אלברט גור האב

אלברט גור האב
Albert Gore senior
לידה	26 בדצמבר 1907; גרנוויל, טנסי, ארצות הברית
פטירה	5 בדצמבר 1998 (בגיל 90); קארטהייג', טנסי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	טנסי
השכלה	בית ספר יסודי; אוניברסיטת המדינה של אמצע טנסי (1932); Nashville School of Law ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג	Pauline LaFon Gore
	1936–1937; (כשנה)
	3 בינואר 1939 – 3 בינואר 1953; (14 שנים)
	→ John Ridley Mitchell Joe L. Evins ←
	3 בינואר 1953 – 3 בינואר 1955; (שנתיים)
	→ Kenneth McKellar
	3 בינואר 1955 – 3 בינואר 1957; (שנתיים)
	3 בינואר 1957 – 3 בינואר 1959; (שנתיים)
	3 בינואר 1959 – 3 בינואר 1961; (שנתיים)
	3 בינואר 1961 – 3 בינואר 1963; (שנתיים)
	3 בינואר 1963 – 3 בינואר 1965; (שנתיים)
	3 בינואר 1965 – 3 בינואר 1967; (שנתיים)
	3 בינואר 1967 – 3 בינואר 1969; (שנתיים)
	3 בינואר 1969 – 3 בינואר 1971; (שנתיים)
	ביל ברוק ←

אלברט ארנולד גור האב (באנגלית: Albert Arnold Gore Sr.‏; 26 בדצמבר 1907 – 5 בדצמבר 1998) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כסנאטור ארצות הברית מטנסי בין השנים 1953 ל-1971. כחבר במפלגה הדמוקרטית, כיהן קודם לכן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית ממחוז הקונגרס הרביעי של המדינה בין השנים 1939 ל-1953. הוא היה אביו של אל גור, שכיהן כסגן הנשיא ה-45 של ארצות הברית מ-1993 עד 2001, והחזיק במושב השני בסנאט של טנסי בין השנים 1985–1993. גור, יליד גרנוויל, טנסי, סיים את לימודיו במכללת המורים של מדינת טנסי התיכון ולימד בבית הספר. מ-1932 עד 1936 הוא היה מפקח על בתי הספר של מחוז סמית'. הוא למד משפטים בבית הספר ללימודי ערב בנאשוויל YMCA, כיום בית הספר למשפטים של נאשוויל, שם סיים את לימודיו ב-1936.

הוא התקבל ללשכת עורכי הדין מאוחר יותר באותה שנה, וקיבל גם מינוי לנציב משרד העבודה של טנסי, תפקיד שמילא עד 1937. ב-1938, גור נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ממחוז הקונגרס הרביעי של טנסי. הוא נבחר בשנית, וכיהן מ-1939 עד שהתפטר בדצמבר 1944. במהלך מלחמת העולם השנייה, גור שירת לזמן קצר בצבא ארצות הברית כחלק מתוכנית שאפשרה לחברי קונגרס להצטרף לצבא בעילום שם כדי לקבל מידע ממקור ראשון על הכשרה, מוכנות וטיפול בחיילים המשרתים. הוא שירת בצבא מדצמבר 1944 עד מרץ 1945, אז השתחרר ותפס את מושב בית הנבחרים אליו נבחר שוב בנובמבר 1944. לאחר מכן הוא נבחר מחדש ב-1946, 1948 ו-1950, וכיהן מ-1945 עד 1953. בשנת 1952, גור נבחר לסנאט האמריקני. הוא נבחר מחדש ב-1958 וב-1964 וכיהן מינואר 1953 עד ינואר 1971. גור נכשל בניסיונו להיבחר מחדש ב-[1970]].

