לדלג לתוכן

ג'ולייטה סימיונטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ולייטה סימיונטו
Giulietta Simionato
לידה 12 במאי 1910
פורלי, איטליה
פטירה 5 במאי 2010 (בגיל 99)
רומא
מוקד פעילות איטליה, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1930 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת אופרה
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול מצו סופרן
שפה מועדפת איטלקית
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ג'ולייטה סימיונטו ככרמן. לה סקאלה, 1954

ג'ולייטה סימיונטו (באיטלקית: Giulietta Simionato;‏ 12 במאי 1910 – 5 במאי 2010) הייתה זמרת מצו סופרן איטלקייה.

זכתה בתואר אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של איטליה (OMRI) ב-1 באוקטובר 1992.

נולדה בפורלי, ב-12 במאי 1910 ונפטרה ברומא ב-5 במאי 2010. כנערה למדה בקולג' של נזירות שזיהו את כשרונה והמליצו לה ללמוד שירה. אך היא נתקלה בהתנגדות מצד משפחתה, בעיקר אמה. לאחר מותה, היא למדה שירה תחילה ברוביגו, ולאחר מכן בפדובה. הופעת הבכורה שלה הייתה ב-1927 עם הקומדיה המוזיקלית "'נינה, אל תהיי טיפשה". בשנה שלאחר מכן ערכה את הופעת הבכורה שלה באופרה במונטניאנה. בשנת 1933 זכתה בתחרות "בל קאנטו" הראשונה בפירנצה מתוך 385 מתחרים והשיגה אודישן בתיאטרון אלה סקאלה. ההתרשמות ממנה הייתה חיובית, אבל המנהל האמנותי פברוני מצא שקולה עדיין לא בשל ומזמין אותה לחזור כמה שנים לאחר מכן. שנתיים לאחר מכן היא הוחתמה על חוזה, אך נועדה לתפקידים קלים בלבד, ככל הנראה כיוון שלא נתמכה על ידי המשטר הפשיסטי, מה שגרם לכך שהקריירה שלה התקשתה להמריא.

רק ב-1947 היא קיבלה את התפקיד הראשי הראשון שלה ב"מיניון", תחילה בתיאטרון קרלו פליצ'ה בג'נובה ולאחר מכן בלה סקאלה, מה שזיכה אותה במאמר משבח מאת Eugenio Gara Laurea a Giulietta. בשנת 1948 היא נקראה שוב ללה סקאלה על ידי ארטורו טוסקניני לקונצרט לזכר אריגו בויטו. מאותו רגע עברה הקריירה שלה נקודת מפנה וסימיונטו החלה להופיע על במות בכל העולם; הופעת הבכורה במטרופוליטן אופרה הייתה מאוחרת למדי ב-1959.

קול רחב מאוד ואיכויות דרמטיות בולטות הפכו אותה למתאימה למספר רב של תפקידים; בין העיקריות שבהן כרמן, ליאונורה, איזבלה, סינדרלה, רוזינה, אזוצ'נה, אבולי, אמנריס, אדלגיסה, סנטוסזה, נסיכת בויון. חשובה גם השתתפותה בהעלאה מחדש של יצירות שנשתכחו: ההוראטים והקוריאטים (Gli Orazi ei Curiazi) של דומניקו צ'ימרוזה, "הרוזן אורי", "טנקרדי" של רוסיני, אנה בולנה של דוניצטי, "ההוגנוטים" של מאיירבר.

היא נפרדה מהבמה ב-1966 מהחלק הקטן של סרוויליה ב"חסדו של טיטוס" בפיקולה סקאלה, ופרשה לחיים הפרטיים. בראיון ב-2004 היא טענה שגילמה 107 תפקידים אופראיים בקריירה בת 39 שנים. לאחר פרישתה מהבמה היא פעילה כמורה ומחפשת כישרונות.

