לדלג לתוכן

ג'ק ברוקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ק ברוקס
Jack Brooks
לידה 18 בדצמבר 1922
קרולי, לואיזיאנה, ארצות הברית ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בדצמבר 2012 (בגיל 89)
בומונט, טקסס, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • בית הספר למשפט של אוניברסיטת טקסס
  • אוניברסיטת למר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית
3 בינואר 1953 – 3 בינואר 1955
(שנתיים)
3 בינואר 1955 – 3 בינואר 1957
(שנתיים)
3 בינואר 1957 – 3 בינואר 1959
(שנתיים)
3 בינואר 1959 – 3 בינואר 1961
(שנתיים)
3 בינואר 1961 – 3 בינואר 1963
(שנתיים)
3 בינואר 1963 – 3 בינואר 1965
(שנתיים)
3 בינואר 1965 – 3 בינואר 1967
(שנתיים)
3 בינואר 1967 – 3 בינואר 1969
(שנתיים)
3 בינואר 1969 – 3 בינואר 1971
(שנתיים)
3 בינואר 1971 – 3 בינואר 1973
(שנתיים)
3 בינואר 1973 – 3 בינואר 1975
(שנתיים)
3 בינואר 1975 – 3 בינואר 1977
(שנתיים)
3 בינואר 1977 – 3 בינואר 1979
(שנתיים)
3 בינואר 1979 – 3 בינואר 1981
(שנתיים)
3 בינואר 1981 – 3 בינואר 1983
(שנתיים)
3 בינואר 1983 – 3 בינואר 1985
(שנתיים)
3 בינואר 1985 – 3 בינואר 1987
(שנתיים)
3 בינואר 1987 – 3 בינואר 1989
(שנתיים)
3 בינואר 1989 – 3 בינואר 1991
(שנתיים)
3 בינואר 1991 – 3 בינואר 1993
(שנתיים)
3 בינואר 1993 – 3 בינואר 1995
(שנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ק בסקום ברוקסאנגלית: Jack Bascom Brooks‏; 18 בדצמבר 19224 בדצמבר 2012) היה פוליטיקאי אמריקאי במפלגה הדמוקרטית ממדינת טקסס שכיהן 42 שנים בבית הנבחרים של ארצות הברית, בתחילה ייצג את מחוז הקונגרס השני של טקסס מ-1953 עד 1967, ולאחר מכן, לאחר שרטוט מחדש של גבולות המחוז ב-1966, ייצג את מחוז הקונגרס התשיעי של טקסס מ-1967 עד 1995. היו לו קשרים פוליטיים חזקים עם דמוקרטים בולטים אחרים בטקסס, כולל יו"ר בית הנבחרים סם רייבורן והנשיא לינדון ב. ג'ונסון. במשך יותר מחמש עשרה שנים, הוא היה הדיקן של משלחת הקונגרס של טקסס.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוקס נולד בקרולי, לואיזיאנה, ב-18 בדצמבר 1922, ועבר לבומונט, טקסס, בגיל 5 עם משפחתו.[1] כשהיה בן 13 נפטר אביו, מוכר אורז, ובין התפקידים שלקח על עצמו ברוקס הצעיר היו עבודה כמלצר לכלי רכב וכתב עיתון.[2] הוא נרשם ב-Lamar Junior College בשנת 1939 לאחר שקיבל מלגה.[1] לאחר שהשלים את השנתיים שלו בלמאר, הוא עבר לאוניברסיטת טקסס באוסטין, ממנה קיבל תואר ראשון בעיתונאות ב-1943.[3]

שירות צבאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוקס התגייס לחיל הנחתים האמריקאי במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא שירת במשך כשנתיים באיים באוקיינוס השקט, גוודלקנל, גואם ואוקינאווה, ובצפון סין,[1] והגיע לדרגת לוטננט ראשון.[2] לאחר מכן, הוא נשאר פעיל במילואים של חיל הנחתים, ופרש ב-1972 בדרגת קולונל.[3]

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המחוקקים בטקסס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוקס, דמוקרט לכל החיים, נבחר בשנת 1946 לייצג את מחוז ג'פרסון בבית הנבחרים של טקסס. לאחר בחירתו, הוא נתן חסות להצעת חוק שתהפוך את למאר ג'וניור קולג' לאוניברסיטה של ארבע שנים. הצעת החוק נכשלה בתחילה, אך עברה בשנה שלאחר מכן. המוסד ידוע היום כאוניברסיטת למאר.

