ג'ון קנפילד ספנסר

ג'ון קנפילד ספנסר
John Canfield Spencer
	ג'ון קנפילד ספנסר
לידה	8 בינואר 1788; הדסון, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	17 במאי 1855 (בגיל 67); אולבני, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הכפרי, אולבני, ניו יורק, ארצות הברית
השכלה	יוניון קולג' (1806)
מפלגה	המפלגה הוויגית
	8 במרץ 1843 – 2 במאי 1844; (שנה)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'ון טיילר
	→ וולטר פורוורד ג'ורג' ביב ←
	12 באוקטובר 1841 – 4 במרץ 1843; (שנה)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'ון טיילר
	→ ג'ון בל ג'יימס פורטר ←
	4 בפברואר 1839 – 12 באוקטובר 1841; (שנתיים)
תחת מושל ניו יורק	ויליאם סיוארד
	→ ג'ון אדמס דיקס ארצ'יבלד קמפבל (בפועל) ←
	4 בינואר 1820 – 30 ביוני 1820; (179 ימים)
	→ עובדיה גרמן פיטר שרפ ←
	4 במרץ 1817 – 3 במרץ 1819; (שנתיים)
	4 במרץ 1817 – 3 במרץ 1819; (שנתיים)
חתימה

ג'ון קנפילד ספנסר (באנגלית: John Canfield Spencer;‏ 8 בינואר 1788 – 17 במאי 1855) היה פוליטיקאי, עורך דין ושופט אמריקאי וחבר הקבינט של ארצות הברית בתקופת ממשלו של נשיא ארצות הברית ג'ון טיילר.^[1]

ראשית חייו

ג'ון קנפילד ספנסר נולד בעיר הדסון שבמדינת ניו יורק. הוא היה ילדם הבכור של אמברוז ספנסר, שהיה שופט בבית המשפט העליון של ניו יורק, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, התובע הכללי של מדינת ניו יורק וראש עיריית אולבני, ושל אשתו הראשונה לאורה קנפילד. אחותו של ג'ון, אבי ספנסר, נישאה לראש עיריית אולבני, ג'ון טאוזנד.^[2] אחיו הצעיר, ויליאם אוגוסטוס ספנסר, היה נשוי לאלאונורה אלייזה לורילרד, בתו של פיטר אברהם לורילרד, יצרן טבק ידוע. אחיו של ג'ון, אמברוז ספנסר הבן, נהרג במלחמת 1812.^[3]

שנה לאחר מות אמו ב-1807, נשא אביו של ג'ון ספנסר לאישה את מרי קלינטון. מרי הייתה בתו של ג'ון קלינטון, איש צבא שלחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית ואחותו של מושל ניו יורק דוויט קלינטון. לאחר מותה של מרי מאוחר יותר באותה שנה, נישא אביו שוב לקתרין קלינטון, אחותה של מרי.

ג'ון ספנסר סיים את לימודיו ביוניון קולג' שבסקנקטדי ב-1806 ושנה לאחר מכן הוא היה למזכירו של מושל ניו יורק דניאל טומפקינס. הוא למד משפטים באולבני וב-1809 הואת התקבל ללשכת עורכי הדין.^[1]

קריירה

לאחר שהשלים את התמחותו בעיר קננדייגואה שבאפסטייט ניו יורק, הוא היה למנהל בית המשפט לדיני היושר של מדינת ניו יורק.

במלחמת 1812 שירת ספנסר בצבא ארצות הברית ומונה לקצין המשפטי של בריגדה שלחמה בחזית הצפונית.^[1] ב-1814 הוא היה למנהל הדואר של קנדייגואה וב-1815 הוא היה לעוזר התובע הכללי ופרקליט המחוז בחמשת המחוזות המערביים של מדינת ניו יורק. ב-1816 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית וכיהן שם מ-4 במרץ 1817 ועד 3 במרץ 1819.^[1] הוא היה חבר הוועדה שהגישה את הדוח הבלתי מחמיא על ענייני הבנק השני של ארצות הברית.

ב-1819 הוא היה מועמד מטעם מחנהו של גיסו, דוויט קלינטון למושב בסנאט ארצות הברית מטעם מדינת ניו יורק, אך עקב ההתמודדות המשולשת שלו מול סמואל יאנג שהתמודד מטעם הסיעה המקומית של המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית ומול רופוס קינג שהתמודד מטעם המפלגה הפדרליסטית, אף אחד משלושתם לא השיג את הרוב הדרוש. בין השנים 1820 – 1822 הוא היה חבר האספה המדינתית של ניו יורק וב-1820 הוא היה יושב הראש שלה. בין השנים 1825 – 1828 הוא היה הסנאט של ניו יורק.^[1]