הייתה נשואה לכנר האיטלקי-שווייצרי רנאטו קרנציו והתגרשה, ב-1965 היא נישאה לקלינאי הידוע צ'זארה פרוגוני, אלמן. התאלמנה ב-1978, ב-1979 חתמה את נישואיה השלישיים עם תעשיין התרופות פלוריו דה אנג'לי. ב-1980 היא הפכה לגיסתה של השחקנית ולנטינה קורטזה, שנישאה לאחיו של דה אנג'לי.[1] התאלמנה שוב בשנת 1996, היא נפטרה בביתה ברומא שבעה ימים לפני יום הולדתה המאה. היא קבורה בבית הקברות לורנטינו בפאתי רומא.

קוליות ואישיות פרשנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוידת בקול בעל גוון יפהפה ובווליום בולט, עם מנעד גדול (מסול נמוך לרה במול גבוה[2]) ונתמכת בהכנה טכנית מצוינת, היא בלטה בניסוח המדויק שלה ופרשנותה הסגנונית.[3]

מפורסמת גם בצלילים הגבוהים המוצקים והחודרים שלה, היא ראתה את עצמה כסופרן פלקון (סופרן דרמטי).[4] הקול היה למעשה בהיר יותר בצבעו מהמצו-סופרן המסורתי והיה מסוגל להתמודד עם תפקידי סופרן מרכזיים מבלי להזדקק לשינויי טון. ג'ון ארדוין ב־The Callas inheritance (1997) מציין במהדורת scaligera משנת 1955 כי "נורמה" של סימיונטו לא נאמנה לכתיבה הווקאלית המקורית; אותה התייחסות לג'ואנה סימור ב"אנה בולינה", שם היא מצטרפת לקאלאס ב-C גבוה, ולוולנטיין ב"הוגנוטים".

בשנות ה-50 תרמה להערכה מחדש של הרפרטואר של רוסיני, בדגש על ביצוע המוזיקה "כפי שנכתב".[5]

רפרטואר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפקיד כותר מלחין
רומיאו מונטגיו הקפולטים והמונטגים בליני
אדלגיזה נורמה בליני
מרגריטה קללת פאוסט ברליוז
דידו הטרויאנים ברליוז
כרמן כרמן ביזה
נריס מדיאה קרוביני
הנסיכה די בויון אדריאנה לקוברר צ'ילאה
פידלמה הנישואים הסודיים צ'ימרוזה
קוריאציו ההוראטים והקוריאטים צ'ימרוזה
המלכה פירן אטלנטיס דה פאלה
גיין סימור אנה בולינה דוניצטי
לאונורה די גוזמן לה פבוריטה דוניצטי
הרוזנת מקוויני אנדראה שנייה ג'ורדנו
אורפאו אורפאו ואאורידיצי גלוק
איפיגניה איפיגניה באאוליס מסקאני
האם לוצ'יה סנטוצה אבירות כפרית מסקאני
זנטו זנטו מסקאני
קארלוטה ורתר מאסנה
דולצ'ינאה דון קישוט מאסנה
ולנטינה ההוגנוטים מאיירביר
קרובינו נישואי פיגארו מוצרט
דורבלה כך עושות כלן מוצרט
סרווילה חסדו של טיטוס מוצרט
מרינה בוריס גודונוב מוסורגסקי
מרפה חובנשינה מוסורגסקי
לאורה אדורנו לה ג'וקונדה פונקיאלי
הדודה הנסיכה האחות אנג'ליקה פוצ'יני
קלאריס אבן הבוחן רוסיני
טנקרדי טנקרדי רוסיני
איזבלה האיטלקייה באלג'יר רוסיני
רוזינה הספר מסביליה רוסיני
אנג'לינה סינדרלה רוסיני
ארסס סמירמיס רוסיני
סינאי משה רוסיני
איזוליירו הרוזן אורי רוסיני
דלילה שמשון ודלילה סן סאנס
מיניון מיניון תומאס
פננה נבוקו ורדי
מדלנה ריגולטו ורדי
אזוצ'נה הטרובדור ורדי
אולריקה נשף המסכות ורדי
פרציוסילה כוחו של גורל ורדי
אבולי דון קרלו ורדי
אמנריס אאידה ורדי
גב' קוויקלי פלסטאף ורדי

