'ב כדי לעזור לאחיו בעסקיו. הוא גר שם כמעט שנתיים.
מותו של אביו ב-1792 הותיר אותו עצמאי מבחינה כלכלית והוא חי מכתיבתו בווסטמינסטר, בה חי כארבעים שנה, כשהוא כותב בין עשרה לעשרים עמודים ביום, אפילו כשהיה בשנות השמונים לחייו. בין ההצעות הרבות שלו לרפורמה משפטית וחברתית הייתה תוכנית לבית כלא אותו כינה הפנאופטיקון. אף שמעולם לא נבנה בפועל, הרעיון השפיע לא מעט על הוגים בדורות הבאים, כמו גם על עיצובו הרדיקלי של כלא פנטונוויל ועל תכנונם של בתי כלא אחרים.
ב-1823 יסד בנת'ם את ה"ווסטמינסטר ריביו" יחד עם ג'יימס מיל ככתב עת עבור פילוסופים רדיקלים.
בנת'ם האמין כי החינוך צריך להיות דמוקרטי יותר ופתוח לכל, בלי קשר לרמה הכלכלית של החניכים ולהשתייכותם לכנסייה האנגליקנית, שני תנאים שנדרשו כדי להתקבל לאוניברסיטאות קיימברידג' ואוקספורד. אף שהוא לא ייסד אותה, הקולג' האוניברסיטאי של לונדון הייתה האוניברסיטה הראשונה שקיבלה את תלמידיה ללא קשר לגזע, דת ושיוך פוליטי וככזו התאימה לדעותיו.
בנת'ם השאיר בצוואתו הוראות לטיפול בגופתו. הוא נפטר ב-6 ביוני 1832 ולאחר מכן, על פי הוראותיו, גופתו נתרמה לצורכי המדע לנתיחה לאחר המוות. השלד שלו הוצב, כפי שציווה, ישוב בארון עץ עם חלון זכוכית, מרופד בשחת ולבוש בבגדיו. ראשו נמסר לשימור והיה אמור להיות מוצב על השלד, אך הוא הוחלף בראש משעווה, כיוון שהליך השימור לא צלח. ראשו המקורי הוצב בתחילה למרגלותיו באותו ארון תצוגה. בנת'ם קרא לשיטת קבורה זו "אוטו-אייקון", והוא סבר שהיא תועיל בכך שתעודד אנשים לתרום את גופם למדע ובכך שתצוגת הגופה תחסוך אמצעים אחרים להנצחה. ב-1850 יוניברסיטי קולג' לונדון רכשה את האוטו-אייקון, ומאז גופתו מוצגת שם. הראש המקורי נגנב מספר פעמים כמעשה קונדס של סטודנטים, ולבסוף הועבר למקום בטוח מחוץ לתצוגה.
כתבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1776 פרסם בנת'ם באופן אנונימי את חיבורו "פרגמנטים על הממשל", ביקורת על ה"הערות" של בלקסטון, וב-1780 את ה"הקדמה לעקרונות המוסר והמשפט". חיבורים אחרים שפרסם הם "פנאופטיקון", שם הוא מציע דרכי שיפור למשמעת בבתי הכלא, "הרצאה על חקיקה אזרחית ופלילית" (1802), "עונש וגמול" (1811), "עקרונות הרפורמה הפרלמנטרית" (1817) ו"חיבור על עדויות משפטיות".
תועלתנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תועלתנות
אף על פי שהרעיון הבסיסי של התועלתנות הוצע כבר על ידי קלוד אדריאן הלווטיוס בספר מהפכני שפורסם (ונשרף על ידי הכנסייה) ב-1764, בנת'ם נחשב ל"פילוסוף הרדיקל" הראשון ואולי הגדול ביותר – הוא לא רק הציע רפורמות חברתיות ומשפטיות רבות, אלא גם ניסח עקרונות מוסריים על פיהם יש לבסס את הרפורמות האלה. פילוסופיה זו, תועלתנות, טענה כי המעשה או המדיניות הנכונה היא זו שתביא ל"אושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר" – משפט שלרוב מיוחס לו, שלא בצדק, אם כי מאוחר יותר הוא השמיט את החלק האחרון ואימץ את "עקרון האושר הגדול ביותר". בנת'ם הציע פרוצדורה על פיה אפשר להעריך באופן מכני את המעמד המוסרי של כל מעשה, אותה הוא כינה הקלקולוס ההדוני. התועלתנות פותחה ושונתה בידי תלמידו המפורסם ביותר של בנת'ם, ג'ון סטיוארט מיל. בידיו של מיל, "בנת'מיזם" נעשה ליסוד חשוב בסדר הליברלי של מטרות המדיניות הציבורית.
