ג'יין פרנקלין
 | |
| לידה |
4 בדצמבר 1791 לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה  |
|---|---|
| פטירה |
18 ביולי 1875 (בגיל 83) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מדינה |
ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות קנסאל גרין |
| בן או בת זוג |
ג'ון פרנקלין |
| פרסים והוקרה |
מדליית המייסדים (1860) |
  | |
ג'יין פרנקלין (באנגלית: Jane Franklin 4 בדצמבר 1791 - 18 ביולי 1875), שנודעה כליידי פרנקלין לאחר שבעלה קיבל תואר אבירות, הייתה אשתו השנייה של חוקר הארצות האנגלי ג'ון פרנקלין. בתקופת שירותו של בעלה כסגן המושל של ארץ ואן דימן, נודעה ג'יין פרנקלין בעבודה הפילנתרופית ובמסעותיה ברחבי דרום-מזרח אוסטרליה. לאחר היעלמותו של ג'ון פרנקלין, מימנה ליידי פרנקלין או תמכה בדרכים אחרות בכמה משלחות לקביעת גורלו.
חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יין הייתה בתו השנייה של ג'ון גריפין ואשתו, ג'יין גילמארד. לאבות משפחה משני צדדיה היה קשר להוגנוטים. ג'יין נולדה בלונדון, שם גדלה עם אחיותיה פרנסס ומרי בבית המשפחה בבדפורד פלייס 21. סמוך לכיכר בדפורד. היא זכתה להשכלה טובה, והודות למצבו הכספי האיתן של אביה, יכלה להשלים אותה במסעות נרחבים באירופה. כשהייתה בת 24 צוירה תמונת דיוקן שלה בידי אמלי מונייר-רומילי בז'נבה.
נישואים לג'ון פרנקלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יין הייתה מיודדת עם אשתו הראשונה של ג'ון פרנקלין, המשוררת אלינור אן פורדן, שמתה בראשית 1825. ב-1826 התארסו פרנקלין וג'יין גריפין. הם נישאו ב-5 בנובמבר 1828, וב-1829 קיבל פרנקלין תואר אבירות. במשך שלוש השנים הבאות, עשתה ג'יין תקופות ממושכות בנפרד מבעלה, כשזה שירת בים התיכון. בשנת 1836 מונה פרנקלין לסגן מושל ארץ ואן דימן (טסמניה), לשם הגיע ב-6 בינואר 1837.
קשרים עם המושבות באוסטרליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליידי פרנקלין גילתה עניין מיידי במושבה והרבתה לצאת לסיורים לאורך החוף הדרומי והמערבי. בשנת 1839 הייתה לאישה האירופאית הראשונה שערכה מסע יבשתי בין פורט פיליפ לסידני. באפריל של אותה שנה ביקרה ליידי פרנקלין ביישוב החדש במלבורן, שם קיבלה פנייה חתומה בידי 63 מן האזרחים הראשונים במעלה, שהתייחסו אל "אופייה [הנוטה] לאדיבות, טוב-לב וחסד". היא ובעלה עודדו ייסוד בתי ספר תיכוניים לבנים ולבנות, בהם כריסט'ס קולג'. בשנת 1841 ביקרה ליידי פרנקלין בדרום אוסטרליה ושכנעה את המושל, קולונל ג'ורג' גאולר, להקצות חלקת קרקע המשקיפה אל מפרץ ספנסר למצבת זיכרון למתיו פלינדרס. המצבה הוקמה בהמשך אותה שנה. ב-1842 היו היא ובת לווייתה, כריסטיאנה סטיוארט, לנשים האירופאיות הראשונות שנסעו ביבשה מהובארט אל נמל מקווארי.[1]
פרנקלין ניהלה קשר מכתבים ענף עם אליזבת פריי בנושא האסירות במושבת העונשין באוסטרליה, ועשתה כמיטב יכולתה להיטיב את מצבן. בשנת 1841 הגיעה אוניית האסירים "ראג'ה" עמוסה באסירות, שצוידו בחומרי תפירה שארגנה לידיה אירווינג מוועדת ספינות האסירות של פריי.[2] שמיכת הטלאים שיצרו היא כיום בין מוצגי הטקסטיל השמורים ביותר באוסטרליה. ג'יין פרנקלין הואשמה בניצול השפעתה בדרך שאינה ראויה על בעלה בתפקידו הרשמי, אבל אין כל ראיה לכך. כאשר נקרא פרנקלין חזרה בסוף 1843, יצאו בני הזוג תחילה למלבורן בדו-תורנית "הדג המעופף" ומשם לאנגליה דרך ניו זילנד, ובאופן מקרי, על סיפון האונייה "ראג'ה".
