ג'ורג' פטון הרביעי
 | |
| לידה |
24 בדצמבר 1923 בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית   |
|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 2004 (בגיל 80) דרום המילטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית של ארצות הברית |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1942–1980 (כ־38 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת קוריאה מלחמת וייטנאם | |
| עיטורים | |
| |
  | |
ג'ורג' סמית' פטון הרביעי (באנגלית: George Smith Patton IV; 24 בדצמבר 1923 – 27 ביוני 2004) היה מייג'ור גנרל בצבא ארצות הברית ובנו של גנרל מלחמת העולם השנייה ג'ורג' ס. פטון הבן. הוא שירת במלחמת קוריאה ובמלחמת וייטנאם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פטון נולד ב-24 בדצמבר 1923 בבוסטון, והתחנך בבית הספר היל. הוא נכנס לווסט פוינט ב-1942 וסיים את לימודיו כעבור ארבע שנים ב-1946 כקצין חי"ר. בזמן לימודיו בווסט פוינט, אביו מת, ופטון הצעיר הסיר את הספרה הרומית משמו.[1] מבחינה טכנית 'ג'ורג' סמית' פטון' הרביעי, זכור לפעמים כ'ג'ורג' פטון השלישי' שכן אביו נקרא פטון הבן.[1]
המשימה הראשונה שלו הייתה ברגנסבורג, גרמניה המערבית, שם השתתף ברכבת האווירית של ברלין ב-1948. הכוחות שבפיקודו שימשו להעמסת אספקה על מטוסי תובלה של חיל האוויר לכיוון ברלין. בשנת 1952 הצטרף לפלוגה C, גדוד הטנקים 63, דיוויזיית הרגלים ה-1, כמפקד מחלקה. שנה לאחר שחזר מגרמניה, הוא התחתן עם ג'ואן הולברוק ב-1952. [2]
מלחמת קוריאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פטון שירת במלחמת קוריאה מפברואר 1953, ופיקד על פלוגת "A" של גדוד הטנקים 140, דיוויזיית הרגלים ה-40. הוא קיבל את כוכב הכסף הראשון שלו ואת לב הארגמן בקוריאה.[1]
כשחזר לארצות הברית ב-1954, פטון, כעת קפטן, הוצב בתחילה בווסט פוינט, אך נאסף במהירות כחלק מתוכנית חילופי דברים ונשלח ללמד באקדמיה הימית של ארצות הברית. [3]
מלחמת וייטנאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]פטון שירת בסך הכל שלושה סיורים בתפקיד בדרום וייטנאם, הראשון מאפריל 1962 עד אפריל 1963 בפיקוד הסיוע הצבאי, וייטנאם, במהלכם הועלה לדרגת לוטננט קולונל. לאחר מכן הוא קיבל את הפיקוד על הגדוד ה-2, רגימנט השריון ה-81 של דיוויזיית השריון ה-1 בפורט הוד, טקסס, לפני הסיור השני שלו ב-1967, זה נמשך שלושה חודשים בלבד. [4] במהלך הסיור האחרון והאינטנסיבי ביותר של פטון, שנמשך מינואר 1968 עד ינואר 1969, הוא זכה בשני צלבי השירות המצוין על פעולותיו בשדה הקרב. במהלך סיור אחרון זה, הוא הוצב בתחילה כראש המבצעים והתוכניות במטה, צבא ארצות הברית וייטנאם. עם זאת, לאחר קידומו לקולונל באפריל 1968, הוא קיבל את הפיקוד על גדוד פרשי השריון ה-11. במהלך שלושת הסיורים שלו בווייטנאם, פטון, שהשתמש לעיתים קרובות במסוקים כעמדת פיקוד ניידת, הופל שלוש פעמים וקיבל את צלב התעופה המצוינת וכוכב הכסף השני.[5]
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי וייטנאם, פטון הועלה לדרגת בריגדיר גנרל ביוני 1970 לפני שמונה למפקד של דיוויזיית השריון ה-2, ב-1975, כמייג'ור גנרל. זו הייתה יחידה שעליה פיקד אביו רגע לפני שארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה, מה שהפך זאת לפעם הראשונה בהיסטוריה של צבא ארצות הברית שאב ובנו פיקדו שניהם על אותה דיוויזיה.[5]
בריגדיר גנרל פטון היה סגן מפקד הדואר בפורט נוקס, קנטקי במהלך 1972. הוא גם היה עוזר מפקד בית הספר לשריון באותו זמן.
פטון שובץ בקורפוס השביעי בגרמניה, כסגן המפקד. הוא הוצב ליד שטוטגרט, שם מנפרד רומל, בנו של גנרל-פלדמרשל ארווין רומל, היה פקיד ממשלתי שלימים הפך לראש העיר. [6] בניהם של שני היריבים לשעבר נכנסו לידידות מתוקשרת, שנמשכה עד מותו של פטון ב-2004. מ-5 באוגוסט 1975 עד 3 בנובמבר 1977, הוא פיקד על דיוויזיית השריון ה-2 בפורט הוד, טקסס.
אחרית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים שלאחר פרישתו ב-1980, הפך פטון אחוזה בבעלות אביו הממוקמת צפונית לבוסטון לחוות גרין מדוז, [7] שם קרא לשדות על שם חיילים שמתו בפיקודו בווייטנאם.
