ג'יימס הנרי המונד

ג'יימס הנרי המונד
James Henry Hammond
לידה	15 בנובמבר 1807; מחוז ניוברי, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית
פטירה	13 בנובמבר 1864 (בגיל 56); ביץ' איילנד, קרוליינה הדרומית, הקונפדרציה
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת דרום קרולינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	8 בדצמבר 1842 – 7 בדצמבר 1844; (שנתיים)
	→ John Peter Richardson II William Aiken ←
	4 במרץ 1835 – 26 בפברואר 1836; (360 ימים)
	→ John Myers Felder פרנקלין ה. אלמור ←
	7 בדצמבר 1857 – 4 במרץ 1859; (שנה)
	→ אנדרו באטלר
	4 במרץ 1859 – 11 בנובמבר 1860; (שנה)
	פרדריק א. סוייר ←

ג'יימס הנרי המונד (באנגלית: James Henry Hammond‏; 15 בנובמבר 1807 – 13 בנובמבר 1864) היה עורך דין, פוליטיקאי ובעל מטעים אמריקאי. הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בין השנים 1835–1836, מושל קרוליינה הדרומית ה-60 בין השנים 1842–1844, וחבר הסנאט של ארצות הברית בין השנים 1857–1860. כבעל עבדים, המונד היה אחד התומכים הנלהבים ביותר של העבדות בשנים שלפני מלחמת האזרחים האמריקנית.

לאחר רכישת קרקעות באמצעות נישואים, המונד החזיק בסופו של דבר בשטח של 22 מיילים רבועים, מספר מטעים ובתים, ושעבד יותר מ-300 איש.^[1] דרך משפחתה של אשתו, הוא היה גיסו של וייד המפטון השני ודודו של וייד המפטון השלישי. כאשר נודע להמפטון שהמונד אנס את ארבע אחייניותיו כאשר היו נערות, הוא פרסם את השערורייה. הפרסום של פשעיו כמעט והרס את הקריירה של המונד, אך מאוחר יותר הוא נבחר לכהן כחבר הסנאט של ארצות הברית.

ביוגרפיה

המונד נולד ב-15 בנובמבר 1807, במחוז ניוברי, קרוליינה הדרומית, לאלישה וקתרין פוקס (ספאן) המונד. הוא סיים את לימודיו במכללת קרוליינה הדרומית ב-1825, שם היה חבר באגודה האופרדיאנית. לאחר מכן הוא לימד בבית ספר, כתב בעיתון ולמד משפטים. המונד התקבל ללשכת עורכי הדין בשנת 1828 ופתח משרד עריכת דין בקולומביה, קרוליינה הדרומית, והקים עיתון כדי לתמוך בזכות הביטול.

המונד "הבטיח את עצמאותו הכלכלית" בכך שהתחתן עם קתרין אליזבת פיצסיימונס, צעירה ביישנית ופשוטה בת 17 עם נדוניה משמעותית. המונד הפך לאדם עשיר באמצעות נישואים אלו והצטרף למעמד בעלי המטעים. המונד החזיק בסופו של דבר 22 מילים רבועים (57 קילומטרים רבועים) של קרקעות, מספר בתי מטעים, ושעבד יותר מ-300 איש.

לאחר נישואיו, המונד נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית כחבר במפלגת הביטול, וכיהן מ-1835 ועד להתפטרותו בשנה שלאחר מכן עקב בריאות לקויה. לאחר שבילה שנתיים באירופה, חזר המונד לקרוליינה הדרומית ועסק בחקלאות; ניהול אחזקותיו הנרחבות לקח הרבה מזמנו.

המונד נבחר כמושל קרוליינה הדרומית, וכיהן בין השנים 1842–1844. בית המחוקקים בחר בו לסנאט של ארצות הברית ב-1857 בעקבות מותו של אנדרו באטלר. המונד כיהן משנת 1857 ועד להתפטרותו בשנת 1860 בשל ההכרזה של קרוליינה הדרומית על פרישה מארצות הברית. המונד מת ב-13 בנובמבר 1864 (יומיים לפני יום הולדתו החמישים ושבע), ב"אזור ההיסטורי של מטע רדקליף" בביץ' איילנד, קרוליינה הדרומית.

המונד שקל לפרוש מסנאט ארצות הברית, אך הרגיש שהוא נאלץ להישאר בעקבות פשיטת ג'ון בראון על הרפרס פרי.