בסנאט, גור דגל ב־Federal Aid Highway Act של 1956. ב-1956, הוא גם התנגד למניפסט הדרומי ההפרדתי, אך הוא הצביע נגד חוק זכויות האזרח של 1964. גור שינה את דעתו שנה לאחר מכן ותמך בחוק זכויות ההצבעה של 1965. בתקופת הנשיאות של לינדון ג'ונסון, גור תמך ברוב תוכניות החברה הגדולה של ג'ונסון. תבוסתו של גור ב-1970 נתלתה בחלקה בהתנגדותו להמשך מעורבות ארצות הברית במלחמת וייטנאם. לאחר שעזב את הסנאט, גור עסק ולימד משפטים באוניברסיטת ואנדרבילט. מאוחר יותר שימש כסגן נשיא של חברת אוקסידנטל נפט והיה חבר בדירקטוריון שלה. גור גם כיהן במועצות המנהלים של כמה חברות אחרות והפעיל חווה בה גידל בקר של אנגוס. גור מת בקארטהייג', טנסי ב-5 בדצמבר 1998, ונקבר בגני הזיכרון של מחוז סמית' של קארטהייג'.

ביוגרפיה

ראשית חייו

גור נולד בגרנוויל, טנסי ב-26 בדצמבר 1907, והיה השלישי מבין חמישה ילדים של מרגי בטי (לבית דני) ואלן ארנולד גור. ^[1] ^[2] אבותיו של גור כללו מהגרים אנגלו-אירים שהתיישבו לראשונה בווירג'יניה באמצע המאה ה-18 ועברו לטנסי לאחר מלחמת העצמאות של ארצות הברית. כבני נוער, אלן גור וקורדל הול היו חברים. ^[3]

גור למד ב-Middle Tennessee State Teachers College, ולימד בבית ספר במחוזות אוברטון וסמית' בין השנים 1926 ל-1930. הוא חיפש תפקיד ציבורי נבחר לראשונה בגיל 23, כאשר התמודד ללא הצלחה כמפקח על בתי ספר במחוז סמית'. שנה לאחר מכן מונה לתפקיד בעקבות פטירתו של המכהן.^[4] גור סיים את לימודיו בבית הספר למשפטי לילה של נאשוויל YMCA, כיום בית הספר למשפטים של נאשוויל, בשנת 1936 והתקבל ללשכת עורכי הדין.

קריירה בקונגרס

לאחר שכיהן כנציב משרד העבודה של טנסי בין השנים 1936 עד 1937, גור נבחר כדמוקרטי לקונגרס ה-76 ב-1938, ונבחר בשנית הקונגרסים הבאים וכיהן מ-3 בינואר 1939, עד שהתפטר ב-4 בדצמבר 1944, על מנת להתגייס לצבא ארצות הברית.

שירות צבאי

גור היה אחד מכמה חברי קונגרס שהצטרפו בעילום שם לצבא לסיורים קצרים, על מנת לצפות באימונים ובלחימה ולספק דיווחים ממקור ראשון לבית הנבחרים ולסנאט האמריקאי. הוא סיים הכשרה בסיסית בפורט מיד, מרילנד, ולאחר מכן הוצב בממשל הצבאי של בעלות הברית לשטחים כבושים בגרמניה כתובע באחד מבתי המשפט של הממשל הצבאי. גור שימש כטוראי והשתחרר במרץ 1945 כדי שיוכל לתפוס את המושב בבית הנבחרים האמריקני אליו נבחר מחדש בנובמבר 1944.

גור נבחר מחדש לקונגרס ה-79 ולשלושת הקונגרסים הבאים וכיהן מ-3 בינואר 1945 עד 3 בינואר 1953. בשנת 1951, גור הציע בקונגרס שכוחות ארצות הברית יעשו "משהו אסוני" כדי לסיים את מלחמת קוריאה: חגורת קרינה (שתיווצר על ידי נשק גרעיני) המחלקת את חצי האי הקוריאני לצמיתות לשניים. ^[5]

הסנאט האמריקאי

ב-1952, גור לא הועמד לבחירה מחדש בבית הנבחרים, אלא נבחר לסנאט האמריקני. בבחירות שלו ב-1952, הוא ניצח את הסנאטור המכהן בן שש כהונות, קנת' מק'קלר, בפריימריז הדמוקרטי. ניצחונו של גור נחשב באופן נרחב כנקודת מפנה מרכזית בהיסטוריה הפוליטית של טנסי, המסמנת במידה רבה את סוף ההשפעה הכלל-מדינתית של אדוארד האל קראמפ, הבוס הפוליטי של ממפיס. במהלך כהונתו הראשונה, גור היה גורם מרכזי בחסות ובחקיקת החקיקה שיצרה את מערכת הכבישים הבין-מדינתיים. גור נבחר מחדש ב-1958 ושוב ב-1964, אך הפסיד בבחירה מחדש ב-1970.

