ג'ים סאסר
 | |||||
| לידה |
30 בספטמבר 1936 ממפיס, טנסי, ארצות הברית   | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 בספטמבר 2024 (בגיל 87) צ'אפל היל, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית  | ||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ג'יימס ראלף סאסר (באנגלית: James Ralph Sasser; 30 בספטמבר 1936 – 10 בספטמבר 2024) היה פוליטיקאי, דיפלומט ועורך דין אמריקאי. כחבר המפלגה הדמוקרטית, כיהן סאסר שלוש קדנציות כסנאטור ארצות הברית מטנסי בין השנים 1977 ל-1995, והיה יושב ראש ועדת התקציב של הסנאט. מ-1996 עד 1999, בתקופת ממשל קלינטון, היה שגריר ארצות הברית בסין.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יימס ראלף סאסר נולד בממפיס, טנסי, ב-30 בספטמבר 1936.[1] הוא למד בבתי ספר ציבוריים בנאשוויל,[1] סיים את לימודיו בתיכון הילסבורו בשנת 1954.[2] הוא למד באוניברסיטת טנסי מ-1954 עד 1955, שם הצטרף לסניף למבדה של אחוות קאפה סיגמא. הוא קיבל את התואר הראשון שלו מאוניברסיטת ואנדרבילט ב-1958, ואחריו תואר במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ואנדרבילט ב-1961.[3] הוא התקבל ללשכת עורכי הדין בטנסי ב-1961 והחל לעסוק בעריכת דין בנאשוויל.[4]
מ-1957 עד 1963 שירת במילואי חיל הנחתים של ארצות הברית.[5]
סאסר היה זמן רב פעיל דמוקרטי ומנהל מסע הבחירות הלא מוצלח של אלברט גור האב ב-1970. כעורך דין במקצועו, סאסר חיפש בחירות בזכות עצמו וזכה במועמדות מפלגתו ב-1976 לסנאט של ארצות הברית. הוא ניצח, בין היתר, את היזם ועורך הדין של נאשוויל ג'ון ג'יי הוקר, אז עדיין נחשב למועמד רציני בשל אישיותו החזקה, עושרו (לסירוגין) והקשרים שלו עם משפחת סייגנטלר השולטת בנאשוויל. בנו גריי סאסר, גם הוא עורך דין, היה בעבר יו"ר המפלגה הדמוקרטית של טנסי.
מערכות הבחירות לסנאט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחירות 1976
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם זכייתו במועמדות לסנאט של מפלגתו, סאסר יצא לתקוף את הרקורד של הסנאטור המכהן לתקופת כהונה אחת, ביל ברוק, יורש הון עסקי הממתקים של צ'טנוגה. סאסר הדגיש את קשריו של ברוק לנשיא לשעבר ריצ'רד מ. ניקסון ואת השימוש שלו בהוראות קוד מס הכנסה, שהביאו, למרות הונו הרב והכנסתו הניכרת, לכך ששילם פחות מ-2,000 דולר מס הכנסה בשנה הקודמת. סאסר הצליח לנצל את סוגיית המס בכך שהצביע על כך שברוק שילם פחות מתושבי טנסי רבים באמצעים צנועים יותר.
הקמפיין של סאסר נעזר רבות גם במאמציו של הסנאטור לשעבר גור. ברוק הביס את גור האב בבחירות לסנאט ב-1970 בעיקר על בסיס התנגדותו של גור למלחמת וייטנאם. סאסר ניצח את ברוק, והמשיך לכהן שלוש קדנציות בסנאט.
בחירות חוזרות, 1982 ו-1988
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאסר אוים במאמץ רציני נגדו על ידי חבר בית הנבחרים של ארצות הברית בן חמש הקדנציות, רובין בירד, ב-1982. הניצחון בבחירות היה כל כך מרשים שיריבו הרפובליקני ב-1988 היה אלמוני פוליטי וירטואלי בשם ביל אנדרסן, שלקמפיין שלו, הממומן בתת-מימון, למעשה, לא היה סיכוי.
קמפיין בחירות חוזרות ב-1994
[עריכת קוד מקור | עריכה]היו שני אירועים בלתי צפויים ששללו את הפופולריות של סאסר. חלק מהמצביעים בטנסי לא היו מרוצים מהשנתיים הראשונות של ממשל ביל קלינטון, במיוחד מההצעה למערכת בריאות לאומית שהורכבה ונתמכה ברובה על ידי אשתו של קלינטון, הילרי קלינטון, כמו גם מהעברת האיסור הפדרלי על נשק תקיפה. השני היה מועמדותו הבלתי צפויה במקצת של מנתח השתלת הלב בנאשוויל ביל פריסט למושב על ידי הרפובליקנים.