ברוקס זכה בבחירה מחדש לבית המחוקקים של המדינה ב-1948 ללא התנגדות; בשנה שלאחר מכן הוא קיבל תואר במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת טקסס.[1]

הקונגרס האמריקאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לינדון ב. ג'ונסון בהשבעה הנשיאותית, 22 בנובמבר 1963; ברוקס נראה מימין, מאחורי ג'קי קנדי

לאחר ארבע שנים בבית המחוקקים בטקסס, ברוקס זכה בפריימריז דמוקרטי צפוף של 12 מועמדים ולאחר מכן נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית בבחירות 1952.[2]

כבן טיפוחים של עמיתיהם הטקסנים, יו"ר בית הנבחרים סם רייברן והסנאטור לינדון ב. ג'ונסון,[2] ברוקס הראה את עצמו כשמרן בכמה נושאים כמו עונש מוות ופיקוח על נשק, אבל ליברלי יותר בנושאים כמו הוצאות מקומיות, עבודה וזכויות אזרח. ב-1956 הוא סירב לחתום על המניפסט הדרומי שהתנגד לשילוב גזעי במקומות ציבוריים. ברוקס הצביע נגד חוקי זכויות האזרח של 1957 ו-1960,[4][5] אך הצביע בעד התיקון ה-24 לחוקה האמריקאית,[6] חוקי זכויות האזרח של 1964 ו-1968,[7][8] וחוק זכויות ההצבעה משנת 1965.[9] כחבר בוועדת המשפט של בית הנבחרים, הוא עזר בכתיבת הצעות החוק מ-1964 ו-1965.[1]

ב-22 בנובמבר 1963, ברוקס היה בשיירת המכוניות של הנשיא ג'ון פ. קנדי בדאלאס בזמן שקנדי נרצח.[2][10] שעות לאחר מכן, הוא נכח ב-אייר פורס 1 כאשר לינדון ב. ג'ונסון הושבע לנשיא.[11]

המחוז השני חולק מחדש כמחוז התשיעי בשנת 1966, לאחר שבית המשפט העליון קבע ב-Wesberry v. Sanders שאוכלוסיית מחוז הקונגרס צריכה להיות שווה או קרובה לשווה באוכלוסייה.

אחת מהצעות החתימה של ברוקס דרשה הצעות תחרותיות עבור חוזי מחשוב פדרליים. חוק ברוקס, שנגבה לראשונה באמצע שנות ה-60 ונחקק ב-1972, היה הכלל העיקרי לכל רכישות מחשבים פדרליות במשך שלושה עשורים, ולעיתים קרובות הוא מצוטט כזרז להתקדמות טכנולוגית.[12]

כחבר בוועדת המשפט של בית הנבחרים, ברוקס השתתף בתהליך ההדחה של ריצ'רד ניקסון בשנים 19731974. באמצע יולי 1974 הוא ניסח והפיץ לכל חברי הוועדה סט מנוסח חזק של סעיפי הדחה. אף על פי שהיו חסרות פשרות, ההצעות של ברוקס סיפקו לאחרים בוועדה הזדמנות למזג את מחשבותיהם ולהתפתח, ובכך שימשו כבסיס לסעיפים להדחה שהוועדה אימצה לאחר מכן. בגלל התפקיד שמילא בנפילתו של הנשיא, ניקסון כינה מאוחר יותר את ברוקס "המוציא להורג" שלו.[11]

ברוקס היה אחד משמונה נציגים שהצביעו בעד כל חמשת סעיפי ההדחה נגד ניקסון, שהובאו בפני ועדת המשפט. האחרים גם הם היו כולם דמוקרטים: רוברט קסטנמאייר, דון אדוארדס, ג'ון קוניירס, ברברה ג'ורדן, צ'ארלס ראנג'ל, אליזבת הולצמן ואדוארד מזווינסקי.

ברוקס (מימין), עם אשתו שרלוט קולינס (משמאל) ויו"ר בית הנבחרים קרל אלברט.

ברוקס היה יו"ר ועדת בית הנבחרים לפעולות ממשלתיות משנת 1975 עד 1988, ושל ועדת בית הנבחרים לענייני משפט מ-1989 עד 1995.[1] הוא גם כיהן בוועדה הנבחרת לפעולות הקונגרס, בוועדה המשותפת לפעולות הקונגרס ובוועדת המשנה לחקיקה וביטחון לאומי.[13] ב-1979 הוא הפך לחבר הבכיר במשלחת הקונגרס של טקסס, תפקיד אותו החזיק במשך חמש עשרה שנים.[1][13]

כמנהיג ועדת התפעול הממשלתית, ברוקס פיקח על חקיקה המשפיעה על ענייני תקציב וחשבונאות, ועל הקמת מחלקות וסוכנויות. הוא גם עזר להעביר את חוק המפקח הכללי משנת 1978, חוק משרד החשבונאות הכללי משנת 1980, חוק הפחתת הנייר משנת 1980 וחוק הביקורת היחידה משנת 1984.