יש שאומרים כי לתאוריה של בנת'ם, בניגוד לזו של מיל, חסר את עקרון ההגינות המגולם במושג הצדק. לדוגמה, המבקרים אומרים, לכאורה יהיה זה מוסרי לענות אדם אחד כדי ליצור אושר גדול יותר בקרב מספר גדול יותר של אנשים. אולם, התאוריה של בנת'ם מונעת תוצאות שכאלה, מכיוון שהאושר תלוי במידה רבה גם בתקוות של אנשים לגבי עתידם ולא רק בהווה, לא יהיה זה הגיוני להקריב אדם אחד למען הרבים כי אז הרבים יחששו גם הם לגורלם. אם כן, לרבים יש אינטרס מצד האושר שלהם, לשמר את האושר המינימלי של כל אחד מהיחידים.
בכל מקרה, בנת'ם לא חשב כי יש ליישם את עקרונות התועלתנות ללא כל הגיון או מחשבה על צדק והגינות. אם כי בנת'ם ראה "כאב" ו"עונג" כגורמים הבסיסיים, הוא עדיין איפשר להגיון האנושי להתגבר עליהם: "הטבע הציב את האדם תחת שני אדונים, כאב ועונג. רק הם יכולים להורות לנו מה עלינו לעשות, ומה נעשה בפועל. מצד אחד דגל הטוב והרע, ומהצד השני שרשרת הגרימה, מחוברים לכס מלכותם. הם מושלים בנו בכל אשר נעשה, נאמר ונחשוב..." (עקרונות המוסר והחקיקה 1781, בתחילתו). לפיכך, בנת'ם סבר כי תכלית המדיניות הפוליטית הראויה היא להגדיל את סך העונג ולהקטין את הכאב לרמתו הנמוכה ביותר.
פוזיטיביזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד למורו לשעבר ויליאם בלקסטון, שהיה איש משפט הטבע, בנת'ם טען שחוק הוא פרי אירוע חברתי ולא נתון מראש, ושתוקפו של חוק אינו תלוי במוסר, אף שהוא עשוי, באופן טבעי, להיות מושפע ממנו. בין השאר, לחם בנת'ם לשינוי לשונו הארכאית של החוק האנגלי לשפה מודרנית יותר, ולהסרת המסתורין מעל בתי המשפט באנגליה. עמדתו פותחה בהמשך על ידי ג'ון אוסטין.
זכויות בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנת'ם הוא בין ההוגים המוקדמים שהתייחסו לזכויות בעלי חיים. בהערה שהובאה ב"מבוא לעקרונות המוסר והחקיקה" מ-1780 כתב:
- "אולי יבוא יום כאשר הברואים האחרים יזכו לאותן זכויות אשר מלכתחילה לא ניתן היה למנען מהם אלא בכוח-הזרוע. הצרפתים כבר גילו כי צבעו השחור של העור אינו נימוק המתיר להשליך יצורי-אנוש לגחמותיהם של מענים למיניהם. אולי יבוא יום שבו יובן כי מספר הרגליים, שעירות-העור או קיום עצם-הזנב, באותה המידה אינם מהווים נימוק לזנוח יצורים בעלי-תחושות לגורל דומה. מהן, אם כן, התכונות האחרות, המסמנות את הקו הבלתי-עביר שבין הישויות שיש להתחשב בהן לבין כל השאר? האם זוהי היכולת לחשיבה רציונלית, או שמא יכולת-הדיבור? אבל הלא סוס שהגיע לפרקו או כלב בוגר הם בלי ספק יותר רציונליים בהתנהגותם ובעלי כושר-תקשור לעומת יונק אנושי בן-יומו או בן שבוע או אפילו חודש. אך גם לו היה המצב אחר – מה אפשר היה ללמוד מכך? השאלה כלל אינה "האם הם מסוגלים לשקול בדעתם?" או "האם הם מסוגלים לדבֵּר?" אלא "האם הם מסוגלים לסבול?"[1]
עמדותיו של בנת'ם בתחום השפיעו גם על ממשיכי דרכו בהגות התועלתנית. ג'ון סטיוארט מיל, בחיבורו "יואל על הפילוסופיה של המוסר", יוצא להגנת עמדותיו של בנת'ם בעד הגנה על בעלי חיים, מול ביקורת שהעלה נגדו הכומר ויליאם יואל. גם הוגים תועלתנים נוספים הביעו תמיכה בהגנת בעלי חיים, בהם הנרי סידג'וויק וג'יימס רייצ'לס, ובולט במיוחד פיטר סינגר, שחלק ניכר מהגותו מוקדש לתחום.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרויקט בנת'ם
- חייו והשפעתו של בנת'ם
- אריאל צבל, אתיקה בין-מינית – סבל, שוויון ופילוסופיה בין ג'רמי בנת'ם לפיטר סינגר באתר אנימלס
- ישראל ברטל, פנאופטיקון בעיירה: ג'רמי בנת'ם ומסעותיו במזרח אירופה, איגרת 39, דצמבר 2017
- כתבי ג'רמי בנת'ם בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- ג'רמי בנת'ם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'רמי בנת'ם, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Jeremy Bentham (1780), Introduction to the Principles of Morals and Legislation, chap. 17.
.תרגום עברי מתוך: פיטר סינגר (1998) שחרור בעלי-החיים, מאנגלית: שמואל דורנר, הוצאת אור-עם, עמ' 39
| בקרת זהויות |
|
|---|