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלטות אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Cavalleria rusticana (Mamma Lucia), con Beniamino Gigli, Lina Bruna Rasa, Gino Bechi, dir. Pietro Mascagni – EMI 1940
  • Andrea Chénier (Contessa di Coigny), con Beniamino Gigli, Maria Caniglia, Gino Bechi, dir. Oliviero De Fabritiis – EMI 1941
  • La Cenerentola, con Cesare Valletti, Saturno Meletti, Cristiano Dalamangas, dir. Mario Rossi – Cetra 1949
  • Il matrimonio segreto, con Cesare Valletti, Alda Noni, Sesto Bruscantini, Antonio Cassinelli, dir. Manno Wolf-Ferrari – Cetra 1950
  • Il barbiere di Siviglia, con Giuseppe Taddei, Luigi Infantino, Carlo Badioli, Antonio Cassinelli, dir. Fernando Previtali – Cetra 1950
  • Aida, con Caterina Mancini, Mario Filippeschi, Rolando Panerai, Giulio Neri, dir. Vittorio Gui – Cetra 1951
  • Cavalleria rusticana, con Achille Braschi, Carlo Tagliabue, dir. Arturo Basile – Cetra 1952
  • L'italiana in Algeri, con Cesare Valletti, Mario Petri, Marcello Cortis, Graziella Sciutti, dir. Carlo Maria Giulini – EMI 1954
  • Rigoletto, con Aldo Protti, Hilde Güden, Mario Del Monaco, Cesare Siepi, dir. Alberto Erede – Decca 1954
  • La favorita, con Gianni Poggi, Ettore Bastianini, Jerome Hines, dir. Alberto Erede – Decca 1955
  • La forza del destino, con Renata Tebaldi, Mario del Monaco, Ettore Bastianini, Cesare Siepi, dir. Francesco Molinari Pradelli – Decca 1955
  • Il trovatore, con Mario Del Monaco, Renata Tebaldi, Ugo Savarese, Giorgio Tozzi, dir. Alberto Erede – Decca 1956
  • Il barbiere di Siviglia, con Ettore Bastianini, Alvino Misciano, Fernando Corena, Cesare Siepi, dir. Alberto Erede – Decca 1956
  • La Gioconda, con Anita Cerquetti, Mario Del Monaco, Ettore Bastianini, Cesare Siepi, dir. Gianandrea Gavazzeni – Decca 1957
  • Aida, con Renata Tebaldi, Carlo Bergonzi, Cornell MacNeil, Arnold Van Mill, dir. Herbert von Karajan – Decca 1959
  • Cavalleria rusticana, con Mario del Monaco, Cornell MacNeil, dir. Tullio Serafin – Decca 1960
  • Un ballo in maschera, con Carlo Bergonzi, Birgit Nilsson, Cornell MacNeil, dir, Georg Solti – Decca 1960-61
  • Adriana Lecouvreur, con Renata Tebaldi, Mario Del Monaco, Giulio Fioravanti, dir. Franco Capuana – Decca 1961
  • Suor Angelica, con Renata Tebaldi, Lucia Danieli, dir. Lamberto Gardelli – Decca 1962
  • Falstaff, con Geraint Evans, Ilva Ligabue, Robert Merrill, Rosalind Elias, Mirella Freni, Alfredo Kraus, dir. Georg Solti – RCA 1963
  • La Cenerentola, con Sesto Bruscantini, Ugo Benelli, Paolo Montarsolo, dir. Oliviero De Fabritiis – Decca 1963
  • Il trovatore, con Franco Corelli, Gabriella Tucci, Robert Merrill, Ferruccio Mazzoli, dir. Thomas Schippers – EMI 1964