תמיכה בעבדות

כדמוקרט, המונד נודע בעיקר במהלך חייו כמגן גלוי של העבדות וזכויות המדינות. הוא טבע את הביטוי הפופולרי ש"כותנה היא המלך" בנאומו ב-4 במרץ 1858 בפני הסנאט, ואמר:

"בכל מערכת חברתית, חייבת להיות שכבה שתבצע את העבודות הזולות, את העבודות הקשות של החיים... היא מהווה את ה'בסיס' של החברה. הוא אמר את המילים שהפכו לפופולריות: 'אתם לא מעזים לנהל מלחמה נגד הכותנה — אין כוח על פני האדמה שמעז להילחם בה. הכותנה היא המלך.'"

בכתיבתו, המונד השווה באופן עקבי בין העבודה המשועבדת בדרום, שנחשבה 'מתוגמלת היטב', לבין העבודה החופשית בצפון, שתיאר אותה כ'נצלנית' (כך החשיב את העובדים המיומנים והפועלים השכירים).

מעבר למאמרים בעיתונים מקומיים, הוא כתב בשיתוף עם ויליאם הארפר, תומאס רודריק דיו וויליאם גילמור סימס את The Pro-Slavery Argument‏. ^[2] המונד וסימס היו חלק מ"מעגל קדוש" של אינטלקטואלים, כולל אדמונד ראפין, נתנאל בוורלי טאקר וג'ורג' פרדריק הולמס, שקידמו רפורמה בדרום בצורות שונות. כתומכי עבדות, שניהם הצדיקו אותה במונחים של ניהול יצורים נחותים וקידמו "שיפור" של המשעבדים ביחסם לעבדים.

המונד קידם את רדקליף, המטע שלו בביץ' איילנד, קרוליינה הדרומית, ^[3] כאידיאל שלו למטע המנוהל בצורה מושלמת בספרו Plantation manual, 1857-58‏.^[4] המדריך כולל מגוון רחב של חומרים, עם כללים מפורטים המוסדרים לטיפול בשפחות הרות ומניקות (שהוא התיר להן להניק את תינוקותיהן במשך 12 חודשים), בעבדים זקנים שכבר לא היו כשירים לעבודות שדה כבדות, יחד עם כללים בנוגע לביגוד, מגורים, מזון וכו', בנוסף לניהול בעלי חיים וחקלאות.^[4]

המונד דחה כל רגולציה ממשלתית של עבדות, אפילו בזמן מלחמה. כשממשלת קרוליינה הדרומית גייסה 16 מהאנשים שהמונד שיעבד לצורך שיפור ביצורים, הוא סירב, וכינה את זה "שגוי בכל דרך ונורא." בנוסף, כאשר קצין בצבא הקונפדרציה עצר אצלו כדי לגייס תבואה, המונד קרע את צו הגיוס, השליך אותו מהחלון, וכתב על כך שזה פיצה אותו בצורה מועטה מדי ושזה היה כמו "להטביע על מצחי: "עבד".

מערכות יחסים ותקיפות מיניות

יומניו הסודיים והמקודשים של המונד (שפורסמו רק בשנת 1989) תיארו, ללא מבוכה, את ההתעללות המינית שלו במשך שנתיים אחייניות בגיל העשרה, בנותיהם של גיסתו אן פיצסימונס ובעלה וייד המפטון השני. הוא הטיל את האשמה על מה שתיאר כהתנהגות מפתה מצד הצעירות שהיו "מעוררות חיבה יתרה". השערורייה "חיסלה את הקריירה הפוליטית שלו" לעשור שלם לאחר שווייד המפטון השלישי האשים אותו בפומבי בשנת 1843, בעת שהמונד כיהן כמושל. הוא "נודה על ידי החברה המהוגנת" במשך תקופה מסוימת, אך בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 נבחר בכל זאת על ידי בית המחוקקים של המדינה לכהן כחבר הסנאט של ארצות הברית.

הנזק שעשה המונד לנערות היה מרחיק לכת, והרס את הסיכויים החברתיים שלהן. הן נחשבו כמי שהכתימו את המוניטין החברתי כתוצאה מהתנהגותו, ואף אחת מהארבע לא התחתנה מעולם.

