ג'יימס תומפסון (מושל אילינוי)
 | |||||||
| ג'יימס תומפסון | |||||||
| לידה |
8 במאי 1936 שיקגו ,אילינוי, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 באוגוסט 2020 (בגיל 84) שיקגו ,אילינוי, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'יימס רוברט תומפסון הבן | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ג'יימס רוברט תומפסון הבן (באנגלית: .James Robert Thompson Jr; 8 במאי 1936 – 14 באוגוסט 2020) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אילינוי ה-37 בשנים 1977–1991, תקופת הכהונה הארוכה ביותר מבין אלו של כל מושלי המדינה לדורותיהם. כעשור לאחר תום כהונתו כמושל שימש תומפסון כחבר הוועדה לחקר אירועי 11 בספטמבר.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יימס תומפסון נולד בשיקגו כבנם של אגנס ג'וזפין (לבית סוונסון) וג'יימס רוברט תומפסון האב, רופא במקצועו. הוא למד באקדמיית נורת' פארק (כיום אוניברסיטת נורת' פארק), באוניברסיטת אילינוי בשיקגו ובאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. ב-1959 הוא סיים תואר במשפטים באוניברסיטת נורת'ווסטרן.[1]
טרם היותו מושל, שימש תומפסון כתובע המדינתי במחוז קוק, לימד בבית בספר למשפטים של אוניברסיטת נורת'ווסטרן ומונה על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון כתובע פדרלי במחוז הצפוני של אילינוי. בתפקיד אחרון זה, בו הוא שימש בראשית שנות ה-70, הוא השיג את הרשעתו של המושל לשעבר אוטו קרנר על כך שהפעיל השפעה פסולה בענף מרוצי הסוסים.[2]
הוא תבע והשיג את הרשעתם של רבים מעוזריו הבכירים של ראש עיריית שיקגו ריצ'רד דיילי, כשהבולטים מביניהם היו חבר מועצת העיר תומאס קין ופקיד המחוז מאט דאהנר, שנשפטו על מגוון של עבירות שחיתות. אישים אלו, שהיו אנשי המפתח של דיילי בתחום הפטרונות הפוליטית, היו גם דמויות מרכזיות במנגנון הפוליטי של המפלגה הדמוקרטית במחוז קוק. תיקים משפטיים בולטים אלו סייעו לתומפסון במסע הבחירות שלו למשרת המושל ב-1976.
לצערם של רבים, תומפסון היה נטול פניות מפלגתיות במאבקו בשחיתות במחוז קוק ובשיקגו. לא רק שהוא העמיד לדין בכירים במפלגה הדמוקרטית, אלא גם רפובליקנים בולטים כמו נציב המחוז פלויד פיול והמועמד לשעבר לסנאט של ארצות הברית, ויליאם רנטשלר. המאבק בפשע המאורגן בשיקגו היה קשה יותר לו ולאנשיו ובתקופה בה הוא שימש בתפקידו היו מעט תיקי תביעה בולטים בתחום זה.
מושל אילינוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכות הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחירות 1976
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבחירות של 1976 ניצח תומפסון לאחר שזכה ב-65 אחוזים מקולות הבוחרים בהתמודדות מול מזכיר המדינה המכהן של אילינוי, הדמוקרט מייקל האולט, שניצח בבחירות המקדימות את המושל המכהן, דן ווקר, ונהנה מתמיכתו של ראש עיריית שיקגו ויושב ראש המפלגה הדמוקרטית במחוז קוק, ריצ'רד דיילי. תומפסון היה הראשון והיחיד עד כה מבין המועמדים למשרת מושל אילינוי אי פעם שזכה ביותר מ-3 מיליון קולות. תקופת כהונתו הראשונה נמשכה שנתיים בלבד, שכן אילינוי העבירה אז את מועד הבחירות למשרת המושל מהשנים בהן נערכו הבחירות לנשיאות ארצות הברית לשנים בהן נערכו בחירות אמצע הכהונה.
בחירות 1978 ו-1982
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1978 נבחר תומפסון לתקופת כהונה מלאה של ארבע שנים לאחר שזכה ב-60 אחוזים מהקולות והביס את מבקר המדינה המכהן מייקל באקאליס. ב-1982 הוא נבחר בהפרש של 5,074 קולות בלבד כאשר התמודד מול הסנאטור לשעבר עדלי סטיבנסון השלישי.
בחירות 1986
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1986 הייתה צפויה חזרה על התרחיש של הבחירות הקודמות, אך הדמוקרטים ניזוקו קשות כאשר תומכיו של לינדון לרוש זכו במועמדות המפלגה לתפקידי סגן המושל ומזכיר המדינה. סטיבנסון סירב להתמודד כשותפם למרוץ של תומכיו של לרוש, והקים את מפלגה הסולידריות של אילינוי בתמיכת המערכת הארגונית הסדירה של המפלגה הדמוקרטית. לאור פיצול זה בשורות הדמוקרטים, עלה בידו של תומפסון להשיג בבחירות הכלליות ניצחון מהיר וברור. הוא הואשם בהסתרת מצבה התקציבי והכלכלי הרעוע של אילינוי במהלך מסע הבחירות, אך מרגע שנבחר הוא זימן ישיבת חירום של בית המחוקקים המדינתי כדי לטפל במשבר.
כהונתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-12 בנובמבר 1980 הוציא תומפסון צו מושל להקפאת העסקת עובדים חדשים בכל סוכנויות המדינה, המועצות, משרדי הממשלה והוועדות שתחת שליטתו כמושל. הצו השפיע על כ-60,000 עובדי מדינה. משרות אלו יכלו להיות מאוישות רק אם המועמדים אושרו קודם לכן על ידי משרד המושל לכוח אדם שהוקם על ידי תומפסון. על רקע זה הוגשה תביעה ובית המשפט העליון של ארצות הברית פסק בתיק "ראטן נגד המפלגה הרפובליקנית של אילינוי" שצעד זה נגד את חוקת ארצות הברית בשל העובדה שהוא הפר את התיקון הראשון לחוקה בנוגע לעובדי ציבור מהמדרג הנמוך.[3]
ב-1989 הסכים תומפסון להעלות את גמלאות עובדי המדינה באילינוי כולל מורי בתי הספר הציבוריים, בשלושה אחוזים כל שנה בשל עליית יוקר המחיה. שנים לאחר מכן, בראיון לעיתון כלכלי בשיקגו, אמר תומפסון שהוא לא ידע שעלות צעד זה תגיע ליותר ממיליארד דולר, ואם הוא היה יודע על כך, הוא לא היה חותם על החוק.[4] בשנים האחרונות ההשפעה המצטברת של העלאה שנתית זו נתפשה כאחד הגורמים העיקריים של משבר הפנסיה הציבורית של אילינוי (אנ').
במהלך תקופת כהונתו כמושל הוזכר שמו של תומפסון כמועמד עתידי לתפקיד הנשיא או סגן הנשיא. ב-1978 הכריז הוושינגטון פוסט ש"במהלך שנתו הראשונה בתפקיד, המושל ג'יימס ר. תומפסון עבר מבחן אחד של מועמד בר קיימא לנשיאות כדי להתמודד מול ג'ימי קרטר בבחירות לנשיאות של 1980".[5] תומפסון לא התמודד, אך דווח שהוא שקל להתמודד כשותפו למרוץ של רונלד רייגן.[6] דיווח של השיקגו טריביון מ-1988 סיכם שתומפסון היה מאוד מעוניין לכהן כנשיא, אך חש שב-1980 המועד יהיה מוקדם מדי עבורו, ושב-1988 הוא לא היה מצליח להתמודד מול סגן הנשיא המכהן ג'ורג' הרברט ווקר בוש.
לאחר כהונתו כמושל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תום כהונתו כמושל הצטרף תומפסון למשרד עורכי הדין משיקגו "וינסטון וסטראון". הוא שימש כיושב ראש מועצת המנהלים של החברה בשנים 1991–2006, ויושב הראש והמנהל הכללי של החברה בשנים 1993 - 2006. עד ינואר 2015 הוא היה יושב הראש הבכיר של החברה. כמנהל הכללי של המשרד, התמקד תומפסון בתחום היחסים עם הממשל ובסוגיות רגולטוריות. החברה ייצגה בית השאר את חברות התעופה אמריקן איירליינס ויונייטד איירליינס.[7]
"וינסטון וסטראון" היא אותה החברה שייצגה פרו בונו את מושל אילינוי לשעבר ג'ורג' ראיין מול האשמות הממשל הפדרלי בנוגע לשערוריית "הרישיונות לשוחד" במהלך תקופת כהונתו כמושל וכמזכיר המדינה של אילינוי. תומפסון שימש בפרשה כעורך דינו האישי של ראיין.[8] באפריל 2006 הורשע ראיין בכל 18 סעיפי האישום שהוגשו נגדו, ושכללו סחיטה, שימוש לרעה במשאבי המדינה למטרות פוליטיות, והונאה. הוא נדון למאסר של שש שנים וחצי בבית סוהר פדרלי והחל לרצות את עונשו בנובמבר 2007. הוא שוחרר ממאסרו ביולי 2013.[9]
תומפסון היה גם דירקטור ויושב ראש ועדת הביקורת של חברת התקשורת הולינג'ר אינטרנשיונל (אנ'), שהוקמה על ידי קונרד בלק והייתה נתונה לחקירה של הוועדה לניירות ערך ולבורסות.
ב-2002 מונה תומפסון כחבר הוועדה לחקר אירועי 11 בספטמבר, שם הוא חקר באגרסיביות את ריצ'רד קלארק, לשעבר היועץ הבכיר נגד טרור של המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית.[10] הוועדה הגישה את הדוח שלה ביולי 2004.
בבחירות המקדימות לנשיאות של 2008 הודיע תומפסון על תמיכתו בראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני כמועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות. הוא הביע את דעתו שג'וליאני היה הרפובליקני היחידי שהיה מסוגל לנצח באילינוי.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יימס תומפסון נפטר בשיקגו ב-14 באוגוסט 2020, בגיל 84, לאחר שסבל מבעיות בליבו. גופתו נשרפה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'יימס תומפסון באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'יימס תומפסון באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'יימס תומפסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ James R. Thompson (alumni exhibit) – Northwestern University Archives.
- ^ Benzkofer, Stephan. "First Illinois governor to do time was known as 'Mr. Clean,'" Chicago Tribune, Sunday, December 11, 2011.
- ^ Rutan v. Republican Party of Illinois, 497 U.S. 62 (1990).
- ^ DAVE MCKINNEY, "The Illinois Pension Disaster", www.chicagobusiness.com, August 10, 2015.
- ^ "Two Tests for 'Big Jim' Thompson". The Washington Post. February 1, 1978.
- ^ "Reagan Campaign Looks to Running Mate". The Washington Post. May 13, 1980.
- ^ "James Thompson, Partner". Winston & Strawn LLP. Archived from the original on September 7, 2013.
- ^ Michael Sneed, ‘Big Jim’ Thompson ‘was a tall man, but he never looked down on anyone,’ George Ryan recalls, Chicago Sun-Times, Aug 16, 2020.
- ^ "Former Ill. governor George Ryan released from custody". USA TODAY.
- ^ Ripley, Amanda (April 5, 2004). "Chief Accuser: How Credible Is Clarke?". TIME. Archived from the original on December 10, 2005.