ב-1826 שימש ספנסר כתובע המיוחד לחקירת היעלמותו של ויליאם מורגן שנעצר, נחטף ונרצח על חשיפת סודות של הבונים החופשיים וכך עורר את הקמתה של "התנועה האנטי-מסונית" (אנ'). ספנסר צידד באנטי-מסונים ופרסם כתב יד של הטקסים המסוניים. בין השנים 1831 – 1833 הוא כיהן שוב כחבר האספה המדינתית ועבר להתגורר באולבני ב-1837. בין השנים 1839 – 1841 הוא ערך את המהדורה האנגלית של הספר הדמוקרטיה באמריקה של אלכסיס דה טוקוויל וכיהן כמזכיר המדינה של ניו יורק.^[4]

בממשל הפדרלי

ב-1841 מינה נשיא ארצות הברית ג'ון טיילר את ספנסר כמזכיר המלחמה בממשלו. בתפקידו זה הוא הציע להקים שרשרת של מוצבים שתשתרע מקונסיל בלפס שבאיווה ועד נהר קולומביה. הוא גם המליץ שהממשלה תדבק בהסדרים שעשו מפקדי הצבא בשטח לפיצוי שבטי המוסקוגי שאולצו לעבור אל השטחים שממערב לנהר המיסיסיפי.^[5] ב-1842 הוצא להורג בנו של ספנסר, פיליפ, ששירת כפרח קצונה בצי, ללא שנשפט בבית דין צבאי יחד עם שני מלחים נוספים על סיפון הבריג USS Somers על שלכאורה ניסו לעורר מרד.^[6]

ב-1843 מונה ספנסר לתפקיד מזכיר האוצר לאחר התפטרותו של וולטר פורוורד. בתפקיד זה הוא הקדיש את זמנו לנושא המכסים והאמין שהגירעון ושאר ההוצאות הממשלתיות צריכים להיות ממומנים מההיטלים על יבוא ולא ממיסוי פנימי. הוצאות הממשלה חרגו מהתקציב וספנסר דחף להטלת היטלי יבוא על מוצרים כמו קפה ותה. כדי לסייע במימון הגרעון הפדרלי הוא עסק בנושא השנוי במחלוקת של איגרות חוב. הוא גם המשיך לקדם תוכנית, שמלכתחילה יזם אותה פורוורד, למועצה שתנהל ותוציא את הכספים הציבוריים שגויסו מהטלת מיסים. חוק אוצר המדינה כשל בהצבעה בקונגרס.

פעמיים הציג הנשיא טיילר את מועמדותו של ספנסר כשופט בבית המשפט העליון, בפעם הראשונה ב-1844 כדי לאייש את מושבו של סמית' תומפסון, ושוב ביוני אותה שנה כדי להחליף את הנרי בולדווין, אך הסנאט לא אישר את מינויו בשתי הפעמים.^[7] כאחד מאנשי מדינות הצפון המעטים בממשל שנשלט בעיקר על ידי האינטרסים של הדרום, מצא עצמו ספנסר יותר ויותר בקשיים למלא את תפקידו בקבינט ובמאי 1842 הוא התפטר מתפקידו ושב לאולבני.

חיים אישיים

ב-1809 נשא ספנסר לאישה את אליזבט סקוט סמית'. יחד הם הביאו לעולם שלוש בנות וארבעה בנים, שחלקם מתו בצעירותם או בנסיבות מצערות. הוא התגורר בקננדייגואה במשך 36 שנים בבית שנבנה בשנת 1800 לערך על ידי פיטר פורטר, מזכיר המלחמה בממשלו של הנשיא ג'ון קווינסי אדמס.

ג'ון ספנסר מת באולבני ב-17 במאי 1855 ונטמן בבית הקברות הכפרי שבעיר לצד רעייתו אליזבט.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון קנפילד ספנסר בוויקישיתוף

John Canfield Spencer at the United States Department of the Treasury
ג'ון קנפילד ספנסר באתר Find a Grave
ג'ון קנפילד ספנסר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ג'ון קנפילד ספנסר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
כתבי ג'ון קנפילד ספנסר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

[קונגרס-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ג'ון קנפילד ספנסר במדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית

[2] "Lansing/Townsend/Spencer Family Papers 1717-1903" (PDF). albanyinstitute.org. Albany Institute of History & Art Library. January 2000.

[3] Brooke, John L. (2013). Columbia Rising: Civil Life on the Upper Hudson from the Revolution to the Age of Jackson. UNC Press Books, p. 480.

[4] Tocqueville, Alexis de (2009). Tocqueville on America After 1840: Letters and Other Writings. Cambridge University Press. p. 466.

[5] Bell, William Gardner (1982). Secretaries of War and Secretaries of the Army: Portr. & Biograph. Sketches. Government Printing Office. p. 52.

[6] Lehman, John (August 8, 2010). "Review of William Leeman's Naval Academy history, The Long Road to Annapolis". Washington Post. p. B6.

[7] Chase, Salmon Portland; Niven, John (1993). The Salmon P. Chase Papers: Correspondence, 1823-1857. Kent State University Press. p. 107.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]