פטון התיידד עם ראש עיריית שטוטגרט, מנפרד רומל, בנו של הגנרל שנלחם באביו בתקופת המלחמה, גנרל ארווין רומל.[5] השניים נשארו חברים לאחר פרישתו של פטון מהכוחות המזוינים.
במהלך השנים הראשונות לאחר פרישתו מהצבא, התראיין פטון לעיתונאי קים וילנסון לספרו The Bad War: An Oral History of the Vietnam War, שיצא לאור ביוני 1987. בשנות ה-90 עבד פטון לצד הסופר בריאן סובל כדי לכתוב את The Fighting Pattons, ספר המשמש כביוגרפיה משפחתית רשמית של אביו כמו גם השוואה בין הצבא של דור אביו לזה שלו, תקופה שכיסתה חמישה סכסוכים וכמעט 70 שנות שירות משולב. The Fighting Pattons יצא לאור ב-1997.
הוא מת מסוג של מחלת פרקינסון בגיל 80 ב-27 ביוני 2004.[1]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פטון היה הרביעי בענף שלו שנקרא ג'ורג' סמית' פטון. סבא רבא שלו, ג'ורג' סמית' פטון הראשון, היה קולונל בצבא הקונפדרציה במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, אשר פיקד על חטיבה בקרב אופקון, הידוע גם כקרב וינצ'סטר השלישי ב-19 בספטמבר 1864, הוא נפצע, נלכד ומת. נאמן למה שתהיה משפחת פטון האופיינית לעולם לא להודות בתבוסה, פטון נפצע אנושות בניסיון כמעט חסר סיכוי לגייס את אנשיו לאחר שהחטיבה שלו נורתה לרסיסים וכל ניסי הגדודים הכפופים לו נלכדו. סבו של פטון, שנולד כג'ורג' ויליאם פטון ב-1856, שינה את שמו לג'ורג' סמית' פטון ב-1868, לכבוד אביו. אביו של פטון היה ג'ורג' סמית' פטון ג'וניור, הגנרל הנודע במלחמת העולם השנייה המפורסם ביותר בשל פיקודו על הארמייה האמריקאית השלישית בצפון מערב אירופה בשנים 1944 ו-1945.
למרות שקיבל את השם ג'וניור, אביו של פטון היה למעשה ג'ורג' סמית' פטון השלישי. מסיבה זו, פטון הוטבל ג'ורג' סמית' פטון הרביעי. לאחר מות אביו ב-1945, פאטון שינה את שמו החוקי לג'ורג' סמית' פטון, והסיר משמו את הספרות הרומיות.
בנו הבכור, מבחינה טכנית ג'ורג' ס. פטון החמישי, ידוע גם בתור ג'ורג' סמית' פטון ג'וניור. נכדו הצעיר של הגנרל פטון במלחמת העולם השנייה, שעדיין חי, העניק ראיונות בערוץ ההיסטוריה ובערוץ הצבאי, והזכיר את מורשת משפחתו.
בן אחר, רוברט ה. פטון, כתב היסטוריה של משפחת פטון: The Pattons: A Personal History of an American Family (Crown, 1994).[8][9]
בנו הצעיר בנג'מין פטון כתב ביוגרפיה משפחתית שכותרתה Growing Up Patton: Reflections on Heroes, History, and Family Wisdom, ששיקפה את הקריירה של סבו ואביו. [10] בנג'מין, יוצר קולנוע, הקליט גם קלטות של זכרונותיו של אביו מהחוויות שלו ושל סבו, והקלטות אלו היוו את הבסיס לספר "The Fighting Pattons" מאת בריאן מ. סובל.[11]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ורג' פטון הרביעי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Patterson, Michael Robert (2023-07-31). "George Smith Patton - Major General, United States Army". Arlington National Cemetery (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-08-05.
- ^ "Article Title". The Los Angeles Times. 16 ביוני 1952. p. 53.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sobel, Brian (1997). The Fighting Pattons. Greenwood Publishing Group. ISBN 978-0-275-95714-8.
- ^ Moïse's Bibliography: U.S. Military Men
- ^ 1 2 3 "How George S. Patton IV Lived Up to His Father's Legacy". HistoryNet (באנגלית אמריקאית). 2022-03-04. נבדק ב-2023-08-05.
- ^ Sobel, Brian M. (1997). The Fighting Pattons. Greenwood Publishing Group. p. 94. ISBN 978-0-275-95714-8.
- ^ Harlow, Michael (8 ביולי 2018). "Historic Massachusetts farm cultivates medical cannabis with a social conscience". נבדק ב-5 באפריל 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rierden, Andi (12 ביוני 1994). "The Patton Family: An Intimate Portrait". The New York Times. נבדק ב-30 ביוני 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Patton, Robert (1 במרץ 1994). The Pattons: A Personal History of an American Family (1st ed.). Crown Publishing Group. pp. 320. ISBN 0517590689. נבדק ב-30 ביוני 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "For General Patton's Family, Recovered Ground". Smithsonian. ביוני 2009. אורכב מ-המקור ב-2013-04-19. נבדק ב-2013-07-03.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Patton, Benjamin. "For General Patton's Family, Recovered Ground". Smithsonian.com. Smithsonian Institution. נבדק ב-30 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה)