ג'ינג'ה
 | |
| מדינה |
 אוגנדה |
|---|---|
| מחוז | מחוז ג'ינג'ה |
| ראש העיר | מוחמד קזאלה בסווייל |
| תאריך ייסוד | 1907 |
| גובה | 1,143 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 72,931[1] (2014) |
| קואורדינטות | 0°26′07″N 33°12′20″E / 0.4353036°N 33.2055568°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
  | |
ג'ינג'ה (באנגלית: Jinja) היא העיר השנייה בגודלה באוגנדה.[דרוש מקור][דרושה הבהרה] היא נמצאת בדרום־מזרח המדינה, 87 קילומטרים צפונית־מזרחית לבירה, קמפלה. העיר ממוקמת על גדת אגם ויקטוריה, ליד מקורות הנילוס הלבן. ג'ינג'ה היא בירת המחוז הנקרא על שמה והיא בירת הממלכה השבטית של בוסוגה.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור שמה של העיר מגיע משפתם של שבט הבאסוגה ושבט הבגנדה אשר מתגוררים משני צידי הנילוס הלבן באזור. ברוב חלקי אפריקה נהרות כמו הנילוס מונעים הגירה רבה של שבטים, דבר המסביר את הגבולות האתניים לאורכו של הנילוס היוצא מאגם ויקטוריה וזורם צפונה. יחד עם זאת, באזור זה של הנהר ניתן היה לחצותו בביטחה באמצעות סירות בזכות סלעים שסימנו את גדות הנהר באזור מפלי ריפון. לפיכך שני השבטים הגרים משני צדי הנהר קראו לכפריהם 'מקום האבנים השטוחות'. המילה 'אבנים' בלוגנדה היא אג'ינג'ה (Ejjinja) בעוד שבלוסוגה המילה היא אדינדה (Edinda). הבריטים השתמשו בהקשרים אלו כדי לקרוא לעיר ג'ינג'ה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני 1906 הייתה ג'ינג'ה רק כפר דייגים קטן המורכב משני השבטים. נוחיותו של המעבר באזור זה של הנהר הפכה את הכפר לנקודת דרך חשובה בנתיבי הסחר ממרכז היבשת מערבה וצפונה.
העיר נוסדה רשמית ב-1907 על ידי הבריטים, כמרכז אדמיניסטרטיבי למפקדת השלטון המקומי באזור בוסוגה. במקביל עלתה חשיבותו של אגם ויקטוריה כתוצאה מבניית רכבת אוגנדה אשר חיברה בין קיסומו, עיירה קנייתית על גדות האגם, לבין מומבסה, על חוף האוקיינוס ההודי, מרחק 1400 ק"מ. מטעי הסוכר ושדות כותנה מסביב לעיר, לצד הגישה לרכבת, איפשרו לה לגדול בקצב מהיר. ב- 1906 הוקמה בה תשתית הרחובות ומשנת 1910 ואילך הובאו לעיר סוחרים הודים. ההודים היו קתולים דוברי אנגלית שמוצאם מהמושבה הפורטוגלית של גואה, בחופה המערבי של הודו.
ב- 1928 הקימה חברת הטבק האנגלו-אמריקאית באוגנדה מפעל לעיבוד טבק בג'ינג'ה.
העיר נשארה בירת מחוז בוסוגה וב-1956 קיבלה מעמד של רשות מקומית. באותה עת הייתה ג'ינג'ה הלב התעשייתי של אוגנדה בעיקר בזכות תחנת הכוח נאלובאלה ההידראולית שבסכר מפלי אואן שבנייתה נסתיימה ב-1954. הסכר הבטיח מים זורמים ונקיים לעיר ואספקת חשמל גבוהה לאורך שנות ה-60. מכוניות ומוניות החלו להופיע בעיר באותן שנים.
בתקופה זאת הייתה העיר מחולקת לשכונות בהתאם לגזעים ולשבטים השונים. לבנים, שחורים ואסייתים גרו באזורים שונים של העיר ולמדו בבתי ספר נפרדים.
ב-1971 גירש אידי אמין את התושבים ההודיים מאוגנדה. תחת שלטונו, נאמר, נזרקו גופות רבות לאגם ויקטוריה והביאו לתקלות רבות בסכר מפלי אואן. ב-1972 החליט אמין לתת לעיר ג'ינג'ה מתנה - מסגד בכל רחוב בעיר. עזיבתם של ההודים הביאה לקריסה של המערכת הכלכלית והתעשייתית בעיר.
רק לאחר עלייתו לשלטון של יוורי מוסווני, הנשיא הנוכחי של אוגנדה, החלו לחזור ההודים למדינה ולעיר.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ינג'ה נהנית מאדמות פוריות, מקורות מים רבים ותקופות גשומות וסדירות, שמאפשרות פריחה של חקלאות מקומית. תעשיות נוספות בעיר וסביבותיה הן ייצור מתכות, עיבוד עור, ייצור נייר, סוכר ופירות אורגניים וקפה לייצוא. מפעל הטבק בג'ינג'ה נסגר ב- 2005 בעקבות מיסים גבוהים, והמעסיק הגדול ביותר בעיר כיום הוא מפעל 'קקירה תעשיות סוכר' שמפעיל את מכונותיו באמצעות אלכוהול סוכר על מנת לחסוך את ההתמודדות עם אספקת החשמל הירודה של אוגנדה כיום.
המפקדה של 'מבשלות הנילוס' נמצאת גם היא בג'ינג'ה. המבשלות משתמשות במי הנילוס מזה חמישים שנה כדי לייצר את הבירות האוגנדיות בל ונייל.
ההתאוששות הכלכלית של ג'ינג'ה חלשה ביחס לאזור אחרים. ההתפתחות הכלכלית העיקרית בשנות ה-90 הייתה דווקא בבירה, קמפלה. חלק גדול מהאליטה של הבוסוגה עברו גם הם לקמפלה. סיבה נוספת לדישדושה הכלכלי של העיר הוא בניית הכביש הישיר בין קמפלה למומבסה אשר מאפשר הגעה לאוקיינוס ההודי מבלי לעבור דרך ג'ינג'ה.
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בג'ינג'ה חיים כיום כ-106,000 איש. מדי יום מגיעים לעיר כ-80,000 נוספים. רוב האוכלוסייה היא משבטי הבנטו ולוסוגה היא השפה המקומית המדוברת ביותר. ההכנסה השנתית הממוצעת מוערכת בכ-100 דולרים אמריקאים.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ינג'ה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפקד האוכלוסין והדיור 2014, לשכת הסטטיסטיקה של אוגנדה.