ב-1988, השפעתו של ברוקס התבלטה על ידי מעורבותו יוצאת הדופן במדיניות הסחר. הוא הציג תיקון לחוק ההוצאה שאסר על חברות יפניות להיות חלק מפרויקטים של עבודות ציבוריות בארצות הברית למשך שנה אחת. הוא אמר שהוא מונע מסימנים מתמשכים לכך שממשלת יפן "מתכוונת להפלות באופן בוטה חברות אמריקאיות בהענקת חוזי עבודה ציבוריים". מנהיג הרוב בבית הנבחרים, טום פולי מוושינגטון, שהתנגד לתיקון, אמר כי ברוקס "הוא אחד היו"רים החזקים והיעילים ביותר בקונגרס".[14]

ברוקס שימש פעמיים כמנהל ההדחה בבית הנבחרים, בהיותו בין מנהלי ההדחה בבית הנבחרים שהגישו בהצלחה את התיקים נגד השופטים הפדרליים אלסי הייסטינגס וולטר ניקסון במשפטי ההדחה שלהם ב-1989.[15]

בעודו יושב ראש ועדת המשפט של בית הנבחרים, ברוקס נתן חסות לחוק האמריקאים עם מוגבלויות משנת 1990, חוק בקרת הפשיעה Omnibus משנת 1991 וחוק זכויות האזרח משנת 1991. הוא גם היה נותן חסות לחוק בקרת פשיעה אלימה וחוק אכיפת החוק משנת 1994, צעד שבסופו של דבר הגיע לכלול איסור על כלי נשק תקיפה (להכללתו הוא התנגד).[1][16]

ברוקס זכה בבחירה חוזרת בבחירות 1992, והביס בקלות את יריבו הרפובליקני סטיב סטוקמן. עם זאת, שנתיים לאחר מכן, ב-1994, הפסיד במפתיע לסטוקמן לאחר 21 הקדנציות, והפך לנציג הבכיר ביותר שאי פעם הודח בבחירות כלליות, הבחנה שעדיין מחזיק בה ברוקס ב-2024. כהונתו התפרשה על פני הממשלות של 10 נשיאי ארצות הברית,[11] והוא היה על סף הפיכתו לדיקן של בית הנבחרים לו זכה בכהונה 22.[10]

חיים אישיים ומותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1960 התחתן ברוקס עם שרלוט קולינס. נולדו להם שלושה ילדים: ג'ב, קייט וקימברלי.[2][10]

ברוקס מת בבית החולים הבפטיסטי בבומונט, טקסס ב-4 בדצמבר 2012, בגיל 89.[2]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ק ברוקס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Congressman Jack Brooks (D-Texas)". Congressional & Political History Collections. Austin, Texas: Dolph Briscoe Center for American History, University of Texas. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-1 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Martin, Douglas (5 בדצמבר 2012). "Jack Brooks, Former Texas Congressman, Dies at 89". The New York Times. נבדק ב-1 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Cahn, Emily (5 בדצמבר 2012). "Jack Brooks of Texas Dies at 89". Washington, D.C.: CQ Roll Call. נבדק ב-1 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "HR 6127. CIVIL RIGHTS ACT OF 1957". GovTrack.us.
  5. ^ "HR 8601. PASSAGE".
  6. ^ "S.J. RES. 29. CONSTITUTIONAL AMENDMENT TO BAN THE USE OF POLL TAX AS A REQUIREMENT FOR VOTING IN FEDERAL ELECTIONS". GovTrack.us.
  7. ^ "H.R. 7152. PASSAGE".
  8. ^ "TO PASS H.R. 2516, A BILL TO ESTABLISH PENALTIES FOR INTERFERENCE WITH CIVIL RIGHTS. INTERFERENCE WITH A PERSON ENGAGED IN ONE OF THE 8 ACTIVITIES PROTECTED UNDER THIS BILL MUST BE RACIALLY MOTIVATED TO INCUR THE BILL'S PENALTIES".
  9. ^ "TO PASS H.R. 6400, THE 1965 VOTING RIGHTS ACT".
  10. ^ 1 2 3 Graczyk, Michael (5 בדצמבר 2012). "Jack Brooks, longtime Texas politician, dies". The Washington Times. AP. נבדק ב-1 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 McNulty, Timothy; McNulty, Brendan (11 במאי 2019). "The Man Richard Nixon Called His 'Executioner'". Politico. אורכב מ-המקור ב-28 בספטמבר 2020. נבדק ב-1 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ McDonough, Frank A. (6 בדצמבר 2012). "The Brooks Legacy: Remembering the man who changed federal IT". FCW (Federal Computer Week). McLean, Virginia. אורכב מ-המקור ב-4 באוגוסט 2021. נבדק ב-1 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 "Jack Brooks (biography)" (PDF). Department of Political Science, College of Arts and Sciences. Beaumont Texas: Lamar University. 2005. אורכב מ-המקור (PDF) ב-14 באפריל 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Johnson, Julie (18 בינואר 1988). "Washington Talk: Congress; A 'Fighting Marine' Battles Japan on Trade". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "List of Individuals Impeached by the House of Representatives". United States House of Representatives. ארכיון מ-18 בדצמבר 2019. נבדק ב-15 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Seelye, Katharine Q. (28 ביולי 1994). "Assault Weapons Ban Allowed To Stay in Anti-crime Measure". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)