ג'יימס צ'סנאט הבן
 | |||||||||
| לידה |
18 בינואר 1815 קמדן, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית .svg){kind=small}  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 בפברואר 1885 (בגיל 70) קמדן, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה |
קרוליינה הדרומית | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת פרינסטון | ||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||||
| בן או בת זוג |
Mary Boykin Chesnut | ||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ג'יימס צ'סנאט הבן (באנגלית: James Chesnut Jr.; 18 בינואר 1815 – 1 בפברואר 1885) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, ופעיל בקונפדרציה.
צ'סנאט, עורך דין בולט בפוליטיקה של קרוליינה הדרומית, כיהן כסנאטור דמוקרטי בשנים 1858–1860, שם התגלה כמתון בשאלת העבדות. אבל לאחר בחירתו של לינקולן ב-1860, צ'סנאט התפטר מהסנאט האמריקני והשתתף בוועידת הפרישה של קרוליינה הדרומית, ומאוחר יותר סייע בניסוח חוקת מדינות הקונפדרציה. הוא היה ציר מקרוליינה הדרומית לקונגרס הזמני של מדינות הקונפדרציה מ-1861 עד 1862. הוא גם שירת כקצין בכיר של צבא הקונפדרציה בזירה המזרחית של מלחמת האזרחים האמריקנית.
כעוזר לגנרל פ.ג.ט. בורגארד, הוא הורה לירות על פורט סאמטר והשתתף בקרב בול ראן הראשון. מאוחר יותר הוא היה עוזרו של ג'פרסון דייוויס והועלה לדרגת בריגדיר גנרל. צ'סנאט חזר לעסוק בעריכת דין לאחר המלחמה.
אשתו הייתה מרי בויקין צ'סנאט, שיומניה שפורסמו משקפים את חיי החברה העמוסים של בני הזוג צ'סנאט וחברים בולטים כמו ג'ון בל הוד, לואי ויגפול, וייד המפטון השלישי וג'פרסון דייוויס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יימס צ'סנאט הבן, נולד ב-18 בינואר 1815 במטע מאלברי ליד קמדן, קרוליינה הדרומית, והיה הצעיר מבין ארבעה עשר ילדים ובנם היחיד של ג'יימס צ'סנאט האב (1773 – 1866) ואשתו, מרי קוקס (1775 – 1864) .[1] צ'סנאט האב היה אחד מבעלי המטעים העשירים ביותר בדרום, שהיה בעל 448 עבדים ומטעים גדולים רבים בהיקף של כמעט חמישה קילומטרים רבועים לפני פרוץ מלחמת האזרחים. צ'סנאט הבן סיים את לימודיו במחלקה למשפטים של הקולג' של ניו ג'רזי (כיום אוניברסיטת פרינסטון) ב-1835, ובתחילה עלה לגדולה בפוליטיקה של קרוליינה הדרומית.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא התקבל ללשכת עורכי הדין בשנת 1837, והחל לעסוק במקצוע באותה שנה בקמדן. מאוחר יותר הוא נבחר לכהן כחבר בבית הנבחרים של קרוליינה הדרומית בשנים 1840 – 1852 ובסנאט של קרוליינה הדרומית בשנים 1852 – 1858, ואף כיהן כנשיא בשנים 1856 – 1858. הוא היה ציר לוועידה הדרומית בנאשוויל, טנסי, ב-1850.
בשנת 1858 נבחר צ'סנאט על ידי בית המחוקקים של קרוליינה הדרומית לסנאט האמריקני כדמוקרטי במקום ג'וזיה אוונס. הוא כיהן שם במשך שנתיים לצד הסנאטור ג'יימס הנרי המונד מקרוליינה הדרומית. למרות שהגן על עבדות וזכויות המדינות, צ'סנאט התנגד לפתיחה מחדש של סחר העבדים האפריקאי ולא היה בדלן תקיף כמו רוב הפוליטיקאים בקרוליינה הדרומית. מתון בדעותיו הפוליטיות, הוא האמין בהרחבת ההגנות על התרחבות העבדות מערבה תוך הישארות בתוך האיחוד.