גור היה אחד משלושת הסנאטורים הדמוקרטיים היחידים ממדינות הקונפדרציה לשעבר שלא חתמו על המניפסט הדרומי משנת 1956 המתנגדים לאינטגרציה, האחרים היו מנהיג הרוב בסנאט לינדון ב. ג'ונסון מטקסס (שלא התבקש לחתום), והסנאטור השני של טנסי, אסטס קפאובר. הסנאטור מקרוליינה הדרומית, סטרום ת'ורמונד, ניסה לגרום לגור לחתום על המניפסט, אך גור סירב. ^[6] ^[7] גור הצביע בעד חוקי זכויות האזרח של 1960 ו-1968, ^[8] ^[9] וכן חוק זכויות ההצבעה משנת 1965 ואישורו של ת'ורגוד מרשל לבית המשפט העליון. ^[10] ^[11] ^[12] גור הצביע בעד החלטת הסנאט הראשונית על חוק זכויות האזרח משנת 1957 ב-7 באוגוסט 1957, ^[13] אך לא הצביע על תיקון בית הנבחרים להצעת החוק ב-29 באוגוסט 1957. ^[14] גור גם לא הצביע על התיקון ה-24 לחוקה האמריקאית, ^[15] וגור הצביע נגד חוק זכויות האזרח משנת 1964. ^[16]

גור זכה בקלות למוניטין ב-1958 על פני המושל לשעבר פרנטיס קופר. באותה תקופה, המועמדות הדמוקרטית עדיין נחשבה כזכייה בבחירות בטנסי, מכיוון שהמפלגה הרפובליקנית לא הייתה קיימת ברובה בחלקים רבים של המדינה. ב-1964, הוא התמודד עם אתגר בחירות כללי נמרץ מצד דן קויקנדל, יו"ר המפלגה הרפובליקנית של מחוז שלבי, שניהל נגדו מרוץ חזק באופן מפתיע. בעוד גור ניצח, קויקנדל החזיק בו רק 53% מהקולות, למרות הניצחון המוחלט של הנשיא לינדון ג'ונסון בבחירות במקביל לנשיאות.

1970 קמפיין ותבוסה

עד 1970, גור נחשב לפגיע למדי עבור סנטור מכהן בן שלוש קדנציות, כתוצאה מעמדותיו הליברליות בנושאים רבים כמו מלחמת וייטנאם (לה התנגד) ^[17] וזכויות אזרח. זה היה מסוכן במיוחד מבחינה אלקטורלית, שכן באותה תקופה המפלגה הרפובליקנית הפכה תחרותית יותר בטנסי. הוא התמודד עם אתגר ראשוני נמרץ, בעיקר מגישת החדשות לשעבר של נאשוויל, האדלי קרוקט, שהשתמשה בכישורי השידור שלו ליתרונות ניכרים ובדרך כלל ניסה לרוץ לימינו של גור. גור הדף את האתגר העיקרי הזה, אבל בסופו של דבר הוא הודח בבחירות הכלליות של 1970 על ידי חבר הקונגרס הרפובליקני ביל ברוק. גור היה אחד היעדים המרכזיים ב" אסטרטגיית הדרום" של ממשל ניקסון/אגניו. הוא הרוויח את זעמו של ניקסון שנה קודם לכן כשמתח ביקורת על מדיניות ה"עשה-כלום" של הממשל כלפי אינפלציה. בתזכיר ^[18] ליועץ הבכיר ברייס הארלו, עוזרו של ניקסון, אלכסנדר באטרפילד, העביר את רצונו של הנשיא שגור "יחטוף" על התזכיר שלו. ^[19] ספירו ט. אגניו נסע לטנסי ב-1970 כדי ללעוג לגור בתור "יו"ר האזור הדרומי של הממסד הליברלי המזרחי". נושאים בולטים נוספים במירוץ כללו את הצבעתו של גור נגד התיקון של אוורט דירקסן בנושא תפילה בבתי ספר ציבוריים, והתנגדותו למינוי קלמנט היינסוורת' וג'י הרולד קארסוול לבית המשפט העליון של ארצות הברית. ברוק ניצח בבחירות בהפרש של 51% עד 47%.

