ג'ורג' וולינגטון
 | |
| לידה |
27 באוקטובר 1924 פלרמו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1993 (בגיל 68) קייפ קורל, ארצות הברית |
| שם לידה | Giacinto Figlia |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
העשור של 1940 – 1993 |
| מקום לימודים |
בית הספר ג'וליארד |
| סוגה | ג'אז |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה | פסנתר |
| חברת תקליטים |
בלו נוט |
  | |
ג'ורג' וולינגטון (27 באוקטובר 1924 – 15 בפברואר 1993) היה פסנתרן ומלחין ג'אז אמריקאי.
נעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולינגטון נולד בשם ג'יאצ'ינטו פיגליה (מקורות אחרים טוענים כי הוטבל בשם "ג'ורג'יו"[1][2]) בסיציליה, ואז עבר לארצות הברית (ניו יורק) עם משפחתו בשנת 1925.[3] אביו היה זמר אופרה והכיר לבנו את המוזיקה הקלאסית, אך וולינגטון האזין לג'אז לאחר ששמע את המוזיקה של הסקסופוניסט לסטר יאנג. הוא סיפר, כי קיבל את השם וולינגטון בתיכון: "אני אוהב ללבוש בגדים נוצצים [...] והילדים בשכונה היו אומרים 'היי, תסתכל על וולינגטון!" (ולינגטון- סוג של מגפי עור מגונדרים). הוא עזב את בית הספר בגיל 15 כדי לנגן בפסנתר בניו יורק.
המשך חייו והקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1943 - 1953 ניגן וולינגטון עם דיזי גילספי, עם נגן הקלרינט ג'ו מרסלה, צ'ארלי פארקר, סרג' צ'אלוף, אלן אגר, קאי ווינדינג, טרי גיבס, ברו מור, אל קון, ג'רי מוליגן, זוט סימס ורד רודני, והוקלט, בשנת 1950, כסולן עבור חברת ההקלטות Savoy ו-Blue Note . וולינגטון סייר באירופה בשנת 1953 עם הביג בנד של ליונל המפטון .[4] בשנים 60–1954 ניהל בניו יורק להקות בהם ניגנו מוזיקאים עולים בהם דונלד בירד, ג'קי מקלין ופיל וודס .
והקליט עם מוזיקאים אלה עבור הלייבלסטים "פרסטיז" ו"אטלנטיקה" . המופע של השביעיה של "בלו-נוט" משנת 1954 בשם "המופע של ג'ורג' וולוינגטון",אינה כלולה בהקלטות אלה.
בשנת 1960 וולינגטון הפסיק לנגן מוזיקה ועבר לפלורידה[3] לעבוד בעסקי מיזוג האוויר המשפחתי,[4] כדי להוריד את הלחץ של הסיורים הבלתי פוסקים. הוא חזר למוזיקה בשנת 1984 והקליט שלושה אלבומים, "Virtuoso" ב-1984, "Symphony of a Jazz Piano" בשנת 1986 ו-"Pleasure of a Jazz Inspiration" בשנת 1992. בשנת 1985 הוא הופיע גם בפסטיבל Kool Jazz בניו יורק.
יצירותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירות הידועות ביותר שלו הן "Lemon Drop" (שזכתה להצלחה כשנוגנה על ידי וודי הרמן בסוף שנות הארבעים),[5][6] ו-"Godchild" (אחד הקטעים שהושמעו לקראת הקלטות האלבום The Birth of the Cool של מיילס דייוויס).[3]
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמוביל
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנת הקלטה | כותרת | תווית | נגנים / הערות |
|---|---|---|---|
| 1949–51 | The George Wallington Trios and Septet | Savoy | Trios, with Curly Russell (bass), Charlie Perry (drums), and Russell (bass), Max Roach (drums); septet with Jerry Lloyd (trumpet), Kai Winding (trombone), Brew Moore (tenor sax), Gerry Mulligan (baritone sax), Russell (bass), Perry (drums) |
| 1952–53 | The George Wallingon Trio | Presti | Trios, with Curly Russell (bass), Max Roach (drums), and Oscar Pettiford (bass), Roach (drums) |
| 1954 | ''שלישייה
| RCA ווג |
עם פייר מישלוט | |
| 1954 | ''הסדנה של שלישיית ג'ורג 'וולינגטון
|Verbe |
Trio, with Curly Russell (bass), Art Taylor (drums) | |
| 1955 | Live at the Café Bohemia | Progresive | Quintet, with Donald Byrd (trumpet), Jackie McLean (alto sax), Paul Chambers (bass), Art Taylor (drums) |
| 1956 | Jazz for the Carriage Trade | Prestige | 1 Trio track, Quintet, with Donald Byrd (trumpet), Phil Woods (alto sax), Teddy Kotick (bass), Art Taylor (drums) |
| 1956 | Metronome All-Stars 1956 | Clef | רצועת פסנתר סולו אחת "Lady Fair" |
| 1956 | Knight Music | Atlantic | שלישייה, עם טדי קוטיק (בס) ניק סטבולאס (תופים) |
| 1957 | The New York Scene | New Jazz | 1 trio track, with Teddy Kotick (bass), Nick Stabulas (drums); 5 tracks quintet, with Donald Byrd (trumpet), Phil Woods (alto sax) added |
| 1957 | Jazz at Hotchkiss | Savoy | 1 Trio Track - Quintet, with Donald Byrd (trumpet), Phil Woods (alto sax), Knobby Totah (bass), Nick Stabulas (drums) |
| 1957 | The Prestidigitator | East-West | Some tracks with quartet; some tracks quintet with J.R. Monterose and Jerry LLoyd |
| 1984 | וירטואוז | Interface | פסנתר סולו |
| 1985 | The Pleasure of a Jazz Inspiration | VSOP | פסנתר סולו |
| 1986 | The Symphony of a Jazz Piano | Interface | פסנתר סולו |
כמלווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנת הקלטה | מנהיג | כותרת | תווית |
|---|---|---|---|
| 1946–49 | Serge Chaloff | We the People Bop | Cool&Blue |
| 1949 -1952 | Sten Geta Zoot Sims | The Brothers Wallington on the 1952 tracks Zoot Sims, Kai Winding, Al Cohn—Zoot Sims All Stars 1952 | Prestige |
| 1950, 1954 | Al Cohn | Al Cohn's Tones | סבוי |
| 1949-1953 | Early Stan - Wallington on the 1949 tracks with Terry Gibbs | ||
| 1951 | Gerry Mulligan | Mulligan Plays Mulligan | |
| 1952 | Annie Ross | אנני רוס שרה | |
| 1952 | Gil Melle | Gil Mellé Quintet/Sextet | Blue note |
| 1953 | lionel Hampton | Oh! Rock | Natasha |
| 1957 | Bobby Jaspar | בובי ג'ספר עם ג'ורג 'וולינגטון, אידרס סולימאן |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ורג' וולינגטון, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'ורג' וולינגטון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ורג' וולינגטון, באתר Discogs (באנגלית)- אנציקלופדיה למוזיקה פופולרית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Down Beat. Vol. 30. Maher Publications. 1963. p. 19.
- ^ Joseph F. Clarke (1977). Pseudonyms. BCA. p. 168.
- ^ 1 2 3 Wilson, John S. (June 16, 1985) "Jazz". The New York Times. p. G2.
- ^ 1 2 Yanow, Scott "George Wallington – Biography". AllMusic. Retrieved December 15, 2014.
- ^ Jazz Times Aug 2001 Page 113 "Wallington's tricky "Lemon Drop" is played at manic speed, with some breathtakingly sharp ensemble passages"
- ^ Jazz Monthly Issues 158-166 - Page 10 1968 "Woody Herman's "Lemon Drop" is on Capital ...