המונד נודע כמי שאנס שוב ושוב שתי שפחות, שאחת מהן הייתה אולי בתו. הוא אנס את השפחה הראשונה, סאלי ג'ונסון, כשהייתה בת 18. התנהגות כזו הייתה נפוצה בקרב אנשים לבנים תקיפים באותה תקופה; ילדיהם המעורבים נולדו לעבדות ונשארו שם אלא אם כן האבות נקטו פעולה כדי לשחרר אותם. מאוחר יותר, המונד אנס את בתה של סאלי ג'ונסון, לואיזה, שהייתה תינוקת בת שנה כשקנה את אמה. האונס הראשון התרחש כאשר לואיזה הייתה בת 12; היא גם ילדה כמה מילדיו.

אשתו של המונד, קתרין, עזבה אותו למספר שנים לאחר שאנס שוב ושוב את השפחה הילדה ולקחה את ילדיה איתה. מאוחר יותר היא חזרה.

בסוף המאה ה-20, היסטוריונים למדו כי המונד, בצעירותו, היה במערכת יחסים הומוסקסואלית עם חברו למכללה, תומאס ג'פרסון וית'רס. לכך יש עדות בשני מכתבים מפורשים מבחינה מינית ששלח וית'רס להמונד ב-1826. המכתבים, שנמצאו בין המסמכים של המונד באוניברסיטת קרוליינה הדרומית, פורסמו לראשונה על ידי החוקר מרטין דוברמן בשנת 1981; הם בולטים כעדות נדירה למערכות יחסים חד מיניות בארצות הברית בתקופה שלפני מלחמת האזרחים. ^[5]

מורשתו

בית הספר המונד בקולומביה, קרוליינה הדרומית, נקרא אקדמיית ג'יימס ה. המונד כאשר נוסד ב-1966. הוא היה אחד מבתי ספר פרטיים רבים הידועים כאקדמיות להפרדה, שהוקמו כדי לשמר את ההפרדה הגזעית בבתי הספר. על אף שרבות מהאקדמיות להפרדה הללו אינן קיימות כעת, בית הספר המונד המשיך להתפתח; לאחר שנות ה-70, הוא הרחיב את מדיניות הקבלה שלו, כפי שקבע החוק הפדרלי, ללא הפליה. בית הספר שינה את שמו כדי לשקף את השינוי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס הנרי המונד בוויקישיתוף

ג'יימס הנרי המונד, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ג'יימס הנרי המונד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Weil, Julie Zauzmer (10 בינואר 2022). "More than 1,800 congressmen once enslaved Black people. This is who they were, and how they shaped the nation". Washington Post. נבדק ב-5 במאי 2024. {{cite news}}: (עזרה) Database at "Congress slaveowners", The Washington Post, 2022-01-13, נבדק ב-2024-04-29
^ "The pro-slavery argument, as maintained by the most distinguished writers of the southern states: Containing the several essays on the subject, of Chancellor Harper, Governor Hammond, Dr. Simms, and Professor Dew". Philadelphia, Lippincott, Grambo & co. 1853.
^ "Redcliffe Plantation State Historic Site". South Carolina Department of Parks, Recreation & Tourism. נבדק ב-24 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² "Plantation manual, 1857-58. James Henry Hammond". Library of Congress.
^ Salvatore J. Licata, Robert P. Petersen, Historical Perspectives on Homosexuality, Psychology Press, 1981, ISBN 978-0-917724-27-5. (באנגלית)

[WaPo-1] Weil, Julie Zauzmer (10 בינואר 2022). "More than 1,800 congressmen once enslaved Black people. This is who they were, and how they shaped the nation". Washington Post. נבדק ב-5 במאי 2024. {{cite news}}: (עזרה) Database at "Congress slaveowners", The Washington Post, 2022-01-13, נבדק ב-2024-04-29

[2] "The pro-slavery argument, as maintained by the most distinguished writers of the southern states: Containing the several essays on the subject, of Chancellor Harper, Governor Hammond, Dr. Simms, and Professor Dew". Philadelphia, Lippincott, Grambo & co. 1853.

[3] "Redcliffe Plantation State Historic Site". South Carolina Department of Parks, Recreation & Tourism. נבדק ב-24 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)

[usloc-4] ¹ ² "Plantation manual, 1857-58. James Henry Hammond". Library of Congress.

[5] Salvatore J. Licata, Robert P. Petersen, Historical Perspectives on Homosexuality, Psychology Press, 1981, ISBN 978-0-917724-27-5. (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]