מורשת פוליטית

ב-1956, הוא זכה לתשומת לב לאומית לאחר שסירב לחתום על המניפסט הדרומי. גור הצביע נגד חוק זכויות האזרח משנת 1964, למעשה התלהם נגדו, למרות שתמך בחוק זכויות ההצבעה משנת 1965. גור היה תומך קולני ב-Federal Aid Highway Act משנת 1956, אשר הבטיח את יצירת מערכת הכבישים הבין-מדינתיים. מאוחר יותר, הוא תמך במערך התוכניות של החברה הגדולה שיזם הממשל של הנשיא ג'ונסון, והציג הצעת חוק עם תוכנית מדיקר. בפוליטיקה הבינלאומית, הוא עבר מהצעה בבית הנבחרים להשתמש בנשק גרעיני להקמת אזור מפורז רדיואקטיבי במהלך מלחמת קוריאה, להצבעה בעד אמנת האיסור החלקי על ניסויים גרעיניים ודיבור נגד מלחמת וייטנאם, דעות שכנראה תרמו לאובדן של מושבו בסנאט בשנת 1970. ^[20]

חיים אישיים

ב-15 במאי 1937, בטומפקינסוויל, קנטקי, גור התחתן עם עורכת הדין פאולין לאפון (1912–2004), בתם של מוד (לבית גטלין) וולטר ל. לאפון. יחד, נולדו להם שני ילדים: ננסי לאפון גור (1938–1984) ואלברט גור הבן (יליד 1948), שהלך בדרכו הפוליטית של אביו בכך שייצג את טנסי כחבר בית הנבחרים וכסנאטור, ולאחר מכן שימש כסגן נשיא ארצות הברית תחת ביל קלינטון.

לאחר שעזב את הקונגרס, גור האב חידש את עריכת הדין וגם לימד משפטים באוניברסיטת ואנדרבילט. הוא המשיך לייצג את Occidental Petroleum, שם הפך לסגן נשיא וחבר מועצת המנהלים. גור הפך ליו"ר איילנד קריק פחם ושות', לקסינגטון, קנטקי, חברה בת של אוקסידנטל, ב-1972, ובשנותיו האחרונות הפעיל את קניון גור עתיק, חנות עתיקות בקארטהייג'. ^[21] הוא חי כדי לראות את בנו אלברט גור הבן הופך לסגן נשיא ארצות הברית. גור האב נפטר ב-5 בדצמבר 1998, בגיל 90 והוא קבור בגני הזיכרון של מחוז סמית' בקארטהייג'. מערכת הכבישים הבין-מדינתיים בטנסי מוגדרת כ"המערכת הבין-מדינתית לזכר הסנטור אלברט גור האב" לכבודו.^[4] ^[22]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלברט גור האב בוויקישיתוף