ב-1842, הזמינה ליידי ג'יין בניית מקדש קלאסי, שלו קראה Ancanthe, "עמק פורח". היא ייעדה את הבניין לשמש מוזיאון להובארט, והניחה 1600 דונם בנאמנות להבטחת המשכיות של מה שקיוותה, כי יהיה למוקד שאיפותיה התרבותיות של המושבה. מאה שנות קפיאה על השמרים באו לאחר זאת, בהן שימש המוזיאון בין השאר כסככת תפוחים; אבל בשנת 1949 השתכנה בו האגודה לאמנות של טסמניה, שהצילה את הבניין.[3]
בעקבות היעלמות בעלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון פרנקלין יצא למסעו האחרון במאי 1845, כאשר התחוור שמצא אותו אסון, הקדישה ליידי פרנקלין את חייה במשך שנים רבות לניסיונות לוודא את גורלו. עד זמן קצר לפני מותה, הרבתה ליידי פרנקלין במסעות, בדרך כלל בלוויית אחיינית בעלה סופיה קראקרופט, שהמשיכה לשמש לה מזכירה ובת לוויה עד מותה. ליידי פרנקלין נסעה לנקודה הצפונית ביותר באיי שטלנד ובאיים הבריטיים בכלל, כדי להתקרב ככל שיכלה אל בעלה הנעדר.
ליידי פרנקלין מימנה שבע משלחות למציאת בעלה או רשומותיו (שתיים מן המשלחות לא הצליחו להגיע לאזור הארקטי:
- 1850, באונייה "פרינס אלברט", בראשות צ'ארלס קודרינגטון פורסיית ויליאם פרקר סנואו
- 1851, "פרינס אלברט", בראשות ויליאם קנדי וז'וזף רנה ברלו
- 1852, אוניית הקיטור "איזבל", משלחת אחת בראשות דונלד ביטסון בוטלה, השנייה בראשות אדוארד אוגוסטוס אינגלפילד חקרה את גרנלנד
- 1853, "איזבל", בראשות ויליאם קנדי ורוברט גרייט, בוטלה
- 1857, "האונייה פוקס", בראשות פרנסיס לאופולד מקלינטוק
- 1875, "ז'אנט (1878) פנדורה", ארצות הברית, בראשות אלן יאנג
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליידי פרנקלין הייתה אישה בעלת אופי ואישיות יוצאי-דופן. מאמציה הנחושים, שלהם הקדישה חלק גדול מכספה כדי לגלות מה עלה בגורל בעלה, הוסיפו רבות לידע העולמי על האזור הארקטי. עליה נאמר, "מה שאומה סירבה לעשות, עשתה אישה". נוסף לכך, כאחת הנשים הראשונות בטסמניה שנהנתה מכל היתרונות של חינוך, השכלה וסביבה תרבותית, היוותה ליידי ג'יין הן מופת והן כוח רב-השפעה, והציבה אמות-מידה חדשות באורחות חיים למתיישבים המצליחים, שעברו את השלב של מאבק למחיה בלבד.
תוואיי הנוף שנקראו על שמה הם מפרץ ליידי פרנקלין, על האי אלזמיר בנונאווט; צוק ליידי פרנקלין, אי בנהר פרייזר סמוך לייל, קולומביה הבריטית, שם שניתן סמוך לסוף ביקורה שם בתקופת הבהלה לזהב בקניון פרייזר; צוק ליידי פרנקלין, סמוך למפל ורנאל בפארק הלאומי יוסמיטי בקליפורניה;
קולג' פנימייתי בהובארט, טסמניה קרוי על שמה, כמו גם הגלריה לאמנות שנזכרה לעיל, "אולם ג'יין פרנקלין". הבלדה "קינת ליידי פרנקלין" מנציחה את חיפושיה אחר בעלה האובד.
רוב מסמכיה הקיימים של ליידי פרנקלין שמורים במכון סקוט לחקר הקוטב.
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מדליית מייסדים מזהב, החברה הגאוגרפית המלכותית
הביוגרפיה "שאיפותיה של ג'יין פרנקלין: הרפתקנית ויקטוריאנית" מאת ההיסטוריונית הטסמנית אליסון אלכסנדר זכתה בפרס הביוגרפיה הלאומית.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'יין פרנקלין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "האקזמינר של טסמניה, 1899-1842 26 במרץ 1842, הספרייה הלאומית של אוסטרליה.
- ^ accessed 20 June 2017 אמנדה פיליפס, "אירווינג, לידיה (1893-1797)" מילון אוקספורד לביוגרפיה לאומית, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2004
- ^ מדריך להיסטוריה של טסמניה, עותק ארכיוני תאריך ארכיב 7 באוקטובר 2009, גלריית ליידי פרנקלין
- ^ "Rivers run deep for lady of letters", "האוסטרליאן", 5 באוגוסט 2014, עמ' 4