Registrazioni dal vivo

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלטות חיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Un ballo in maschera, con Mario Del Monaco, Carla Castellani, Piero Biasini, dir. Nino Sanzogno – Ginevra 1946 ed. Bongiovanni/Myto
  • Mignon (in ital.), con Giuseppe Di Stefano, Cesare Siepi, dir. Guido Picco – Città del Messico 1949 ed. Première Opera/legato Classics
  • Werther (in ital.), con Giuseppe Di Stefano, Eugenia Roccabruna, Fausto del Prado, dir. Renato Cellini – Mexico City 1949 ed. GOP/IDIS
  • La Favorita, con Giuseppe Di Stefano, Enzo Mascherini, Cesare Siepi, dir. Renato Cellini – Mexico City 1949 ed. Myto/SRO
  • Il barbiere di Siviglia, con Enzo Mascherini, Giuseppe Di Stefano, Cesare Siepi, Gerhard Pechner, dir. Renato Cellini – Mexico City 1949 ed. IDIS
  • Norma, con Maria Callas, Kurt Baum, Nicola Moscona, dir. Guido Picco – Mexico City 1950 ed. Myto/Melodram/Urania
  • Aida, con Maria Callas, Kurt Baum, Robert Weede, Nicola Moscona, dir. Guido Picco – Mexico City 1950 ed. Eklipse/Archipel
  • Werther (in ital.), con Ferruccio Tagliavini, Gino Orlandini, Dora Gatta, dir. Franco Capuana – La Scala 1951 ed. Myto/Bongiovanni
  • Le nozze di Figaro (Cherubino), con Italo Tajo, Renata Tebaldi, Alda Noni, Scipio Colombo, dir. Ionel Perlea – Napoli 1954 ed. Hardy Classic
  • Norma, con Maria Callas, Mario Del Monaco, Nicola Zaccaria, dir. Antonino Votto – La Scala 1955 ed. Myto/Arkadia/IDIS
  • Carmen, con Giuseppe Di Stefano, Rosanna Carteri, Michel Roux, dir. Herbert von Karajan – La Scala 1955 ed. Myto/GOP/Walhall
  • Cavalleria rusticana, con Giuseppe Di Stefano, Giangiacomo Guelfi, dir. Antonino Votto – La Scala 1955 ed. Myto/Opera D'Oro
  • Aida, con Antonietta Stella, Giuseppe Di Stefano, Giangiacomo Guelfi, Nicola Zaccaria, dir. Antonino Votto – La Scala 1956 ed. Paragon/Legato/GOP
  • Un ballo in maschera, con Maria Callas, Giuseppe Di Stefano, Ettore Bastianini, dir. Gianandrea Gavazzeni – La Scala 1957 ed. Melodram/Arkadia/EMI
  • Anna Bolena, con Maria Callas, Gianni Raimondi, Nicola Rossi-Lemeni, dir. Gianandrea Gavazzeni – La Scala 1957 ed. Melodram/GOP/EMI
  • Don Carlo, con Eugenio Fernandi, Cesare Siepi, Sena Jurinac, Ettore Bastianini, dir. Herbert von Karajan – Vienna 1958 ed. DG
  • I Capuleti e i Montecchi, con Laurel Hurley, Richard Cassilly, Ezio Flagello, dir. Arnold Gamson – Carnegie Hall 1958 ed. MRF/Melodram
  • Adriana Lecouvreur, con Magda Olivero, Franco Corelli, Ettore Bastianini, dir. Mario Rossi – Napoli 1959 ed. Melodram/House of Opera/Opera Lovers
  • Carmen (in ital.), con Franco Corelli, Mirella Freni, Giangiacomo Guelfi, dir. Pierre Dervaux – Palermo 1959 ed. GOP
  • Orfeo ed Euridice, con Sena Jurinac, Graziella Sciutti, dir. Herbert von Karajan – Salisburgo 1959 ed. Nuova Era/Memories/DG
  • Cavalleria rusticana, con Jussi Björling, Walter Cassel, dir. Nino Verchi – Met 1959 ed. Lyric Distribution
  • Il trovatore, con Carlo Bergonzi, Antonietta Stella, Ettore Bastianini, dir. Fausto Cleva – Met 1960 ed. Myto
  • Don Carlo, con Richard Tucker, Boris Christov, Tito Gobbi, Margherita Roberti, dir. Antonino Votto – Chicago 1960 ed. GOP/Living Stage
  • Aida, con Birgit Nilsson, Pier Miranda Ferraro, Cornell MacNeil, Nicolaj Ghiaurov, dir. Nino Sanzogno – La Scala 1960 ed. Charles Handelman
  • I troiani, con Mario Del Monaco, Fiorenza Cossotto, Lino Puglisi, Agostino Ferrin, Nell Rankin, dir. Rafael Kubelík – La Scala 1960 ed. Paragon/VAI/Myto
  • Medea, con Maria Callas, Jon Vickers, Nicolaj Ghiaurov, dir. Thomas Schippers – La Scala 1961 ed. Hunt/Opera D'Oro
  • Gli ugonotti, con Joan Sutherland, Franco Corelli, Giorgio Tozzi, Nicolai Ghiaurov, dir. Gianandrea Gavazzeni – La Scala 1962 ed. Melodram/GOP/Nuova Era
  • Il trovatore, con Franco Corelli, Leontyne Price, Ettore Bastianini, Nicola Zaccaria, dir. Herbert von Karajan – Salisburgo 1962 ed. Gala/Opera D'Oro/DG
  • Il trovatore, con Gastone Limarilli, Antonietta Stella, Ettore Bastianini, Bruno Marangoni, dir. Oliviero De Fabritiis – Tokyo 1963 ed. Rodolphe
  • Cavalleria rusticana, con Franco Corelli, Giangiacomo Guelfi, dir. Gianandrea Gavazzeni – La Scala 1963 ed. Myto/Opera D'Oro
  • La Favorita, con Gianni Raimondi, Mario Zanasi, Nicola Zaccaria, dir. Fernando Previtali – Napoli 1963 ed. Bongiovanni/Hardy Classic
  • Aida, con Galina Pavlovna Višnevskaja, Jon Vickers, Peter Glossop, dir. Bryan Balkwill – Londra 1964 ed. Opera Depot
  • Sansone e Dalila, con Jon Vickers, Norman Mittelman, Justino Diaz, dir. Fausto Cleva – Met 1965 ed. Opera Lovers