אלברט גור האב, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ Turque, Bill. "Inventing Al Gore". The New York Times. נבדק ב-26 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Partial Genealogy of the Gores" (PDF). CLP Research.
^ Maraniss, David; Nakashima, Ellen (25 באוגוסט 2000). "The Prince of Tennessee: The Rise of Al Gore; Chapter One The Long Road". The Washington Post. נבדק ב-21 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)
^ ¹ ² Molotsky, Irvin (7 בדצמבר 1998). "Albert Gore Sr., Veteran Politician, Dies at 90". The New York Times. נבדק ב-21 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
^ George Mason University's History News Network. Retrieved December 29, 2009.
^ Longley, Kyle (2004). Senator Albert Gore, Sr.: Tennessee Maverick. Baton Rouge, LA: Louisiana State University Press. pp. 1–2, 123–124. ISBN 978-0807129807.
^ "Senate – March 12, 1956" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 102 (4): 4459–4461. נבדק ב-12 באפריל 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Senate – April 8, 1960" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 106 (6): 7810–7811. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Senate – March 11, 1968" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 114 (5): 5992. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Senate – May 26, 1965" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 111 (2): 11752. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Senate – August 4, 1965" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 111 (14): 19378. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Senate – August 30, 1967" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 113 (18): 24656. נבדק ב-5 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Senate – August 7, 1957" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 103 (10): 13900. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Senate – August 29, 1957" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 103 (12): 16478. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Senate – March 27, 1962" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 108 (4): 5105. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Senate – June 19, 1964" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 110 (11): 14511. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Albert Gore Sr. | Anthony J. Badger". www.upenn.edu. נבדק ב-24 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
^ Memo from Alexander Butterfield to Bryce Harlow, July 10, 1969 (אורכב 17.12.2010 בארכיון Wayback Machine), Nixon Library
^ Radnofsky, Louise (December 10, 2010) Documents Show Nixon Ordered Jews Excluded From Israel Policy, The Wall Street Journal
^ Edward L. Lach Jr. Gore, Albert Sr. American National Biography Online. September 2000. retrieved December 26, 2015.
^ Gore opens antique mall, Times Daily, January 3, 1994.
^ "Minnie Pearl Freeway? Nah, Nashville sticking by the numbers". The Tennessean. Nashville. 15 בנובמבר 1999. p. 1B. נבדק ב-26 במאי 2021 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)

[1] Turque, Bill. "Inventing Al Gore". The New York Times. נבדק ב-26 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)

[2] "Partial Genealogy of the Gores" (PDF). CLP Research.

[3] Maraniss, David; Nakashima, Ellen (25 באוגוסט 2000). "The Prince of Tennessee: The Rise of Al Gore; Chapter One The Long Road". The Washington Post. נבדק ב-21 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)

[Molotsky1998-4] ¹ ² Molotsky, Irvin (7 בדצמבר 1998). "Albert Gore Sr., Veteran Politician, Dies at 90". The New York Times. נבדק ב-21 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)

[5] George Mason University's History News Network. Retrieved December 29, 2009.

[6] Longley, Kyle (2004). Senator Albert Gore, Sr.: Tennessee Maverick. Baton Rouge, LA: Louisiana State University Press. pp. 1–2, 123–124. ISBN 978-0807129807.

[7] "Senate – March 12, 1956" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 102 (4): 4459–4461. נבדק ב-12 באפריל 2023. {{cite journal}}: (עזרה)

[8] "Senate – April 8, 1960" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 106 (6): 7810–7811. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)

[9] "Senate – March 11, 1968" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 114 (5): 5992. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)

[10] "Senate – May 26, 1965" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 111 (2): 11752. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)

[11] "Senate – August 4, 1965" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 111 (14): 19378. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)

[12] "Senate – August 30, 1967" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 113 (18): 24656. נבדק ב-5 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)

[13] "Senate – August 7, 1957" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 103 (10): 13900. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)

[14] "Senate – August 29, 1957" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 103 (12): 16478. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)

[15] "Senate – March 27, 1962" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 108 (4): 5105. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)

[16] "Senate – June 19, 1964" (PDF). Congressional Record. U.S. Government Printing Office. 110 (11): 14511. נבדק ב-18 בפברואר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)

[17] "Albert Gore Sr. | Anthony J. Badger". www.upenn.edu. נבדק ב-24 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)

[18] Memo from Alexander Butterfield to Bryce Harlow, July 10, 1969 (אורכב 17.12.2010 בארכיון Wayback Machine), Nixon Library

[19] Radnofsky, Louise (December 10, 2010) Documents Show Nixon Ordered Jews Excluded From Israel Policy, The Wall Street Journal

[20] Edward L. Lach Jr. Gore, Albert Sr. American National Biography Online. September 2000. retrieved December 26, 2015.

[21] Gore opens antique mall, Times Daily, January 3, 1994.

[22] "Minnie Pearl Freeway? Nah, Nashville sticking by the numbers". The Tennessean. Nashville. 15 בנובמבר 1999. p. 1B. נבדק ב-26 במאי 2021 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]