אבל האווירה הפוליטית התלהטה לקראת הבחירות לנשיאות של 1860, מאחר שהמפלגה הרפובליקנית והמועמד שלה לנשיאות, אברהם לינקולן, התנגדו לעבדות. לאחר שתוצאות הבחירות נודעו, החליט צ'סנאט כי אינו יכול להישאר עוד בתפקידו בסנאט. זמן קצר לאחר בחירתו של לינקולן, הוא היה הסנאטור הדרומי הראשון שפרש מהסנאט. הוא הגיש פתק בן משפט אחד, המציין את התפטרותו, שהוקרא בפני הסנאט של קרוליינה הדרומית ב-10 בנובמבר 1860. [2][3] (הוא גורש בהיעדרו מהסנאט בשנה שלאחר מכן.)
צ'סנאט השתתף בוועידת הפרישה של קרוליינה הדרומית בדצמבר 1860 ולאחר מכן נבחר לקונגרס הזמני של מדינות הקונפדרציה. הוא היה חבר בוועדה שניסחה את חוקת מדינות הקונפדרציה.
בהאמינו שארצות הברית לא תתנגד לפרישת הדרום, צ'סנאט התגאה בכך שהוא ישתה את כל הדם שישפך במלחמת האזרחים שלאחר מכן.
מלחמת האזרחים האמריקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באביב 1861, הוא שימש כעוזר של הגנרל פ.ג.ט. בורגארד ונשלח על ידי הגנרל לדרוש את כניעת פורט סאמטר בצ'ארלסטון. לאחר שמפקד המבצר, מייג'ור רוברט אנדרסון מצבא ארצות הברית סירב להיכנע, צ'סנאט הורה לפורט ג'ונסון הסמוך לפתוח באש על פורט סאמטר. כתוצאה מכך נורו היריות הראשונות של מלחמת האזרחים, ב-12 באפריל 1861. בקיץ 1861 השתתף צ'סנאט גם בקרב הראשון של מנאסס כשליש של בורגארד.
בשנת 1862 כיהן צ'סנאט במועצה המנהלת של קרוליינה הדרומית. הוא הציג את ההצעה ב-9 בינואר להקים מחלקות אדמיניסטרטיביות, מהן הוא הפך לראש מחלקת הצבא של קרוליינה הדרומית. בתפקיד זה, סמכותו של צ'סנאט בענייני צבא החליפה את סמכותו של המושל פרנסיס פיקנס. ב-5 במרץ 1862, הוא פרסם קריאה לגיוס שהזהירה שקרוליינה הדרומית תתחיל גיוס חובה אם המדינה לא תצליח לגייס 5,000 מתנדבים עד ה-20 במרץ.
כראש המחלקה הצבאית, פיקח צ'סנאט על גיוס עבדים בכפייה לצורך מאמצי המלחמה של קרוליינה הדרומית. בין מרץ ליולי 1862, אישר צ'סטנאט את השימוש בעבדים שגויסו בכפייה להגנתה של צ'ארלסטון ולסיוע לקולונל ארתור מניגולט במפרץ ויניה. ב-28 ביולי 1862 אישרה המועצה את הצעתו של צ'סנאט ליישם גיוס כפייה ברחבי המדינה, שיספק לצבא שלושת אלפים עובדים בחודש במשך ארבעה חודשים.
צ'סטנאט היה מודע לכך שעבדים שגויסו בכפייה יהיו פגיעים במיוחד למלריה בעת שעבדו בהגנות באזור החוף. ב-22 באוגוסט 1862 הוא כתב לעיתון Charleston Mercury כי לבעלי העבדים יש "התנגדות ממשית ומהותית" לגיוס הכפוי, מכיוון שצרכיהם האנושיים של נכסיהם נזנחים. הוא הבטיח למנות "קצין בעל אופי... שישגיח על העבדים ויגן עליהם." עם זאת, עיתון Charleston Daily Courier תיאר מאוחר יותר את המפקחים שמונו על ידי המדינה כ"חסרי ניסיון... ואינם מורגלים" עוד יותר מהרגיל, ו"שלא נראה כי הם דואגים" לצרכים הבסיסיים של העבדים.