Video

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "נישואי פיגארו" (קרובינו), עם ג'וזפה טאדי, אנטוניו קאסינלי, אורייטה מוסצ'י, אלדה נוני, מנצח ויטוריו גואי – חי טוקיו 1956 ed.
  • "כרמן" (נבחרה, באיטלקית), עם מריו דל מונקו, גבריאלה טוצ'י, סקיפיו קולומבו, ניצוח נינו ורצ'י – בשידור חי בטוקיו 1959
  • "Cavalleria rusticana", עם אנג'לו לו פורזה, אטיליו ד'אורצי, מנצח ג'זפה מורלי – חי טוקיו 1961 ed.
  • "אאידה", עם גבריאלה טוצ'י, מריו דל מונקו, אלדו פרוטי, פאולו וושינגטון, מנצח פרנקו קפואנה – חי טוקיו 1961 ed.
  • "אאידה", עם ליילה גנג'ר, גסטון לימרילי, ג'אנגיאקומו גואלפי, בונאלדו ג'יוטי, מנצח טוליו סרפין – חי ורונה 1963 ed. צ'ארלס הנדלמן
  • "הטרובדור", עם ברונו פרבדי, גווינת' ג'ונס, פיטר גלוסופ, בניצוח קרלו מריה ג'וליני, בימוי לוקינו ויסקונטי – חי בלונדון 1964 ed. חובבי אופרה

אותות כבוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית. 1 באוקטובר 1992

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ולייטה סימיונטו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Florio De Angeli" (באיטלקית).
  2. ^ Il sol grave è scritto nel ruolo di Ulrica in Un Ballo in maschera di Verdi
  3. ^ Garzantine, Musica: Simionato, Giulietta
  4. ^ Intervista con Stephan Zucker nel film Opera fanatic (1996)
  5. ^ Celletti, Rodolfo, Il canto, 1989
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ולייטה_סימיונטו&oldid=39779804"