פריסט היה אלמוני פוליטי וטירון מוחלט (שאף פעם לא הצביע עד גיל 36)[6] בקמפיינים, אבל היה מאחת המשפחות הרפואיות הבולטות והעשירות ביותר של נאשוויל, מה שהעניק לו הכרה בשמות, במיוחד באזור נאשוויל, וכן משאבים מתאימים כדי להתאים את תיבת המלחמה במערכה שנבנתה על ידי נשיא מכהן טיפוסי לשלוש קדנציות, אתגר שרוב המועמדים "המורדים" מוצאים כקשה ביותר. גורם נוסף שפעל לטובתו של פריסט היה קמפיין רפובליקני בו-זמנית של השחקן ועו"ד פרד תומפסון עבור המושב השני בסנאט של טנסי, שנערך במקום אל גור, שהתפטר ב-1993 כדי להיות סגן נשיא ארצות הברית. במידה מסוימת, פריסט הצליח להתחמם בתהילה המשתקפת של הנוכחות הבימתית האדירה הזו, ובנוסף פיתח כמה כישורי קמפיין, שנעדרו כמעט לחלוטין בשלבים הראשונים של הקמפיין שלו. גורם נוסף לטובתו של פריסט היה שסאסר מעולם לא נתפס כבעל כריזמה רבה משלו. במהלך הקמפיין תחנות הרדיו של נאשוויל לעגו כלפי סאסר עד כדי הצהרה שהוא יכול לזכות רק ב"תחרות דומה לקרמיט הצפרדע". באחת מההתקוממויות הגדולות ביותר בליל של מהומות פוליטיות בבחירות הכלליות בארצות הברית בנובמבר 1994, ניצח פריסט את סאסר המכהן בכ-14 נקודות אחוז (56%-42%). סאסר והאריס וופורד, מפנסילבניה, היו בעלי התפקיד היחידים שהפסידו בבחירות חוזרות ב-1994. נכון לשנת 2024, סאסר הוא הדמוקרט האחרון שייצג את טנסי בסנאט האמריקאי.
הישגיו בסנאט
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרישתו של הסנאטור לוטון צ'ילס ב-1989, הפך סאסר ליושב ראש ועדת התקציב של הסנאט. בתפקיד זה, הוא שימש כבעל ברית מרכזי של מנהיג הרוב בסנאט, ג'ורג' מיטשל ממיין. סאסר סייע במשא ומתן על הסכם פסגת התקציב לשנת 1990 עם הנשיא ג'ורג' ה. וו. בוש. ב-1993 הוא הנדס את העברת התקציב הראשון של הנשיא ביל קלינטון, שהפחית את הגירעון ב-500 מיליארד דולר במשך 10 שנים[7][8] אך עבר ללא קולות רפובליקנים.
עם ההצלחות הללו, החל סאסר לפלס את דרכו למעלה בהנהגת המפלגה. כאשר מנהיג הרוב בסנאט דאז, מיטשל, הודיע על כוונתו לפרוש, היה צפוי שסאסר ייבחר לתפקיד, אילו זכה בקדנציה רביעית בסנאט.[9]
שגריר בסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאסר המשיך לשמש כשגריר בסין בתקופת הריגול הגרעיני לכאורה ומחלוקת מימון הקמפיין שכללה מאמצים אפשריים של סין להשפיע על הפוליטיקה הפנימית של ארצות הברית במהלך ממשל קלינטון. סאסר שוב זכה לתשומת לב תקשורתית כאשר שגרירות ארצות הברית בבייג'ינג הייתה נצורה לאחר שמטוסי קרב אמריקאים הפציצו בטעות את שגרירות סין בבלגרד במהלך ההתערבות האמריקנית במלחמת קוסובו.[1] זמן קצר לאחר הסרת המצור על השגרירות, פרש השגריר סאסר (הוא היה אמור לעשות זאת לפני המצור, ולכן פרישתו לא הייתה תוצאה ישירה) וחזר לארצות הברית.
קריירה מאוחרת יותר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרישתו כשגריר, סאסר עבד כיועץ בטנסי ובוושינגטון הבירה, וכן הרצה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.[1] מאוחר יותר הוא הפך לפרופסור באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל.[1]
חיים אישיים ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאסר התחתן עם מרי גורמן ב-1962, ונולדו להם שני ילדים.[1] הוא מת מהתקף לב בביתו בצ'אפל היל, קרוליינה הצפונית, ב-10 בספטמבר 2024, בגיל 87.[1][10]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ים סאסר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 McFadden, Robert D. (11 בספטמבר 2024). "James Sasser, Senator and Clinton's Envoy to China, Dies at 87". The New York Times. נבדק ב-11 בספטמבר 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "James Sasser − Class of 1954". Hillsboro High School Alumni. אורכב מ-המקור ב-16 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tennessee statesman James Sasser donates papers to Vanderbilt". News (באנגלית אמריקאית). 1 ביולי 2013. נבדק ב-6 במאי 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Randal Rust. "Sasser, James Ralph". Tennessee Encyclopedia (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-9 בספטמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sasser, James Ralph — Biographical Information". Biographical Directory of the United States Congress. נבדק ב-15 ביוני 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Masterson, Karen (24 בדצמבר 2002). "Unanimous vote names Frist new Senate leader". Houston Chronicle. נבדק ב-14 באוקטובר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Clinton and House Democrats Agree On Spending Cuts, but Ante Is Raised," by Michael Wines in The New York Times.
- ^ "Clinton to Cut Spending Further," by Eric Pianin and Ruth Marcus in The Washington Post.
- ^ Fram, Alan (8 במאי 1994). "After 17 Years, Tennessee's Jim Sasser Emerging From Senate Anonymity". Associated Press. נבדק ב-13 ביולי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sher, Andy; Schelzig, Erik (11 בספטמבר 2024). "Former U.S. Sen. Jim Sasser of Tennessee dies at 87". State Affairs. נבדק ב-11 בספטמבר 2024.
{{cite news}}: (עזרה)