מאוחר יותר במהלך המלחמה שירת צ'סנאט בצבא הקונפדרציה כקולונל וכעוזרו של נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס. בשנת 1864 הוא הועלה לדרגת בריגדיר גנרל וקיבל פיקוד על כוחות המילואים של קרוליינה הדרומית עד סוף המלחמה. הוא היה השלישי בפיקוד על כוחות הקונפדרציה בקרב טוליפיני, ושימש כמפקד הכללי לפני הגעתו של מייג'ור גנרל סמואל ג'ונס ובהמשך של בריגדיר גנרל לושיוס גארטרל.
לאחר המלחמה חזר צ'סנאט לעסוק בעריכת דין בעיר קמדן והקים את המפלגה השמרנית.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות שג'יימס צ'סנאט הבן היה הבן היחיד, אביו העניק לו רק מעט מרכושו הנרחב. מכיוון שאביו חי עד גיל 90 ונתן לבנו אך קצבה קטנה, הבן ג'יימס נאלץ לחיות בעיקר מעסקי עריכת הדין שלו. ההון של משפחת צ'סנאט ירד לטמיון במהלך המלחמה ולכן, לאחר שאביו נפטר ב-1866, ירש צ'סנאט מעט יותר מהחובות הנרחבים שהכבידו על מטעי מאלברי וסנדי היל.
צ'סנאט התחתן עם מרי בויקין מילר בת ה-17 (1823 – 1886), ב-23 באפריל 1840. מאוחר יותר היא נודעה בזכות ספרה על החיים במהלך מלחמת האזרחים, שפורסם כיומן אך הורחב מ-1881 עד 1886. כבתם של הסנאטור סטיבן דיקייטר מילר (1788 – 1838) ומרי בויקין (1804 – 1885), היא הייתה משכילה ואינטליגנטית ונטלה חלק בקריירה של בעלה. נישואיהם של בני הזוג צ'סטנאט היו לעיתים סוערים בשל הבדלי מזג: היא הייתה חמת מזג ומלאת תשוקה, ולעיתים ראתה בבעלה אדם קר ומרוחק. למרות זאת, רוב הזמן היו יחסיהם חמים ואוהבים, אך לא נולדו להם ילדים. בתקופת מלחמת האזרחים התגוררו השניים ב"בית הקוטג' של צ'סנאט" בעיר קולומביה.[4]
כפי שתיארה מרי צ'סנאט לעומק ביומנה, לבני הזוג היה חוג רחב של חברים ומכרים בחברת הדרום והקונפדרציה. בין חבריהם היו, למשל, גנרל הקונפדרציה ג'ון בל הוד, המושל לשעבר ג'ון ל. מנינג, הגנרל והפוליטיקאי של הקונפדרציה ג'ון ס. פרסטון ואשתו קרוליין, הגנרל והפוליטיקאי של הקונפדרציה וייד המפטון השלישי, הפוליטיקאי של הקונפדרציה קלמנט ק. קליי ואשתו וירג'יניה, והגנרל והפוליטיקאי של הקונפדרציה לואי ט. ויגפול ואשתו שרלוט. בני הזוג היו חברי משפחה אינטימיים של הנשיא ג'פרסון דייוויס ואשתו ורינה האוול. ג'יימס צ'סנאט היה גם בן דודו הראשון של עמיתו הגנרל בקונפדרציה זאכרי ק. דיז.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יימס צ'סנאט נחשב ל"אדם נעים הליכות, צנוע ובעל כישרונות ראויים," אשר ביצע את תפקידיו בכישרון ובכבוד הן בחיים הפוליטיים והן בחיים הצבאיים. הוא מת בביתו בקמדן, קרוליינה הדרומית ב-1 בפברואר 1885 ונקבר בבית הקברות של משפחת צ'סנאט, מחוז קרשו, קרוליינה הדרומית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'יימס צ'סנאט הבן, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Papers of the Cox and Chesnut Families, 1792-1858". South Carolina Digital Library. נבדק ב-6 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The senators who were expelled after refusing to accept Lincoln's election". The Washington Post. 5 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "SENTIMENT IN SOUTH CAROLINA.; PROCEEDINGS OF THE LEGISLATURE ON THE QUESTION OF CALLING A CONVENTION". The New York Times. 12 בנובמבר 1860.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Chesnut Cottage, Richland County (1718 Hampton St., Columbia)". National Register Properties in South Carolina. South Carolina Department of Archives and History. נבדק ב-2014-01-07.